כותרות TheMarker >
    ';
    0

    הניצוץ. פרח לב הזהב. בת הים הקטנה

    6 תגובות   יום שישי , 3/4/20, 07:32

    בוקר עכשיו, הייתי ער כל הלילה, עובד לילות, שומר במגדל, אז גם כשלא עובד ער בלילה. זה נעים דווקא. כל כך שקט. הקורונה הזה עושה שקט בחוץ, אבל אי שקט פנימי מצוי בי, כמו בכולם. אני צריך לאכול יותר, למשל, וזה מעצבן אותי עד בלי די, כי ממש שונא את פעולת האכילה. אוהב אוכל, אבל שונא לאכול. אוכל שורש א.כ.ל, אותיות כלא, אוכל זה כלא לאנשים כמוני, למרות שהאוכל עצמו בסדר, זה רק מולקולות, אבל הפעולה הרגשית המתחוללת נוכח הלעיסה היא הבעייתית, אולי. אולי לא, לא יודע כבר כלום. 

    אני צריך לכתוב כמה דברים, למשל שהניצוץ, קינג, קובריק, ניקולסון, זה סיפור על אב המקנא בבנו עד מוות, כי לבן יש ניצוץ שלאבא אין, הוא סופר כושל, והבן הוא ילד, הוא קטן, הוא תמים, אבל יש לו יכולות עצומות, הוא זורח, הוא מנצנץ, והאבא רואה, וזה אוכל אותו, והוא משתגע ומנסה להרוג את הילד. זה קורה במשפחות מאד לא טובות, ולדעתי זה קרה במשפחה שלי. הוא הרג אותי, ואני נהרגתי, ולא בא לי אף מחייה מתים, ולא באה אף מחיית מתים, רק רקבון פשה בי, ואין כהן להעביר הנגע. על זה הסיפור, מכאן האימה, ומכאן נקודת ההזדהות שלי. 

     

    פרח לב הזהב הוא סיפור החיים. אמא חולה, זה הדור הקודם, הוא כבר לא יכול להביא חיים, והדור החדש, הילד, חייב לצאת אל חייו. הוא עובר סכנות והרפתקאות, ולומד את טבע העולם, את המוות ואת החיים, וכשהוא פוגש את הברבור (סמל לאהובה, יפה, לבנה, באה מן המים), הוא רוכב עליו לעבר השני של הנהר, סימבול לאיחוד המיני ולעזיבת ההורים, והוא מוליד חיים חדשים, ובכך, למעשה מציל את אמא, שהיא, כאמור, החיים. זה סיפור מסע. מסע החיים. הדור הקודם הולך לו, והדור החדש בא ומעמיד צאצאים, שבתורם יעזבו את אבאמא, ואם יתמזל מזלם, ימשיכו את שרשרת החיים הבלתי ניתנת לניתוק. אחלה, האמת. העיבודים המודרניים הרסו את הסיפור הזה, כמו שהרסו גם את היפהפייה הנרדמת, ואת בת הים הקטנה, שמיד נעסוק בו קצרות, כי העיבודים המודרניים נגועים בווירוס המוסרנות, ואילו הסיפורים המקוריים נאמנים לאמת. 

     

    בת הים הקטנה גם הוא סיפור על החיים המצפים לכל אחד ואחת מאיתנו, עת אנו עוזבים את עולם הילדות, המעמקים, המשחקים, ויוצאים אל החיים. לבת הים הקטנה יש קרום על הרגלים, קרום של דג, וכאשר בא זמן צאתה אל החיים, היא עוזבת את הים הקדמוני, והקרום יורד (שוב, אותו סמל של התבגרות מינית), והיא צועדת על ההיבשה, וכל צעד שלה מרגיש כמו אלף סכינים הננעצים בכפות רגליה, כי החיים קשים, ועם זאת עליה להתאהב ולהעמיד את הדור הבא. היא אמנם מתאהבת, אבל לא מממשת את אהבתה, והיא הופכת לקצף על ים, משום שמי שלא מעמיד את הדור הבא נשכח, נעלם, פג, גז, מתנדף, ותחת שיקים זכרון חי עם אשה, שוקע אל תהום הנשייה, כאותו הקצף, שאין לו זוכר.  

    כמה מלים שהייתי צריך לכתוב, כי תיכף כולנו נמות, ואיש לא יזכור אותי, כי לא העמדתי את הדור הבא, כי הניצוץ כבה, ולא יכולתי לצאת ולקטוף את פרח לב הזהב, ולא יכולתי להתאהב, ואל הנשייה הולך אני, כאותו קצף ים שרגע כאן, וברגע הבא – היה כלא היה























     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/4/20 08:34:

      ומדוע אתה מלין על אי הזיכרון והשיכחה? בחרת להיות כאדוות הגלים הבאות ונעלמות...ולמרות ההרבה שאמרת אפילו ירושה לא רשמת.מגניב

        3/4/20 22:02:

      צטט: shimenben 2020-04-03 21:22:24

      לכל אדם יש את צורת ההתבוננות שלו. אף אני לא העמדתי את הדור הבא אבל אינני מתחרט על כך כי זה היה מאד אחראי מצדי. לעומת זאת, זה שלא התאהבתי מעולם על כך אני בהחלט מתחרט.

       

       

       

      התגובה הרכה שלך הרגיעה את עצבי הרופפים. תודה

        3/4/20 21:22:
      לכל אדם יש את צורת ההתבוננות שלו. אף אני לא העמדתי את הדור הבא אבל אינני מתחרט על כך כי זה היה מאד אחראי מצדי. לעומת זאת, זה שלא התאהבתי מעולם על כך אני בהחלט מתחרט.
        3/4/20 20:54:

      צטט: תנועת כמוך 2020-04-03 18:27:34

      שולח כוכב הערכה

       

      תודה

        3/4/20 18:27:

      שולח כוכב הערכה

       

        3/4/20 13:40:
      אדם חכם זה אדם שמשאיר אחריו את חכמתו כשהוא עצמו כבר איננו מבין החיים. חברתי הוירטואלית רחל השאירה את עצמה בחיים עם שלל ברכות מאויירות שאנחנו מברכים ושמה ממשיך להופיע ברשת, עבודתה ממשיכה לעשות טוב לאנשים - הן למשתמשים והן למקבלים. אני יצרתי את פרויקט מורשת לפני שלוש וחצי שנים, פרויקט שהכוונה שלי היתה להעלות 30 ספרי הדרכה לעבודה עצמית הכוללים את הידע שלי, השיטות ושאר ירקות מטווח של למעלה מארבעים שנים בתחום ההוליסטי ובתחום הנומרולוגיה. עד עכשיו העליתי 15 ספרים דיגיטליים, כך שלא סיימתי את הפרוייקט, אבל לא אשכח. חשוב מה אתה יכול לעשות עכשיו שישאר אחריך ויועיל לאנשים האחרים, ולא תישכח. בהצלחה, שבת שלום