כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ימי קורונה

    1 תגובות   יום רביעי, 15/4/20, 18:26

    ימים מוזרים לפתחנו. הפוסט הזה נכתב עם רעש של בלוגר צווחני שהבנות שלי חובבות, בבוקר יום חג פסח שני. העולם בחוץ - יום כיפור. קורונה. הוויכוח הכי לוהט בזום עכשיו - אם כן או לא מוצדק למשיך את הסגר. ככל שהזמן עובר הדעות נוטות יותר לפתיחת הסגר. במיוחד על ידי הורים לילדים קטנים. 

    הבנות שלי לא קטנות ולא גדולות - אלא בדיוק בקו התפר הדק שבין פעוטות למתבגרות, כך שאני בעד פתיחת הסגר לאוכלוסיות שלא בסיכון, אבל עם מגבלות רציניות.

    המשמעות - הבנות שלי ימשיכו לראות את סבא וסבתא רק בזום, לפחות כל עוד לא יוכח בבדיקת נוגדנים שכבר חלינו בקורונה מבלי לשים לב, הבראנו ועכשיו אנחנו מחוסנים. 

    בלי התקהלויות - ומי היה מאמין שאני, ששונאת צפיפות, אתחיל להתגעגע לתחושת המחנק שבעמידה בתור.

    מסעדות - בטייק אוואי או משלוחים.

    חו"ל - בחלומות.

    הופעות, הצגות? בזום, או לא כלום. והלב כואב על כל האומנים. פה אני נודרת - אם אמן אהוב עלי יפתח הופעת זום בתשלום, אני אשלם ברצון ולו רק כדי לתמוך בו.

    חיטוי קורונה כשגרה (עם חומרי חיטוי אקולוגיים שלא מזיקים לסביבה, לאנשים ולחיות) בכל מרכז התקהלות. לצורך העניין סופר ובית הספר, או כל מקום שעוברים בו מאות אנשים בשבוע על שלל מיקרוביהם, הם מרכזי התקהלות. 

    וכן - אלכוג'ל ושטיפת ידיים, ועיטושים למרפקים וכל היתר. לא יהיה פה כיף עד שלא יגיע החיסון, אבל לפחות אנשים יוכלו לחזור לעבודה, ולא פחות חשוב - הילדים לגנים ולבתי הספר.

    וזה אולי המקום להאיר היבט שמשום מה אף אחד לא נותן עליו את הדעת -  כמה זיהום הקורונה מייצרת לנו! עם כל המסיכות החד פעמיות, והכפפות שאנשים לובשים וזורקים רק כדי ללחוץ על מעלית (למה לא לשים קצת אלכוג'ל וזהו?), וחומרי החיטוי הכימיקליים (ופה אני רוצה להחריג לטובה את חברת בלפור שמשתמשת בחומר חיטוי בוטני ולא רעיל), וחליפות הגנה מכף רגל ועד ראש שנלבשות פעם אחת עבור בדיקה או עבודה של 5 דקות, ובמקום לעבור חיטוי יסודי ושימוש חוזר, פשוט נזרקות לפח. זה נחמד שהאנשים ספונים בביתם וחיות הבר יוצאות לטייל (במקרה שלנו ברעננה מדובר על כמה קיפודים), ושיש פחות פליטות כי אף אחד לא נוסע לשום מקום. מצד שני ערימות הזבל שמיוצרות בכל העולם בשם המלחמה נגד הקורונה ישארו פה אתנו עוד מאות שנים אחרי שהקורונה תישאר רק זכרון רחוק, ועוד שם של חיסון בחיסוני השגרה.

     

    זהו, אמרתי את דברי, ולא נותר לי אלא לקווות שהשגרה הדחוסה, המיוזעת ומלאת ההמולה תחזור במהירה, ויותר חשוב - שלא יגיע היום בו נתגעגע לתקופת הקורונה ונגלה שהיא בסך הכל היתה רק תרגול לקראת הדבר האמיתי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/4/20 00:30:

      שולח כוכב הערכה עם הזמנה לטעום מהקפה שלי

       

       

      ארכיון

      פרופיל

      pixel-it
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין