כותרות TheMarker >
    ';
    0

    סיפור שכתבתי פעם, מזמן

    1 תגובות   יום שבת, 28/3/20, 23:19

    קצת ארוך, ושייך לתקופה טובה בחיי, דבר שהוא נדיר ביותר, אבל עכשיו, כשכולם בסגר, אולי יימצא לכם זמן לקרוא.

     

     

    חייזרים

     

     

     

    לפני כמה זמן נחתו כאן כמה יצורים ידידותיים מן החלל. הם דפקו על דלת ביתי, הציגו עצמם בנימוס, ובקשו להיכנס פנימה. אחרי שהתיישבו הם שאלוני מספר שאלות בנוגע למין האנושי, לתרבות, עניינים כלליים.

    כמובן שעניתי כמיטב יכולתי, והשתדלתי לשמור על אובייקטיביות מדעית. כלומר, על אף שאני שייך לצד מסויים כלשהו (יהודי, ישראלי, מדבר עברית, גבר, משכיל, רווק  וכו') השתדלתי לענות לשאלות כאילו אינני שייך לאף אחת מן הקבוצות הללו. דבר זה גרם לשיחה להתנהל בעצלתיים, ובאמת הם שאלו אם כל בני האדם מדברים כה לאט, והאם הם כה הססניים בתשובותיהם.

    מיד עניתי: לא. ואז הסברתי שאני מנסה שלא לנקוט עמדה. הם פרצו בצחוק רועם. הרי אי אפשר שלא לנקוט עמדה. גם כשאתה מנסה להתחמק מעמדותיך, הרי אתה נוקט עמדה. וזו עמדתך העליונה: לנסות להיות אובייקטיבי בכל המצבים. אתה חושב שעדיף שנשמע את הדברים כאילו היו מנותקים מהקשר. זה מגוחך. בא נתחיל מחדש, והפעם תענה כאילו אתה מדבר עם עצמך, או עם אלוהיך. אם נרצה לשמוע דעות אחרות, ננחת בסלון של אנשים אחרים. אל תדאג.

    טוב, אני חייב להודות שנבוכותי לא מעט. הם תפסו אותי מיד. גם לא נתתי דעתי לכך שאני מתחמק מעצמי, וחושב שכך ייטב להם. מניין לכם אלוהי? שאלתי. הם אמרו שהוא גם אלוהיהם, ואין הם נוהגים לעסוק בו. אמרתי להם שאנו נוהגים לעסוק בו כל הזמן, כמעט. לבזות, להתפלל, לאהוב, להכחיש, לשנוא, לבקש. אפילו אומרים ברוך השם, אמרתי להם.

    הם באמת לא התעניינו בזה. זה היה נחמד.

    אחרי כמה שאלות נוספות בעניינים כלליים הם אמרו לי כך:

    נותרה לנו שאלה אחת לשאול אותך. אנא, נסה לדייק ככל יכולתך. אין אנו ממהרים, ואנו נחושים לצאת מכאן עם תשובה.

    טוב, אמרתי, מזיע ומבקש את נפשי למות.

    הם אמרו:

    מה השעה?

    עניתי להם. הם חיכו. אני חיכיתי.

    השתררה שתיקה מעיקה מאד, מן הסוג שיכול להשתרר בפגישה הם חייזרים חקרנים. אתם בטח יודעים.

    אז מה השאלה? אמרתי כשנמאס לי לשתוק.

    מה השעה? הם חזרו ואמרו.

    עניתי לכם כבר. מה השאלה החשובה שאמרתם שתשאלו?

    זאת השאלה הם אמרו. מה השעה?

    זה חשוב? תהיתי בקול. הרי כבר עניתי לכם. מה זה משנה בכלל?

    הם אמרו: מה השעה?

    עכשיו הייתי מבולבל ונבוך. מה זאת אומרת, אחת ועשרה. אחת ואחת עשרה דקות. מה זה משנה?

    הם אמרו. חשוב היטב. לא באנו אליך לחינם. אתה יכול לענות על השאלה הזאת ברצינות, אם תרצה.

    או.קיי, חשבתי. תנו לי רגע.

    טוב, הם אמרו. יש לנו זמן.

    חשבתי למה הם מתכוונים. למה הם יכולים להתכוון. חשבתי על כך שכאשר הם באו מן החלל, ודאי ראו את כדור הארץ היפה שלנו. הם ראו אזורים חשוכים, אזורים מוארים. ראו צפון ודרום וכו'.

    חשבתי עוד.

    עכשיו אתם נמצאים בישראל, אמרתי להם. השעה כאן היא אחת ורבע, בערך.

    אם הייתם נוחתים במקום אחר, רחוק מכאן, היתה השעה אחרת.

    למשל, בניו יורק שבארצות הברית עכשיו שש ורבע בבוקר. בערך.

    ובסין שש ורבע. ובניו זילנד חצות ורבע. אבל שם כבר מחר.

    בכל מקום השעה שונה, אמרתי להם. זה מה שרציתם?

    כן, הם אמרו. רק שיש לנו בעייה קטנה עם זה.

    מה הבעיה, שאלתי. הרי אנו קובעים את השעה שלנו על פי אור השמש. אם יש אור, הרי שאלה שעות היום, ואם חשוך, הרי שאלה שעות הלילה. כדור הארץ גדול מאוד, ולכן הוא אינו מקבל את אותה כמות אור בכל המקומות בכל העיתים. לפיכך, לכל מקום יש זמן משלו. אתם לא מצפים שאנשי ניו זילנד יהיו עכשיו בעבודה. לילה אצלם. הם עייפים וצריכים לישון.

    כן, אנחנו יודעים, הם אמרו.

    אז מה הבעייה, שאלתי.

    הבעייה היא שאנחנו רעבים. אתה מכיר מקום טוב בסביבה?

    יש כאן איזה חומוס, אם זה מתאים לכם.

    מתאים, הם אמרו. למה לא?

    הלכנו לאכול. הם אכלו בשקט מופתי.

    טעים, הם אמרו בסוף.

    כן, אמרתי. אני יודע. זה גם די זול. ואז הוספתי: אז מה הבעייה?

    השאלה לא הפתיעה אותם כלל. הבעייה היא שיש דבר כזה שנקרא עכשיו. כשאתה אומר עכשיו, האם אתה מתייחס אליו כאל תאור זמן או כאל תאור מקום?

    תאור זמן, עניתי. כאן זה תאור מקום בשפה שלנו. עכשיו זה תאור זמן.

    הרי לך, הם אמרו. איך זה ייתכן שיש דבר כזה שקרוי עכשיו, אם כל אחד חי בזמן אחר.

    זו לא בעייה עניתי. העכשיו כולל את כל הזמנים כולם. עכשיו אצלי כך וכך, ועכשיו, בו בזמן, אצלם כך ואחרת. העכשיו הוא אחד. הוא מתבטא באינסוף דרכים, אבל הוא אחד. תמיד עכשיו. תמיד.

    אז מה עכשיו, הם אמרו. עכשיו שתיים וחצי, עניתי.

    אבל תסתכל, הם אמרו. אנחנו כבר לא בישראל. העברנו אותך תוך כדי שיחה לפאריס, כי אנו אוהבים אותה. לנו אין מגבלות של תאוצה. אז האם תשובתך בתוקף?

    באמת הייתי בפאריס. כל כך יפה.

    לא, אמרתי. עכשיו כאן שעה אחרת. ואם תמשיכו לעשות לי את התרגיל הזה, לא אוכל לענות לכם מהי השעה עכשיו.

    אבל זה מגוחך ונפסד, הם אמרו. מה הקשר בין המקום לעכשיו? הרי תמיד עכשיו, כמו שסיפרת לנו קודם.

    נכון, תמיד עכשיו עניתי להם. אבל זה לא מתפרט. תראו, אם תשאלו אותי מה השעה, אני אוכל לענות לכם השעה היא עכשיו, אבל זה לא יגיד לכם כלום. ידעתם את זה קודם. אנחנו מניחים כאן שאם מישהו רוצה לדעת את השעה, הוא צריך לעשות משהו במידע הזה. הוא צריך לצאת לעבודה, לחזור הביתה, לקחת את הילדים מהחוג. לעשות משהו. אם נענה לו עכשיו, הוא לא ידע מה עליו לעשות.

    כלומר, הם אמרו, אף על פי ששניהם מושגי זמן, השעה הנוכחית והעכשיו הם שני מושגים שונים.

    כן, אמרתי. זה נחמד ומעולם לא ניסחתי זאת כך.

    השעה הנוכחית (אפילו בדיוק עצום) והעכשיו, הם שני מושגים שונים.

    מה ההבדל ביניהם? שאלו.

    ניסיתי לחשוב, אבל הדברים כבר שטפו מאליהם.

    השעה משתנה תמיד. היא לעולם אינה עומדת על עומדה. כשאנו אומרים שהשעה היא שלוש, אנו מיד טועים, כי חלפה שניה או שתים עד שאמרנו שלוש. ואפילו אם נדייק מאד, הרי שבתוך חלקיק שניה קטנטן, השעה תתחלף. השעון לעולם אינו עומד.

    העכשיו, לעומת זאת, הוא מושג נייח. לעולם איננו זז. הוא זמן שמעל הזמן. הוא זמן שאיננו בזמן. הוא פשוט נוכח ורחב כרצונו. עכשיו יכול להיות מיד, יכול להיות הרגעים הללו, יכול להיות השעה הזאת, יכול להיות התקופה הזאת. כשאנו אומרים על משהו שהוא עכשווי אנו מתכוונים לכך שהוא שייך לתקופה הנוכחית. העכשיו תמיד נוכח והוא תמיד עכשיו. אם תוציאו אותי מן הזמן הזה, הרי שהוצאתם אותי מן הזמן הזה. אבל אני אהיה עכשיו בכל מקום או זמן.

    אז יותר משזה מושג זמני, זה מושג הווייתי, הם אמרו.

    כן. הוא הווייתי ממש. כלומר מתייחס להווה בכל משמעויותיו, וגם לקיום. כאשר הקיום נפסק מסתיים העכשיו מבחינת הסובייקט. כלומר, בני האדם מפסיקים להבין מה זה אומר "עכשיו של מת" מבחינת המת. אבל מבחינתם זה עדיין עכשיו. זה גם קשור לאלוהים שאצלנו נקרא הוויה, אמרתי, אבל הם שוב התעלמו.

    טוב, אמר אחד מהם, אז מה הבעייה שלך ליצור שעון עכשיו.

    כלומר, שאלתי.

    שעון שיראה את העכשיו שלכם. שלא יהיה תלוי בשעות או תקופות או מצבי רוח. שעון עכשיו.

    אין לי מה לעשות עם זה, אמרתי לו, ואני גם לא מבין את זה וגם לא יודע איך לעשות את זה.

     

     

     

    נראה היה כי מילים אלה ציערו את אנשי החייזרות עד מאד.

    גם אני הצטערתי.

    ניסיתי שוב.

    סליחה, אמרתי להם. לא ידעתי שזה כל כך פוגעני ואני מתנצל. גם אני מרגיש רע.

    כן, הם אמרו. הכנסנו בתוכך קצת ממרכיבי הרגש שלנו, כך שאתה יכול להבין עד כמה זה מצער לשמוע אדם, או כל יצור תבוני אחר, שולל רעיון בכזאת גסות.

    אני מצטער. אמרתי. באמת. כמעט בכיתי, אבל התאפקתי.

    על כל פנים, אמרתי, מנסה לחזור למסלול השיחה הקודם, האם תוכלו להסביר שוב את הרעיון.

    כן, הם אמרו, וניגבו את הפנים.

    תראה, העכשיו שלכם וגם שלנו, כולל בתוכו את כל אשר מתרחש עכשיו. עכשיו ממש, נניח, נולדת מערכת כוכבים חדשה, עכשיו ממש, פורח פרח, עכשיו ממש מת מישהו, עכשיו ממש נולד. אתה צריך למצוא דרך להראות את העכשיו הזה בגרף כלשהו, משוכלל יותר או פחות.

    אבל זו לא בעיה, אמרתי להם, ועדיין אני מרגיש שזה לא יספק מידע.

    נטלתי פיסת נייר וציירתי עליה:

     

    כאן חסר ציור של מערכת צירים ועליה שני גרפים עם נקודת חיתוך אחת. 

     

     

    הנה לכם גרף. כל נקודה על ציר ה – X, שהוא ציר הזמן, היא נקודת "עכשיו". כל נקודה על ציר ה- Y, שהוא ציר המידע, היא התרחשות.

    ציירתי שני גרפים. אחד ישר, והשני קו עקום. יש גם נקודת חיתוך. (יש יותר מאחת, אבל רק אחת נראית). על הקו הישר כל "עכשיו" – כלומר כל נקודה - מכילה את אותה כמות מידע. לכל נקודה על ציר הזמן יש נקודה אחת מתאימה על ציר המידע.

    לעומת זאת, על הקו העקום יש נקודות זמן שבהן ההתרחשות היא אחת, כלומר נקודה בלבד, ויש גם נקודות אחרות: בנקודה X1, למשל, מתקיימות מספר התרחשויות במקביל. יש הרבה נקודות על ציר המידע שמתאימות לנקודה זו. אינסוף, למעשה. זה עכשיו שמכיל המון. ויש עכשווים שמכילים פחות – רק דבר אחד מתרחש בהם.

    בשני המקרים, וכאן אני חוזר לבעייה, אנו נמצאים בעכשיו. עכשיו X1 למשל הוא עכשיו שמתרחשים בו דברים רבים, ועכשיו XT ( נקודה כלשהי אחרת ) הוא גם עכשיו שמתרחשים בו דברים אחרים.

    הדבר הזה שציירתי לכם הוא נקודת המוצא שלנו. הגרף הזה לא חידש לכם שום דבר. אלה הם פני הדברים. אלה תמיד היו פני הדברים. מה יהיה בעתיד – אינני יודע, אבל נראה כי גם שם הם יראו כך.

    החייזרים הסתכלו זה בזה, ואז הסתכלו בי.

    קח את נקודה X1, הם אמרו, והפוך אותה לציר. תאר את ההתרחשויות עליה כאילו הן מרחביות ולא נקודתיות.

    כמעט נחנקתי. מה זאת אומרת? איך אני יכול להפוך נקודה לציר. היא נקודה, היא לא באמת קיימת. אין לה מובן גיאומטרי בעולם הממשי. אפילו אלקטרון גדול מנקודה. אפילו קווארק. אין דבר כזה. שתקתי לרגע והם שתקו, ואז פתאום אמרתי: אולי חור שחור.

    הם התעוררו לרגע כאילו אחזה אותם איזו התרגשות, אבל אז הם אמרו שוב:

    מה עם זמן?

    מה איתו? שאלתי.

    אמרת שלנקודה אין מקבילה בעולמך. שאין דברים קטנים כנקודה.

    נכון, אמרתי.

    אז מה עם זמן?האם אין נקודה בזמן שהיא קטנה כרצונך? שהיא נקודה ממש.

    יש, אמרתי. ודאי שיש. הרי אמרנו – כל נקודה בזמן היא עכשיו כלשהו. לעכשיו אין גודל. הוא באמת נקודה. ועכשיו מתרחשים המון דברים בו זמנית. זה כל מה שהשעון עכשיו שלכם יכול לספק. אין יותר מזה.

    עליך לחשוב אחרת, הם אמרו.

    מדוע עלי לחשוב אחרת, כעסתי פתאום. מה אתם רוצים בכלל. אם אתם יודעים את התשובה אמרו נא לי אותה. ואם אינכם יודעים – מה אתם רוצים ממני. אני בסך הכל איש רגיל בעולם שלנו. מה אתם רוצים? מה כל החקירה המוזרה הזאת? ומה אני עושה בפאריס?

    פאריס? הם אמרו. אנחנו כבר מזמן בלונדון.

    לונדון? שאגתי.

    אל תצעק, הם אמרו. אתה תפריע להם. הסתכלתי הצידה. היינו בהמפסטד הית'. היו שם כמה חיות חמודות שנבהלו ממני.

    מתי הגענו לפה? לחשתי.

    קודם, כשהיית עסוק בלצייר את הגרף שלך, ולהסביר עניינים.

    אני כל כך אוהב את ההית'. אולי נפסיק לדבר לרגע.

    או.קיי. הם אמרו.

    עצרתי. היינו בהית'. היה שקט. היו עצים. היו שבילים. היו חיות. היה יפה כל כך. אני נעלמתי, והם נעלמו, ורק היה שקט, והית', ולא היה שום דבר אחר.

    אתה מבין? הם אמרו.

    כן, אמרתי. אני מבין. צריך לקחת את הרגע הזה, ולהאריכו ככל שניתן. כך נוכל לצרף כל התרחשות אחרת, עתידית, אל תוך הרגע הזה. הוא יכיל כל. הוא יהיה הרגע האחד. והוא יימשך ככל שנרצה.

    הם הנהנו בשקט.

     

    אני ישבתי על הארץ, ולא דיברתי עוד שעה ארוכה.

     

    אחרי איזה זמן קמתי מהרהורי.

    איפה אנחנו עכשיו? שאלתי.

    הו, הם צחקו. הבנת. עכשיו אנחנו באוקיינוס האטלנטי. עושים את דרכנו לדרום אמריקה. אחר כך נצפין, ואחר כך נצפין עוד, ואז נדרים כל כך וזה יהיה מחר, ובכל המקומות שנהיה תהיה השעה אחת.

    עכשיו, אמרתי.

    עכשיו.

    יופי, אמרתי להם. אז אני מבין. הפכנו את הקואורדינאטות של זמן-מקום. היינו רגילים להיות תמיד במקום אחד, והזמן חלף על פנינו. עכשיו אתם מציעים שתמיד נהיה בזמן אחד, והמקום יחלוף על פנינו. תוך שאני מדבר את הדברים הגעתי לסוף ומלמלתי לי: ממש "ויעבור ה' על פניו".

    מה? הם אמרו.

    כלום, עניתי. זה לא יעניין אתכם.

    טוב, הם אמרו, אבל אתה מבין.

    כן, אמרתי. אני אצטרך לחשוב על זה עוד, אבל הבנתי. קבענו את הזמן. שחררנו את המקום.

    הם שתקו.

    היינו בריו דה-ז'ניירו, זה היה נחמד. היה חמים כל כך, ובני אדם רבים ישבו היכן שישבו להפסקת הצהריים. טוב, בריו תמיד הפסקת צהריים. לפחות בעיניים של תייר זמן.

    מה השעה? שאלתי מתוך הרגל.

    אחת, הם חייכו.

    כן כן, גמגמתי משהו. על כל פנים חמש אצלי בבית. נראה לי שצריך לחזור. כלומר, לא צריך. אני רוצה לחזור.

    הם לחצו על איזה קישור, והיינו בארץ. אני חייב לומר שמזמן לא הרגשתי כל כך טוב בבית.

    איך אתם עושים את זה? שאלתי.

    אנחנו מהרשת, אתה יודע. יש לנו דרכים משלנו.

    כן, אמרתי להם. עכשיו גם יש לכם זמן משלכם.

    הם שתקו וגם אני.

    אני מבין מה אתם רוצים, פתחתי שוב.

    אני רק אצטרך לשכנע שבעה מיליארד בני אדם לעזוב את הזמן שלהם וללמוד את הזמן החדש.

    אל תדאג, הם אמרו. כשבא זמן של רעיון, הוא הופך בלתי ניתן לעצירה. הוא שוטף. הוא זורם. אם תעצור אותו עכשיו הוא יבוא מעכשיו אחר. אם תחסום אותו כאן הוא יבוא מכאן אחר.

    אתה רק צריך להראות את הדרך. מה שיקרה עם זה לא תלוי בך.

    אז במי זה תלוי, שאלתי דרך התחכמות.

    בראשית, הם ענו, ונעלמו.


    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/3/20 20:56:
      כתיבה על זמן שאול היא מהיותר מעניינות שמן הסתם מזכיר את "עליסה בארץ הפלאות" ולו בגלל הפרדוקס המתמטי של הזמן.