כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    רמז אומרת במפורש

    רואה הכל ומדברת-עם הבטן.

    ארכיון

    0

    להקטין

    0 תגובות   יום שבת, 11/4/20, 16:19

    להקטין

    במקום הזה אני דווקא שמחה ורוצה ואוהבת את ה-"הקטנה",

    תגידו, אתם באמת כותבים שירים לקורונה?

    זוכרים שהיו כאלה שלא היו מזכירים את המילה "סרטן", אלא קראו לה "המחלה ההיא"?
    זה לא כי הם פרימיטיבים, חשוכים, מפחדים,
    הם חכמים.
    הם חכמים כי ככל שאנחנו מעצימים דבר כואב ומפחיד- מדברים עליו, מזכירים את שמו, אין ספור פעמים במהלך היום, אנחנו נותנים לו מקום, מפנים לו מקום ו-"משכירים לו חדר במוח".
    שם הוא גר- הפחד בשם - "קורונה", נותנים לו מזון, מטפחים אותו, לא נפרדים ממנו,
    מעצימים אותו.
    הוא ישאר ויתפח מעוצמת הפחד שהזין אותו.
    גם אם הוא רוצה להעלם, הוא ישאר, בראשינו, בתוך החדר ההוא במוח שהזין אותו.
    כי נותנים לו מקום, יחס, משמעות.
    אנחנו כן אמורים להגן על עצמינו, מבלי להסתכל בו בעיניים, להתעלם, לא להתייחס, עד שיתייאד.
    המושגים שאנחנו משתמשים בהם צריכים להשתנות ומהר.
    לא "בהלת קורונה", אלא "הבראה מקורונה".
    לא "חולים", אלא "מבריאים".
    אנחנו לא "מנצחים", כי אין פה "מלחמה", והוא לא יותר חזק מאיתנו.
    לא ימותו כאן הרבה, כי יוולדו פה הרבה מחדש.
    אנחנו לא מתלוננים, כי האוכל מגיע עד אלינו. הממשלה כילתה את כספינו בבחירות חוזרות ועכשיו היא מחזירה לנו, מבלי שנבקש במענקים, בדמי חל"ת,
    ההתבכיינות מיותרת,
    כי היא מייצרת בתודעה עוד מצבים של חוסר. אפשר תמיד להסתכל לכיוון הצד האחר, שלא מקבל שום דבר ושותק. כמו אלה שהם לא עצמאיים, לא שכירים, לא מובטלים, לא יצאו לחל"ת וכמעט הפכו לעצמאיים, שניה לפני שעלו ל-"הד- סטארט" כדי להוציא לאור את ספרם, ושניה לפני שהוציאו חשבוניות ונפלו בין הכיסאות.
    אותם אלה היו ממש שמחים לקבל במקום אותם העצמאיים- שמתבכיינים, אלו שבמהלך השנה עושים כסף טוב, את ה-7,000 שח שהם מתבכיינים עליהם. הם היו גם שמחים לקבל את ביטול הארנונה ועוד כל מיני הטבות שלא חלים על השכירים במשק.

    ונחזור למילה ההיא שאני בפעם האחרונה מזכירה אותה,
    והיא באה מהמילה ק.ר.נ. ומבטיחה שלא אתן לה יותר מקום ביומי, ולא אזכירה ואמנע מלשמוע אותה,
    בטח לא אכתוב לה שירים.

    מנסה להמנע מהמילה הזאת, משרשה, לא אזכיר יותר ולא אטפח את הקורונה ולא כל מה שמשתמע מכך ויוצר בי תחושה לא טובה.

    אפילו המילה "קורן או "קורנת" כבר לא ממש קורנים לי.

    ומקרונים, ממש לא בא לי לאכול, ובטח שלא אסע כבר ל"מתחם התחנה" כדי לראות את "קרון" הרכבת.

    כן, זאת אני שנפלתי בין הכיסאות,
    ואני ממש לא מתלוננת,
    אני סמוכה ובטוחה שהדברים יסתדרו.

    בהצלחה לכולם,
    וגם לי.

     

    חני רמז ©

    כל הזכויות שמורות.

     

     


    https://www.facebook.com/shavehon/?modal=admin_todo_tour בלוג עפ"י ספרי: "איך החיים שלך?"

     

    https://www.facebook.com/groups/882356218893194/?source_id=1012885485567114 קבוצה שתיפתח בהנחייתי. על השילוב הנפש והגוף והבראה מפיברומיאלגיה.

     

    לקניית הספר  ותמיכה בהוצאותו לאור בהד סטארט: https://headstart.co.il/project/57932

     

     http://cafe.themarker.com/user/134164/  הבלוג בקפה דה מרקר

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה