הבלוק
כל הבלאגן המאורגן הזה
שיש פה
זה מה שיש לי בראש
אז אנא גלו התחשבות... ;-)
פוסטים אחרונים
- איך עושה פמיניסטית?? 27/1/12
- כחול ולבן - זה צבע שלי 5/11/11
- שיעור ראשון בשיווק 16/10/11
- אתם גם תהיו חולים וגם תהרסו ת'מדינה לדורות הבאים 6/10/11
- נוסטלגיה לכבוד השנה החדשה 17/9/11
- סטארבקס והעץ הנדיב... 23/4/11
ארכיון
שמלה עם כיווצים
עדנה ויסלר, גבירותי ורבותי, למי שלא פגש עד היום, שווה להכיר. אחר הצהריים של ערב שבת, תכננתי לשבת ולקרוא. יש לי שני ספרים חדשים עם המלצות... ובמקום זאת אני קוראת את עדנה. פוסט אחרי פוסט. צוחקת. מתרגשת. מגיבה בטוקבקים. כוכבים ממילא ניתן לתת רק אחד ביום, אבל אם אפשר היה, היו מתווספים כבר כמה עשרות. נשבעת. אני מדפדפת באלבום שלה.ואז אני מוצאת את התמונה הזו והשמלה עם הכיווצים מזכירה לי נשכחות.
אבא היה טס לפחות פעם בשנה לכנס רופאים בחו''ל. בד"כ זה היה באיטליה או בדנמרק. הוא היה רופא פרטי, כך שזה לא שאיזה בי"ח מימן את נסיעותיו התכופות (יחסית לתקופה דאז) אבל כמי שחקר כל חייו, גם במסגרת הקליניקה הפרטית, תמיד היתה איזו חברה שהיתה מממנת את נסיעותיו כדי שהוא יציג את תוצאות מחקריו המעניינים. פעמים רבות אמא היתה מצטרפת אליו. והם היו משלבים טיול. אני הייתי מחכה למתנות שאחרי.
פעם אחת כשהייתי בת 5 או 6 הם חזרו עם שמלה חדשה. לבנה, עם פרחים קטנים וצבעוניים, ועם מלא כיווצים. התאהבנו זו בזו, אני והשמלה. מיד פשטתי את בגדי, ועטיתי על עצמי את שמלת השבת החדשה. אבל בגב, מאחורה, היה את הפתק המעצבן הזה, שדוקר. מיד לקחתי מספריים מהמגירה (אגב, עד היום יש לי במגירה את אותו זוג מספריים בעצמו...) ומבלי שפשטתי את השמלה, תפסתי את הפתק ביד שמאל (מאחורי הגב) וביד ימין התחלתי לגזור ת'פתק (שילוב של ילדה עצמאית ועקשנית כבר בגיל הזה, זה לא דבר של מה בכך). אמא שלי לא הספיקה לצעוק געוואלד והמספריים גזרו גם ת'שמלה... טוב שלא גזרתי את עצמי...
מה שלא הפריע לי (עיניכם הרואות) ללבוש אותה, ביום שישי אחר-הצהריים (ממש כמו היום, ואגב רק כמה מאות מטרים מהמקום בו אני נמצאת כרגע) ולרכוב על האופניים החדשים שלי בחצר הבית.
אני מתה על הפרטים הקטנים שבתמונה. כמו המדבקות שעל האופניים (זוכרת אותם כמובן), גלגלי העזר המעוקמים, המעידים שאוטוטו הנה אני כבר עצמאית וחופשיה לרכב על האופניים ללא עזרה, הנרתיק של הכלים לתיקון פנצ'ר שתלוי על הסבל, ועוד...
 הקודם: Are we still talking about sex?  הבא: דום שתיקה
|
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזה חמודה את,
גם אני שונאת את הטיקט שדוקר בעורף!
כל בגד שאני רונה עובר אצלי ניתוח כריתת פיתקית.
את רואה, אנחנו יותר דומות ממה שחשבת אפילו.
כיכבתי
תהיי יפה ותשתקי?
1.75 מ'...אפילו עם עקבים אני לא מגיעה אליך... רק כמעט...
(הגיונית? אין משימה יותר קלה?
)
1.75 ארוזים בשמלה עם כיווצים???
משום מה, לא נראה לי
(ויקירתי, אם את רוצה להצליח בתוכנית - אני ממליצה לך להיות קצת יותר הגיונית
)
איזו חדות אבחנה.
את נהדרת.
תודה על המחמאות.
(זה הכל כי אני מנסה למצוא חן בעיניך ולהידמות לך...
)
אפרופו פרטים קטנים,
אני עדיין מתפעלת מהצמיד שעל היד...
(עם סטייליסטית צמודה בגיל כ"כ מוקדם,
לא מפליא שהיום את דוגמנית מובילה
)
אל תיקח את זה ללב. זה לא אישי
ואני מקווה שהבנת מאז שאפשר לעשות עוד דברים עם חזיות חוץ מלגזור את כולן...
וואי. וואי
סיפור ששווה מכות בטוסיק.
תודה על השיתוף... ואם פרויד יענה, תשתף...
תודה
את כזאת מתוקה!
היית ונשארת.
וביחס לסיפורים של חברים אחרים כאן בקפה, שנהגו לנשוך ת'אחים שנולדו להם, רק לגזור ת'שיער נשמע לי לגמרי בסדר.
הלוואי שהיה לי שיער כמו שלך (וגם דשא ירוק לא יזיק)
ולגבי הריגושים. אני לא מחליפה את הבלוגיה של דה מרקר, אבל את האמוטיקונים אני גונבת מתפוז. אז הנה אני שולחת לך בחזרה, ומכל ה-
חיבוק
ופרח just 4 U
ונשיקה לסיום
כשהייתי בת איזה ארבע, הערצתי את בת השכנים הסתומה בלחץ, רק מפני שהיתה גדולה ממני במשהו כמו שנתיים שלוש. היה לה שיער קצר. לי היה ארוך..
אז לקחתי מספריים, ממש כמו טל, ועשיתי לעצמי תספורת, כדי להידמות לה.
וככה זה נראה אחרי:
אמא שלי התכווצה..השמלה התכווצה..כולם חשבו שזה בגלל שנולד לי אח..
ו..אחחחחחח....מיכל....מה עשית לי?
אני מבינה את השמלה שהתאהבה בך מיד.
(לא שיש כאן אייקון כזה)
היי ניקס
אשכרה קטע.
אבל הגורל הדומה הוא לא רק של השמלות.
והרוגז של אמא שלי הופיע מאוחר יותר כשלא הסכמתי ללבוש שמלות/חצאיות
...עד היום...
זה אשכרה קטע ענק. גורל דומה לשמלות דומות.
אלא, שאני את שלי שנאתי מאד, והעובדה שהיא "נגזרה בטעות" לא ממש הצליחה להרגיע את רוגזה של אימי, שמאד אהבה לראות אותי לבושה בה.
1. גמני, גמני, לא ניתן לראות אותי בשמלה. וזה כבר הוזכר בעבר
2. לא. בשיער שלי לא נגעתי. מקסימום קלעתי בו צמות אינדיאניות כאלו...
תודה
גמני גמני-
1. היתה לי שמלת תחרה כיווצים. אני חושבת גיל קצת יותר גדול- שש או משהו כזה.
יש לי תמונה משבועות עם השמלה וסל ביכורים.
אלו היו הפעמים האחרונות שהיה ניתן לראות אותי עם שמלה...
2. גזרתי לעצמי את השיער (דווקא תיכון) ועשיתי לעצמי מלא קרחות... :)
סיפור גדול!!
זה ממש השלב שלפני שמורידים את הגלגלי עזר.
ואגב גזירות - כשהייתי בת חמש, מצאתי מספרים ישבתי על אדן החלון בקומה 7 (מזל שהיו סורגים) וגזרתי את שערי בלי בושה. בואי נגיד שאם איזה דקה לא ראו אותי קרה משהו.
השבוע גזרנו למאיה (3) ת'שיער. לא עברה שעה והיא לקחה מספרים ועשתה לעצמה חור באמצע השיער.