כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    שיחה עם אלוהים (2)

    2 תגובות   יום שישי , 17/4/20, 00:56

    16/04/2020 23:29

     

    - אתה מחכה הרבה? 

    - לא. אני אין לי זמן, אתה יודע. 

    - נכון, אבל זה לא דיון בשאלת הזמן, אלא בשאלת האדם. 

    - הם...

    נכון, הם כרוכים זה בזה, אבל בא נשאיר את זה לדיון אחר. אי אפשר לדבר על הכל. אנחנו לא אתה. 

    - אתם לא אני. 

    - וזה אתה עשית. 

    - וזה אני עשיתי. 

    - אם תמשיך עם זה אני אתעצבן מאד. 

    - הו הא. 

    - זה אל פצ'ינו, לא?

    - גוד אולד פצ'ינו. 

    - יה, אתמול ראיתי אותו בנאום בבית הספר, צורח על המנהל ועל הדירקטוריון של בית הספר. סרט סבבה. לאן נעלם כריס...

    - אתה סוטה מהנושא. 

    - טוב. אדם. 

    - כן. מה איתו?

    - אני צריך להבין מה זה אומר בריאה, מה זה אומר חלל, ומה משמעותם של פסוקים מסויימים. 

    - אדם אתם, ובני עליון כולכם

    - זה לא קשור עכשיו. תקשיב. 

    - מקשיב. 

    - הנטייה הרווחת של אנשים היא לחשוב שאתה יצרת את הדברים יש מאין. כאילו היה חלל ריק, ואת התווך הריקני הזה מילאת כל טוב. כוכבים, פלנטות, חיים, צומחים, דוממים. 

    - אבל 

    - אבל לא היה. החלל הריק הוא לא קדום ממך, והוא לא עמד שם ריק, וחיכה שתבוא ותמלא אותו בעניינים מעניינים שונים. אתה יצרת אותו. לא יצרת אותו כעניין בעל איכות עצמית, נפרדת ממך, אלא פינית את עצמך ממקומך. בראת, במובן של בֵּרוּא יערות. אתה בֵּרָאתָ את עצמך ממקומך, ובמקום המבורא נוצר אותו חלל פנוי, ולתוכו יצקת את כוחות הטבע והסדרים המוכרים לנו. או אלה שהלכו ונעשו מוכרים לנו במהלך ההיסטוריה. 

    - נו

    - זה דבר שצריך להבין. שבריאה היא לא איסוף של חומר ישן לכדי חומר חדש, אלא פינוי של אלוהים ממקומו, על מנת לתת מקום לדברים אחרים להתהוות שם. 

    - כלומר?

    - כלומר על מנת שכל אדם ייברא בדמותו, עם אישיותו המיוחדת לו, אתה צריך לפנות את עצמך ממנו, ולתת לו את המקום שלו. העדרך הוא היותו. ואם אתה בא, הוא מת. 

    - האם?

    - כך כתוב בספרים. 

    - אז מה אם כך כתוב בספרים? 

    - נכון, אבל זו שאלת האמונה, ובעזרת ה', בעזרתך כלומר, נעסוק בה אחר־כך. אבל ההנחה שלי היא, וזו הנחתו של המאמין, ההנחה שלי היא שאני לא הצודק, היודע, הקיים, החכם. הנחה שלי היא שאני ניצב במקום השני, אחריך. אתה ראשון, אתה וספריך, ואני שני, אני לומד מהם. אני לא מלמד אותם, ואני לא קובע להם איך להיות, כי כך אני מרגיש ברגע נתון. אחרי כן, משהתרגלנו לתפישה הזאת, אפשר להרחיב את ההבנה הזאת להוויה כולה. אפשר להתבונן בעולם, מה שאנחנו קוראים מציאות ("מה שאנחנו קוראים" כי עבורי זו לא המציאות, אבל זו המלה הרווחת. אני קורא לזה היום־יום), וללמוד ממנה, תחת שנתיימר ללמד את המציאות מה נכון ומה לא, לדעתנו, שהיא קצרה וחלקית עד מאד, (לדעותינו, שהן קצרות וחלקיות עד מאד, יש לומר). אבל לזה נגיע אחר כך. 

    - אז מאיפה אתה לומד את זה?

    - א' מבראשית. כתוב בראשית ברא. ועל זה יש לעמול הרבה מאד, ולקרוא וללמוד ולחשוב ולהסתבך. וב' מתהלים, שממילא הוא ספר שכלול במאמץ המחשבתי רב הדורות על שאלות הבריאה, האמונה, הטוב והרע, האושר וכו'. כלומר משורר תהלים, דוד מלכנו האהוב, חולק עמנו את תובנותיו בדבר בריאת העולם והאדם, וכך הוא כותב: תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה

    - תסביר. 

    - רגע, יש עוד כמה פסוקים. האחד הוא מפרק ח' ותחסרהו מעט מאלוהים, והשני הוא מפרק ס"ו, הרכבת אנוש לראשנו. מכל אלה אפשר לבנות רעיון מעניין ביותר, שהולך בערך כך: אתה ממלא את כל היקום כולו. משום שאתה ממלא את כל היקום כולו, אין דברים אחרים. לפיכך אתה מפנה את עצמך ממקום מסויים בתוכך אתה, וכעת יש שם מקום לדברים אחרים. כלומר - חיסרת את עצמך ממקומך, ויצרת משהו שלא היה קיים קודם. כלומר בראת. זה טמון בפסוק - ותחסרהו מעט מאלוהים. מעט ממך חיסרת, יצרת את החיסרון שקודם לכן לא היה, ולזה קוראים בריאה. מכאן הקשר למלה בור, הנוצר כאשר אנו מפנים אדמה ממקומה, והבור הוא החלל המתקבל במקום שקודם לכן היתה אדמה. יש גם את המלים לברר, לברור, באר, ברירה, המחזיקות קשר רעיוני לעניין הפינוי שבבריאה. 

    - אבל הפסוק מדבר על האדם, ולא על היקום. 

    - נכון מאד. כי אחרי שבראת את הכלי, היקום שלתוכו תיצוק את התוכן שלשמו נברא, בראת שוב את האדם. את אותה פיסת אדמה שפינית מעצמך, אותה הפכת לאדם, באשר שוב פינית עצמך ממנו. משפינית עצמך ממנו נתת לו, לאדם, את מתנתך הגדולה ביותר, וזהו גם הגדול שבחסדיך. 

    - וזה?

    - עצמיות. משחיסרת עצמך בשנית מתוך ערימת הזבל המפונה, והפחת בה רוח חיים, התקבל ייצור חדש, נפרד. מתנתך הגדולה היא שהוצאת את עצמך מאיתנו, ובכך נתת לנו רצון חופשי. חופשי ממך, חופשי מציות תדיר ומתמיד לכל אשר תאמר, בניגוד לשאר החיים, הצומחים, הדוממים, המקיימים דבריך בכל העיתים. כאן נגלית נקודת היופי שלך בשיאה, ומכאן אהבתי אליך: שהבנְתָ שהשלמות שלך חסרה את החסרון, והוספת את החיסרון פנימה, אל  תוך המערכת, על מנת שהיא תושלם. עכשיו, משאתה חסר, אתה שלם. [ומכאן, לדעתי, הציווי על ברית המילה. למה דווקא שם? כי זה המקום שנכנס אל תוך הבור, אל תוך החסר, אל תוך האדמה המבקשת להתמלא בחיים, על מנת לברוא חיים חדשים. מכאן שמה - אדמה - אשת האדם, ומכאן שמה השני - נקבה - נקב, חור, בור, ומכאן שמה השלישי - אשה, שהיא תהום ונשייה, שכחה מוחלטת, ואילו הגבר הוא הזכר, הזוכר, הזכרון. ההיתוך בין הזכרון והנשייה, החיבור המיוחד של שני ניגודים אלה במעשה האהבה, הוא חיבור היוצר חיים. וכל מי שאי פעם ידע רגע כזה, אתה בתוכה, את מקבלת אותו אל תוכך, ולאט לאט, עם התנועה, שניכם נשכחים לעצמכם כהוויות נפרדות, שניכם אחד בתוך כל זה, ויש רק נשימה, נשייה, נשמה, ורק הגופים פועמים בהתרגשות קיצונית, בכוח, בכאב ובעונג, עד הסוף, שהוא מתוק והוא כמו מוות קטן, ובקצהו מחכים חיים חדשים, מי שידע כזה חיבור, יודע. ומי שלא, טוב יעשה וטוב תעשה, אם יימצאו לעצמם דרך לשכוח.] 

    - נראה לי שסטינו מהנושא. 

    - אכן, אבל זה קשור, כי הנושא הוא בריאה, והאדם הוא בריאה. בפסוק תשלח רוחך ייבראון גם טמון רעיון זה: כאשר אתה משלח את הרוח מתוך החומר - אז נוצר מקום לבריאה. הרי שנייה קודם כתוב - תוסף רוחם יגוועון - כאשר אתה מוסיף רוח לאדם, אז הוא גווע, ואז אל עפרם ישובון. בהוסיפך רוח אנו מתים, חוזרים אל העפר, ובשילוח הרוח אנו נבראים. זה ממש מפורש כאן. 

    - והפסוק השלישי?

    - הרכבת אנוש? זה פסוק מקסים, אבל הוא לא קשור כרגע. הוא אמנם מרמז על תהליך היצירה - באנו באש ובמים, אש האהבה ומי השפיר אולי. הפרק ממשיל אותך לצורף כסף, דווקא כסף, כי לאדם כיסופים, רצונות, וזה מה שאתה עושה, מפנה עצמך ובכך מאפשר לו רצון משלו, אבל זה לא העניין של הפרק, ואף לא של החטיבה הקטנה הזאת בתוכו. לקחתי אותו איתי כי הוא מסביר לי הרבה על הסבל שבקיום, אבל זה לא קשור ממש לבריאה. אז לא נעסוק בזה כעת. 

    - טוב, עוד משהו?

    - יש עוד מלא. הכל כאן ראשי פרקים. לא הכל, יש קצת תוכן, אבל יש עוד המון מה להוסיף.

    - אולי נעשה הפסקה? נראה לי שחלק מקוראיך יישקלו להתאבד אם נמשיך. 

    - אם הם חלק מקוראיי, הם וודאי שקלו זאת פעמים רבות.  אבל גם אני צריך הפסקה. רק אומר זאת:

    החלל הפנוי הראשון הוא היקום, בתוכו כוכבים ועולמות, ובכלל זה עולמנו אנו, והחלל הפנוי השני הוא האדם. שני החללים פנויים ממך: הראשון, אבל, לא פנוי משכלך - שהיקום יש בו שכל אלוהים ולזה אנו קוראים חוקי הטבע; והשני פנוי משכלך, ועל כן פיתח לו שכל משלו, ולזה אנחנו קוראים תודעה, רצון חופשי, בנאדם, אתה יודע. 

    - יודע. יודע. 

    - טוב, נמשיך אחר כך. אני מעלה זאת בינתיים, רק שיישמר, אחר כך אערוך, או אפתח פוסט חדש. 

    - ההרגל הזה לעדכן אותי בכל עניין אדמיניסטרטיבי, אתה צריך להפטר ממנו.  

    - גם בעניין זה תקבל עדכון בהמשך. 

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/6/20 17:01:
      רעיון מופלא שהבריאה נוצרת מתוך החוסר, ובכך יוצרת שלם. בכל שלמות יש באמת חוסר. (אם התכוונת לסרט "ניחוח אשה", אז אינני יודע אם אתה מודע לכך שזו הגרסה ההולווידית, לא המקורית, הגרסה המקורית היא איטלקית והיא נקראת "בושם נשים" עם משחקו הלא פחות ענק של ויטוריו גסמן) בכל אופן אייל, השיחות שלך עם אלוהים מאד יחסרו לי, ואם לא הייתי עצלן הייתי מעתיק אותם, וקורא בהם מידי פעם כדי לקבל השראה... מאחל לך את כל הטוב והיפה שבעולם.
        20/4/20 11:25:

      שיחה פילוסופית מרתקת (קראתי חצי).
      צירופי האותיות השונים מהמילה בריאה/בורא מעניינת.