הבוקר לראשונה מאז משבר הקורונה ישבתי ליד החלון חצי שעה והקשבתי לציפורים והסתכלתי בירוק. יש לציין שאני בבידוד מרצון כבר 3 שבועות...לא טבע ואפילו 100 מטר מתחת לבית לא פגשו בי הסיבה שלא ישבתי לחלון לפני כן היא שחשבתי לי שזה לא נחשב. שאין מה לראות דרך התריסים והסורגים. אחרי הכל זוהי שכונה עירונית לחלוטין,גרה בקומה 3 בלי מרפסת. מסתבר,שנהייתי כל כך רעבה לטבע שתחושתי השתנתה. חצי השעה הזו הבוקר מילאה לי מצברים(בקטנה...) של ירוק וטבע. סינכרנה אותי קצת,ניצוץ של שמחה חזר לי לבטן תסתכלו סביב,העצים,הציפורים,החיות.... אם יש בכם געגוע לטבע,זה הזמן להבין לעומק את המשמעות שיש לטבע ולקשרים חברתיים בחיים שלנו. להעריך ,להוקיר ולדעת לעומק איזה מחיר נורא נשלם אם לא נשמור עליהם. אני הבנתי היום רגשית כמה נורא יהיה העולם ללא שמש,ירוק ומגע אנושי
![]() |
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
*
"איזה מחיר נורא נשלם אם לא נשמור עליהם" - כתבת את...
צודקת.
וראי כבר איזה מחיר אנו משלמים כולנו, כל העולם, בשל מה שהאדם מעולל לטבע ולבעלי החיים,
כבר משלם, ואם לא יסיק מסקנות וילמד לקחים איזה מחיר נורא הוא עלול לשם.
והלוואי והיית טועה
מדוע ההתמדה לא לבקרני ?
שולח כוכב הערכה
מבינה לליבך...