כותרות TheMarker >
    ';

    שיר/סיפור/ציור

    0

    ובכותרת: שנקשור לה כתרים?

    9 תגובות   יום ראשון, 22/3/20, 20:51

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

     

    כן...כבר נאמר כמעט הכל על התקופה הזו.

    בבוקר כתבתי פעמיים כמה מילים משלי על כך והן נמחקו/נעלמו כלא היו.

    כבר חשדתי שמא פלש הוירוס גם לפוסט.

    כבר לא יכולה לשחזר מה עבר לי בראש.

    כל כך הרבה מחשבות עוברות ושבות חולפות ולא תמיד נשארות.


    אז...מתחילה בשלישית.

    כ"חולת'ת" כמו רבים נולד לי המון זמן.


    תמיד הייתי אדונית הזמן ולא רדפתי אחר שום רכבת.

    גם טרום ימי הקורונה לא התרוצצתי יתר על המידה.

    וזה היה מבחירה. מנסיבות.


    והיום...

    אני מודה שהמצב מדאיג. רווי באי ודאות. מלחיץ.

    לא נעים. לא מוכר. לא פשוט וכלל לא קל.

    המראות מכל העולם קשים לצפייה.

     


    אני למודת נסיון בלהיות עם עצמי מעשי והגיגי.

    ובכל זאת זה שונה.

    בהרבה.


    שקט כל כך. יותר מדי.

    אין יוצא ואין בא. העולם התרוקן.

    לאן נעלם העולם?

    הרחובות דלילים. שוממים כמעט לגמרי.

    כל מה שהיה שוקק חיים , שובק חיים.

    החדשות מהארץ ומהעולם מצליחים להשכיח את החיים שהיו קודם הקורונה.

    החיוכים והצחוקים שהמדיה מצליחה לסחוט מאיתנו עם העלאת סרטונים ובדיחות לאין ספור, הינם בניגוד לכל התרחישים של המגפה.

    מה היינו עושים ללא ההומור המושיע?

    בעיני זה מצרך חיוני שאסור לוותר עליו.

    לקשור אותו למציאות שלא בחרנו. להאמין.

    אני מודה שיש ימים שאני שוכחת ואז נבהלת ומאתחלת את עצמי שוב ושוב.

     

    תושבים חוזרים למדינות שלהם. מחפשים את המוכר, ליתר ביטחון.

    ישראלים שבים ארצה מכל מיני מקומות בעולם, נפרדים מנופי ניכר, מחוויות של חופש, לפעמים גם מעבודה בכפר הגלובלי, רוצים הביתה. צו השעה.

    מסתבר שאין כמו בבית.

    הבית מקבל משמעות כבירה בימים שכאלה.

    המשפחה הגרעינית מתלכדת. במקרה הטוב.

    לא מזכירה בכלל מקרים אחרים.

    לא יכולה שלא לחשוב גם בימים אלה על אנה קרנינה עם  "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו אך האומללות אומללות כל אחת בדרכה...."


    היצירתיות גואה. המציאות ממציאה רעיונות. 

    מי שמצוי ברזי הטכנולוגיה יכול להנות מהרבה פתרונות לתקופה של הבידוד הפיזי והחברתי.

    חשבון נפש ולא של יום כיפור הופך ליומיומי.

    רוצה או לא רוצה, אדם נפגש עם עצמו. עם השאלות.


    ''

     

     

    להרבה אנשים שהיו מורגלים להיות עסוקים מסביב לשעון, מחוגי החיים נעצרו.

    לא כל אחד יודע להעסיק את עצמו מעבר לעבודה, טיפול בילדים ובהורים, מטלות שונות.

    הכלום הזה עם הכתר מאיים ותובע תשובות אחרות.

    ''

    "כתר" אחר

     


    כשנמצאים במצוקה ובקושי בבידוד, בארגז הכלים לא נמצא תמיד את המפתח שיעזור.

    אוכל ובישולים מנחמים במקרים רבים, ולמי שקשה מאד קורה שדכאונות מתנחלים בנפש.

     

    לי אישית, כשמזג האויר מאפשר אני מוציאה את עצמי לנשום אויר ומצעידה את הגעגועים שלי לטבע, לטיולים, לשמש מלטפת, לחיבוק, לחיוך, לקשר אנושי אמיתי, ולעוד כל כך הרבה דברים שהיו.

    היו או לא היו?

    ההיאחזות הזו ביופי ובטוב מתרופפת ואני מחזקת את העוגנים.

    לפחות במה שיכולה לשלוט.

     

    אני נותנת לעונות השנה להציף את נופי נשמתי...להרגיעה...הדמעות קפאו בשק שלהן והן בטח יפשירו..אולי עם עליית הטמפרטורות וישטפו את העיניים ולפקחן לעולם חדש... הלוואי

    בחרתי רק ארבעה צילומים לארבע העונות, למרות שבכל יום אני נמצאת בעונה אחרת וזה הרבה יותר מארבע...

    ''

    אביב

     

    ''

    קיץ

     

    ''

    סתיו


    ''

    חורף

     

     

    ועוד משהו:


    גם לכם קורה שפתאום בימים אלה, אנשים מהעבר הרחוק והרחוק פחות, כותבים, מחפשים זה את זה, מתעניינים זה בשלומו של זה, מציעים עזרה.

    חלקם מתרפקים על ימים שחלפו, מגלים את המשמעות של מי שהייתי/ם בשבילם פעם, זוכרים ומזכירים אולי את קיומם שלהם. האם השאירו חותם?

    מרגיש כמו תחושה שזוחלת בלב לקראת סוף הדברים ברצון לסגירת מעגלים.

    האם אני מדמיינת זאת?

     

    ובינתיים...

    אני מודה ש...

    אני לא ממהרת ללכת לישון.

    אני לא ממהרת לקום בבוקר.

    אני לא ממהרת.

    אני לא...

    אני ואני ואני עם אני...

     

    עד מתי?

     

    מה יהיה אחרי? איך יראה העולם? האם יחול שינוי כלשהו בטבע האנושי?

    האם באמת המכה הזו שנחתה עלינו תייצר תובנות חדשות, התייחסות אחרת?

    האם יהיה טוב יותר או רע יותר? כמה זמן יקח לנו ולעולם להתגבר ולהתאושש?


    לא יודעת...אני תוהה...מי יודע?

     

    נקוה לימים יפים וטובים ושמחים...אמן!

     

    שמרו על עצמכם מכל משמר!


    ''

     

    פוווווווו!

     

    ''

     

    ואולי לא היו הדברים מעולם?

     

     

     

     

     

     

     

     

     




     

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/3/20 23:09:

      היחיד שלא מבין מה קורה פה זה הכלב שלנו, לוקאס, שפתאום יוצא לטיולים ארוכים, כולל ריצות לילה, משחקים בחצר, פינוקים כל היום ומה לא. הוא חושב שהגיע לבית הבראה של ההסתדרות עם תכנית מלאה. חסר לו רק משחק בינגו בערב.
      תהיי לנו בריאה יקירה

        23/3/20 20:46:
      נעבור גם את זה, המין האנושי שרד עד עכשיו אז נשרוד גם את זה אני לא מבין את ההיסטריה של ההמונים ולאגור נייר טואלט בהחלט משהו לספר לנכדים בשפעת הספרדית בשנת 1918 מתו 100 מיליון ! בתוך ארבעה חודשים זה לא עצר אותנו , זה לא עצר את אפולו , או את האיי פון , נצטרך לעשות כיוון מחדש על איך מתקדמים מפה והשינוי מפחיד אאבל יהיו כאלה שיקפצו למים ויגידו שזה לא נורא ואנחנו נקפוץ ארחיהם ונראה שזה בהחלט לא נורא
        23/3/20 19:51:
      בתוך כל הקושי, דברים טובים ויפים נוצרים ומתגלים. שותפה להגיגייך. והצילומים, כה יפים. תודה :)
        23/3/20 11:59:
      עד מתי? אדונית הזמן:-)
        23/3/20 11:47:
      מחשבות עם קריאת הרשומה שלך: הטבע הוא נחמה. יש אנשים שלא יודעים מה לעשות עם החופש שנכפה עליהם. הבית (לרוב) מקום בטוח שרוצים לחזור אליו. ובסופו של דבר גם לדברים הרעים יש סוף.
        23/3/20 09:36:

      *

       

      כולנו במצב מוזר

      קר לא נעים ומנוכר

      הוירוס כפה עלינו דברים

      שיעבור מהר

      ונהיה בריאים

       

      Image result for blue footed booby bird

       

        23/3/20 08:41:

      חגית....נשיקה

      מאוד ריגשת אותי.

      כתבת שמרגיש כמו נשפך מהלב, ספונטני לגמרי...

      התייחסת להמון דברים שנובעים מהמציאות החדשה,

      דברים שמדברים ונוגעים לכל אחד מאיתנו....

      וגם הצילומים נהדרים.

       

      '' 

        23/3/20 08:23:
      חגית, תודה על הפוסט המופלא שלך. העולם כבר שונה, המציאות כבר השתנתה. נקוה שנתרגל במהירות למציאות החדשה... העתידית לא זו של היום...תודה ששיתפת והצילומים שלך מקסימים. איחולים לימים רגועים יותר. רק בריאות מרסיה♥
        23/3/20 08:08:

      חגית, פוסט נהדר,
      ואולי לא היו הדברים מעולם....
      המסך ירד, ידליקו את האורות נשפשף את העיניים - נצא מהסרט.
      בימים שהזמן הולך לאיבוד הבאת את חילופי העונות כל עונה והיופי שלה.
      אוהבת את הפתיחה עם הכתר הקוצני והסיום הרך עם ה"סבא" הרב-משמעי

      שיהיו ימים טובים

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      HagitFriedlander
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין