כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    על הפרות של סנט אנג'לו, על הקורונה ועל היצירתיות גם

    32 תגובות   יום חמישי, 9/4/20, 13:27

     

    ''

     

    קורונה, קורונה ושוב קורונה. ואני, מה איתי בימי הקורונה?

    סביר היה להניח, שהשקט, שהטבע המשתקם בצבעוניות מתפרצת, שמחת הצפרים והבידוד יהיו לי מקור של  השראה.

     

    קדחת, יובש מוחלט.

     

    את מקורות ההשראה שלי לא הצלחתי לפענח בעבר וגם היום אין לי מושג מתי תשרה עלי הרוח ומתי תייבש אותי לגמרי, רק זאת אני יודעת, היא גחמנית ההשראה שלי.

     

    החסר הזה, למרות התנאים האידיאליים מחזיר אותי לימים אחרים של יובש, שכבר כתבתי עליהם ואני חוזרת ומעלה אותם שוב.

    במקביל אני מבטיחה בזאת, שאם הגברת הזאת תחזור ותתדפק על ראשי, אשתף.

     

    זה היה בתחילת דרכם של המחשבים הביתיים, כשהתגאיתי ביני לבין עצמי ביכולתי לשלוט בתכנת איינשטיין (זוכרים אותה?), בלי לדעת שזו תוחלף מהר בתוכנות חכמות ממנה, התנסיתי בתקופת יובש ארוכה. התקשיתי לגמור ספר שהתחלתי לכתב.

    קבלתי מלגה לחופשה של חודש בסאן אנג`לו, בוירג`יניה, שבארה"ב, כפר אמנים. הגשתי מועמדות כלאחר יד, ולהפתעתי, התקבלתי.

     

    הייתי שם בפברואר, שלג ירד פתותים פתותים. חשבתי, יזכיר לי את הילדות, יזוז משהו בראש, ימס הקור בלב, תבוא השראה ברוכה.

     

    קדחת. דבר לא קרה.

     

    הייתי מתיישבת בסטודיו ערום הקירות, מול המחשב הענק (שסחבתי לצורך זה במיוחד מהארץ) ובוהה.

     

    עשיתי מדיטציה, עמדתי על הראש להזרים דם למח, טיילתי בקור, דשדשתי בשלג, עקבתי אחרי ציורי הכפור על החלון.  אעורר את היצרתיות עד שתחפוץ, חשבתי.

     

    קדחת, ההשראה לא באה.

     

    באו רגשות האשם, לקחתי חופשה מהעבודה ומהמשפחה, שלמתי עבור כרטיסי טיסה, סחבתי את המחשב, תכננתי לכתוב חודש בלי שום דאגה.

     

    קדחת, דבר לא קרה.

     

    היה לי שקט, היה נוף נפלא, היו ארוחות שבושלו והוגשו, היה סטודיו בלי גרויים מיותרים, כולו  לרשותי.  היה חמום, היה קרור, היה חדר שינה, הייתי פטורה מכל דאגה.

    תשני, תאכלי, תכתבי. אפילו חברותא של אמנים ,לערבים הקרים, גם כן היתה.

     

    קדחת. דבר לא קרה.

     

    קצת הגזמתי, התמונה השתנתה לטובה, כשראיתי לראשונה את הפרות שבחווה הסמוכה. הן רעו להן, הנשמות הטובות, ארוכות הריסים מעבר לגדר של כפר האמנים.

    כל מה שיצא לי אז מהשהות בכפר האמנים היה ספור אחד ארוך למדי, כן, על הפרות. שם הספור היה "עומדים בתור אל הנצח",  שפורסם  במוסף הספרותי של "מעריב" בשנות התשעים.

     

    הנה טעימה קטנה ממנו:

     

    "הפרה שמולי, ממקדת בי את מבטה, אבל אני אינני משיב לה מבט. לא עם כל פרה אני מעוניין להחליף מבטים אינטימיים. 943 לא היתה סולחת לי. אבל זאת שמולי, פרה עם אופי, איננה מרימה ידיים. עדיין מבטה תקוע בי. שתיים נוספות מדדות לעברי בבוץ. הגיעו.

    הן קופאות מולי, סמוך לגדר. אני מצליח לקרוא את המספרים, 789 ו-788. ודאי חברות, אולי אחיות, אני מסיק מן המספרים העוקבים. הן אינן מגלות בי עניין.

     

    789 דוחקת את ראשה מתחת לצווארה של 788. היא מרימה את ראשה. מרימה ומורידה אותו לסרוגין. חובטת בראשה בצווארה של 788.

    788 איננה מגיבה.

    789 איננה מפסיקה להטריד במכותיה את 788.

    788 איננה מגיבה.

    789 ממשיכה להכות בצווארה.

    788 עדיין איננה מגיבה.

    788 נשברת. 788 מלקקת לשון ומלקקת את עורפה של 789.

    789 סוף-סוף נרגעת. היא מכוונת את עורפה ללשונה של 788.

    788 מלקקת.

     

    בינתיים, מוקסם מבטויי האהבה, הסחתי את דעתי מן האחרות.

    פרות נוספות הגיעו. כולן מביטות בי, מסתכלות בעט ובפנקס שבידי. רוצות להיכנס אל הנצח.

    אני משיב להן מבט. איך תשפיע נוכחותי על התנהגותן.

    אני מונה אותן.

    שמונה פרות עומדות מולי,

    שלוש נוספות בדרך, קרֵבות אל הגדר משמאל.

    אחת עשרה פרות מולי, שתיים בדרך.

    שלוש- עשרה מולי. אחת מדדה לעברי, שתיים, חמש מדדות.

    המלוקקת מפנה אליי את זנבה. היא מטילה את מימיה בעומדה.

    המלקקת בעקבותיה. עדיין איננה יכולה להפסיק, מלקקת את עורפה.

    עוד שתיים מגיעות מימין.

     

    עשרים ואחת פרות מולי. שלוש באות מימין. אחת משמאל. שלוש. אחת. שבע. אבדתי את החשבון. תזוזה מימין. אני שולח את מבטי ימינה, למרחק. גם הפרות המרוחקות, שעד כה התעסקו בהעלאת גירה, חשות פתאום במתרחש. לאט-לאט הן מפנות לעברי את ראשיהן, כל אחת בתורה, אין מה להזדרז. הן קרבות אלי. אני לא מאמין למראה עיניי.

     

    עדר.

     

    כל העדר מצטופף מולי, סמוך לגדר. מרבד שחור ולבן פרוש מתחת לעיניי. אינני מבחין עוד בראשי הבקר.

    גם אלו רציתי לספור אותם לא הייתי מצליח.

    מִישהי בשורות האחרונות פוצחת ב"מו" מינורי.

    אחרת עונה לה. גם ה"מו" שלה מינורי. "מו" נוסף נשמע. לא שמתי לב מאיזה כיוון. כמה פרות משמיעות "מו" מעומק נשמתן.

    סטריו של מואים.

     

    פתאום נרגעו... אחת נוטשת את השורה, צעד קטן קדימה לעבר הגדר, נון-קונפורמיסטית שכמותה.

    האחרות מתבוננות בי קפואות, מי יודע, אולי רוצות לדעת, אם רשמתי אותן בפנקס.

    מים מוטלים בל לזוז, בלי הודעה מוקדמת. עוד זרם קולח, מתקצף לשלולית.

    הן מביטות בי.

     

    מי יודע כמה זמן זה יימשך, אני עוד צריך לכתוב היום.

    בו ברגע, כאילו קראה את מחשבותיי, הנון קונפורמיסטית מפנה את ראשה הצידה. חצי סבוב, סבוב שלם והיא מפנה אליי את זנבה. הבינה, אולי איננה פרה...."

     

    זהו. אבל בסך הכל, בהשוואה לצפיות -  קדחת, עד היום הרומן לא  נכתב. זאת אומרת, נכתב ושוכתב וחוזר חלילה, אבל בסופו של דבר – קדחת.

     

    אלו ידעתי אז, את מה שקראתי ב-26.11.2012 בעתון ,"הארץ", "מחקר: הטיפול בפרקינסון מעודד יצירתיות" , של דן אבן,   ואלו היה לי הרופא הראוי, שהיה מתחשב בי...

     

    לא חוש, לא נוף, לא שקט, לא מדיטציה, לא עמידה על הראש, לא קורונה ולא כפר אמנים ואפילו לא פרות. כל מה שהייתי צריכה כדי לעורר את היצירתיות החבויה, ימח שמה, ולכתוב על אנשים , להבדיל, ולא על פרות, היה  תרופה שנוטלים חולי פרקינסון, תרופה שמגבירה את פעילות הדופמין במח, וזה בתורו מגביר את היצירתיות. ממצאי המחקר עשויים לעורר חוקרים לפתח "גלולה להגברת היצירתיות". נו, אלו ידעתי.

     

    ואני לתומי חשבתי, יצירתיות, השראה, כשרון, נפש.

    קדחת.

    כימיה, רבותיי.

    תרופה, זה מה שהייתי צריכה.

     

     

    וכאן בלינק כפר האמנים בימים אחרים, בימי הקורונה

     

    https://www.facebook.com/vacenterforthecreativearts/videos/675686513181616/


     

     

    כתבה: באבא יאגה

     

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/5/20 08:25:

      מדוע אינך באה לטעום מהקפה שלי ?

        20/4/20 22:59:

      צטט: יסינראל 2020-04-19 23:28:54

      בעולם עם שיתוק מוחין בימי קורונה, שיתוק יצירתי כמו שלך הוא ממתק.
      מחמיא לשמוע, אבל גם ממתקים אוסרים עלינו!!!

       

        19/4/20 23:28:
      בעולם עם שיתוק מוחין בימי קורונה, שיתוק יצירתי כמו שלך הוא ממתק.
        14/4/20 19:13:

      צטט: * חיוש * 2020-04-14 10:23:32

      יקירה

      קרה לי דבר מוזר

      הגבתי לך לפוסט הזה לפני כמה ימים

      ומצאתי את תגובתי " בתגובות שלי לפוסטים"

      בכל מקרה העברתי לכאן את תגובתי

      וגם הצמדתי כוכב אהבה

      ''

        11/4/20 20:24:

      יקירה נשיקה

      אני מכורה לכתיבתך נקודה . 

      בטוחה שתרשי לי יקירה וקבלי זאת כמחמאה שפרצתי בצחוק

      כשקראתי על הפרות מספר 789 ו-788

      ושכחתי את מספרה של הפרה שהטילה את מימייה ......

      אני לא חושבת שאת צריכה איזו תרופה שתשפר את כתיבתך

      זאת המוזה  שמחליטה להגיע או לא

      * כוכב אהבה והמון חיבוקים אוהבים, שהחג יעבור בטוב ובבריאות איתנה

       

      תודה רבה, חיוש, התרופה להשראה זה בצחוק, כמובן. שמחה שנהנית. חג שמח, יא מפרגנת שכמותך ובריאות

       

        14/4/20 15:58:

      חברתי המקסימה

      (-: התברר לי העניין מרשה לך לצחוק על פליאתי הרבה בתגובה הקודמת שלי

      חייכנים - פורום עיצוב וריטוש תמונות

      לפני כמה ימים הגבתי לך לפוסט " על הפרות של סנט אנג'לו .."

      מה- 19/4/13 

      http://cafe.themarker.com/post/2895843/

      ואני לתומי חשבתי שהשתלט לי על המחשב וירוס 

      סמיילי כחול עצוב

        14/4/20 10:23:

      יקירה

      קרה לי דבר מוזר

      הגבתי לך לפוסט הזה לפני כמה ימים

      ומצאתי את תגובתי " בתגובות שלי לפוסטים"

      בכל מקרה העברתי לכאן את תגובתי

      וגם הצמדתי כוכב אהבה

      ''

        11/4/20 20:24:

      יקירה נשיקה

      אני מכורה לכתיבתך נקודה . 

      בטוחה שתרשי לי יקירה וקבלי זאת כמחמאה שפרצתי בצחוק

      כשקראתי על הפרות מספר 789 ו-788

      ושכחתי את מספרה של הפרה שהטילה את מימייה ......

      אני לא חושבת שאת צריכה איזו תרופה שתשפר את כתיבתך

      זאת המוזה  שמחליטה להגיע או לא

      * כוכב אהבה והמון חיבוקים אוהבים, שהחג יעבור בטוב ובבריאות איתנה

        13/4/20 23:19:

      צטט: רונית אברהם 2020-04-13 22:27:14

      מעניין מאוד, אולי יש קשר בין פרקינסון ל-  הפרעת קשב וריכוז ADHD ?

      בשני המקרים התרופה היא דופמין, ואנשים עם עם ADHD הם אנשים יצירתיים מאוד...

      משום הזכרת לי את מה שכתב הַרוּקי מוּרַקַמי על הדרך בה הוא כותב.

      את כותבת ממש יפה.

      מודה מאד, רונית, לאילנות גבוהים הצמדת אותי, מרגש. חג שמח ובריאות

       


        13/4/20 22:27:

      מעניין מאוד, אולי יש קשר בין פרקינסון ל-  הפרעת קשב וריכוז ADHD ?

      בשני המקרים התרופה היא דופמין, ואנשים עם עם ADHD הם אנשים יצירתיים מאוד...

      משום הזכרת לי את מה שכתב הַרוּקי מוּרַקַמי על הדרך בה הוא כותב.

      את כותבת ממש יפה.

       


        13/4/20 12:57:

      צטט: איציק אביב 2020-04-13 11:06:46

      כנראה שכול סם נעודד יצירתיות בצורה כזו או אחרת. יופי של תיאור.
      כפי הנראה, או ממית אותה. בריאות איציק

       

        13/4/20 12:56:

      צטט: OritZehavi 2020-04-13 00:06:44

      לא פגשתי בחולה פרקינסון יצירתי. ואני חסרת יצירתיות לחלוטין. אך לפעמים מתעורר אצלי איזה רעיון, איזו סקיצה, סיפור קטן או שיר בחיתוליו, שאני מייד גונזת, מרוב פחד. החיים מסובכים כ"כ, רק יצירתיות חסרה לי. יישר כוח , אסתי. זה בא כשזה בא.
      מה יש לפחד, כבר עדיף לפחד מקורונה.  כתבי אטיודים. בריאות, אורית

       

        13/4/20 12:55:

      צטט: Eroit 2020-04-12 22:41:42

      אהבתי את היחס שלך לפרות. מזכיר לי את הזמנים הרחוקים האלו מהקיבוץ שהיינו מביאים את לחליבה ועוקבים אחרי המספרים כדי למנוע מחלות ושאר דברים. היום כבר הכל ממוחשב, חוץ מהקורונה. גם את היית מושבניקית, אורנה?
      אף פעם לא היייתי מושבניקית או קיבוצניקית, לכן, התודעתי לעדר מקרוב, רק אז, וכל כך התפעלתי מבעלות הריסים הארוכים

       

        13/4/20 11:06:
      כנראה שכול סם נעודד יצירתיות בצורה כזו או אחרת. יופי של תיאור.
        13/4/20 00:06:
      לא פגשתי בחולה פרקינסון יצירתי. ואני חסרת יצירתיות לחלוטין. אך לפעמים מתעורר אצלי איזה רעיון, איזו סקיצה, סיפור קטן או שיר בחיתוליו, שאני מייד גונזת, מרוב פחד. החיים מסובכים כ"כ, רק יצירתיות חסרה לי. יישר כוח , אסתי. זה בא כשזה בא.
        12/4/20 22:41:
      אהבתי את היחס שלך לפרות. מזכיר לי את הזמנים הרחוקים האלו מהקיבוץ שהיינו מביאים את לחליבה ועוקבים אחרי המספרים כדי למנוע מחלות ושאר דברים. היום כבר הכל ממוחשב, חוץ מהקורונה. גם את היית מושבניקית, אורנה?
        12/4/20 21:48:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2020-04-12 10:21:22

      כשהגעת ל21 פרות חשבתי שהנה, עוד אחת ויש לך מספיק שחקניות לשתי קבוצות כדורגל. בכלאופן, אני חושב שהסיפור על הפרות שווה כרטיס טיסה, אבל לגרור לשם מחשב ?
      תודה, לא היה אז לפטופ, לא היתה לי שם מקלדת עברית, בקיצור, ימי תרפפו, אמרתי כבר...

       

        12/4/20 10:21:
      כשהגעת ל21 פרות חשבתי שהנה, עוד אחת ויש לך מספיק שחקניות לשתי קבוצות כדורגל. בכלאופן, אני חושב שהסיפור על הפרות שווה כרטיס טיסה, אבל לגרור לשם מחשב ?
        11/4/20 22:06:

      צטט: תכשיט 2020-04-11 17:20:20

      אוהבת את כתיבתך.... חג שמח...
      מחמיא ומעודד, תכשיט שכמותך. חג שמח

       

        11/4/20 17:20:
      אוהבת את כתיבתך.... חג שמח...
        10/4/20 15:36:

      צטט: ארנה א 2020-04-10 12:56:17

      אוהבת את הכתיבה הקולחת שלך, למרות העוצר (של המוזה). עובדה שחייכתי. חג שמח!!
      תודה רבה, ארנה, שתמשיך לקלוח. בריאות ומועדים לשמחה

       

        10/4/20 12:56:
      אוהבת את הכתיבה הקולחת שלך, למרות העוצר (של המוזה). עובדה שחייכתי. חג שמח!!
        10/4/20 12:25:

      צטט: עמנב 2020-04-10 12:16:24

      תודה על השיתוף, אסתר. המוזות מתעתעות. צריך להיעזר באפולון שיקרא אותן לסדר. אגב, הספר לבסוף נכתב? הסיפור שלך על הפרות הזכיר לי ביקור של רעייתי ושלי בחבל דורדון בצרפת, שבמסגרתו הלכנו לחווה לגידול אווזים. איך שהתקרבנו אל הגדר, כל האווזים נקבצו אלינו בריצה, כאילו ציפו למוצא פינו. לדעתי, הם בעצם ציפו שניתן להם משהו למלא את פיותיהם. שבת שלום ומועדים לשמחה, עמוס.
      כן, אבל לא פורסם מעולם. החוויה להתבונן בעדר היתה עמוקה. מועדים לשמחה ובריאות, עמוס

       

        10/4/20 12:23:

      צטט: barir 2020-04-10 10:54:36

      אוהבת אך שאת כותבת עם או בלי מוזה;) חג של בריאות ♥
      תודה רבה, מרסיה, על שאת מדגדגת לי את המוזה. בריאות וחג שמח

       

        10/4/20 12:16:
      תודה על השיתוף, אסתר. המוזות מתעתעות. צריך להיעזר באפולון שיקרא אותן לסדר. אגב, הספר לבסוף נכתב? הסיפור שלך על הפרות הזכיר לי ביקור של רעייתי ושלי בחבל דורדון בצרפת, שבמסגרתו הלכנו לחווה לגידול אווזים. איך שהתקרבנו אל הגדר, כל האווזים נקבצו אלינו בריצה, כאילו ציפו למוצא פינו. לדעתי, הם בעצם ציפו שניתן להם משהו למלא את פיותיהם. שבת שלום ומועדים לשמחה, עמוס.
        10/4/20 10:54:
      אוהבת אך שאת כותבת עם או בלי מוזה;) חג של בריאות ♥
        9/4/20 23:13:

      צטט: shimenben 2020-04-09 20:44:37

      יש פה סיפור על סיפור. אחד שסופר ממרחק הזמן, ואחר שנכתב בעיתון בעקבות פרות בסנט'אנג'לו, הם בסופו של דבר חוברים לתרופה שתפתח את היצריתיות. אני אישית מכיר עוד דבר אחד שפותח את היצרתיות.
      נכון, ומה הוא אותו סוד שפותח את היצירתיות?

       

        9/4/20 20:44:
      יש פה סיפור על סיפור. אחד שסופר ממרחק הזמן, ואחר שנכתב בעיתון בעקבות פרות בסנט'אנג'לו, הם בסופו של דבר חוברים לתרופה שתפתח את היצריתיות. אני אישית מכיר עוד דבר אחד שפותח את היצרתיות.
        9/4/20 19:24:

      צטט: דוקטורלאה 2020-04-09 18:58:38

      קראתי ונזכרתי בימים רחוקים, באמי ובאחותה, דודתי, כמה רציתי לעזור, להיות הסיוע הנכון, והכל לא פעל כמו שקיוויתי. נואשתי ופרשתי. הייתי צעירה ובריאה.
      מאחלת בריאות,גיל לא נוכל להסיג לאחור. חג שמח

       

        9/4/20 19:23:

      צטט: תנועת כמוך 2020-04-09 17:34:55

      שולח כוכב הערכה

      תודה רבה וחג שמח

       

        9/4/20 19:22:

      צטט: bonbonyetta 2020-04-09 18:55:51

      *

       

      וואלה את רצינית? לקחת את התרופה הזו כדי שתהיה יותר יצירתיות? עוד לא שמעתי על דבר כזה, חבל שלא הבאת אסמכתא רפואית או לינק למחקר או לידיעה שפורסמו בנושא. מעניין לאללה.

      אם אין תופעות לוואי אחרות, למה לא?!

      ''

      לא, בונבון, לא לקחתי את התרופה הזאת, צחקתי

        9/4/20 18:58:
      קראתי ונזכרתי בימים רחוקים, באמי ובאחותה, דודתי, כמה רציתי לעזור, להיות הסיוע הנכון, והכל לא פעל כמו שקיוויתי. נואשתי ופרשתי. הייתי צעירה ובריאה.
        9/4/20 18:55:

      *

       

      וואלה את רצינית? לקחת את התרופה הזו כדי שתהיה יותר יצירתיות? עוד לא שמעתי על דבר כזה, חבל שלא הבאת אסמכתא רפואית או לינק למחקר או לידיעה שפורסמו בנושא. מעניין לאללה.

      אם אין תופעות לוואי אחרות, למה לא?!

      ''

        9/4/20 17:34:

      שולח כוכב הערכה

       

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין