כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    מסע לאגם דהומדהיטל

    6 תגובות   יום חמישי, 12/3/20, 09:27

    מסע לאגם דהומדהיטל

    מאת: סוואמי טפובן מהאראג'  

     

    כשלושים מילים מצפון לאוטטרקאשי בין גנגוטרי לג'מנוטרי, בגובה של למעלה מ-10000 רגל מעל פני הים, מצוי אגם שנקרא דהומדהיטל (Dhumdhital), מוקף בהרים מכוסי שלג מכל עבריו. אין זו רק נקודה של יפי הטבע, אלא גם אתר מקודש של עלייה לרגל. רק עולי רגל מועטים יודעים על המקום, ועוד הרבה פחות מגיעים אליו. העדר שביל מסודר המוביל אל האגם הוא הסיבה העיקרית להעדר ידיעה ביחס למקום ולהזנחתו[1]. פעם בשנתיים או שלוש, תושבי ההר, חמישים או מאה במספר, מבקרים את האגם ומטביעים בו את הפסל של אלת הכפר[2]. איש אינו עושה שימוש בשביל מלבדם. למרות שהשביל רצוף מכשולים, וכמעט בלתי עביר לאנשים רגילים, יצאתי באוקטובר 1925 מאוטטרקאשי, בדרכי אל האגם. ארבעה או חמישה פרושים נוספים הציעו גם הם ללכת עמי. ביום הראשון גמאנו עשרה מילים ונחנו במקדש בכפר הנקרא גג'ולי (Gajoli). ההרפתקה שיצאנו אליה הייתה, בחלקה, פרי תחינותיהם ולחצם של מספר חסידים מן הכפר, שמהם למדתי הכל על האגם. היה זה אם כן אך טבעי שמספר אנשי מפתח בכפר ילוו אותנו לשם הכוונה וסיוע. אולם מספר נשים וכן זקני הכפר התנגדו לניסיוננו. הם טענו שהאגם הוא משכנם של האלים, נסתר מעיני חסרי יראת שמים, ואנשים אינם יכולים להגיע אליו. אם מישהו יגיע למקום מונע ביצר ההרפתקנות, קדושת המקום תחולל בהפרשות ובשיירי בישול ושינה, ועוד פעילויות חולין כיוצא באלה. להסרת כתמי הטומאה, האלים ישלחו סופות גשם וברד שישמידו את יבולי הכפרים. בנימוקי אמונה אלה הם ניסו להניא אותנו מלהגשים את כוונתנו. אולם לעומת שמרנים אלה, הייתה בכפר קבוצה קטנה של אנשים בעלי דעות מתקדמות, אשר צידדו בנו וטענו שמדובר בקבוצה של "נשמות נעלות" שתלך אל האגם, ולאלים לא תהיה כל התנגדות לביקור מסוג זה, ושהכפר רק ירוויח מרצונם הטוב ומברכתם של אנשים כה קדושים. רק לאחר שהשמרנים השתכנעו בקדושתנו ובכוחותינו העל-טבעיים ונתנו את הסכמתם, העזו מדריכינו להתלוות אלינו בדרכנו. לפני היציאה לדרך, התפללנו כולנו בלהט לאלוהי הכפר שתצלח דרכנו ושנשוב בשלום. בסופו של דבר, כשמדובר בקשיים רציניים, האל הוא זה שאליו אנו פונים לעזרה ולניחומים. אילו היה האדם מתפלל בעיתות שפע בלב שלם ובאותו להט כמו בעיתות מחסור, כמה קל היה להגיע אל ברהמן (Brahman)!

    דבקותם של אנשי ההרים באלי הכפר היא חזקה בצורה יוצאת דופן, אולם אינה משוללת אינטרס גשמי. אנשים חסרי השכלה אלה אינם מתחילים אפילו להבין את המשמעות של "דבקות חסרת אינטרס" (nishkᾱma bhakti). אין זה נדיר לראות אותם מתפללים אל אלוהיהם בדמעות בעיניים, ומבקשים עזרה בצבירת עושר או בהגנה מפני אסונות. דבקות באל השומר על הכפר אינה אופיינית רק לאזור ההימאליה. זוהי תופעה כלל-הודית. אולם בזמן האחרון, בגלל התפשטותה של התרבות המודרנית, מסתמנת נסיגה בדבקות זו במישורים הנמוכים בהודו, אולם בכפרי ההימאליה היא נשארת בעינה. הדבקות, גם כשהיא פרי אמונה מסורתית ולא תוצאה של מחשבה ושיקול, עדיין ראויה לשבח, משום שמושא דבקותנו הוא השולט בכל והמעניק-כל, וללא עזרתו איננו יכולים אפילו לאכול או לישון. ברצונו העננים מגיעים וממטירים גשמים, הנהרות זורמים, הירקות גדלים, האדם נהנה או סובל. על כן איננו יכולים להאשים את אנשי ההר על כך שהם מייחסים כל-יכולות לאל הכפר, אותו הם מזהים כאל עצמו.

    בעוזבנו את הכפר נענו שלושה או ארבעה מילים על השביל הכבוש, ונחנו ביער כשירד הליל. מכאן מתחילים הקשיים והסכנות. רק אחד משני סוגי אנשים ייקח על עצמו הרפתקה מעין זו; אנשים שמכירים את ברהמן ועל כן אדישים לחיים ולמוות – גיבורים גדולים – מצד אחד, או אנשים הדומים לחיות, שאינם מייחסים חשיבות לעבר או לעתיד. בין אם השתייכנו לקבוצה הראשונה או לשנייה, התעוררנו מוקדם בבקר ויצאנו לדרכנו בשמחה. מכאן, לאורך ששה או שבעה מילים, זוהי עלייה תלולה, נעדרת כל שביל. עצים, צמחים ומטפסים, גדלים פה בצפיפות והופכים את המקום לאפל ולבלתי עביר. אחד ממדריכינו, שהיה אמיץ באופן יוצא דופן, ואשר כבר עבר בדרך זו מספר פעמים בעבר, הוביל כחלוץ. בהחזיקו כלי נשק חד כלשהו בידו, הוא קיצץ על ימין ועל שמאל, למעלה ולמטה, ופילס לנו שביל. אנו פסענו בעקבותיו כשעינינו דבוקות לקרקע, וכל חושינו בערנות מלאה. נענו קדימה באיטיות, לעיתים נצמדים לעצים, לעיתים צוללים בין הענפים ולעיתים זוחלים על פני אבנים וקוצים. בשעה 11 לפני הצהריים הגענו איך שהוא לפסגה, כשרגלינו נפוחות כתוצאה ממגע עם צמחים ארסיים. הרגליים היו שרוטות מקוצים, ומכוסות בדם. גם הבגדים היו מלאים בעלים ובפירות קוצניים. אחד מאתנו היה מסוחרר משאיפת רעל באוויר ונאלצנו לבלות זמן מסוים במקום בטיפול בחברנו הפגוע. בצהרים הכנו ואכלנו את ארוחתנו ואז המשכנו בדרכנו. בראש ההר ישנו מישור פתוח קטן, שלא גדלים בו עצים. המקום יפהפה, מרהיב בשפע של פרחים בשלל צבעים וגדלים, הצומחים על שיחים נמוכים. מנקודה זו ניתן לראות בכיוון צפון-מזרח שתי פסגות אדירות של ההימאליה מכוסות שלגי עד, כל אחת למעלה מ-20.000 רגל גובהה. אלה נקראות ואנרפוצ'צ'הה (Vᾱnarapuccha)[3) ושריקנטם (Shreekantam). אין מילים לתאר את היופי הנפרש בפניך כאן. בצד אחד אתה רואה את הפסגות האדירות המכוסות שלג בוהק, ובצד השני אתה מגלה את מדרונות ההרים המאדימים לאחר הפשרת השלגים, ובכיוון אחר אתה רואה רכסי הרים מכוסים ביערות עבותים של ירוק כהה, נוצצים כאזמרגדים.

    מהו יופיו זה של הטבע? הוא זהה ליופי האלוהי. במנותק מברהמן, אין יופי בטבע. כשם שפורושה (purusha) ושקטי (shakti)[4] בלתי ניתנים להפרדה, כך גם ברהמן ופרקריטי (prakriti)[5] בלתי ניתנים לחלוקה. מי שהגיע להכרת מהות האל, מוצא אותו בכל דבר בכל מקום. אין דבר מבלעדי ברהמן הוא פשוט מופיע בצורות שונות ובשמות שונים, ולא יותר.

    ובכן, המשכנו במסענו אל האגם באותה דרך איומה, שנראתה כמו הדרך המובילה לעולם המתים. בשל הגשמים שירדו לאחרונה, הצמחייה הייתה כה עבותה ביער, שאפילו אם היה עומד פיל במרחק של הושטת יד, אי אפשר היה להבחין בו. למרות הקושי, הגענו אל האגם בשעה חמש אחר הצהריים. בהגיענו, ציפור מוזרה הידועה בשם "מונאל" (Monal)[6], דומה מאד לתרנגול בצורתה, אולם בעלת צבע אדום, התרוממה באוויר מאחד הנקיקים שבין הסלעים – משכנה הטבעי – וקדמה את פנינו בלבביות. ציפורים אלה אינן מאד שכיחות אפילו בהרי ההימאליה. הן מצויות רק ביערות קרים במקומות גבוהים. הטווסים והמונאל הם שני העופות הבולטים ביותר בנוצותיהם המבהיקות בהימאליה. היסטוריונים טוענים שאלכסנדר מוקדון, שהוקסם מיופים של הטווסים, לקח עמו אחדים מהם ליוון. אם היה הקיסר רואה את המונאל, ודאי היה מוקסם ממנו עוד יותר. הטווס מצוי באזורים היותר נמוכים, בעוד המונאל שוכן רק בגבוהים יותר. בהימאליה לא ניתן לראות טווסים בגובה העולה על 1500 רגל, ואת המונאל אין לראות בגובה נמוך מ-7000 רגל. אומרים שיש הצדים את המונאל בשביל הבשר והנוצות. בשלבים שונים של מסענו נתקלנו בציפורים נאות אלה, ולבי התמלא שמחה במיוחד כאשר חברים אלה יצאו מקניהם יחד עם בני זוגם, לקדם את פנינו באגם. מחשבה מוזרה עוברת עתה במוחי. מדוע האיילים, הטיגריסים, הזאבים ויתר חיות הבר שכה נפוצות ביערות אלה, נמנעו בזהירות מלהיפגש עמנו? לא הצלחנו להעיף מבט באף אחד מיצורים אלה בכל מהלך המסע. מדוע? אולי האיילה לא קבלה את פנינו בשל היותה כה ביישנית? הטיגריסים ויתר חיות הטרף אולי נשארו מן הצד בשל גאוותם ואנוכיותם? על כל פנים, היינו שבעי רצון למצוא את האגם פרוש לפנינו בהכנסת אורחים. לאחר מסענו המפרך התיישבנו כעת בצדו.

    הערב ירד וקרני השמש השוקעת האדימו. מי האגם שיקפו את השמש ובהקו באדום. כאשר סגר עלינו הלילה, הדליקו מלווינו אש שסייעה להדוף את קור הלילה המקפיא. במהלך הלילה יכולנו לשמוע כל מיני קולות מוזרים ממעבה היער. לבסוף עלה השחר ואז התחלנו להקיף את האגם בליווי אחד המדריכים. במהלך ההקפה הפנה איש ההרים את תשומת לבי אל מספר צמחים שריח פרחיהם מסוגל להמם בן אדם, וכמו כן הצביע על מספר צמחים בעלי תכונות מרפא. יתר על כן ומעל לכל, הוא סיפר באוזניי מספר סיפורים המדגימים את קדושתו של המקום. כאשר הקשבתי לו, יותר ויותר התמלא לבי פליאה ויראת כבוד לאגם. בארבעים וחמש דקות סיימנו את הקפת אגם דהומדהיטל, שהיקפו הוא ארבעה-חמישה פרלונג[7] בלבד. מאגם זה יוצא בקילוח עדין נהר האסי - יובל של הגנגס, המתווה את גבולה הצפוני של אוטטרקאשי. עתה, כשהמדריך משמש לנו ככהן (הוא השתייך לכת ברהמינים הררית), רחצנו באגם וערכנו טקס תפילה. נראה לי שמה שסיפרו תושבי ההר על קדושתו של המקום, היה נכון. הרגשתי כאילו אני נמצא בעולם אלוהי שאין לו דבר עם עולם האדם. מי יודע אלו סודות רחוקים מנתיבי מחשבת האדם, חבויים באותו מקום!

    בשעה תשע של יום המחרת, לאחר ארוחת בקר קלה, התחלנו במסענו חזרה. נכזבה תוחלתי לשהות יום או יומיים נוספים באגם, בשל הקור הבלתי נסבל ובשל השלג שעמד לרדת. השעה הייתה אחרי אחת, כשהגענו שוב אל פסגת ההר. השמים שהיו בהירים עד אז, התכסו לפתע בעננים. רעמים החלו להתגלגל, וכמעט הרעידו את ההרים. היה נראה שאל הגשמים מבקש לבחון את האומץ של הפרושים שניתקו כל קשר עם העולם, ואל הרוחות, כאילו כעוס על חוצפתנו, החל אף הוא להשתולל סביב באלימות בלתי מרוסנת. בהדרגה החלו נופלות אבני ברד. הייתי אחוז פליאה לגלות שהכל מתרחש על פי התחזית של אנשי הכפר. אכן הגיע הזמן שנתפלל עבור שלומנו, כמו גם עבור שלומם של יבולי הכפריים. בדרך כלל יורד בפסגות ההרים ברד, ולא גשם, ומנובמבר מתחיל לרדת שלג. אולם סערות הברד כאן שונות מאלה שבמקומות אחרים. במחוזות אלה הברד כה כבד שבזמן קצר האדמה מתכסה בשכבת ברד בעומק של רגל. עם תחילת הסערה האומץ של מלווינו הכפריים נמס כלא היה, והם היו בהחלט במצב של בהלה עמוקה.

    בהדרגה החל הברד לרדת במלוא כובדו, וכל השטח היה מכוסה ברד ושלג, מבהיק בלובן טהור בכל הכיוונים. לחלק מאתנו לא היו מטריות ולא סנדלים, והיינו בצרה גדולה. עדיין היינו בגובה של למעלה מ-10000 רגל, וצעדנו בשלג בזמן סערת הברד. אברינו התכווצו והגוף החל לרעוד ולהצטמרר. אולם, משום שלכולנו היו בטחון עצמי ואמונה באל, לא ויתרנו על האופטימיזם שלנו. מיהרנו קדימה מבלי לחכות בעגמומיות לטרגדיה שתשיג אותנו. הברד המשיך לרדת ועיבה את השלג, ואנו המשכנו לצעוד עליו. בסופו של דבר, החלה הירידה מן ההר. כאשר עשינו דרכנו ארבעה או חמישה פרלונגים (כקילומטר) כלפי מטה, גילינו שעצמת הברד נחלשת. כשירדנו מספר פרלונגים נוספים הברד התחלף בגשם. לא תהיה זו הגזמה לומר שהיינו מרוצים מאד מן העובדה שלא נפגענו גופנית, ושיבולי הכפר לא סבלו כל נזק. כאשר חזרנו לכפר, הכפריים הפשוטים הקיפו אותנו והביעו את שמחתם על שניצלו מאסון של סופת ברד, הודות לגדולה ולכוחות העל-טבעיים של החכמים הגדולים. הם התחרו כעת זה בזה בהבעת מסירותם לנו. אולם עלי לציין כאן, שאנו חייבים את הסיום המוצלח והמשמח של מסענו אל עולם האלים, למורה הדרך שלנו, הברהמין ההררי, או יותר נכון למורה הדרך של היקום עצמו. עלי לומר, שמיומנותו של הברהמין בהובלתנו כמורה דרך, הייתה מבוססת על אמונתו החזקה באל. האמונה מחוללת פלאים. היא הופכת חלשים לחזקים, את הבלתי מיומנים למיומנים, את הפחדנים לגיבורים.

     

    הסיפור מופיע תחת הכותרת אוטטרקאשי IV בספרו של סוואמי טפובן מהאראג'

     "Himagiri Vihar – Wandering in the Himalayas", אותו תרגמתי לעברית בשם "מסעותיי בהימאליה". הספר עדיין לא יצא לאור.

     

    סוואמי טפובן מהאראג'

     

    סוואמי טפובן מהאראג' (Swᾱmi Tapovan Mahᾱrᾱj), חכם יליד קרלה בדרום מערב הודו, שבילה את רוב שנותיו בהרי ההימאליה, נערץ בהודו על ידי חסידים רבים. המפורסם מבין תלמידיו הוא סואמי צה'ינמאיאננדה (Swᾱmi Chinmayᾱnanda), שהקדים מבוא לספר.

    בספרו משלב טפובן מהאראג' אמונה עמוקה בברהמן, ההוויה האחת האינסופית של היקום, אליה הוא מתייחס בתור האל, עם גילויי התפעלות מן הטבע ושלל התופעות ביקום, שהן התגלויותיו של האל, לתפישתו. בספר הוא מתאר את מסעותיו בהימאליה, בכל תנאי מזג האוויר, שרובם ככולם נערכו ברגל. זה איננו מדריך טיולים לתייר, אך הוא בהחלט מצביע על אתרים שכדאי לבקר בהם.

     

    הערות: 


    [1] האגם ידוע כיום במפת התיירות כאגם דודיטל (Dodital) – "אגם דג השמך הזהוב", ומלבד דרך גישה מסודרת אליו, מצויים בו כיום שירותים מגוונים למטיילים.

    [2] הטבעת פסלי האל היא מנהג ידוע בהינדואיזם, למשל ההטבעה השנתית של פסלי גנשה בחג צ'טורטהי (Caturthi).

    [3] מילולית – "זנב הקוף", פסגה הידועה כיום בשם "Bandarpunch".

    [4] "פורושה" ו"שקטי" – הכוח הזכרי והכוח הנקבי ביקום. מקבילים לחלוקה הדואלית של חומר ואנרגיה, גוף ונפש.

    [5] רוח היקום – ההוויה האין סופית, והטבע – העולם הגשמי.

    [6] טווס ההימלאיה - Lophophorus impeyanus. העוף נמצא כיום בסכנת הכחדה.

    [7] כקילומטר בערך.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/3/20 12:02:

      צטט: אהובהקליין 2020-03-17 10:54:42

       עמוס היקר.


       נהניתי מאד לקרוא על הטיול המדהים הזה עם מראות כה יפות וציוריותמגניב

      יישר כוח על התיאור הנפלא-כדרכך בקודש!

      בברכה

       ובשורות טובות.

       


       אהובה

      תודה רבה, אהובה.

      גם אני חושב שתיאוריו של סוואמי טפובן מהאראג' הם יפים ומעניינים ולכן תרגמתי את ספרו. אני עובר כעת שנית על התרגום ושוקל אולי להוציאו לאור.

      כל טוב והרבה בריאות, עמוס.

       

        17/3/20 10:54:

       עמוס היקר.


       נהניתי מאד לקרוא על הטיול המדהים הזה עם מראות כה יפות וציוריותמגניב

      יישר כוח על התיאור הנפלא-כדרכך בקודש!

      בברכה

       ובשורות טובות.

       


       אהובה

       

        14/3/20 13:25:

      צטט: תנועת כמוך 2020-03-13 18:28:05

      שולח כוכב הערכה והזמנה לבלוג שלי

      תודה רבה ושבת שלום, עמוס.

       

        13/3/20 18:28:

      שולח כוכב הערכה והזמנה לבלוג שלי


        12/3/20 23:57:

      צטט: * חיוש * 2020-03-12 17:34:21

       

      עמוס חברי היקר

      תודה ענקית ששיתפת אותנו בקטע מהספר אותו אתה מתרגם

      בעיניי באופן כללי תרגום ספר הוא עבודת קודש המנגישה תרבויות וסיפורים

      לכלל האנשים בעולם

      היה נהדר לשקוע בקריאה ואפילו למספר דקות אשר השכיחו ממני את דאגות

      היום ועניין הקורונה

      *כוכב אהבה ובריאות טובה

      תודה רבה, חיוש.

      אומרים שאוויר הרים הוא בריא, והאוויר הצלול של הרי ההימאליה - בוודאי ובוודאי.

      שבת שלום, עמוס.

        12/3/20 17:34:

       

      עמוס חברי היקר

      תודה ענקית ששיתפת אותנו בקטע מהספר אותו אתה מתרגם

      בעיניי באופן כללי תרגום ספר הוא עבודת קודש המנגישה תרבויות וסיפורים

      לכלל האנשים בעולם

      היה נהדר לשקוע בקריאה ואפילו למספר דקות אשר השכיחו ממני את דאגות

      היום ועניין הקורונה

      *כוכב אהבה ובריאות טובה


      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין