כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    איך זה התחיל / סקס חד פעמי

    18 תגובות   יום שבת, 4/4/20, 00:23

    איך זה התחיל, אתה שואל? אני יכולה די בקלות לשחזר, רק שתצטרך להבטיח לי קודם שזה לא יוריד מערכי בעיניך. כי זה עניין שלעיתים קרובות מוריד מערכי בעיניי, לפחות במובנים מסויימים. וכן, ערכי בעיניך חשוב לי גם.יש ימים כאלה, אחרי שניים וחצי עשורים של נאמנות מוחלטת לאדם אחד באש ובמים, שאין לך כלים באמת לראות שלא לאמר להבין את החיים בחוץ, בג'ונגל. בסך הכל, הדברים התחילו בנקודה נהדרת, הנקודה הזו, שקוראים לה תקווה. אולי בעצם זה התחיל בנקודת יאוש. מה כבר ההבדל. ברגע אחד את עושה צעד רק כדי לזוז.

     

    אלה היו ימים אחרים בחיים שלי. עברו איזה שנתיים - שלוש מהגירושים, ואויר חם שיעזור להמריא לא הגיע אלי. למען האמת, הוא עדיין תבע על כל עניין. לדעתי עד היום העובדה שאני נושמת בעולם הזה די מציקה לו. מילא. אחרי כל כך הרבה שנות בית דין וכל הגרירה הנפשית שהוא ארגן לי על הגחון, מרגישה לפעמים שנפשי כבר מרופטת כל כך. אם זה לא, אז שום דבר כבר לא יקח ממני את  האמון בבני אדם והתקווה. כל הילדים היו בבית, לא היה לי זמן להסתכל על עצמי במראה. ועבדתי כמו משוגעת. היו ימים מטורפים. וחשבתי, כן כן, בנוסף על כל ההמולה העצומה, שבטח יהיה לי טוב אם אמצא מישהו. כן, כן, חשבתי שצריך מישהו לרוץ איתו. אז פתחתי לי משתמש באתר שידוכים. לא ידעתי שאומרים שאישה, וגם איש בעצם, אנשים נורמלים צריכים חמש שנים לפחות כדי להתחיל לצלוע מחוץ לגירושים למערכת יחסים חדשה סבירה. לא ידעתי.

     

    לא ידעתי שאתר שידוכים זה בית הזונות של המדינה הזו. ואז הגיע מבול הודעות מחרמנים מחפשים. מבול. ניסיתי לבטל, וזה הכריח למשוך שבועיים. מילא, חשבתי, עוד מעט זה יגמר הדבר הזה. רק שבועיים. פתאום קיבלתי את ההודעה ממנו. צחקתי נורא. מצחיקן כזה. החלטתי שמספיק מצחיק כדי שהוא יהיה היחידי שאענה לו, ושלחתי לו בחזרה שאני לא מתעסקת עם צעירים ובטח שלא עם כאלה שעדיין לא סיימו את תהליך הגירושים. הוא ענה לי פחות מצחיק, אבל מעניין. וככה התחלנו להתכתב. אחרי שבוע בערך, נתתי לו את מספר הטלפון שלי, כי המנוי לאתר השידוכים דרכו דיברנו עמד להסתיים. הוא היה שם בשם בדוי, בלי תמונה, ובוואטסאפ פתאום קפצה תמונה חביבה שלו מטייל איפשהו. היה נראה לי מוכר, אבל לא הצלחתי למקד.

     

    בוקר אחד, ביום בו עבדתי מהבית, הוא התקשר. תני כתובת, אני בדרך. מה פתאום עניתי. תראי, הוא אמר, אני אגיע, אנחנו מסכימים שיש בינינו כבוד והבנה, פעם בחיים, חד פעמי, נפגש, נתפרע ונפרד. אל תהיה אידיוט, אמרתי לו, אני לא כזו. בסדר הוא אמר, גם אני לא כזה, עוד מעט נגמרים לנו החיים, ובואי ננסה פעם בחיים בינינו חד פעמי. נפגשים פעם אחת, אצלך בבית הבוקר, ונפרדים לתמיד, כמו סיפור כזה מהסרטים. אוף, חשבתי. במקום למתוח את הדברים הכל נהיה פתאום מעשי כל כך. הוא המשיך בהרבה מלל מחזר ודוחק לפינה. חוץ מזה, הוא אמר, אם תגידי לא, אני מסובב את הגב והולך. כאילו כלום לא קרה. הבחירה תמיד תמיד תמיד בידיים שלך. תמיד? שאלתי, תמיד, הוא אמר. אז אשים מים לקפה, אמרתי. מצחיקה, הוא אמר, נראה לך שאנחנו נפגשים לקפה? לא חושב שיש לנו מה לבזבז זמן בקפה, קפה תשמרי לאחרים, אני בא בשבילך.

     

    חצי שעה אחר כך מישהו דפק בדלת. פתחתי בחשש עצום. אל תסתכל עלי בכזו ביקורת עכשיו, אני יודעת שיש מופרעים וסוטים ומזל שלא נכנס בדלת רוצח. אני יודעת. לא עשיתי את זה שוב. בחיי. בכל מקרה, הוא נכנס הבייתה בחיוך והזכיר – הבחירה תמיד שלך. איזה מצחיקן. מתייצב אצלי בבית אחד הגברים הנאים ביותר שראיתי בימיי, שמסתבר כאיש בכלל לא טיפש, וחושב שאני לא אמתח איתו זמן, ודווקא איתו, מכל העולם, אבחר לבצע מהלך חד פעמי שכזה, ולשרוף יחסים במפגש חד פעמי למטרות סקס. רגע, אמרתי, בכל זאת שמתי מים לקפה. ליד הקומקום הוא כבר הקיף אותי מכל הכוונים. הגוף שלי, המותש ממרדפי הגרוש, העייף ממרדפי חרמנות זכרית ריקה של דלי שפה לא מעניינים, התרכך. ואת הנקודה הזו של הריכוך, הוא הבין מהר ממני.

     

    אני לא אפרט לך מה היה. יש גבול. אבל אגלה שחשבתי לי תוך כדי, מה לעזאזל הוא מתלהב שם בין הידיים שלי, בין השפתיים שלי, בין הרגליים שלי. ומה לעזאזל אני עושה שם, מוקפת בידיים שכל כך טובות אלי בגוף שכל כך נמזג לתוכי וכל כך זר לי. התפנית המפתיעה הזו של הדברים גרמה לי לחשוב שהכי טוב יהיה כשזה יגמר כבר, והוא ילך, רק חבל שכבר לא יצא לנו לדבר וגם לא להפגש יותר. חד פעמי. בסך הכל, הסקס לכשעצמו היה גרוע כמו כל דבר כזה לאישה שרגילה לתקן אחר של אינטימיות. במבט לאחור, איזה מומחה לזוגיות שקראתי לאחרונה דייק כל כך בדברים. הוא אמר שכשאין את החבילה המלאה של קרבה נפשית, חברית, ריגשית, יחסי עומק, אז הקרבה הפיזית היא פשרה עלובה של החבילה האמתית, העתק דהוי. כן, כך אמר וכל כך דייק. אני לא אוהבת אותך, אתה יודע, אמרתי לו. שלא תעזי לאהוב אותי, הוא אמר בחיוך מתוק ועיניים צוללות לתוכי, מה פתאום אהבה, אמרנו חד פעמי. הקלה קלה ירדה עלי כשקמתי להכין לי קצת קפה, והוא נכנס לו למקלחת, וכשהקומקום התחיל לרתוח שמעתי אותו שר לו שירים בקולי קולות. בעיקר חשבתי שהשכן ממול שומע ובטח על סף התקפת לב. הוא יצא מהבית ואני חיפשתי אותו ברשת. ראיתי כמה מאמרים שכתב, קצת הרצאות ביוטיוב, וחייכתי.

     

    למחרת הוא התקשר כשנהגתי, והתפייט לו על מה שהיה. חשבתי שהוא בטח מרגיש צורך להתקשר ביום שאחרי, כמו בכל סרטי הקיטש האמריקאים. כשהוא התחיל להעמיק שיחה ואני איבדתי ריכוז, הוא שאל מה קרה, ופשוט עניתי לו את האמת, שהיה פקק נורא ואני בין הרים ובין עצים בשביל צדדי לרכבי שטח בין בית זית להדסה ברכב נמוך. אז אני מפריע, הוא אמר, ואני פשוט עניתי כן. וגם, המשכתי, זה היה הפעם בחיים של החד פעמי שלנו, אל תשכח. כן, הוא צחק. אני זוכר.

     

    בכל מקרה, שבוע אחר כך שוב נפגשנו. בעצם, לאורך די הרבה זמן, פה ושם, הרבה יותר מידי, לאינטימיות חד פעמית מתמשכת. שכנעתי אותו שאין לו שום סיבה לעזוב את אישתו. שאלתי אותו כמה נשים יש לו, והוא שאל אם אני צוחקת. כולם מכירים אותי, הוא נזף בי קצת, נראה לך שאני יכול להרשות לעצמי שטויות. גם אחרי שחזר למשפחה שלו, נפגשנו קצת. החד פעמי שלנו התארך, התלוננתי. אני זוכר שאת לא אוהבת אותי, ואת זוכרת שאני לא אוהב אותך וזה רק תחליף דהוי למה שאין לנו בחיים האלה, הוא הזכיר. ואני חייכתי.

     

    זה באמת כבר עניין מהעבר. בימים ההם החד פעמי ההוא עזר לי לעבור שנים קשות כל כך, מלאות במכות ריגשיות מהגרוש ואינסוף התביעות שלו, והצער שלי שלשם הגיעו חיי, והכח וההכרח הקיומי שהילדים האלה שלי נתנו לי בלי שהם יודעים, והעומס בעבודה, ובמשפחה ובתחזוקת החיים ובכל התעסוקות שעמסתי על כתפיי, ומידי פעם הוא הגיע להזכיר לי שאני גם קצת אישה. לישר לי קצת את הגב בידיים מכילות כל. עבר די הרבה זמן, ובכל זאת, הוא עדיין שומר על קשר, ולפעמים זה נחמד לפקוח עיניים להודעה קטנה ממנו, אני עדיין מתגעגע אלייך, או אולי את במקרה חושבת עלי עכשיו. ואני במקרה חושבת עליו מידי פעם ומחייכת.

     

    אה, לא על זה שאלת איך זה התחיל? נו, בחייך... סתם נחשפתי לי במילים. בטח התכוונת להתאהבות המטופשת שלי בדוס. תן לי להכין לי קפה לפני שאמשיך.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/4/20 14:41:

      צטט: תנועת כמוך 2020-04-21 13:25:41

      שולח כוכב הערכה

       

       

      תודה רבה לך!

        21/4/20 13:25:

      שולח כוכב הערכה

        10/4/20 18:52:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2020-04-10 17:59:46

      צטט: אמא פרובלמה 2020-04-08 14:27:01

      צטט: יורם.אל-קמינו 2020-04-08 11:48:53

      האמת, מה שאני לא אכתוב זה לא ישמע משהו.. אז חג שמח לך !

       

       

      מוזמן תמיד לכתוב, גם אם זה יראה לך מעליב. הכל טוב.

      חג שמח גם לך!

       

      לא חושב שזה ייראה מעליב, אולי יותר גרוע, זה ייראה חופר....  אבל הזמנת, אז אכתוב כמה מלים.

      תהני יקירה מהעסק הזה ותעשי טובה, אל תחשבי יותר מידי. רומנטיקה והחבילה המלאה זה נחמד לסיפורי הוליוווד.   

      נראה לי שאת יודעת את זה לפחות כמוני, אבל בא לך שזה בכל זאת יהיה אחרת.  תשתחררי ותהני.  

      עכשיו אם כל זה כבר נגמר סופית, זה סתם זיכרון לא מזיק ונחמד, אם יש המשך, סבבה.

       

       

      תודה :)

      זיכרון מחייך. 

      הכל טוב. 

        10/4/20 17:59:

      צטט: אמא פרובלמה 2020-04-08 14:27:01

      צטט: יורם.אל-קמינו 2020-04-08 11:48:53

      האמת, מה שאני לא אכתוב זה לא ישמע משהו.. אז חג שמח לך !

       

       

      מוזמן תמיד לכתוב, גם אם זה יראה לך מעליב. הכל טוב.

      חג שמח גם לך!

       

      לא חושב שזה ייראה מעליב, אולי יותר גרוע, זה ייראה חופר....  אבל הזמנת, אז אכתוב כמה מלים.

      תהני יקירה מהעסק הזה ותעשי טובה, אל תחשבי יותר מידי. רומנטיקה והחבילה המלאה זה נחמד לסיפורי הוליוווד.   

      נראה לי שאת יודעת את זה לפחות כמוני, אבל בא לך שזה בכל זאת יהיה אחרת.  תשתחררי ותהני.  

      עכשיו אם כל זה כבר נגמר סופית, זה סתם זיכרון לא מזיק ונחמד, אם יש המשך, סבבה.

        9/4/20 23:07:

      צטט: --()-- 2020-04-09 22:07:41

      זה יפה כל כך ומכמיר לב.

       

       

      תודה גדולה עבור הרגישות בה זה נקרא. 

        9/4/20 23:07:

      צטט: יוסיברנשטיין 2020-04-09 16:23:53

      כתבה מענינת נהניתי לקרוא קפה תה ומה שביניהם

       

      תודה רבה.

        9/4/20 22:07:
      זה יפה כל כך ומכמיר לב.
        9/4/20 16:23:
      כתבה מענינת נהניתי לקרוא קפה תה ומה שביניהם
        8/4/20 14:27:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2020-04-08 11:48:53

      האמת, מה שאני לא אכתוב זה לא ישמע משהו.. אז חג שמח לך !

       

       

      מוזמן תמיד לכתוב, גם אם זה יראה לך מעליב. הכל טוב.

      חג שמח גם לך!

        8/4/20 11:48:
      האמת, מה שאני לא אכתוב זה לא ישמע משהו.. אז חג שמח לך !
        7/4/20 14:44:

      צטט: איש כזה 2020-04-07 13:21:45

      צטט: איש כזה 2020-04-06 10:23:49

      אז? קפה או תה?

      ומה טעים על הפרוסה ? 

       

      תלוי מה יש במקרר. 

        7/4/20 13:21:

      צטט: איש כזה 2020-04-06 10:23:49

      אז? קפה או תה?

      ומה טעים על הפרוסה ? 

        6/4/20 11:09:

      צטט: איש כזה 2020-04-06 10:23:49

      אז? קפה או תה?

       

      במקרה המדובר, קפה לי. מים ופרוסה עם משהו טעים לבחור. 

        6/4/20 10:23:
      אז? קפה או תה?
        4/4/20 19:08:

      צטט: א ח א ב 2020-04-04 16:59:04

      מה שכוס קפה מעוררת...

       

      :)

      תודה רבה עבור הקריאה והכיכוב :) 

        4/4/20 16:59:
      מה שכוס קפה מעוררת...
        4/4/20 14:58:

      צטט: ofer ben z 2020-04-04 10:28:25

      חוייה פיזית גופנית ,עם כל מה שמשתמע מכך כתוב יפה

       

       

      תודה עבור ה"כתוב יפה".

      נהנית לכתוב. שמחה כשנהנים לקרא. 

        4/4/20 10:28:
      חוייה פיזית גופנית ,עם כל מה שמשתמע מכך כתוב יפה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אמא פרובלמה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין