כל האהבות כולן...
אמא של טל, גננת, מאמנת אישית להעצמה בקבוצת יוזמות.
מאמינה באהבה, בגמדים ובפיות.
מאמינה בחינוך ובשינוי שמתחיל מבפנים.
מאמינה שכל אחד יכול לעשות שינוי בחייו, שלכל אחד מגיע להיות מאושר, גם לך.
בבלוג שלי תפגשו אותי דרך ספורים על הדרך שלי ועל האהבות בחיי. מזמינה אתכם להתרווח, להרגיש בבית ולקרוא עם הקפה.
החיים הם ספור בתוך ספור בתוך ספור בתוך ספור.. והסוף תמיד טוב.... אם עכשיו לא טוב, סימן שעוד לא הגעת לסוף הסיפור...
פוסטים אחרונים
- בחזרה למילים 6/11/10
- מסיבת יובל 7/5/10
- יומן מסע 26/3/10
- מהמרחקים 1/3/10
- תרקדי 23/2/10
- שיר נבואי קוסמי 3/2/10
ארכיון
חוסך שבטו שונא בנו
המשפט הנורא שנתן לדורות של הורים לגיטימציה לפרוק את תסכוליהם על ילדיהם חסרי האונים. הכל בשם החינוך.
קראתי פוסט זוועתי שבא נגד החוק של קדמן נגד אלימות והטענה בפוסט היתה שבכך שלא מרשים להורים להכות אתילדיהם, השאירו אותם חשופים בצריח (מילים שלי) ללא כלים להתמודדות חינוכית עם ילדיהם.
אז אני רוצה לומר פה חד וחלק -
אין אלימות חינוכית. לא במכות, לא במילים, לא במניעת אהבה, לא במניעת מגע, לא בהעלבות, לא בכלום -
החוק של קדמן היה הפעם הראשונה בה אמרו להורים - זה הגבול - עד היום חשבתם שזה בסדר ואמרתם לילדים שלכם "חוסך שבטו שונא בנו" ומהיום אתם יותר לא יכולים להגיד את זה -
כי מהיום אנחנו מחליטים שזה לא רק לא בסדר - זה גם מחוץ לחוק.
מותר לנו להיות הורים, אנחנו מחויבים לשים גבולות, יש לנו את הסמכות המלאה - אבל אלימות לא נכללת בה. יש דרכים אחרות. רובנו הורים וכל אחד מאיתנו יודע שילדים יכולים לשגע ולהוציא אותנו מדעתנו ובכל זאת, אנחנו המבוגר והם הילדים ואסור לשכוח את זה לרגע.
פעם גם המחנכים היו מכים,
32 ילדים בגן יכולים בקלות להוציא אדם משיווי משקלו.
האם באיזה שהוא אופן איזה הורה היום היה מוכן שהמורה של בנו ירים עליו יד?
ברור שלא.
הרבה הורים מצאו להם את הדרך ללמוד כלים אחרים והצליחו ליצור מערכת משמעותית עם ילדיהם. יש גם כאלה שלא.
האם ידעתם שאחוז מאד גבוה מילדים מוכים הופכים להיות הורים מכים? ומדוע? כי המסר העובר במשפחה אומר שהחזק שולט וכך ניתנת לגיטימציה לאלימות נגד חברים, נגד נשים, נגד חיות... הכל מותר. שלא יתפלאו אחר כך שאותו הילד מכה את הוריו בזקנתם.
החוק הזה בא לעזור לחברה להכחיד את התופעה עד כמה שאפשר. מהרגע בו האלימות הוצאה אל מחוץ לחוק, גם אם הילד המוכה לא יתלונן נגד הוריו, עדיין הוא ידע שזה לא בסדר, שזאת לא אשמתו. שזה לא צריך להיות יותר סוד. שזה אסור. אולי הוא את ילדו כבר לא יכה.
החברה לא תשאר יותר אדישה ! השכן מחוייב לנקוט עמדה ולדווח ולא יסיר אחריות ויאמר "שזה ענין משפחתי", המורה מחוייבת לדווח לרשויות. מי שירים יד וינהג באלימות יהיה בסכנה. אסור להשאיר את זה בגדר "סוד" - חייבים לקחת אחריות חברתית - חייבים למגר את התופעה עד תום !
כשמדברים על המכות שהיינו חוטפים בילדותינו, עולה המשפט הסולח "הם לא ידעו אחרת, ככה היה מקובל". אולי באמת, למרות שבמקומות מסוימים זה היה מקובל ובמקומות אחרים ממש לא, יחד עם זאת, מרגע פרוץ החוק, זאת כבר לא מקובלה חברתית ולא כלום -
זה אסור באיסור מוחלט !
די זעזע אותי לדעת שעדיין ישנם אנשים שחושבים על מכות כעל פתרון חינוכי, אבל אולי אני חיה בתוך הבועה של עצמי...
שתהיה לנו שבת נפלאה, של הרבה אהבה עם ילדינו והרבה משמעות,
גילה מאמנת להורות משמעותית
http://www.eli.org.il/Content/index1.asp
|
תגובות (91)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חוסך שבטו שונא בנו הוא אמר לי. את מורידה אותנו ביגון שאולה. נתנו להם סיבות, צידוקים, משפטים לומר וידיים לבצע.
אלימות מילולית ....כתבתי, כאבתי, הוצאתי ונותר לי לקוות שיכנס לתודעה של אלימים...
תראה, אנחנו בדרך הנכונה,
יצא כבר החוק נגד אלימות,
אחר כך נגד הטרדה מינית
ועכשיו התור של אלימות מילולית... רק שאת זה הרבה יותר קשה לחוקק כחוק בגלל המקומות האפורים. זה נראה לי יותר משהו שאפשר לשנות כנורמה...
תודה זאב,
יש להפריד בין האלימות ובין הסמכות ההורית,
יש בעיה כללית שהגבולות מתטשטשים והחוק לעיתים מפורש בצורה אחרת,
שמותר לילד לעשות מה שעולה על רוחו,
הרבה פעמים הורים נראים כשבר כלי לידו ומספיק להעיף לעיתים מבט על התוכנית
"סופר נני" ולהבין על מה אני מדברת,
חינוך זה לא מילה או משפט זה תמצית החיים שמלווה אותנו כל חיינו שאגב דרכו גם אנחנו הורים לומדים הרבה,
אני בעד מציאת האיזון,
אי אפשר להעניק חסינות לתלמיד אלים מתפרע ולעיתים מתשולל בכיתה, כי אי אפשר להעניש אותו,
אי אפשר להנשיר מב'ס אותו וכולה...
ההורים וגם המורים זקוקים להחזרה של הסמכות ההורית החינוכית
וכמובן לא בצורה של הרמת יד או האלימות כלפי הילד,
המערכת חייבת לעבוד במקביל וביחד
פוסט חשוב גילה
תבורכי *
יש לי משהו להוסיף לגבי משבר הסמכות ההורית:
כפי שיחס קשוח מדי מוביל למתירנות, כך גם המתירנות מובילה בחזרה לקשיחות.
לכן חשוב מאוד להדריך הורים ולתת להם כלים.
חשוב להבין - יחס הוגן כלפי ילדיך אינו צריך להיגרר לכניעה ולחוסר גבולות, ומאידך הצבת גבולות יכולה שלא להיגרר לחינוך אלים.
גם אני. שאלו אותי פעם בראיון לגן שרציתי - איך אני מתמודדת עם אלימות בגן שלי - אמרתי שאין אלימות בגן שלי - שאלו איך את עושה את זה - אמרתי "זה לא פתוח למשא ומתן"...
תודה לך,
בהמשך למה שכתבתי בתגובה הקודמת...
האלימות באה ממקום של חולשה ומצוקה הורית. איבוד שליטה.
אנחנו שואפים להורות ממקום של מנהיגות.
הורות בכייף.
תודה, גילה
השבר הסמכות ההורית הוא אכן משבר רציני ואני עוסקת בו כל יום.
חלק מהבעיה נוצר כי אותו דור שקיבל את המכות, רוצה להיות חברים של ילדיהם ונוצר בילבול של ערכים. להורים יש תפקיד מאד חשוב. הוא המנהיג. חברים יש לילד הרבה...
גם אותם הורים שהיו מכים את ילדיהם כחלק מהחינוך, גם הם היו במצוקה הורית, כי הסמכות היתה ממקום של כוח ולא ממקום של מנהיגות.
תודה על תגובתך, גילה
כשנולד הבן שלי...
אמרתי שנתנו לי צעצוע ושכחו להוסיף
הוראות הפעלה..:)
תודה על שאת חברה שלי,
גילה
רונית,
זה מסוג הדברים עליהם נאמר:
צריך להבין בשביל להיות שם,
וצריך להיות שם בשביל להבין...
אני שמחה שיש אנשים שלא מבינים...
גילה
תודה על תגובתך.
ברור שהאינטרפטציה של ההכאה אינה נכונה וברור היה גם קודם שלא לכך התכוון המשורר. הדיון הוא על הפרשנות שהמשפט קיבל עם השנים ואי אפשר להתעלם מכך למרות שאנחנו מבינים אחרת.
כל מה שאפילו ברמז נותן לגיטימציה לאלימות - לא נכון בעיני.
חומד,
אתה כבר יכול להתחיל להתכונן...
כיכבתי אותך,
גילה
עכשיו אני מוכן לשביתת נשק מוחלטת, עד לפעם הבאה...
על המצח, כמובן...
גילה יקרה,
היום בעבודה יצא לי להתעסק עם תיק בנושא המכות לילדים,
עד איפה מותר, אם בכלל. הזדעזעתי מההורים ... אבל זה לא המקום לפרט.
בכל אופן, כל היום חשבתי עלייך ועל הפוסט הזה, ואני תומכת בכל מילה שלך.
זה בא ממקום חלש וקטן, זה מעליב, זה מדכא וזה אסור !!
הייתי חייבת לחזור אלייך, לפרוק ולככב.
מחבקת אותך על שהעלית נושא כזה חשוב.
תודה
:) מצחיק. יצאת מנקודת הנחה שאני עשירה. צמחתי מ-"הכי למטה שרק אפשר" ואני עוד בדרך. כן. הכוונה שלי טובה. לא יכולת להיכנס לפוסט כי לקחתי לתשומת לבי שאולי היה מסורבל והרצון הטוב התחבא יותר מדי מאחורי מילים מנופחות, כך שהסרתי אותו.
מאחר שאני עוסקת עכשיו אך ורק בכתיבה יצירתית, בעריכה ובהוצאה לאור, החלטתי לא להיכנס לויכוחים מיותרים, בייחוד עם אנשים החושבים פחות או יותר כמוני.
בכל אופן, תצליחי.
את יודעת, נורא מוזר, ניסיתי לחזור ולקרוא את הפוסט שלך ולא הצלחתי להכנס...
לא היתה שום בעיה להכנס ביום שישי..
רציתי לקרוא שוב, כי עכשיו רוח הדברים שלך שונה לחלוטין מהנוסח המתלהם בפוסט שכתבת.
לא מבינה איפה ראית פרפרים וציפרים בפוסט שלי. האמירה בו היתה מאד ברורה נגד אלימות ושום מרי פופינס לא נחתה בו.
זאת עבודת שטח קשה מאד, אותה אני עושה כל יום.
נכון, הייתי שמחה שיותר הורים יגיעו להכרה כי טיפול יעזור להם ויש המון אפשרויות טיפול פתוחות לכל מי שרק רוצה.
הבעיה הגדולה יותר היא בהכחשה של אותם הורים והאחזות במשפטים כמו זה שהפוסט שלי עוסק בו.
הדרך בה התנסחת נגד החוק ונגד קדמן יוזמו, המשפט הצורם שהשאירו את ההורים בלי כלים להתמודד עם ילדיהם והכעס שלך נגד המוסדות בלי לציין את אלה שעושים עבודת קודש בשטח, נראים פתאום הזויים מול ההתנסחות העדינה שלך עכשיו ומול ההנחה שלך שהקורא צריך לקרוא בין השורות בכדי להבין את מה שאת רוצה, כי מה שכתבת היה שונה לחלוטין.
וכן, אני מאמינה לך שזועזעת מהמקרה בירושלים, כי אני מאמינה שאת פועלת במטרה טובה, כי אכפת לך באמת וכי ברור לי שגם את מבינה שאותם הורים בשכונת היוקרה לא הגיעו לטיפול לא בגלל שאין להם כסף והם מחכים לעזרת המדינה ומיכל דליות...
גילה
אני חייבת להגיב אודות "הפוסט המזוויע". ראשית, האשמה כולה בי. חשבתי שתוכלי לקרוא בין השורות את מה שאמורה הייתי לומר כלשונו:
א. האלימות במשפחה קיימת, לצער כולנו.
ב. כינון חוק נגד האלימות הם רק 50% מדרך ההתמודדות הרצויה.
ג. 50% נוספים הם פתיחת מרכזי חינוך ולימוד להורים כמכון אדלר בראשות מיכל דליות שנועדו לעזור לכל מי שלא התברך בבית טוב ותומך. קרי: קיים צורך ללמד את ההורים שהיו בעבר ילדים מוכים כיצד להתמודד עם המצב החדש, ולא לזרוק אותם למים כשהם לא יודעים לשחות מחד ולהביע פליאה כשהם טובעים מאידך.
הבעת המרמור הגיעה ממקום מאוד מוטרד המאגד עשרות מקרים בהם צפיתי בעת הכנת כתבות חברתיות אודות ממסדים לקויים.
על כל פנים, אם תמשיכי לצטט כי "חוסך שבטו שונא בנו" ולהזדעזע במקביל, עדיין לא תעלימי את המצב האובייקטיבי.
אני מסכימה אתך שהיה טוב יותר לו פרפרים וציפורים היו מקדמים את פני כל ילד בעולם בציוצים וברפרופי כנפיים צבעוניים. הלוואי שמרי פופינס היתה אמיתית ושסוסים היו מדברים עברית.
את לא יכולה לקום בבוקר ולהעלים את כל הרע שבעולם רק משום שאת רוצה. אם כל זה מלווה בעשייה מצדך - אני מתנצלת מראש. פשוט נמאס לי לשמוע ביקורות קטלניות מאנשים שבסך הכל יודעים לצקצק בלשון ולהעביר ערוץ כי קשה להם להתמודד עם חומר זה או אחר שנחשף בתחקיר.
האמיני לי - גם אני הזדעזעתי לשמע המקרה של הילדים המוכים משכונת היוקרה בירושלים.
עם זאת, אני מציעה לך לגשת ולבקר בבתי משפט ולעקוב אחר מקרים. אני בטוחה שתופתעי מן הממצאים.
גלשנו ואני רוצה להחזיר את המיקוד רגע לפוסט שכתבתי...
ההתיחסות למשפט שהרגיז אותך באה לא מהמקום הקדום שלו שאין לי ספק שהתכוון לטוב, בגירסה זו אחרת, אלא בפרשנות שקיבל ברבות הימים מחלק מסוים מהאוכלוסיה. (לא מכלילה..).
לי הוא צורם באופן אישי סתם כי שמעתי אותו יותר מדי פעמים...
והרי כולנו רוצים מעבר לויכוח בדיוק אותו הדבר -
שילדינו יהיו מאושרים ושיוכלו להגיע הכי רחוק שרק ירצו...
ואנחנו נתמוך בהם. בדרך זו או אחרת...
ואני בהחלט מודה לך שדחפת את העיון קדימה ויצרת דיאלוג מחשבתי, זה כל הרעיון...
לדבר על זה עד שיהיה לטבע...
"לעולם אין המבוגרים מבינים משהו בשכלם הם והילדים מתעייפים מלהסביר להם שוב ושוב.."
גילה
גילי,
לא הוכשרנו להיות הורים,
לצערי,
ילד הוא נזר הבריאה,
הוא מקודש,
גם גופו וגם נשמתו.
אהבת ,ואהבה,ועוד אהבה,
תטען בו איכות חיים,
שאותה ישא כל חייו.
שנזכה.
בלהט הויכוח זרח מפרחוני פרט קטן, קטנטן...
לא שאת זקוקה להבהרה כלשהיא על חשיבותו של הדיון הזה, אלא רק מתוך
הערכה כנה על כנותך וכנות המשתתפים בדיון - *
היי גילוש
צר לי, באשר לשביתת הנשק..., אבל טרם...
העברה בין-דורית? מונח נאה...
וממנה משתמע שיהודי חרדי שבנו התפקר מוגדר, עפ"י הגדרה זו, כשונא בנו...
אני מבין את שרצית להעביר במסר הזה, כלומר העברה בין-דורית, אבל מבחן
המציאות מציב בפנינו מציאות שהיא לעיתים..., איך לומר? בלתי-מציאותית...
למשל:
אב חילוני אשר לו שלושה בנים, שני הבנים הגדולים שירתו בצבא. כולם גודלו
וחונכו על ברכי האב בכל הכרוך לשירות בצה"ל.
אבל הבן הצעיר הופך לפצפיסט בגיל 17 ומסרב להתגייס לצבא...
מה אז?
האב שונא אותו?
לדעתי לא.
ואנחנו שוב מתרחקים מגרעינו של הויכוח...
שיהיה לך ולכל באי הקפה שבוע נפלא!
תודה,
בהחלט צלקות.
בהחלט עצוב שיש עדיין אנשים כאלה -
חושבים הם לא.... אף אחד לא מתעצבן, עוצר, חושב "עכשיו זה הזמן לפליק על הטוסיק" או עכשיו זה הזמן להוציא את החגורה...
הם פועלים מהאוטומט שלהם ומה שמפעיל אותם זה העצבים ולא החשיבה החינוכית...
שבוע נפלא ופורימי,
גילה
תודה כלנית וברוכה הבאה,
שיהיה לנו שבוע פורימי מחוייך,
גילה
מסכימה עם כל מילה שכתבת...
ותודה על הכוכב... זה נושא ששווה
מליון כוכבים...
גילה
את יודעת איך זה,
תמיד גוערים באלה שמגיעים לשיעור בזמן
על האיחורים...
שבוע נהדר,
גילה
תודה לך מיכל,
שבוע נפלא,
גילה
תודה יקרה,
ואת יודעת כמה...
גילה
היי אן,
לא, לא ידעתי שזה תחום עיסוקך וזה משמח אותי לשמוע.
הלוואי ויותר אנשים היו יודעים את האמת ולא מפחדים לנקוט עמדה ולצאת איתה לרחובות. זה היה גם משנה את המערכת השיפוטית חסרת האישים שלנו...
תודה לך, את עושה עבודת קודש,
גילה
מסכימה,
זה רק ענין של שליטה עצמית מול איבוד שליטה.
אין פה שום ענין של חינוך...
תודה, מדליקה את בעצמך...
תיסלם על התמונה..
אני ממש לא חושבת שזה בגנים - אלא סביבתי...
ואני מאמינה בלב שלם שזה ילך ויפחת עם השנים...
תודה לך,
גילה
דרך אגב...
חוסך שבטו שונא בנו אומר גם... שבטו במובן של שבט (ערכים ומסורת) מי שלא מעביר את ערכיו ואת ערכי הקהילה לבנו כאילו שונא אותו... מה שנקרא העברה בין דורית...
על הגירסה הזאת אנחנו יכולים להסכים ולעשות שביתת נשק?
את שוב מכלילה...
להזכיר לך? הנסיך הקטן...
לנו, כהורים, הזכות והחובה שבחינוך ילדינו.
להם, כילדינו, החובה לשמוע לנו.
יגיע הגיל ובו הם יעמדו בזכות עצמם ועלינו לכבד את החלטתם, והגיל הזה
מגיע מהר, מהר מאוד. הרבה לפני שהם פורחים מהקן...
עלינו להיות קשובים להם, סבלניים אליהם.
אליבא ד'הנסיך הקטן, הם חכמים יותר מאיתנו...
ובכלל, מישהו אמר לי לא מזמן:
ילדים?
בשנה הראשונה אתה מתאמץ ללמדם ללכת ולדבר, ובכל השנים הבאות
אתה מנסה (ולשווא...) להושיבם ולהשתיקם...
אתה בדיוק אומר את "חנוך לנער על פי דרכו"... להראות לנער את מגוון האפשרויות, להגדיל את זוית הראיה בדרך שהוא בוחר, לא בדרך שאתה בחרת עבורו...
ובגיל הצעיר לא נותנים כבוד לילד? למה?
דרכי ממש לא דרכו !!!
אני רואה את ההורה כמי שאמור להראות ולהורות לבנו את מגוון האפשרויות
העומדות בפניו, להגדיל עבורו את זווית הראייה.
מכאן ואילך עליו לסמוך על בנו בבחירתו.
אולם נושא הדיון טרם הגיע לכך! מדברים על גיל צעיר!!! בו לילד טרם יש
ניסיון והשפעת ההורים עליו מכרעת ובלעדית.
ילקוט שמעוני משלי פרק י"ג)
"חושך שבטו שונא בנו. וכי יש אדם ששונא בנו, אלא מתוך שאין מוכיחו על התורה והחכמה ודרך ארץ עתיד לשנאתו, אבל אם מוכיחו נעשה אוהבו שנאמר ואוהבו שחרו מוסר,"
ילקוט שמעוני שואל ובצדק האם באמת יש אדם ששונא את בנו ובכן ממשיך ילקוט שמעוני, אדם שונא את רק אם הוא לא הולך על פי דרכו וחינוכו אבל אם הוא מוכיחו והוא הולך בדרכו נעשה אוהבו.
קודם כל. תודה על הדיון הוא נהיה מעניין יותר מרגע לרגע...
ועכשיו...
מול המשפט הזה שאומר בעצם.. שאם הבן שלי הולך בדרכי אין לי להשתמש בשבט ואם הוא לא הולך בדרכי, יש לי את המחיבות להביא אותו לדרכי בהנחה שדרכי זאת הדרך הנכונה...
ומול המשפט הזה יבוא המשפט הטוען: "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כ"ב) שמדבר על חינוך ולא על אילוף...
ומי מחליט מהי "הדרך הנכונה?" והאם הורה לא יאהב את בנו אם לא ילך בדרכו? נעשה אוהבו? האם אנחנו לא מדברים על אהבת הורה שהיא אהבה ללא תנאי?
פעם האמינו שהילדים חייבים ללכת ברכי הוריהם אחרת הם מורדים ולא מכבדים אותם, תראה מה קורה בחברה הדתית כשאחד הילדים מחליט לעבור לצד החילוני... וזאת רק דוגמה קטנה.. אם הילד שלי יחליט להיות דתי גם אני אנדה אותו? כדי שיחזור לחילונות?
השתנה הדור, השתנתה דרך החשיבה ולכן המשפט הזה כבר לא מתאים בעיני..
סמכות הורית - כן ובגדול
גבולות - כמובן
שבט? גם לא מכה קטנה... חנוך לנער על פי דרכו אומר - בכבוד - רק באהבה ובכבוד....
"חוסך שבטו שונא בנו" הוא משפט נכון, אינטרטפציית ההכאה אינה נכונה. המשפט אומר : תפקידו של הורה בחיי הילד להורות לו את הדרך בין טוב לרע.לכול אורך חינוכם אנחנו נתקלים בהתנגדויות לגטימיות של הילד, מעצם היותו ילד. כמו לעצור אותו מלאכול רק ממתקים במקרה הפשוט, דרך מעקב אחר לימודיו , אחר התנהגותו שתהיה ערכית ומוסרית ועד להגביל את שעת חזרתו הביתה מבילוי.
במקרים הללו ובעוד אלפים דומים אנו כמו מבקשים לגזול את חרותם והנאתם הריגעית[ כך הם תופשים זאת וגם לנו זה מרגיש כך לפעמים] ולהורות להם על גבולות, על מנת שייטב להם בעתידם.תפקידם הוא להתקומם ותפקידנו הוא לא "לחסוך שיבטנו" ולהסביר ולהורות באסרטיביות, את החלטותינו לגבי חינוכם, ואם עשינו "עבודה" טובה זה גם יתקבל על ידם בבוא היום ,בברכה. זו משמעות המשפט. לגבי כל יתר הדברים שנאמרו בפוסט אני מסכימה.
לא ברחתי מתשובה, גם לא התחמקתי.
שאלתך הייתה, פשוטה כמשמעה, רטורית לחלוטין!!!
וכמה תיקונים לי אלייך, כמו גם למגיבים האחרים:
א. במקור המילה צריכה להיות "חושך" ולא "חוסך"...
ב. "שבט" כמשמעו בפשט הוא "חבל" או "חובל" - המקבילה לרצועה קטנה,
ולא ל"מקל".
ג. בפסק-דין של העליון משנת 99, אף כבוד השופטת בייניש והנשיא ברק, מסייגים
את פסק הדין עצמו ושואלים: האם הורה המכה קלות את בנו בישבנו, או סוטר לו
בעדינות על לחיו - נחשב למתעלל בחסר-ישע?
והתשובה אינה חד-משמעית עפ"י שהשורה התחתונה אוסרת ענישה גופנית
מכל סוג ומכל מין באופן גורף.
ד. עפ"י דין תורה, האוסר הכאה בכל בני-ישראל באשר הם, מתיר הכאה שהיא בגדר
חינוך לילד שהיא בגדר "מכה קלה" שפגיעתה קלה מפגיעת-לשון...
אני מפנה תשומת לבכם לספרו של השופט אמנון סטרשנוב על חינוך נוער, בו הוא מתייחס
בדיוק נמרץ לנושא.
אליבא ד'סטרשנוב, הוא מבין כי קל לסווג את המתווכחים לשני מחנות:
האחד, המחנה הליברלי/מודרני/הנאור האוסר להכות, אפילו "מכה קלה",
והשני, המחנה הדתי/חרדי/האפל המתיר הכאה לשם חינוך.
מאוד קל ומאוד פשוט...
אבל האמת, כפי שכבר נאמר, נמצאת אי-שם באמצע...
סטרשנוב בהחלט לא רואה ב"הכאה קלה" איסור חמור, והוא לא שוכח להזכיר את דבריו
של הרב קוק זצ"ל:
"אפשר שלמלמד יהא כוח גבורות ולא יצטרך כלל לחבול..."....
ועל כך נאמר, אשרי המאמין...
קודם כל... התעלמת מהשאלה שלי ולא בכדי...
דבר שני, האם אתה מוכן לקחת אחריות שכל הורה ידע לעשות את ההפרדה של מתי כן ומתי לא כפי שמתבקש בדברי חז"ל?
סחטיין על האמון... ואני שוב מזכירה לך ש"שבט" זה מקל שבו היה המורה מכה על אצבעות התלמידים כעונש... יש לך מקל בשבילי? אולי אני אקח אותו לגן...
ושוב, אפנה אותך למדרש חז"ל, ממנו נשאב ה"משפט" הנורא
שאתם/ן שוצפים/ות כל-כך בגינו...
שם ישנה התייחסות ברורה לחלוטין באשר ל"שבט", ולמידת השימוש
בו ולזמן היחידי בו הוא נדרש!!!
אני מזכיר לך:
איני בא לגונן על הורה אלים! איני בא להגן על הורה מתעלל!
אבל אני כן יוצא חוצץ נגד הפירוש הכל-כך מורחב ל"משפט" שבכותרת...
כה קל להרחיב, כה קשה להתמקד...
וחבל...
מחזקת את התגובה שלך.
הלוואי והייתה דרך בה היה ניתן לקבוע מי יכול לגדל ילדים.
אבל אין. ואין אפשרות לבדוק את זה בכלל.
האדם הכי רע בעולם - יכול להיות אבא נפלא.
האישה הכי טובה בעולם- יכולה להתגלות כאמא נוראית.
אין דרך לבדוק את זה, עד שילד מגיע לעולם.
וגם, אמא או אבא לילד אחד יכולים להיות רעים, ולילד השני יכולים להיות טובים.
תודה לך ענת,
הנושא הזה הוא בדמי,
תודה שקראת והגבת.
גילה
פג תוקפו בטל קורבנו...
תודה על הכוכב...
גילה
כן. מזל שאנחנו לא בענין של
חיסולי חשבונות :)
ביום שהיד שלי עפה אל עבר הבן שלי,
תפסתי אותה באויר
ו"אישפזתי" את עצמי בסמינר הקיבוצים
ל-3 שנים...
אשרי הילדים שאת הגננת שלהם...... זכו.
אנ אענה לך בשאלה...
אם אחד העובדים שלך יכעיס אותך... היית נותן לו סטירה?
או "רק פליק קטן בטוסיק?"
בואו ונרחיב את הדיון!
"רק פליק קטן בטוסיק". מותר?
את לא חיה בשום בועה, גילה.
עצם העובדה שהיה צריך לחוקק חוק כזה
מעידה על התרחבות התופעה
של "רק פליק קטן בטוסיק"
למחוזות נוראים הרבה יותר!
יש הורים, לצערי, שבמצב של חוסר אונים
למול הילדים
ומחוסר כלים מתאימים
אכן, מנציחים את האלימות
כפתרון... וגם אולי מסיבות אחרות,
וגם החוק של קדמן לא ממש ישנה התנהגותם...
רק חינוך ועוד חינוך ועוד חינוך
ימנע הנצחת הבעיה לדורות הבאים של ההורים
וכמובן, אנשים כמוך.... יישר כוח. איריס חן.
תודה אלה... אכן נושא חשוב ביותר,
גילה
אנחנו מחויבים לשים גבולות, יש לנו את הסמכות המלאה -
אבל אלימות לא נכללת בה. יש דרכים אחרות.
מילים כדורבנות!
פוסט חשוב מאוד
תודה
חביבי, אין שום אוירת עליהום על כלל ההורים וממש לא ברור לי באיזה מקום בתגובות הרגשת אותה...
בהחלט, יש מקום למשפט "גדלנו למרות הורינו" כשמישהו אומר אותו -
כי ככה הוא מרגיש...
ויש מקום לכולם להגיד את דבריהם... זה לא אומר כלום עליך או פוגע בכבודם של הוריך..
ראה כמה פסיכולוגיים יש והורים זאת פרנסתם הראשונה...
כי הורים גם טועים, כולנו, גם אני.... כי אנחנו בני אדם, כי אנחנו עושים חוויות מתקנות על הילדים שלנו, כי אנחנו עושים ניסוי וטעייה על הילדים שלנו, כי אנחנו רוצים לתת להם את מה שלנו לא היה וזה לא בהכרח מה שהם רוצים, או צריכים, כי וכי וכי...
הכל מאהבה..
וזה בסדר. כי באמת רוב הילדים סולחים להורים שלהם ורוב הילדים אוהבים את ההורים שלהם...
וזה עוד לפני אותם מקרים של אלימות... זה רק בשוטף....
אז כן, מה לעשות.. גם למשפט הזה יש תוקף...
גילה
שבת מופלאה גם לך יקירה,
שמש, שמש ועוד שמש....
אדוני, תתפלא, וצר לי לשים לך מראה מול הפנים נראה שאתה חי בעולם אחר....
ישנם ילדים, ישנם מקרים, שלא מאחלת לך להכירם,
שהילדים, בהחלט גדלו למרות ההורה שלהם....
כן... למרות....
מקרים בהם הילד במקרה הטוב היה מאושפז במוסד סגור ובמקרה הרע מת.
בגלל ההורה.
ואם הוא בחיים, ולא רק בחיים אלא אפילו חי חיים נורמליים,
זה למרות ההורה.
(ואגב, זו לא הכללה, כל מקרה לגופו)
קשה לך לקבל?
עצוב?
ככה זה.
שלא תטעו ולו לרגע!!!
איני בא לטעון שלהכות ילד זה MUST, וגם איני בא לחזק את ידיהם
של הורים מכים!
אם חשבתם ולו לרגע שכזאת דעתי, הטעות כולה שלי, הייתי צריך להסביר
עצמי ביתר פירוט!!!
אני מציע לכם להתעמק בפירוש למדרש חז"ל: חוסך שבטו שונא בנו.
אתם תופתעו לגלות שדעתכם אינה שונה כלל מדעתם!!!
לקרוא, בין היתר, זה לקרוא בין השורות...
ובאשר ל"גדלנו למרות ההורים": אני לא מבין את ההכללה הזאת!!!!!
זאת תבוסתנות ממדרגה ראשונה!!!!!
הוריי לא היכו אותו מעולם, ובין חבריי הקרובים נדיר שנתקלתי בתופעה
שכזאת.
ברור לי שאלימות לשמה של הורה אל ילדו היא אסורה! ויותר מכך: ההורה
צריך להיענש על כך!!!
"גדלנו למרות הורינו"???!!!
איזה מין משפט זה? משהו חכם שכזה? משהו שמעיד על עצמנו?
משהו שמעיד על הורינו? משהו שמעיד ומשליך על ילדינו?
הלו !!!!
תרגיעו !!!
הורה אלים? אני מוכן לחתוך לו את הידיים בכיכר העיר!!!
אבל אל תתבלבלו בין יחיד (הורה...) לרבים (הורים)...
הייתי מציבה את הפוסט הזה בקדמת הקפה. שולחת אותו בתפוצת נטו לכל העולם. מסר חשוב והרבה תובנות. תודה יקירה. נעמת לי מאוד.
* שבת שלום
האלימות באה מתוך מקום חלש, כשאין שכל להשתמש במילים.
וראי את הסיפור האחרון בירושלים, מה שקרה שם לשני האחים האומללים ...
כואב הלב.
אוהבת את הגישה שלך
אלימות כלפי ילדים היא נוראה, אבל כיום נתקלים בתופעה מקבילה רחבה הרבה יותר - משבר הסמכות ההורית. הגבתי כבר על כך בפוסט של פנינת השקד.
נכון שילדים מוכים הופכים להורים מכים, אבל לצערי אנחנו עוסקים כאן רק בקליפה החיצונית של יחסים בין דורות. יש לזכור שישראל היא מדינת הגירה, ויש כאן קבוצות אתניות רבות בעלות מנהגים ומסורות הרואות באלימות תופעה לגיטימית. כמובן שיש לחנך להורות אחרת, ויש לגנות אלימות כלפי ילדים (ונשים ומיעוטים...), אבל חשוב להבין שהדברים אינם דיכוטומיים כלל ועיקר.
פוסט מעולה וחשוב, גילה.
וכתבת כל כך יפה, חד וברור.
הורים מכים מוציאים את התסכולים שלהם על ילדיהם.
אותי זה מחריד. הצלקות של הילדים האלו.. כל כך קשות לריפוי,
לא בלתי אפשרויות.. אבל הולכות איתם לכל החיים.
עצוב שקיימים עוד אנשים שחושבים כך. למגר. למגר !!
איך מישהו יכול לחשוב שאלימות של מבוגר על ילד
יכולה להועיל, זה לא שוויון כוחות, זה גדול על קטן...
לפעמים אני שואלת הורים:
אתם זוכרים שהוא רק בן 5?
כי כשהם מרביצים הם רואים מפלצת עם 5 ראשים...
תודה שקראת והגבת... אתה אחלה,
גילה
שרוני, ראית את התמונות של לונה וסול שהכנסתי? מדליק...
ואתה חמוד,
לבן שלך כבר מזמן לא יכול להרביץ לא פסוקים ולא תורה...
מזמן הוא עלה על אביו ומורו..
שבת שלום,
גילה
אהה.. וקישור לפוסט? למה? פוסטים כאלה העונש שלהם שישארו ללא תגובה...
למכות הפיזיות עוד הגוף יכול להתרגל,
המילים לעיתים מכאיבות יותר, כי הן פוגעות
בנפש...
שבת שלום לך רונית
ותודה,
גילה
בהחלט ישנם כאלה שגדלים למרות ההורים שלהם...וכאלה שבזכות.....
פשטני לא... תבוסתני בטח שלא.... סתם אמיתי עד גועל
הרשה לי לומר לך ש.....
אחד הסימפטומים של ילדים מוכים, זה הכבוד להורה המכה.
'כבוד'.... הנובע מחשש.....
הערצה... לכאורה... הנובעת מהרצון לקבל ליטוף ולא סתירה....
כי.... אם היד המכה מלטפת.... סימן שאתה בסדר....
מעוות נכון?
מה שיותר מעוות הוא.....
שהמוכים מצדיקים
והמכים.... שכחו בכלל שהיכו...
גישה די פשטנית ואפילו די תבוסתנית, לא?
מסכימה עם כל מילה שכתבת
כלנית
הורים רבים מדי מכים את ילדיהם אבל אני לא רוצה לדבר עליהם אלא על הורים המכים נפשית. מילים רעות בלתי הפיכות, נטיעת חוסר בטחון ותחושת אפסות ותבוסתנות אצל הילד...
הורה יוצר ילד שמח, מאושר, שלם, בטוח בעצמו, בטוח במיקומו בחברה ובהתנהלות אל מול אנשים. והורה גם יכול להרוס זאת. באיבחה לא זהירה אחת של מילים רעות. במבט מטיף, קשה, שופט.
לילדים שלכם יש סיימוגרף רגיש הקורא את שפת הגוף שלכם.
היו שם עבור ילדיכם בתקופה בה מעוצבת אישיותם. כי אחר כך מאוחר מדי, והכאה על חטא או רגשי אשם יימשכו כל החיים.
כולנו עושים טעויות אנוש. דעו להיות אנושיים בדינמיקה שלכם אל מול הילד. מותר לנו לבקש ממנו סליחה. מותר לנו להראות בפניו חולשה אנושית.
תודה גילוש על פוסט חשוב מאין כמותו.
כוכב.
שימו לב כאן לדבריה של רונית
גם מילים עשויות להכאיב...
לעולם אל תשכחו הורים שאתם שם עבור הילד. שהילד רואה אתכם כאלוהים בכבודו ובעצמו ששפת בגוף שלכם נקלטת על ידי הילד במסרים לא מילוליים...
שקורה והתעצבנתם ומילה לא טובה יצאה מפיכם.
מותר, ואפילו רצוי מאוד לבקש סליחה מילדכם.
אני מקווה שמי שצריך לקרא את הפוסט הזה יקרא
תודה
רונית
גם ממני כוכב.
מלים נכונות וחכמות.
שלך
מיכל
גילוש יקרה כמה חשוב הנושא שכתבת עליו.
לשים גבולות לחנך אבל ללא אלימות.
זה האתגר החינוכי וההורי האמיתי.
מסכימה אם כל מילה. ולא את לא חיה בבועה.
אוהבת המון שלך שרי
נושא כאוב, תרתי משמע...
אחיי הגדולים, שמבוגרים ממני ב-10 שנים ויותר
ספגו מדי פעם מאבי...
אני לא. אולי מפני שהייתי ילד-טוב-ירושלים...
כשאני מדבר עם אחיי על הנושא, הם אינם זוכרים
זאת לרעה. הם כיבדו אותו, העריצו אותו, וחשוב יותר
מכל דבר אחר: הם אהבו אותו !!!
איני בא להגן על המשפט הזה, ואיני בא לסנגר יתר
על המידה על חוק קדמן...
אני לא חושב שאלימות מכל סוג יכולה לפתור בעיות,
אני חושב שהתרבות המודרנית יוצאת לציד מכשפות
לעיתים די מזומנות, זה פשוט פוליטיקלי-קורקט...
בואו לא נהיה חמומי מוח יתר על המידה...
מעולם לא הרמתי יד על ילדיי, מעולם לא הרעמתי עליהם קול,
בפעם היחידה שעשיתי זאת, אמר לי אבי:
כשאתה צועק שומעים אותך, כשאתה מדבר מקשיבים לך!!!
גילה,
את יודעת שזהו תחום העיסוק העיקרי שלי, ההגנה על שלום הילד. לא אפתח בדיון מעמיק כאן, אבל כמובן שאין עוררין על חשיבות החוק....
יש עדיין ילדים רבים שהוריהם מכים אותם, גם עם חפצים כמו חגורות, נעליים, ועוד.
אני עדיין מזועזעת מהמקרה שאירע בירושלים אתמול..לחשוב שאזקו ילדים תמימים באזיקים...
נותר לנו רק לחכות ולראות מה תעשה המערכת השיפוטית...
תודה על פוסט חשוב, יקירתי
שב"ש!
אן
היי גילוש
אלימות חינוכית
פשע נתעב!
שבת שלום מדליקה.
חוק חשוב מאוד....
אסור להשתמש בחינוך כתרוץ להוצאת אגרסיות ואיבוד שליטה.
הורות היא זכות, מתנה....
בטח לא שק אגרוף.
תודה על פוסט חשוב ומעניין.
שבת נפלאה, ענת.
אני קודם כל, הייתי מוציאה את הפסוק הזה מחוץ לחוק .
מסכימה עם כל מילה שלך. *
מסכימה איתך לחלוטין.
איריתה
פוסט נפלא, גילה.
וחשוב עד מאד...
אין ספק שחלק גדול מן ההורים,
שנהגו לפני עשרות שנים
להכות את ילדיהם כאקט חינוכי,
היו מוצאים היום את עצמם
תחת סוגר ובריח.
מצטרפת לכל מילה
שבת שלום,
אלה
הפוסט הזה הוא בדמי,
נושא כל כך חשוב...
תודה לך,
גילה
מסכימה לחלוטין.
אלימות לא פותרת בעיות רק מביאה עוד כאלה..
שבת נפלאה שתהיה :-)
פוסט חשוב שצריך לקרא ולהפנים..
אלימות פיזית או מילולית מעולם לא הוכיחה עצמה כמועילה אלא להיפך
ובטח שבטח כשמדובר בילדים..
תודה שכתבת
מה למה? באמת? לא ידעתי?
טוב אני אפסיק להרביץ לילדים שלי
מהיום אני ארביץ בהם רק תורה,
הולך להכנס בהם עם פסוקים ופרקים חבל על הזמן...
תפרסמי את הקישור לפוסט ההוא שנוכל להגיב לו.
שבת של שלום
הורה שלא יודע להביע עצמו במילים
וצריך את הידיים כדי לדבר
לא ראוי לגדל ילדים
וצריך לזכור
גם מילים עשויות להכאיב...
שבת שלום
רונית
מסכימה מאד
אין אלימות חינוכית,
אין מקום לאלימות בשום מקום בשום מצב
*
:-)
נכון, לגמרי,
האחריות שלנו כהורים היא לאפשר להם את הלמידה בתנאי החממה
שלנו. לתת להם להתנסות בכלים. להתמודד עם תסכולים.
הלמידה הכי משמעותית היא דרך ההתנהגות של ההורה לילד. זה המסר הכי משמעותי והמוחשי.
תודה לך, הנושא מאד חשוב בעיני.
גילה
האם ידעתם שאחוז מאד גבוה מילדים מוכים הופכים להיות הורים מכים? ומדוע?
כי המסר העובר במשפחה אומר שהחזק שולט ואז תהיה גם אלימות נגד חברים, נגד נשים, נגד חיות... הכל מותר. שלא יתפלאו אחר כך שאותו הילד מכה את הוריו בזקנתם.
אלימות של הורה כלפי ילדו גם מלמדת את הילדים שזו השיטה הלגיטימית והמקובלת להתמודד עם מצבים בעייתיים, עם קונפליקטים, עם תיסכולים. זאת במקום ללמוד שיטות יעילות יותר להתמודד עם האתגרים שהחיים מזמנים.