כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פיד RSS

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    צוו הריסה ללא הרשעה וכיצד ניתן להימנע ממנו או לבטלו?

    0 תגובות   יום חמישי, 19/3/20, 10:08

    הוצאת צו הריסה: גם ללא הרשעה

    למרות זיכויו של הנאשם מהקמת מבנה ללא היתר, מותר היה להוציא צו להריסת המבנה, אם שיקולי העניין הציבורי הם הדומיננטיים

       

    מה דינו של מבנה שהוקם ללא היתר בנייה כדין, במקרה בו לתביעה אין ראיות לגבי מועד הקמת המבנה? בית המשפט העליון קבע, כי במקרה שכזה, יש לזכות את הנאשם מביצוע העבירה, אך ניתן ליתן צו להריסת המבנה. אולם זאת רק מקום ששיקולי העניין הציבורי גוברים על השיקולים הנגדיים שמציג המתנגד למתן הצו.

    כנגד אליהו יצחק (להלן: "המערער") הוגש לבית המשפט השלום בכפר-סבא כתב אישום, לפיו יוחסה לו עבירה של הקמת מחסן (להלן: "המבנה") ללא היתר, לפי סעיפים 145, 203, 204 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"). במסגרת כתב האישום, נתבקש בית המשפט ליתן צו להריסת המבנה.

    במהלך הדיון בבימ"ש השלום, נתברר כי המדובר במבנה ישן. בא כוח הוועדה המקומית לתכנון ובנייה כפ"ס (להלן: "המשיבה") הודיע, כי אין בידה ראיות לגבי מועד הקמת המבנה, ולכן היא מבקשת להמיר את כתב האישום בבקשה למתן צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק. לא היתה כל מחלוקת, כי לא ניתן כל היתר לבניית המבנה, וכי המערער הוא זה שבנה את המבנה.

    בימ"ש השלום קיים דיון לגבי הצדקת מתן צו ההריסה. לאחר שמיעת עדותו של המפקח על הבנייה - בדבר אופיו החריג של המבנה בסביבתו הקרובה - וסיכומי ב"כ הצדדים, נתן ביהמ"ש צו הריסה, תוך דחיית ביצוע הצו למשך שנתיים וחצי, בהתחשב בכך שהצדדים לא טענו בפניו שהמבנה מהווה מיטרד.

    המערער ערער לבית המשפט המחוזי בת"א נגד מתן צו ההריסה. בית המשפט המחוזי הורה על זיכויו של המערער מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, אך יחד עם זאת מצא כי בימ"ש השלום היה רשאי להורות על הריסה ללא הרשעה, כאמור בסעיף 212 (5) לחוק, ודחה את הערעור.

     

    המערער ביקש וקיבל מבית המשפט העליון רשות ערעור כנגד מתן צו ההריסה. שתי טענות היו בפי המערער: האחת - כי עניינו אינו בא בגדר חלופה כלשהי מחלופות סעיף 212 לחוק, ולכן לא ניתן היה להחיל סעיף זה לגבי המבנה. השנייה - כי הערכאות הקודמות לא הפעילו שיקול דעת נאות לעניין צו ההריסה והסתפקו רק בעובדה שהמבנה הוקם ללא היתר.

     

    השופט יעקב קדמי, שנתן את פסק הדין, דן בכל אחת מטענות אלה בפירוט ולבסוף דחה את הערעור. לקביעתו, בדין החיל בימ"ש השלום את הוראת סעיף 212 (5) על המקרה הנדון.

     

    על פי ההלכה הפסוקה, יש למושג "שאינו בר עונשין" שבסעיף 212 (5) משמעות מרחיבה, הכוללת כל מקרה שבו לא ניתן להעמיד את הנוגע בדבר לדין פלילי מכל סיבה שהיא. במקרה דנן נמצא, כי לא ניתן להעמיד את המערער לדין בשל אי ידיעת המועד שבו הוקם המבנה - שנים ארוכות לפני הגשת כתב האישום - ובהתחשב בכך שבפרק הזמן הממושך שחלף מאז הקמתו, לא נקטה הרשות בצעדים להריסתו, והשלימה עם קיומו על ידי גביית מיסים בגינו.

    השופט קדמי קובע, כי אין מניעה להחיל את סעיף 212 (5) הנ"ל גם לגבי מי שזוכה בדינו, כאשר הזיכוי אינו שולל את העובדה הבסיסית שהמדובר במבנה שהוקם בעבירה. על פי ההלכה, רשאית המדינה לפתוח הליך המכוון למתן צו הריסה לפי סעיף 212 על ידי הגשת כתב אישום.

     

    באשר לטענה השנייה, טוען ב"כ המערער כי נקודת המוצא של בית משפט השלום - ובית המשפט המחוזי באשרו את ההחלטה - היא שגויה. בימ"ש השלום יצא מנקודת הנחה, כי "בדרך כלל בניין שנבנה ללא היתר דינו להיהרס", בעוד שאין בלשון החוק ובתכלית חקיקתו אחיזה למסקנה כזו.

     

    השופט קדמי קובע, כי עקרונית הוא מסכים עם טענת ב"כ המערער. השופט קדמי עורך אבחנה בין סמכותו של בימ"ש להורות על הריסה לפי סעיף 205 לחוק, בעקבות הרשעה באחריות להקמת מבנה ללא היתר, לבין הסמכות הנתונה לבית המשפט בסעיף 212 להורות על הריסת מבנה שהוקם ללא היתר, ללא קשר להרשעה.

    תכליתו של צו הריסה לפי סעיף 205 היא להחזיר את המצב לקדמותו, ולסלק מבנה שהוקם תוך הפרת החוק, לבל ייצא חוטא נשכר. בעוד שתכליתו של צו הריסה לפי סעיף 212 היא שמירת הסדר הציבורי ומניעת מטרד מן הציבור, בשל עצם קיומו של מבנה בלתי חוקי. צו הריסה לפי סעיף 205 מכוון כנגד העברין, בעוד שצו הריסה לפי סעיף 212 מכוון כנגד "המבנה" שהוקם שלא כחוק, לשם הסרת "מכשול" לרבים.

    כאשר מדובר בהריסה מכוח סעיף 205, די לה לתביעה בקיומה של הרשעה בהקמת מבנה ללא היתר, והכלל שקבע בימ"ש השלום כי: "בדרך כלל בניין שנבנה ללא היתר דינו להיהרס" - כוחו יפה בהקשר זה.

    ברם, כאשר מדובר בבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה לפי סעיף 212 - שונים פני הדברים. בהקשר זה, על המדינה גם להוכיח שישנה הצדקה ליתן צו כזה מטעמים של "עניין ציבורי" חשוב. צו ההריסה יינתן רק מקום ששיקולי "העניין הציבורי" גוברים על השיקולים הנגדיים שמציג המתנגד למתן הצו.

    אומנם, העובדה שהמבנה הוקם ללא היתר מהווה תנאי יסודי לתחולת סעיף 212, ואומנם עצם הקמת המבנה מהווה שיקול נכבד להריסתו. ברם, ככלל, לא יהיה די בשיקול זה לבדו כדי להכריע את הכף בזכות מתן צו ההריסה, ועל בית המשפט לבחון אם בנסיבות העניין מחייב העניין הציבורי את הריסת המבנה.

     

    יהיו, אפוא, מקרים שבהם יגיע בית המשפט לכלל מסקנה, כי יש הצדקה ליתן צו הריסה לפי סעיף 212, בשל כך שבנסיבות המיוחדות למקרה, עומדת הותרת המבנה הבלתי חוקי על כנו בניגוד זועק לאינטרס הציבורי שחוטא לא ייצא נשכר; יהיו מקרים שבהם תהיה הצדקה למתן הצו במניעת ה"אנדרלמוסיה" שיוצרת בנייה ללא היתר; ויהיו מקרים שבהם תמצא ההצדקה למתן הצו ב "מטרד" שיוצר המבנה שנבנה שלא כחוק.

    אולם, על מנת להגיע לכלל המסקנה האמורה, על בית המשפט לעמת כנגד השיקולים ה"ציבוריים" האמורים - שאינם מהווים, כמובן, רשימה ממצה - את השיקולים ה"אישיים" של המתנגד להריסה. ומטבע הדברים, ייתכנו נסיבות בהן יגברו השיקולים האישיים על השיקולים הציבוריים, ואז לא יינתן צו שכזה.

    במקרה הנדון, אומנם לשון החלטת בית המשפט קמא מלמדת, על פניה, כי בית המשפט שקל להיענות לבקשה למתן צו ההריסה, כאילו היה המדובר בצו לפי סעיף 205 ולא מכוח ההוראה המיוחדת הקבועה בסעיף 212. אולם עיון מעמיק בפרוטוקול הדיון בבימ"ש השלום ובחינת ההחלטה כולם מלמדים - כך קובע השופט קדמי - כי בפועל לא היו כך פני הדברים. בית המשפט בדק את ההצדקה במתן הצו ובחן את השיקולים בעד ונגד מתן צו ההריסה ככל שהצדדים הציגו בפניו, ולכן לא ניתן לומר כי בימ"ש השלום לא שקל נכונה את השיקולים הרלוונטיים.

    התוצאה הסופית: הערעור נדחה, צו ההריסה נשאר על כנו.

     

    ע"פ 3490/97 בית המשפט העליון.

    השופטים: יעקב קדמי, טובה שטרסברג-כהן, יעקב טירקל.

    בשם המערער: עו"ד א. קנטי.

     

    צו הריסה מנהלי

    צו הריסה מנהלי הוא אמצעי קיצוני המאפשר למנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס ועדה מקומית להורות על הריסת מבנה ו/או עבודה שבוצעה שלא כדין, כל עוד שבמועד הגשת תצהיר של מפקח על הבנייה שלא כדין, לא הסתיימה העבודה האסורה או שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימה העבודה. כאשר מדובר בבית מגורים ניתן להוציא צו הריסה מנהלי כל עוד המבנה לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס.

    על צו ההריסה המנהלי לכלול את כל הפרטים הנקובים בסעיף 221 (ג) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965.

     

    בסעיף 221 (ד) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 נקבע גם כי ניתן יהא להוציא צו הריסה מנהלי גם על חלק מבנה שנבנה כדין אם על פי חוות דעת של מהנדס בניין ביצוע הצו רק לגבי החלק שנבנה שלא כדין יסכן את שלום הציבור ואת בטיחותו. 

     

    תנאי נוסף להוצאת הצו הוא קיומה של התייעצות של נותן הצו לפני הוצאת הצו –

    על מנהל היחידה הארצית לאכיפה להיוועץ עם היועץ המשפטי של היחידה הארצית לאכיפה ועם מתכנן המחוז.

    על יו"ר ועדה מחוזית או מתכנן מחוז להיוועץ עם תובע מטעם המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין.

    על יו"ר ועדה מקומית ומהנדס ועדה מקומית להיוועץ עם תובע מטעם בוועדה המקומית לתכנון ובנייה.

    עם היועץ המשפטי של הרשות המקומית או עם ראש הרשות המקומית שבתחומה מצוי הבניין החורג. 

    צו הריסה מנהלי נועד לאפשר לרשויות התכנון להילחם ביעילות ובמהירות נגד בניה בלתי חוקית. סעיף 222 לחוק התכנון והבנייה קובע כי צו הריסה מנהלי יבוצע תוך 60 ימים מיום הגשת תצהיר המפקח, אולם לבית המשפט המוסמך סמכות להאריך את הצו מנימוקים שיירשמו ובלבד שסך תקופות הארכה לא יעלו על שישה חודשים. הגשת בקשות לעיכוב / ביטול צו ההריסה מאריכות את המועד לביצוע צו ההריסה (בהתאם להוראות סעיף 222 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965.

     

    העילות לביטול צו הריסה מנהלי הן מצומצמות, אך על-ידי העלאת הטענות הנכונות, ניתן לעיתים להביא לביטולו ו/או עיכובו של צו ההריסה המנהלי. הסמכות של בית המשפט לביטול צו הריסה מנהלי נקבעה בסעיפים 228-229 לחוק התכנון והבנייה.

    התנגדות לצו הריסה מנהלי

    בשל לוח הזמנים הצפוף, יש להגיש בקשה לביטול הצו בהקדם האפשרי, לבית המשפט לעניינים מקומיים ו/או לבית משפט השלום ולכל היותר תוך 15 ימים מהמועד בו נודע על הצו.

     

    יובהר הגשת הבקשה אינה מעכבת את ביצוע הצו, ויש להגיש בד בבד בקשה לעיכוב הביצוע. 

     

    עוד יצוין בעניין זה כי למרות שהחוק קובע שניתן יהא להגיש בקשה לביטול הצו תוך 15 יום ממועד המצאת הצו, מומלץ שלא להמתין פרק זמן זה, ולהגיש מידית את הבקשה לביטול הצו יחד עם בקשה לעיכוב הצו, שכן החוק מסמיך את הרשות התכנונית לבצע את הצו לאחר ארבעה ימים מיום המצאתו במקרה בו העבודה האסורה טרם הסתיימה או לאחר שבעה ימים מיום המצאת הצו כאשר מדובר בעבודה אסורה שהסתיימה. 

     

    בית משפט השלום בבאר שבע ביטל  צו שהוציאה עיריית ערד להריסת עמודים שהקים אחד מתושביה לצורך הצללת חצרו. השופט רון סולקין קבע כי הצו לא תקף לנוכח אכיפה בררנית של העירייה, לא הוציאה צווים דומים להצללות שהוקמו בבתים אחרים בעיר.


    במרץ האחרון סגן ראש עיריית ערד הוציא צו להריסת עמודי ברזל שהוצבו בחזית ובצדדיו של בית הנמצא ברחוב עירית בעיר, במטרה לתלות עליהם רשת שתיצור צל בחצר הבית.


    בסמוך להוצאת הצו, בעל הבית פנה לבית משפט השלום בבאר שבע על מנת שיורה על ביטולו בטענה כי בהתאם לבירור שערך במחלקת ההנדסה של העירייה, הצבת העמודים כלל אינה מצריכה הוצאת היתרי בנייה או דיווח כלשהו לרשויות.

    לטענתו, העירייה מפלה אותו אישית בשל היותו דתי-חרדי, וכהוכחה הציג תמונות של בתים אחרים בעיר בהם הוקמו עמודים דומים, אך בניגוד אליו – לא הוצאו כנגדם צווי הריסה.


    עוד נטען כי הצו הוצא במטרה לנקום בו, לאחר שנקלע לסכסוך שכנים עם ראש העיר המכהן כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ומתגורר בסמוך אליו, ומכל מקום הצו לא תקף משום שסגן ראש העיר חתם עליו, ולא ראש העיר עצמו.

    בתגובה, העירייה טענה כי הצו לא הוצא מתוך כוונה לפגוע בתובע באופן אישי, אלא מאחר שהעמודים הוקמו תוך חריגה מקווי הבנייה המאושרים. להוכחת דבריה הצביעה העירייה על היתר בנייה שהוצא במקביל לצו ההריסה, ביחס לשינויים אחרים שהתובע ערך בביתו.


    בנוסף, היא טענה כי הצו תקף מאחר שסגן ראש העיר הוסמך למלא את מקומו של ראש העיר גם בתפקידו כיושב ראש הוועדה לתכנון ובנייה.


    אכיפה בררנית- אי צדק!


    אלא שהראיות בתיק העידו על בלבול בהנחיות העירייה בנוגע להקמת רשת הצללה. מצד אחד, אין צורך בהיתר בנייה מיוחד עבור יצירת צל בחצרות הבתים בעיר, אך מצד שני הן אינן כוללות הצבת עמודים לתמיכה ברשת הצל.

    לנוכח הבלבול האמור, השופט סולקין העדיף את גרסת התובע לאחר שהתרשם כי הוא אזרח שומר חוק שפנה מראש למחלקת ההנדסה על מנת לברר מהם האישורים הנדרשים לצורך הצבת העמודים, ופעל בהתאם למה שנאמר לו.

    בהמשך, השופט סולקין הסביר כי החוק מתיר לראש הוועדה המחוזית להאציל את סמכותו להוציא צווי הריסה, אך אינו מתיר לראש הוועדה המקומית לעשות את אותו הדבר. בהקשר זה, השופט ציין כי העירייה לא הסבירה מדוע סגן ראש העיר חתם על הצו במקום ראש העיר, וקבע כי צו ההריסה לא תקף.


    באשר לטענת האפליה, השופט הצביע על כך שהעירייה התחמקה ולא סיפקה הסברים לכך שלא הוציאה צווים להריסת עמודים שהוקמו בבתים אחרים בעיר, ובתוך כך מתח ביקורת חריפה על אכיפתה הבררנית כלפי תושביה והעיר כי די בכך כדי להורות על ביטול צו ההריסה.


    בסופו של עניין, השופט סולקין ביטל את צו ההריסה וציין כי העירייה תוכל לפנות לבית המשפט ולהוציא צו חדש רק לאחר שתוכיח שגיבשה מדיניות עקבית הנאכפת באופן שוויוני כלפי כלל התושבים. בנוסף, העירייה חויבה לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 8,000 שקלים.


    https://www.gov.il/BlobFolder/generalpage/files_manager_instructions_unit/he/3.3_Guidance_for_an_administrative_demolition_order_0.pdf

     

     
     


    ייעוץ,הכוונה וטיפול -פנה עוד היום!
    היתרי בניה,הכנת תוכניות,הגשה וליווי עד קבלת ההיתר.

    חוו"ד מהנדס קונסטרוקטור בכל הארץ-שרות מידי
    דיווח עפ"י התקנות החדשות ואישור קונסטרוקטור על בנייה פטורה מהיתר
     
     
     
     
     
    קלינגר היתרי בנייה, רישוי עסקים וייעוץ מוניציפאלי
     
    השירות בפריסה כלל ארצית
    טל': 03-6990132

    פקס: 6990134 - 03
    נייד- בן קלינגר 0523-888813
    www.klinger.co.il

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      benklinger
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין