כותרות TheMarker >
    ';

    יוסי קווטינסקי כותב על הכל

    בלוג שנותן במה הן לצד העסקי והן לדעות שלי על כל דבר שרק אראה לנכון. מקום להביע הגיגים , מחשבות, דעות ועוד הרבה ובין השאר לספר על עיסוקי

    לכל המגיבים, אני מבקש להשתמש בגודל הפונט האחיד, לא אות שמנה, אות רגילה - כולנו שווים וכמו שאני כותב בגודל אות רגילה - אני מבקש מכולם - תכתבו בגובה העיניים באות הסטנדרטית ולא אות שונה. תגובות בפונטים שונים מוגדלים או שמנים - יוסרו, כולנו שווים ואין פה מישהו עם גדול יותר או שהוא שווה יותר

    מגיבים בבלוג שהם משתמשים פרטיים / אנונימיים מתבקשים לא להגיב בפורום זה. אדם בלי זהות ואו אחד שלא מוכן לקבל תגובה לא תתאפשר לו הזכות להגיב בבלוג זה. הדבר נובע מכך שאנשים שאין אפשרות להגיע אליהם על מנת להעיר להם אם כתבו משהו לא ראוי לדעתי והם מסתתרים בדרך כלל אחרי שמות בדויים ומרשים לעצמם לכתוב, להכפיש ועוד.

    מוכן לקבל כל תגובה, רק מאנשים שיש להם "זהות" ויש אפשרות לתקשר איתם.

    0

    אובדן הדרך

    0 תגובות   יום שישי , 27/3/20, 18:22

    אני מתחיל להתחפר בתוך עצמי.

    האמת מתחיל לנסות להתנתק מכל מה שקורה בפוליטיקה כי בין כה אף אחד לא מקשיב למה שאני אומר ויותר מזה, גם אם הצבעתי למישהו שחשבתי שהוא יהיה האדם האמון עלי הוא שם עלי זין וזה בהמעטה.

    ראש ממשלה - רק מפחיד את כולנו ונותן פה מצג של היסטריה ופאניקה, ויותר מזה גם אם ארצה להתנגד או לומר משהו - מי יספור אותי אפילו ממטר, הרי מי אני בכלל ובטח בתקופה הזו אני לא יותר מפיסת אבק שנמצאת בתוך בית סגור.

     

    פעם שהיה לי רע, יכולתי לנפנף ולהתחיל לחשוב - אברח לברלין שם טוב לי יותר ושם אני מודה שאני מרגיש יותר בבית. פעם שהיה לי רע, לפני שהחל כל מסע הקורונה, כאשר הרגשתי שאני הולך לאיבוד ידעתי שיש לי מקום של תקווה שאצליח לברוח אליו בדרך אחת או אחרת ולמצוא את המנוחה והנחלה.

     

    והיום

     

    בתקופה הזו

     

    של אי ודאות טוטאלית, שכל מדינה מתכנסת בתוך עצמה, שכל עם נסגר בתוך תוכו אני מבין שגם הדבר היחיד שהיה לי אור נכבה לפחות לפי שעה וגם זה נראה כרגע יותר כמו פנטזיה ולא מציאות בגרוש.

     

    אז מה נשאר כרגע בחיים שלי?

     

    האמת כלום.

     

    עבודה, כעצמאי כמעט ואין, פה ושם טיפטופים אבל אין גשם ואין אפילו מטר קל שיביא איזה שהיא תקווה.

     

    לשבת בבית - מודה - לא פשוט ולא קל.

     

    נכון, לקחתי על עצמי את הדאגה להוריי ואני נמצא לידם ודואג להם ואנחנו ביחד בעצם כל הזמן או לפחות חלק גדול מהיום ואני יכול להיות גאה בזה שבתקופה הזו אני יד ימינם לכל דבר ודואג לכל דבר שרק אפשר.

     

    ההורים 86 פלוס.

     

    אני עם סיפור כרוני אבל עם כל זה אני לא שוקט ולא יושב בשקט אבל זהיר מאד ומתרחק מכל פגע שרק אפשר.

    כן, אני מקבל תרופות לא פשוטות ולשמחתי ומזלי הצלחתי בדקה ה 90 רגע לפני שהחלה כל האפיזודה הזו לעשות בדיקות, לקבל תוצאות, לדעת שאני בסדר, להגיע בדחיפות להדסה לקחת מרשם של תרופות, לעוף לקופת חולים ולבקש שיתנו לי את התרופות ל 3 חודשים ולמרות שהן יקרות נתנו לי אותן וזה ממש חשוב.

    למרות הכל אני כן יוצא כי יש לי את ג'קי כלבי שהוא כרגע האור היחיד שלי בחיי.

     

    מודה, חיפשתי את האור

    אפילו לא מצאתי אותו מתחת לפנס.

    מודה, איבדתי את האמון במנהיגות וגם בזה שבחרתי בגד בי בלי להניד עףעף.

    מודה לא מאמין לראש הממשלה חושב שהוא יוצר פה פאניקה מוגזמת.

    מודה לא מאמין לשר הבריאות שיותר דואג לעצמו מאשר למולדת.

    מודה לא מאמין היום כמעט לאף אחד

     

    אבל

    אין לי ברירה

    אני במדינת חוק

    אני אציית לחוקים ואשתוק

    כי אין לי כל ברירה

     

    את האור איבדתי

    התקווה נעלמה כבר מזמן

    הדרך אני אגיד מרגיש אני איבדתי כיוון והולך לאיבוד

    ומרגיש שהאור מיום ליום נכבה ונכבה ונכבה

     

    אז מה עוד נשאר למען שפיות האדם 

    שאפילו לצאת מהבית הפך להיות לו אתגר

    אסתגר

    אשמר

    אברח לפינתי

    ואחכה שיום אחד כן תגיע תקוותי.

     

    רע לי

    עצוב לי

    נמאס לי

    נשבר לי

    התעייפתי 

    אין לי כוח

    מה אפשר לעשות

    בטח לא לשמוח

     

    רק לקפל את המפרשים

    ולהכניסם לכיסים

    להכנס לתרדמת

    עד שתנצל המולדת

     

    כן

    רע לי

    קשה

    מנסה למצוא

    לסיר את המכסה

    להתחבא

    להעלם לפחות לתקופה

    ואולי יום אחד

    מישהו ימצא את התרופה

    שתרפא לא את הקורונה

    אלא את המדינה החולה

     

    לא נתניהו ירפא

    לא גנץ ירפא

    שאיש לא יחיה באשליות

    טוב איתם בטוח לא יהיה

     

    עצוב

    שבור

    כואב

    שפוף

    ומקווה שיום אחד

    אפרוש כנפיים 

    ויהיה עוד לאן לעוף

     

     

     

    "עד סוף הקיץ
    אולי אדע את התשובה,
    את פשר הקולות אשמע,
    את כל החלומות,
    אחמודד עם הפחדים
    בסוף הקיץ אולי שוב אשב בין ידידים."

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      יוסיקווטינסקי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין