כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    על חברים ועכברים.

    2 תגובות   יום שלישי, 14/4/20, 12:56

     

    היה חם במכונית הצעקות שמילאו את חלל המכונית דעכו.
    "המכונית הזו שמעה כבר צלילים טובים יותר", חייך לעצמו גיל כשעצר בצומת המרומזר והתבונן בעיניים נוצצות בג'יפ המפואר שהתקרב ונעצר לצידו.
    הג'יפ היה גבוה, הוא לא יכול היה לראות את הנהג.
    לי כבר לא יהיה כזה ג'יפ, הוא וודאי עולה כמו דירה.
    בעיטה נוראה בעורפו קטעה את חלומותיו.
    אשתו של גיל, אישה ללא עכבות ועם פתיל קצר, ראתה מהמושב שלה רק את הנהגת החתיכה ואת המבט המלוכסן ומלא הכיסופים של גיל...
    כשגיל סיפר לי על הבעיטה הוירטואוזית, הסכמתי איתו שהעניין לא יכול לעבור בשתיקה, והזמנתי אותו לכמה ימים בביתי.
    הנחירות של גיל היו נוראות, רק עם אטמי אוזניים וכרית עבה על הראש הצלחתי להירדם.
    אך לא נשברתי. עשיתי הכל כדי שגיל יירגע מהאירוע וירגיש כמו בנופש.
    אפילו נתתי לו את המכונית שלי ונסעתי יום יום באוטובוסים.
    **
    באותו שבוע, ביקש ממני חבר לעבור ולגור זמן מה בביתו שבמושב, ובלבד שאאכיל את השלווים שגידל בחצר.
    הצעתי לגיל שאת שלושת הימים הראשונים יעשה במושב הפסטורלי.
    גיל נענה בשמחה, נסע למושב והתאדה..
    לא שמעתי ממנו מספר ימים וגם לא ענה לטלפונים.
    לאחר  ארבעה ימים התקשרתי מטלפון אחר כדי להודיע לו שאני מגיע ושישאיר את המפתח תחת הדלת.
    לפני שהספקתי להציע לו לחזור לדירתי המתפנה, הוא הפתיע ובקול קר ביקש שלא אתקשר,ושלא אגיע וסיפר לי לתדהמתי, שאשתו הצטרפה אליו לבית שבמושב עם התינוקת בת החודש.
    - "אני מבקש שתפנה את הדירה, קח לך עוד יום להתארגנות אבל מחרתיים בשעה זו אני מבקש שכבר לא תהיו שם..."
    - "אשתי רבה עם הוריה וכרגע אין לנו מקום לחזור אליו.
    אתה באמת תזרוק תינוקת בת חודש לרחוב, אין לך לב ?" צעק.
    כשמצאתי את עצמי מסביר לגיל את מעמדו כ"אורח של אורח",
    הבנתי אט אט שאין עם מי לדבר, שלא היכרתי את הצדדים האחרים שלו...
    שלא הבנתי עד כמה הוא מנותק ועד כמה הסתבכתי...
    פניתי לעזרה ובקשתי מחברים משותפים שידברו אל ליבו
    אך גם הם נענו בטריקת טלפון..
    **
    הרחובות במושב שילת היו ריקים. שממה. אף אחד לא ראה בשעות הקטנות של אותו לילה, כיצד יד אלמונית פתחה חלונות, ושחררה לתוך בית קטן ממנו בקעו נחירות נוראות,
    5 עכברים אפורים שנקנו בצהרי אותו היום בחנות חיות שבמרכז תל אביב.
    למחרת גיל צלצל וצעק:"הבית שורץ עכברים" אשתי השתוללה וצרחה, פינינו את הבית בבוקר, האם נוכל לגור בביתך בימים שאשהה במושב...
    - "למה לא, יש רק בעיה קטנה, אצלי אין 5 עכברים, מה אעשה אם לא תפנה את הדירה ?
    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/4/20 14:47:
      חיים בסרט :)
        15/4/20 11:53:

      *

      נחמד שאתה כותב לפעמים, אבל למה פשוט לשים קו וגבול ולומר - לא.  למה?

      גם את זה צריך ללמוד בחיים לעשות לפעמים.

      Common Dog-violet | NatureSpot