כותרות TheMarker >
    ';

    ברוכים הבאים

    הבלוג של חנה וייס

    הבנה בינדתית, שלום בטיבט, שלום עולמי, זכויות אדם, אחריות אוניברסלית, חינוך למוסר ויצירת חברה אנושית וחומלת אלה הנושאים שמעסיקים אותי היום. פועלת כדי שניקח בחפץ לב את התרופה לאפידמיית העדר המוסר הפוקדת אותנו ושניישם את תרגול המוסר בחיינו.
     
    שכל בעלי התודעה יזכו לאושר בר-קיימא!

    0

    ארתור שוסטאק עושה תיקון לשואה: אהבת זולת חשאית

    20 תגובות   יום שבת, 18/4/20, 13:27

    ''

     

    ״הכי חשוב הוא הלב.״ מכל פועליו, כתביו וספריו, פרופ׳ ארתור שוסטאק בוודאי היה רוצה שיזכרו אותו על ספרו האחרון, ״אהבת זולת חשאית״, על סיפורי השואה שלא שמענו, על מעשי טוּב לב של יהודים במחנות הריכוז שנעשו באומץ לב ובחשאי.

    בחיפוש באינטרנט בעברית, ׳ארתור שוסטאק׳ מעלה קישור אחד בלבד, עם ציטוט נבואי ואוטופי, על קיום פער אבולוציוני בין הלב שלנו להתפתחות הטכנולוגית, עם קריאה לסגירת הפער הזה:

     

    "כיום יש לנו גישה לטכנולוגיה מאוד מתקדמת, אבל המערכת החברתית והכלכלית שלנו לא תואמת את היכולות הטכנולוגיות אשר יכולות ליצור בקלות עולם של שפע, עולם חופשי משיעבוד ומחוב, לכל באי עולם”.  

    ד"ר ארתור ב. שוסטאק (Arthur B. Shostak), סוציולוג

    http://edu.arvut.org/session-9

     

    הציטוט של שוסטאק מזכיר את דברי הדלאי לאמה: ״אני מוצא שהעולם שלנו השתנה מאוד בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית המודרנית והכלכלה הגלובלית שלנו, וכתוצאה מהגידול העצום באוכלוסיה: העולם נהיה קטן יותר. אולם, התפיסות שלנו לא התפתחו באותו הקצב; אנו ממשיכים להאחז בתיחומים לאומיים ישנים וברגשות הישנים של ״אנחנו והם״.
    הוד קדושתו הדלאי לאמה ה-14, מתוך הספר ״לב פתוח: תרגול החמלה בחיי היום יום״
     An Open Heart: Practicing Compassion in Everday Life

     

    ''

    הציטוט של שוסטאק מתוך הספר: ״רעיונות אוטופיים ישימים: לעיצוב עולם טוב יותר״

     

    כדאי שנקשיב להם. בלי לימוד, חשיבה והרהור מעמיק על טוּב לב אוהב וחמלה ובלי פיתוח כושר הריכוז עד לדרגה גבוהה דרך תירגול תודעתי להטמעת ערכים אלה ברבדי התודעה העדינים ביותר, עמוק בלב, לא ניתן לפתח, לפתוח ולרפא את הלב.

     

    ''


    ארתור שוסטאק, בן 82 (1937), הוא סוציאולוג אמריקאי נודע שלימד במשך 42 שנה, בין השנים 1961-2003. משנת 1967 ועד לפרישתו מההוראה בגיל 66, לימד באוניברסיטת דרקסלר במדינת פנסילבניה. שוסטאק הוא סוציאולוג יישומי, עתידן מקצועי, מחנך בנושא יחסי עבודה, ומרצה. הוא כתב וערך 34 ספרים וממשיך עדיין לכתוב. לאחר שיצא לפנסיה, ביקר עם אישתו ב-35 ארצות.

     

    את ההשראה לכתיבת הספר ״אהבת זולת חשאית״ קיבל לאחר שביקר ב-42 מוזיאונים לזכר השואה ברחבי העולם והבחין ב״העדר מצער של תשומת לב״ לנושא טוּב הלב שהתגלה ולאקטים ההרואים הצנועים ומצילי החיים במחנות, חרף התנאים המזוויעים. במהלך כתיבת הספר, קרא 192 ספרי זכרונות של ניצולים ובכולם מצא סיפורים על אהבת זולת חשאית.
    https://www.amazon.com/kindle-dbs/entity/author/B002GNY3NY


    ״אהבת זולת חשאית״ במחנות:

    סיפורים עזובים של דאגה כנה אסורה
    15 בפברואר 2015
    ארתור שוסטאק

     

    קשה לדמיין שקריאה של שלושה עמודים בלבד (עמ׳ 106-109) מתוך ספר זיכרונות, שנכתב בשנת 2001, של הניצולה רות קלוגר, לא היתה משפרת משמעותית את תפיסת השואה של האמריקני [והישראלי] הממוצע. בשנת 1942, כשהיתה רק בת 12, בתוך לא יותר מדקה או שתיים, רות עמדה לקבל פקודה כלאחר יד של קצין אס אס, להצטרף לשורה של נשים עירומות אשר נועדו למות בקרוב מחנק בתא הגזים של אושוויץ. במקום זאת, פתאום נעמדה מולה אסירה בשנות העשרים המוקדמות לחייה, שהוצבה מזמן כפקידת קליטה ב”סלקציה".

     

    ''

     

    באומרה לרות ברוך אך בתקיפות לשקר על גילה ולהגיד שהיא בת 15, הפקידה היהודיה סייעה להציל את חייה של רות. כאשר קצין האס אס החליט ש״הילדה בת ה-15״ הכחושה פשוט רזה וקטנה מכדי להמשיך לחיות, הפקידה דיברה באמיצות והיפנתה את תשומת ליבו לרגליה החזקות של רות כראייה לכך שהנערה תהיה פועלת טובה. באדישות מוחלטת, איש האס אס שינה את דעתו כלאחר יד והעביר את רות לקו הנשים שיכולות להיאבק על חייהן בתור פועלות.

    בספר זיכרונותיה, קלוגר ראתה את האירוע כ״מעשה חסד בלתי נתפס, או במילים צנועות יותר, מעשה טוב ... ניצלתי על ידי אישה צעירה שהיתה במצב חסר אונים כמו כולנו, ובכל זאת לא ביקשה יותר מאשר לעזור לי ...״


    היא ראתה בכך הוכחה ש"אפילו בסביבה המעוותת של אושוויץ, הטוב המוחלט הנו בגדר אפשרות, כמו קפיצת אמונה מעבר לשרשרת המונוטונית של סיבה ותוצאה. אין לי מושג באיזו תדירות זה התממש. בטח לא לעיתים קרובות. בטח לא רק במקרה שלי. אבל זה היה קיים. אני עדה לכך.״ לכל ניצול שואה, כך היא טוענת, יש סיפור דומה, "תאונת מזל", "נקודת מפנה" אשר לה הם חבים את חייהם.

     

    תרגום מאנגלית, קטע מתוך מאמר של שוסטאק בכתב העת Jewish Currents זרמים ביהדות

    להמשך קריאה באנגלית
    https://jewishcurrents.org/stealth-altruism-in-the-camps/

     

     

    אהבת זולת חשאית

    תיאור הספר
    נוראית ככל שהיתה, סיפור הניסיון הנאצי להשמיד את יהדות אירופה אינו כל מה שעלינו לזכור מהשואה. ״אהבת זולת חשאית״ מספר על מאמצים חשאיים, לא צבאיים, הכרוכים בהסתכנות גדולה, של ״איכפתיים״, אנשים שבעצמם קורבנות שניסו להפחית סבל ולשפר את סיכויי ההישרדות של כולם. מעשי האלטרואיזם המעצימים שלהם מזכירים לנו את הכמיהה המובנית שלנו לעזור גם במצבים של אכזריות יוצאת דופן.

    ארתור ב. שוסטאק מתאר מעשים של טוּב לב אסורים, כמו התחלקות במנות של מזון וביגוד, החזקת אסירים מוחלשים במהלך מפקד, החלפה בחשאי של חבר חולה בתורנות עבודה מתישה, ועוד. הוא חוקר את המוטיבציה העומדת מאחורי התנהגות מסוכנת זו, כיצד היא השתנתה בתוך או מחוץ לטווח הראייה, מי סיפק ומי חתר תחת טוּב הלב האסור, החוויות השונות של גברים ונשים, כיצד ומדוע הגויים העניקו עזרה, והכי חשוב, כיצד ניתן לתקן במהרה את האלמוניות של אהבת זולת חשאית עליה אנו משלמים ביוקר.

    עד כה, הנצחת השואה הדגישה את מה שנעשה לקורבנות והזניחה את מה שהקורבנות ניסו לעשות זה למען זה. "האיכפתיים" מהווים מודל לחיקוי מעורר השראה. לצד זוועות השואה, יש צורך להכיר בהם וללמד על מאמציהם שהיו כרוכים בסיכון רב. האנושות זקוקה להשראה כזו.
    קישור לספר ״אהבת זולת חשאית״ באמזון

     

    🕊 שישרה שלום עלי אדמות.

     

    נ.ב. לאחר פירסום הפוסט הזה, תוצאות החיפוש של גוגל לארתור שוסטאק השתפרו מעט ומצאתי מאמר בעברית ב״אימגו״ עם איזכור למחקרו על מעמד הצווארון הכחול: רבקה שפק ליסק, 2010, העידן הפוסט-תעשייתי: האם השפע הפך לנחלת הכלל.

     

    ---

    קישורים נבחרים על זהות, יהדות ואלטרואיזם:

    אלי ויזל ז׳׳ל נושא נאום לכבוד הדלאי לאמה

    זהות יהודית פרק א: אהבת הזולת

    זהות יהודית פרק טו: מי אני?

    זהות יהודית פרק יח: אנה פראנק

    כל הקישורים לסידרת זהות יהודית נמצאים כאן

    אהבת הזולת: אלטרואיזם בעברית

    הקם להורגך השכם להורגו: האם היהדות היא אלטרואיסטית?

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/4/20 19:42:

      צטט: rebosher 2020-04-24 10:06:28

      @חנה, את טוענת שכל אחד יכול לעשות את הניסוי על עצמו ולוודא שהוא טוב. על זאת היתי שולח אותך לדיון על ׳מיהו הטוב׳ שבהיפיאס זוטא. למרות שהמומחים אינם מייחסים את הדיאלוג לאפלטון הרעיונות שבו עדיין רלוונטיים למה שמעסיק אותנו. בקצרה: סוקרטס מעלה פרדוקס לפני היפיאס, האם זה המעולל רע ביודעין רע יותר מזה העושה זאת בעל כורחו. במשפטי נירנברג טענו פושעים רבים שפשעו בעל כורחם כי מילאו אחר פקודות. גם אייכמן טען שהסדר השילטוני חייב אותו לבצע את חובותיו בדייקנות ממושמעת. חנה ארנדט כינתה זאת הבנאליות של הרוע. גם בפשעים אחרים הבאים לפני בית המשפט בעניני דיומא, השופט, כמו הסופיסט היפיאס, מבדיל בין זה העובר עברה מרצונו ומתוך כוונה תחילה, לבין מי שעושה זאת בעל כורחו, למשל בנסיבות שאינן תלויות בו.  סוקרטס מזכיר להיפיאס שהאדם היודע להבחין בין טוב ורע הינו טוב מזה שאינו מסוגל לכך ומכאן יוצא שאנו שופטים את הטובים על מעשיהם הרעים לחומרה יותר מן הרעים שאינם יודעים כביכול להבחין בין טוב לרע. כך גם בספר בראשית, אלוהים מגרש את אדם מגן העדן למרות או אולי בגלל שטעם מפרי עץ הדעת. אילו היה מתנהל בתמימות מבלי היכולת להבחין בין טוב לרע היה מניח לו? אפשר כמובן להאשים את חווה וכו׳ אך זה אינו הכרחי לדיוננו. אני חושב שהתשובה לפרדוקס אינה קשורה לשאלה אם האדם הינו טוב או רע מנעוריו. אדם, בין שהוא טוב או רע, נשפט על מעשיו מבחינת החוק ולא על תכונותיו. אם הרג מתוך כוונה או בשוגג (כמו ״בזר״ של אלבר קאמי) איש אינו בודק אם הוא טוב או רע אלא מדרג את חומרת המעשה. רצח ממדרגה ראשונה, שניה וכו׳ נראה לי שלפני החוק מעשהו של האדם הוא פורמאלי. במילים אחרות החוק אינו מתענין בשאלה אם האדם הוא טוב או רע. אולי כי האדם אינו יכול להיות טוב אך יכול להיטיב. כאן ארשה לעצמי להיתלות באילן גבוה אחר. קאנט טען שאנו בוחרים בטוב באופן קטגורי מפני שאין אנו רוצים שיאונה לנו רע מידי אחרים. משהו בסגנון, מה ששנוא עליך על תעשה לרעך... אך מה עם אויבך? למשל, המשטר הנאצי ראה ביהודים אויבים מרים של הגזע העליון... (נדמה לי שגם אייכמן ציטט את קאנט) גם על השאלה אם עלינו לגמול רע לאויבינו יש לסוקרטס דעה (הרפובליקה) אך נניח זאת לפעם אחרת.

       

       

      מאיפה לאחוז בטלית? ״יש טוב ורע ואין טוב ורע.״ (הנזירה לוסנג, עמותת ידידי הדהרמה) שני אלה נכונים בו-זמנית. לא התיחסתי לסוגיה: מה מוסרי? או מה זה מוסר? מוסר זה תירגול של אי פגיעה בזולת, או פשוט: אי פגיעה בזולת, ז׳׳א כשיש לך את האפשרות לפגוע ואתה בוחר לא לפגוע, כשאתה מרסן את עצמך, זאת התנהגות מוסרית.

       

      ממליצה לקרוא ספרים ולצפות בהרצאות של מתייה ריקאר. אצלי בבלוג יש קצת: שלוש הצורות של האתיקה. ריקאר מסביר שעמנואל קאנט היה דיאנטולוג, דגל במוסר מוחלט, למשל, שאסור לשקר אף פעם. התועלתנים, לעומת זאת, טוענים שצריכים להתחשב ולבחור בטובת הרוב, לכן, 100 עבדים המסעיים ל-10,000 גבירים זה בסדר. לפי ההיגיון המוסרי הזה אפשר להצדיק ולהגיע למעשים נוראיים, כמו להצדיק עבדות. אני מכנה את סוג האתיקה הזה: המדרון החלקלק. סוג שלישי, הוא הסוג שהבודהיזם מדבר עליו, the ethics of virtue, זה התגלמות של טוב לב, אדם מגלם טוב לב ועושה את הדבר הטוב ביותר בכל מצב אליו הוא נקלע. למשל, לרוב ידבר אמת, למעט במצב בו השקר יציל חיים, במקרים קיצוניים ונדירים בלבד. זה לא ששקר לכשעצמו ״טוב״ או ״רע״ - זה תלוי במצב. מוסר שייך לתחום האמת היחסית, המציאות היחסית בה אנו חיים. אבל קיימת אמת נוספת, היא האמת האבסולוטית. האמת האבסולוטית היא שהכל יחסי.

       

      אממה, אמיתות - מה דעתכם?

       

      האמת האולטימטיבית היא עניין מדעי, ביולוגי, פיזי (פיזי לא מובן של בעל מסה, אלא במובן של קשר לתחום הפיזיקה במדעי המערב) ותודעתי. (תובנתה גם נושאת השלכות חברתיות). 


      מדיטציה על ריקות לפי הדלאי לאמה

      הבודהיזם: מדע של התודעה

       

      טבע התודעה הלא-חומר אינו דואלי, אינו שופט לכאן או לכאן, פשוט צלול ויודע, בהיר ומודע, משקף את המושא כפי שהוא. הרגשות העוכרים ו״טוב ורע״ יחסיים קשורים לתפיסה ולאחיזה באני נפרד ובלתי תלוי. משוחררים מאחיזה כזאת, מתפיסה שהיא חסרת כל בסיס במציאות, מתפיסה של אני נפרד ובלתי תלוי שאינו קיים כלל במציאות, ועם תפיסה מציאותית של אני ריק מקיום עצמאי, אנחנו משתחררים מהשיפוט הטורדני האינסופי-לכאורה של ״נעים לי״ ו״לא נעים לי״.

       

      עם תודעה צלולה המשוחררת מתפיסה לא מציאותית, אנחנו חופשיים לפעול נגד אי צדק ופגיעה בזולת בלי סערת הרגשות הגורעת מהאפקטיביות שלנו. סערת הרגשות היא כמו ביב המנקז ולוכד לתוכו את האנרגיה שלנו וגורמת לקיפאון, לעצלות, בלבול, לזעם וכו׳ משוחררים מתפיסה מוטעית לגבי אופן קיום האני, אנחנו חופשיים לפעול באופן המועיל ביותר בכל מצב - הכוונה לא לתועלת אנוכית, לכן אני מוסיפה: מועיל ומטיב עם הזולת. מכאן אולי נבעה אי ההבנה כלשהי.

       

      עם זאת, על מנת לתרגל תרגול תודעתי אפקטיבי אנחנו צריכים ללמוד ולהבחין בין התודעות המועילות והתודעות הפוגעניות. תודעה התופסת אמת אולטימטיבית באופן ישיר משתחררת מסבל מנטלי; זאת תודעה מועילה מאוד.

       

      ''

       

      על מנת לתפוס ריקות מקיום עצמאי של מושא כלשהו, לדוגמה, הספל שבידי, אנחנו יכולים להרהר ולחשוב ולתהות ולעמוד על העובדות הקשורות לאופן קיום הספל. הספל עשוי מחלקים. אם הספל מתרסק, האם הוא עדיין יכונה ״ספל״? האם הוא יהיה ספל? הספל עשוי מסיבות ותנאים ולא קיים באופן עצמאי ובלתי תלוי: הוא עשוי מחימר שהגיע מהר כלשהו, שהובל במשאית, הגיע לידי קדר או בית חרושת, עובד עם מים ואובניים, אדם או מכונה הוסיפו לצורת קערה ידית. על פי הגודל והצורה והשימוש לשתיית קפה, אנו מכנים: ספל. אילו אותו כלי היה בגודל חבית, לא היינו מכנים: ספל. בסופו של דבר, הספל קיים על בסיס התיוג בלבד. תודעה תקפה על בסיס מושא תקף, מכנה, מתייג: ספל. תודעה של זבוב תתפוס את אותו המושא כמנחת טוב. גם התיוג הוא לא עצמאי ובלתי נפרד. הספל לא קיים באופן עצמאי ובלתי נפרד. הריקות היא היבט או אספקט או תכונה של כל תופעה. הכל ריק מקיום עצמאי, כולל הריקות עצמה.

       

      טראנגו רינפוצ׳ה מסביר תרגול תודעתי בדרך הזאת:

       

      נתינת דעת (מיינדפולנס) היא האיכות של לבסס את הכוונה לנהל את עצמנו באופן מסויים, לנטוש פעולות (שליליות לכאורה) ו/או לאמץ פעולות (חיוביות לכאורה). האיכות של עירנות היא ההיבט הזה של התודעה שמתבונן ושם לב באם אדם מתנהל לפי כוונותיו או לא. קפידה היא איכות התודעה שמרסנת רשלנות בפעילות שלנו, שמונעת מאדם לתת לעצמו רשות לנטוש את נתינת הדעת ואת העירנות ולפעול בניגוד לכוונותיו. קפידה מרסנת אדם מלהחליק לתוך פעילות שלילית של הגוף, הדיבור והתודעה כפי שקורה לנו לעיתים קרובות על ידי כניעה לרגשות עזים, דרך מעורבות ב"ספונטניות סמסארית" או דרך עצלנות מנטלית. נתינת דעת, עירנות וקפידה נמצאות בליבה של תירגול הדהרמה [דהיינו, מדיטציה, תירגול התודעה, נתינת דעת מוסרית, תשומת לב - ח.ו.]."

       

      (הכתב המודגש והצבע אלה תוספות שלי - ח.ו.)



      קנצ'ן טראנגו רינפוצ'ה "מסע התודעה" עמ' v, וואנקובר: הוצאת קארמה טקצ'ן צ'ולינג

       

      There are three terms used frequently in this text - mindfulness, alertness and carefulness - that are very important. Mindfulness is the quality of establishing the intention to conduct oneself in a certain fashion, to give up certain (presumably negative) actions and/or to adopt certain (presumably positive) actions. The quality of alertness is that aspect of mind that watches and notices whether or not one is conducting oneself in accordance with one’s intentions. Carefulness is the quality of mind that restrains carelessness in one’s activities, that prevents one from giving oneself permission to drop one’s mindfulness and alertness and to act contrary to one’s intentions. Carefulness restrains one from slipping into negative activities of body, speech, and mind as we often do by giving in to strong emotions, through involvement in “samsaric spontaneity” or through mental laziness. Mindfulness, alertness and carefulness are at the core of dharma [i.e., meditation, mind training] practice.

      Khenchen Thrangu Rinpoche, Journey of the Mind, p. v, Vancouver: Karma Thekchen Choling (KTC)

       

      לגבי האויבים, עלינו לאהוב את אויבינו, לא לאחל להם רע, אלא לאחל להם שיהיו משוחררים כולם מסבל מנטלי. באופן הזה, מתוך תובנה מעמיקה של הקיום התלוי והבלתי עצמאי שאינו קיים מעצם טבעו, נרצה לטובת כולם. טובתי שלי תלויה בטובת כל האחרים. זה כמובן לא אומר שלא צריך לעצור אנשים מפגיעה באחרים, עם מינימום פגיעה באנשים המרעים, כמו, למשל, עבודת המשטרה. אבל החשוב ביותר הוא לזהות את האויב האמיתי בלב שלנו עצמנו. תפיסה מוטעית לגבי אופן קיום האני והמציאות היא מקור כל הסבל. כל הרוע בעולם בא משם, מתוך ליבם של אנשים הטועים לגבי תפיסת האני והמציאות.

       

      לאהוב את אויביך: איך להשתחרר מהרגל הכעוס ולהיות הרבה יותר מאושר

      ישוע: אהבו את אויביכם

      זהות יהודית פרק יט: אהבו את אויביכם

       

      אושר למען כולם.

        24/4/20 10:06:
      @חנה, את טוענת שכל אחד יכול לעשות את הניסוי על עצמו ולוודא שהוא טוב. על זאת היתי שולח אותך לדיון על ׳מיהו הטוב׳ שבהיפיאס זוטא. למרות שהמומחים אינם מייחסים את הדיאלוג לאפלטון הרעיונות שבו עדיין רלוונטיים למה שמעסיק אותנו. בקצרה: סוקרטס מעלה פרדוקס לפני היפיאס, האם זה המעולל רע ביודעין רע יותר מזה העושה זאת בעל כורחו. במשפטי נירנברג טענו פושעים רבים שפשעו בעל כורחם כי מילאו אחר פקודות. גם אייכמן טען שהסדר השילטוני חייב אותו לבצע את חובותיו בדייקנות ממושמעת. חנה ארנדט כינתה זאת הבנאליות של הרוע. גם בפשעים אחרים הבאים לפני בית המשפט בעניני דיומא, השופט, כמו הסופיסט היפיאס, מבדיל בין זה העובר עברה מרצונו ומתוך כוונה תחילה, לבין מי שעושה זאת בעל כורחו, למשל בנסיבות שאינן תלויות בו.  סוקרטס מזכיר להיפיאס שהאדם היודע להבחין בין טוב ורע הינו טוב מזה שאינו מסוגל לכך ומכאן יוצא שאנו שופטים את הטובים על מעשיהם הרעים לחומרה יותר מן הרעים שאינם יודעים כביכול להבחין בין טוב לרע. כך גם בספר בראשית, אלוהים מגרש את אדם מגן העדן למרות או אולי בגלל שטעם מפרי עץ הדעת. אילו היה מתנהל בתמימות מבלי היכולת להבחין בין טוב לרע היה מניח לו? אפשר כמובן להאשים את חווה וכו׳ אך זה אינו הכרחי לדיוננו. אני חושב שהתשובה לפרדוקס אינה קשורה לשאלה אם האדם הינו טוב או רע מנעוריו. אדם, בין שהוא טוב או רע, נשפט על מעשיו מבחינת החוק ולא על תכונותיו. אם הרג מתוך כוונה או בשוגג (כמו ״בזר״ של אלבר קאמי) איש אינו בודק אם הוא טוב או רע אלא מדרג את חומרת המעשה. רצח ממדרגה ראשונה, שניה וכו׳ נראה לי שלפני החוק מעשהו של האדם הוא פורמאלי. במילים אחרות החוק אינו מתענין בשאלה אם האדם הוא טוב או רע. אולי כי האדם אינו יכול להיות טוב אך יכול להיטיב. כאן ארשה לעצמי להיתלות באילן גבוה אחר. קאנט טען שאנו בוחרים בטוב באופן קטגורי מפני שאין אנו רוצים שיאונה לנו רע מידי אחרים. משהו בסגנון, מה ששנוא עליך על תעשה לרעך... אך מה עם אויבך? למשל, המשטר הנאצי ראה ביהודים אויבים מרים של הגזע העליון... (נדמה לי שגם אייכמן ציטט את קאנט) גם על השאלה אם עלינו לגמול רע לאויבינו יש לסוקרטס דעה (הרפובליקה) אך נניח זאת לפעם אחרת.
        23/4/20 01:02:

      צטט: rebosher 2020-04-22 19:55:42

      @חנה,

      את קובעת בוודאות שטבע האדם טוב מנעוריו. לפי מה? בטח שלא לפי אושוויץ... 

       

      כל אחד יכול לבדוק ולהבחין בעצמו אם טבע תודעתו טוב ביסודו, על ידי בדיקת אופן קיום תודעתו, על ידי הבחנה בעובדה שהרגשות העוכרים באים והולכים ואינם חלק בלתי נפרד מהמודעות הצלולה של התודעה הבסיסית. דרך מדיטציה אפשר להבחין באופן מעמיק וּוודאי יותר, שניתן להפחית, להסיר ובסופו של דבר גם לעקור את הרגשות העוכרים לחלוטין מהתודעה הבסיסית.

       

      הבודהה היה מדען שחקר את טבע תודעתו וזאת היתה אחת התגליות העקריות שלו. מיליוני מתרגלים חזרו על הניסוי שלו וגילו שזה אכן נכון. את האימות הזה, את הניסוי הזה, כל אדם יכול לעשות בעצמו.

       

      זה מאוד כדאי לנסות לחזור על הניסוי שהבודהה עשה, כי כל אחד רוצה להפחית את הסבל שלו עצמו, לכן כדאי ומומלץ לבדוק ולוודא אם השיטה הזאת אכן עובדת. בנוסף, תירגול לא חייב להיות במסגרת של דת כלשהי, אבל האלמנטים הבסיסיים של תירגול של מוסר ותירגול לפיתוח ריכוז חד-נקודתי עד לדרגה גבוהה חיוניים. ווילאם ג׳יימס גילה ואמר דברים דומים.

       

      כל אדם המאמת את דברי הבודהה ברצף התודעתי שלו עצמו מגלה אותם בעצמו, הופך לחוקר מומחה של תודעתו שלו עצמו. מורים רוחניים רבים במרוצת ההיסטוריה האנושית אמרו שהאוצר האמיתי נמצא בפנים.

       

      האם טבע האדם אגואיסטי או אלטרואיסטי ביסודו? מתייה ריקאר (מתיו ריקרד)

        22/4/20 22:11:

      הרצאה של בוב תורמן בחברת גוגל על מוסר

       

      ''

        22/4/20 22:09:

      צטט: rebosher 2020-04-22 19:51:00

      @חנה,

      וויקיפדיה אינה בהכרח מקור אמין. אולי וולטר, אשר חיי באותו הזמן יותר אמין?

      על השאלה מהי בנאדמיות יש הרבה מאד תשובות סותרות. נראה לי שמי שממלא אחרי עשרת ההמלצות של הקוד האתי של משה(הדיברות) לפחות לא ירצח, יגנוב, יחמוד וישקר. זאת נראית לי התחלה בכלל לא רעה.

       

      מסכימה על הארבעה. יש עוד אחד: מין פוגעני. בודהיסטים שאינם נזירים נוהגים לנדור חמישה כדלקמן: לא להרוג, לא לגנוב, לא לקיים מין פוגעני (3 של הגוף), לא לשקר ולא השתמש בחומרים ממכרים. יש הנוטלים רק חלק מהנדרים, רק מה שמרגישים שבאמת מסוגלים לקיים. גם לקיים נדר אחד זה מצויין. כל פעילות שמשפרת את המודעות ואת ההתנהגות היא מבורכת.

       

      ''

      כיצד אנחנו פוגעים בזולת ותרופות הנגד - לפי רוברט תורמן - פעילות אבולוציונית (קארמית) מיומנת ולא מיומנת

       

      3 של הגוף:

      להרוג - להציל חיים

      לגנוב - לתת

      מין פוגעני - מין מועיל/מטיב

       

      4 של דיבור:

      לשקר - לדבר אמת

      למדר ולסכסך - לגשר ולפתור סכסוכים

      דיבור קשה - דיבור רך ונעים

      דיבור חסר משמעות - דיבור משמעותי

       

      3 של התודעה:

      לקנא, לחמוד - נדיבות

      כוונה לפגוע - כוונה אוהבת, כוונה טובה

      פנטי - מציאותי

        22/4/20 19:55:

      @חנה,

      את קובעת בוודאות שטבע האדם טוב מנעוריו. לפי מה? בטח שלא לפי אושוויץ... 

        22/4/20 19:51:

      @חנה,

      וויקיפדיה אינה בהכרח מקור אמין. אולי וולטר, אשר חיי באותו הזמן יותר אמין?

      על השאלה מהי בנאדמיות יש הרבה מאד תשובות סותרות. נראה לי שמי שממלא אחרי עשרת ההמלצות של הקוד האתי של משה(הדיברות) לפחות לא ירצח, יגנוב, יחמוד וישקר. זאת נראית לי התחלה בכלל לא רעה.

        22/4/20 16:28:

      צטט: rebosher 2020-04-22 07:11:21

      את כוללת בבנאדמיות של רוסו את נטישת חמשת ילדיו בבתי חולים, מיד לאחר היוולדם? בצרפת של המאה ה-18 זה היה שקול לגזר דין מות. 

      צטט: חנה וייס 2020-04-22 00:33:55

      נ.ב. ובוודאי תסכים איתי שאושוויץ לא היה אושוויץ אילולא מספיק אנשים היו מתרגלים את תודעתם לבנאדמיות.


      ״החינוך האמיתי בחיים הוא הכשרה במלאכת החיים האנושיים, לבנאדמיות ולא למקצוע כזה או אחר״. ז׳אן ז׳ק רוסו

       

      בדיוק הבוקר (בוקר בניו יורק) התעוררתי עם המחשבה שאני לא יודעת כלום על ז׳אן ז׳ק רוסו...

      מצאתי את הציטוט בחשבון פייסבוק הנחמד הזה, המוקדש לבנאדמיות:


      ''

       הסרטון, על רבאב נאסר, מנהלת בי׳׳ס ברמלה, שווה צפייה.

       

      הבודהה עזב את בנו הצעיר ואחר כך חזר ללמד את בנו ואת אביו ואת אימו החורגת.

      נלסון מנדלה, מרטין לותר קינג, גנדי, כולם אמרו דברים דומים.


      אינך מסכים שאם יותר בני אדם יהיו בני אדם, מענשען, העולם יהיה נעים יותר לכולם? אם לא נהרוג בני אדם, אם נסכים כולנו לא להרוג בני אדם, העולם לא יהיה נעים יותר לכולם?


      טוב, בינתיים קראתי קצת על רוסו, תודה, זה בזכותך.


      לפי וויקיפדיה, בכלל לא ברור אם הילדים היו שלו. אולי אחד ואולי גם זה לא. יש הטוענים שהיה עקר. הוא כתב שמסר ילד אחד למעון כי הוא האמין שהחינוך שם טוב יותר מהחינוך שיקבל אם יגור אצל אימו. אימו של הילד היתה תופרת שפירנסה לבדה את אימה ואת אחיה הבעייתיים. גם חזר לחפש אותו במעון ולא מצא. כתוב שווולטייר ואדווארד בורק השתמשו בעניין כבסיס למתקפה אישית, אד הומינם, נגדו. רוסו, לפי הערך, כתב שטבע האדם טוב ביסודו, מה שגם נכון, דרך אגב. וכבר כמה אלפי שנים לפחות, אנשים קנאים ורעי לב מנסים להפריך וללעוג לאמת הבסיסית הזאת, במקום ליישמה. נראה, לפי הכתוב, שרוסו לא היה אדם מושלם אבל שהיה אדם טוב.

        22/4/20 07:11:

      את כוללת בבנאדמיות של רוסו את נטישת חמשת ילדיו בבתי חולים, מיד לאחר היוולדם? בצרפת של המאה ה-18 זה היה שקול לגזר דין מות. 

      צטט: חנה וייס 2020-04-22 00:33:55

      נ.ב. ובוודאי תסכים איתי שאושוויץ לא היה אושוויץ אילולא מספיק אנשים היו מתרגלים את תודעתם לבנאדמיות.


      ״החינוך האמיתי בחיים הוא הכשרה במלאכת החיים האנושיים, לבנאדמיות ולא למקצוע כזה או אחר״. ז׳אן ז׳ק רוסו

        22/4/20 00:33:

      נ.ב. ובוודאי תסכים איתי שאושוויץ לא היה אושוויץ אילולא מספיק אנשים היו מתרגלים את תודעתם לבנאדמיות.


      ״החינוך האמיתי בחיים הוא הכשרה במלאכת החיים האנושיים, לבנאדמיות ולא למקצוע כזה או אחר״. ז׳אן ז׳ק רוסו

        21/4/20 23:00:

      צטט: rebosher 2020-04-21 19:33:58

      וזאת למרות שרוב אסירי וסוהרי אושביץ לא עסקו במדיטציה

       

      מצחיק.


      עכשיו ברצינות - מדיטציה היא לא רק תירגול של ריכוז מנטלי. מדיטציה, לפי איך שהבודהיסטים מגדירים אותה, כוללת מדיטציה אנליטית, לימוד של נושאים רלוונטיים וחיונים, חלקם משותפים לכל הדתות. חשוב שגם אנשים בלי שום דת יאמצו נושאים אלה וגם תירגול של ריכוז תודעתי. נושאים ללימוד, הרהור וחשיבה וגם למדיטציה חד-נקודתית, כוללים, בין היתר, אתיקה (מוסר), נדיבות, סבלנות, אלטרואיזם/אהבת הזולת וחמלה.


      ייחודי לבודהיזם הוא מדיטציה אנליטית על קיום ריק מקיום עצמאי (ריקות מקיום עצמאי). ישנן מסורות הקרובות מאוד, דומות מאוד, לבודהיזם גם בנושא זה - למשל, ביטול האני במסורת חב׳׳ד ומדיטציה קבלית, מסורות של נזירים קתולים והסופים בדת האיסלם.


      ויקטור פרנקל עסק במדיטציה גם אם לא כינה את תורתו ואת אופן הניתוח שלו מדיטציה. ומי שתירגל וגילם אהבת זולת בשואה, אם בגלוי ואם בחשאי, היה בעל תודעה מתורגלת ומיומנת ובוגרת ובריאה. ההתפתחות התודעתית ההדרגתית של אנה פרנק מתועדת ביומן שלה.


      אריך פרום, אהרון בק, פול אקמן, אלברט איינשטיין, ג׳יין גודאל, הלן קלר, אמא טרזה, כולם דוגמאות של תודעות שתירגלו וגילמו אהבת זולת ברצף תודעתם.


      פיס פילגרם כתבה שהיא נגד מדיטציה, אבל היא לימדה מדיטציה אנליטית על מוסר, יושר, טוב לב, אהבה, שלום פנימי, שלום בעולם ודרך להתפתחות רוחנית מאנוכיות לאהבת כל זולת.


      להורדת החוברת של פיס פילגרם ״צעדים לקראת שלום פנימי״ ב-30 שפות, כולל עברית

        21/4/20 22:56:

      ''

        21/4/20 22:55:

      https://www.youtube.com/watch?v=6CAsjZqYPME

      ''

        21/4/20 19:33:
      וזאת למרות שרוב אסירי וסוהרי אושביץ לא עסקו במדיטציה
        21/4/20 11:35:
      מרגש וחשוב.
        19/4/20 02:50:

      חברה המליצה על הספר ״המקעקע מאושוויץ״.

        19/4/20 02:23:

      צטט: באבא יאגה 2020-04-18 21:17:44

      מרגש. הזכרת לי את ספרו של רובר אנטלם , "המין האנושי". שווה קריאה

       

      תודה. איזו המצלה נהדרת. לא הכרתי. הספר יצא בתרגום באנגלית ב-1998 ובעברית ב-2011.

       

      ''

      המין האנושי מתעד תשעה חודשים במחנה ריכוז נאצי בעטו של אסיר פוליטי צעיר ששרד. האסיר, רובר אנטלם, איש תנועת ההתנגדות הצרפתית, כתב את הספר סמוך לאחר השחרור. המין האנושי נחשב, לצד ספריו של בן דורו ובן גילו של אנטלם פרימו לוי, לתעודה נדירה של החיים והמוות במחנות, שיש לה חשיבות עליונה לא רק מצד איכותה התיעודית-היסטורית כי אם גם מצד סגולותיה הספרותיות והאינטלקטואליות.

       

      הספר מתעד מצב אנושי קיצוני, עד כדי כך קיצוני, שרבות מהסיטואציות המתוארות בו – תיאורים מוחשיים וריאליסטיים מאין כמוהם – פשוט אינן מתקבלות על הדעת. הדעת אינה יכולה להשיג לא שיש אנשים שכפו אותן על אנשים אחרים, ולא שיש אנשים שעמדו בהן חודשים ואף שנים ולא נואשו מלהמשיך להילחם על חייהם.


      זה ספר קשה, מהפך קרביים, ואף על פי כן יש בו מידה מופלאה של רוך – רוך מאופק, אבל נחוש עד כדי גבורה ממש בנסיבות שכאלה. רוך שמצוי בתשומת הלב העדינה לאנשים המעונים גם ברגעי השפל הנוראים ביות שלהם; בהתעקשות למצוא בהם גם אז את צלם האדם, בתוך הכניעה והגסיסה, על אפם ועל חמתם של מי שעושים הכול, יום-יום שעה-שעה כדי ליטול אותו מהם, בעיני זולתם ובעיניהם עצמם.


      הרוך הזה מחולל נפלאות, אי אפשר שלא ללכת שבי אחריו, אי אפשר שלא לאהוב את האנשים ואת האיש שכותב עליהם כך – לא לרחם עליהם, כי אם להשתאות ולאהוב. והאהבה במחוזות נוראים כל כך, הקרבה שהיא מחוללת במקומות שהנפש מבקשת שם להימלט, לפנות ערף ולחמוק, עושה במקצת את מלאכת הקתרזיס של יצירת האמנות, מביאה הקלה ונחמה ועמן קורטוב של אופטימיות.

        18/4/20 21:17:
      מרגש. הזכרת לי את ספרו של רובר אנטלם , "המין האנושי". שווה קריאה
        18/4/20 17:07:

      צטט: Heda 2020-04-18 16:32:09

      תודה רבה, אכן נושא שלא כ"כ עסקו/עוסקים בו . מעשים טובים וחיוביים, על רקע של השואה הקטסטרופאלית, מקבלים משנה בולטות וחשיבות. אם להקצין לכיוון הדיאלקטיקה, הרי שבכל רע יש מן הטוב ובכל טוב יש מן הרע...

       

      תודה, הדה. אכן. מסכימה איתך. מציאת הטוב ברע והרע בטוב עוזרת לפתח תפיסה מציאותית.

      כאן תרופות נגד העוזרות לתרגל ולהגמיש את התודעה:

       

      ''

        18/4/20 16:32:
      תודה רבה, אכן נושא שלא כ"כ עסקו/עוסקים בו . מעשים טובים וחיוביים, על רקע של השואה הקטסטרופאלית, מקבלים משנה בולטות וחשיבות. אם להקצין לכיוון הדיאלקטיקה, הרי שבכל רע יש מן הטוב ובכל טוב יש מן הרע...

      פרופיל

      חנה וייס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      פיד RSS

      ארכיון