כותרות TheMarker >
    ';

    עניי רוח

    רפאלה (רפי) שיר ז"ל

    3 תגובות   יום ראשון, 29/3/20, 11:11

    הכרתי אותה קצרות.

    יותר נכון - לא הכרתי אותה ארוכות.


    כמה משפטים חטופים.
    בין טרסה אחת לשניה. ליד האלון הזקן בצובא.
    בן 2000 שנה. העץ העתיק בארץ.
    הוא ראה את כולם, יבוסים, עיברים, יוונים, רומאים, ממלוקים, עותמנים ועכשיו ישראלים.

    לידו עץ זית קשיש . גזע חלול. עם מקום בתוכו לשלושה.

     

    עברנו ליד העצים.
    "אומרים היה פה צומח.
    עצים זה לא רק גיל. אייך הם שרדו את הכול וממשיכים להחזיק מעמד?
    הם היו פה הרבה לפנינו. מחוברים לאדמה יותר מכולם."
    אמרתי לה..

     

    האלון כבר שם אלפיים, צופה פני עתיד.
    היא כבר לא.

     

    המעט שהכרתי נגע לליבי.
    ישראלית נצחית. חיה בקנדה.
    קשורה לחברי הילדות. אוהבת אותם.
    הם פה קרוב ללב. שתי אצבעות ממונטריאול.

     

    היא שם והיא פה.
    לא שם ולא פה.

     

    עדינה.
    צעירה נצחית. חיוך ביישני.
    נערה.
    ירושלמית של פעם. של שנות ה-60.
    הצעירה הנצחית מליד"ה.

    והאלון הזקן מצובא.

    כך לנצח אזכור אותה..

     


    .

    ''

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/3/20 10:19:
      נוגע ללב
        30/3/20 10:16:
      תודה על מה שכתבת. שי לאלה שלא הכירו. עדיין כואב על אלה שנטשו מולדת חדשה, חיו בארצות זרות, שמרו על קשר עם מכריהם בארץ. אבל לא חיו כאן...
        29/3/20 15:59:
      אהבתי. את המעט שהכרת ואת הרב שכתבת.

      ארכיון

      פרופיל

      אחד האדם
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין