דגנים הם זרעים. הם גדלים בכל העולם. גידולם קל יחסית. הזרעים מצטיינים בעמידות לאורך זמן, ובזאת יתרונם על רוב הפירות והירקות. הם ניתנים לאיחסון לאורך זמן, וזאת אחת הסיבות שהשימוש בהם מאד נפוץ. בדרך כלל מחירם אינו גבוה, הם מאד משביעים, ניתן להכין מהם ארוחות מגוונות במבחר טעמים, הכנתם מהירה יחסית, וניתן להכין מהם קמחים ומאכלים תעשייתיים שונים, כמו לחמים ושאר דברי מאפה. בטבע הם נאכלים שלמים בצורתם היבשה ע"י בעלי חיים שונים. לציפורים סוג מזון זה מאד מתאים, לאדם, לא. עיכול הדגנים הוא קשה ונמשך זמן רב במערכת העיכול האנושית. הם מאד ירודים מבחינה תזונתית בכל הקשור לצרכיו התזונתיים של האדם. דגנים מלאים המכילים את כל שכבות הזרעים, עדיפים על הדגנים הלבנים, שהם הנבט הפנימי של הזרע, והוא מכיל בעיקר פחמימות ומעט מרכיבי מזון חשובים אחרים. בין הדגנים המקובלים למאכל אדם נמצא את החיטה, אורז, שיבולת שועל, כוסמת, דוחן, שעורה, שיפון, קינואה ועוד. הם מכילים המון עמילן ( 60 – 80 אחוז בערך ), 6 – 10 אחוז חלבון בעל ערך נמוך, ואלה אינם מאוזנים כראוי ע"י מינרלים בסיסיים. כתוצאה מכך תגובתם בגוף האנושי היא חומצתית, וזהו חיסרון גדול. גם הוויטמינים שבהם נפגעים עקב בישולם. האדם אינו בנוי לעכל כל כך הרבה עמילן. מערכת העיכול האנושית מוגבלת ביכולותיה לעכל עמילנים. מקור הפחמימות המתאים לאדם הוא מסוכרי הפירות והירקות. האדם המודרני מגזים בצריכת עמילנים, ועל כך משלם בבריאותו: תסיסת מזונות במערכת העיכול, הפרעות ומחלות בדרכי עיכול, סוכרת, חולשה ועייפות, השמנה, עצירות, תת תזונה במינרלים חשובים (סידן וברזל למשל) ועוד, הם התוצאה של צריכת יתר של עמילנים. ישנם גם ירקות שמכילים עמילן, כמו בטטה, תפוח אדמה ועוד, אך בהם העמילן קל לעיכול ונמצא בכמויות קטנות בהרבה. בירקות עמילניים כמות גדולה של מינרלים וויטמינים, אלה נשמרים ברובם אם אנו מאדים ולא מבשלים אותם. הם, בניגוד לדגנים, מזון ראוי. תירס שייך למשפחת הדגנים, אך מבחינתנו הוא יוצא דופן בכך שכאשר הוא טרי הוא מכיל סוכר ולא עמילן. לאחר הקטיף מתחיל תהליך של הפיכת סוכר לעמילן, כי כך הטבע משמר פחמימות לאורך זמן. אם כן, כשהוא טרי, הוא מאד מומלץ למאכל. אם כן, עודף בעמילן קשה לעיכול, חלבון ירוד, מיעוט במינרלים, וויטמינים שנהרסים בבישול, תגובה חומצתית, הופכים את משפחת הדגנים למזונות שכדאי להימנע או לפחות לצמצם באכילתם. מאכלים תעשייתיים שמכינים מדגנים – מוצרי הקמח, דברי מאפה וכד' – הם שואה תזונתית ובריאותית. תהליכי היצור רוקנו אותם מכל יסוד מזון, ולהם הוסיפו שמנים, חומרי שימור, חומרי טעם מזיקים, והם אינם יותר מהרגל רע ומזיק. דגנים הינם מזון גרוע במיוחד לתינוקות, לילדים ולנערים מתפתחים. הם אינם מזינים נכון גוף שנבנה ומתפתח. הם בהחלט קשורים לאובדנים ולמחסורים של מינרלים חיוניים שבונים את השלד, את השיניים ועוד. השפעתם, לעיתים, היא בכיוון של השמנה, במיוחד אם צורכים מוצרי דגן, כמו לחם, קרקרים ושאר מוצרים מקמחי דגנים. הפרזה באלה בהחלט יכולה לגרום לסוכרת נעורים אצל הצעירים. לתינוקות אין כלל אנזימים מפרקי עמילן. אלה מתפתחים רק בגיל שנתיים ויותר. תינוק מתפתח יינזק קשות מצריכת דגנים. מתן דייסות דגנים לתינוקות (סולת, אורז וכד') הינם שורש כל רע. הנוהג הפסול הזה פוגע בהתפתחות השלד והשיניים, לבעיות והפרעות במערכת העיכול, להשמנה ועוד. הכלל הוא שלפחות עד גיל שנתיים וחצי להרחיק תינוקות ממזון דגנים. דגני בוקר – המונח הזה הוא קשקוש מסחרי שנועד לקדם מכירות של המוצרים התעשייתיים האלה, במקביל לפרסומם כמזונות בריאות, בעיקר לילדים, ואכן האוכלוסיה נפלה עמוק לפח הזה. ואם לדייק, זה לא פח, זהו מוקש כנגד הבריאות. מדובר במזון תעשייתי שעבר חימום ועיבוד בצורות שונות שרוקנו אותו כמעט מכל ערך תזונתי, והוא מזון מעוות ומשובש שאינו תורם דבר, למעט קלוריות ריקות ומזיקות. הזבל התזונתי הזה ממלא את הקיבה, נותן תחושת שובע, ובכך מונע מאיתנו לאכול מזונות בעלי ערך. כדי שדגני הבוקר יהיו טעימים, מוסיפים להם סוכר, מלח וחומרי טעם שונים, ומזיקים לגופנו, ובמיוחד לצעירים מתבגרים שגופם דורש דווקא הרבה מזון איכות לבניית גופם המתפתח. כמו כן שוקולד, שחלק ממאכלי הפסולת מכילים אותו, הוא אסון בריאותי בפני עצמו לגוף ולנפש. לסיכום – דגני בוקר אינם מזון. להפך הם גורמים לתת תזונה ולמחלות, ואצל הצעירים לפגיעה בהתפתחות ובגדילה. בדרך כלל, שילוב דגנים בכמות קטנה בתפריט סביר, לא תיפגע משמעותית בבריאות. לחולי סוכרת אני ממליץ להרחיק אותם מהתפריט, בעיקר בגלל כמות העמילן הגדולה שבהם. המלצתם של תזונאים לחולי סוכרת לצמצם בפירות ולהרבות בלחם ודגנים היא זוועה – פשע רפואי ברמה של טמטום – המחמיר את מחלתם והופך אותה לכרונית. וזאת יש לדעת – צריכה מרובה של דגנים ותוצריהם היא אחד הגורמים למחלת הסוכרת. יש לתת את הדעת על צירופי המזון בארוחה המכילה דגנים. הצירוף הנכון ביותר הם הירקות, בעיקר הטריים. אלה יאזנו את המגרעות התזונתיות של הדגנים, ויזרזו את עיכולם הבעייתי. לא מומלץ לצרף לארוחת דגנים מזונות בעלי אופי חלבוני, חומצתי וסוכרים. שילוב מזונות כזה מבטיח תסיסת פחמימות ורקבון חלבונים בקיבה ובמעיים. מבין הדגנים אני מעדיף את הכוסמת, ולא את החיטה והאורז. הכוסמת הרבה יותר טובה מהם מכל בחינה. בישול מזון, כולל הדגנים, תמיד פוגע והורס אותו. ככל שמבשלים יותר, הוא פחות מזון ויותר פסולת מזיקה. כדי לצמצם את זמן בישול הדגנים מומלץ להשרותם במים לפני הבישול. זרעים קשים כמו אורז למשל, אפשר להשרות במשך שעות ארוכות, ואפילו יממה שלימה. לכוסמת, שהיא רכה וסופגת, תספקנה שעתיים.
|