כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ד"ר אמנון טיל: אז ועכשיו

    הבלוג יעסוק בנושאים המעניינים אותי: התרבות הדיגיטלית, אמנות לסוגיה השונים, טקסטים, היסטוריה ופרה-היסטורה, תנ\"ך בראיה היסטורית, טיולים בארץ ובעולם, מדע וטכנולוגיה, כלכלה ירוקה ונוסטלגיה.

    לעיתים בעקבות רשימות שאכתוב עשויים להווצר תחומי עיניין חדשים, לכן אינני מגביל את עצמי רק לנושאים שהוזכרו לעיל.

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    מאיר שלו: על הלשון העברית והפוליטיקה הישראלית

    0 תגובות   יום ראשון, 19/4/20, 10:43

    מאיר שלו: על הלשון העברית והפוליטיקה הישראלית 

    דר' אמנון טיל

    amnont@walla.com

    ==

    המוסף לשבת • 11.01.2018

    יום הלשון העברית

    מאיר שלו

    ====

    השבוע חגגנו כאן את יום הולדתו ה־160 של אליעזר בן־יהודה, שנקבע גם כיום הלשון העברית. לבד מהיותה לשון הקודש יש ללשון העברית עוד סגולה מיוחדת, שרוב משתמשיה עדיין מסוגלים להבין חלקים נכבדים מטקסטים שנכתבו בה לפני אלפי שנים. יתרה מזאת, עד היום אנחנו משתמשים בביטויים שמבוססים על פסוקים מאותה תקופה, כמו "עמק השווה", "קול קורא במדבר" ו"סלע המחלוקת", ואפילו מילות סלנג רבות מופיעות במקורות באותה משמעות שיש להן היום. כך למשל, המילה "אחי" משמשת כבר בתנ"ך גם בין חברים וקרובים שאינם אחים ממש. דוד קונן, "צר לי עליך, אחי יהונתן", אברהם אמר ללוט: "אנשים אחים אנחנו", והיום אנחנו אומרים: "אחי, אבא שלי סידר לאבא שלך 20 מיליארד דולר".

    -- 

    הפנייה "אחי" מעידה על כך שהשפה העברית חיונית ותוססת, אך גם שומרת על המסורת. המילה "סידר", שמופיעה בהמשך המשפט, גם היא מעידה על כך. השורש סד"ר מופיע בתנ"ך רק פעם אחת ומשמעותו שם לא ברורה, אבל בעיקרון מדובר בהצבה בתבנית מאורגנת או בשורה. ה"מסדרון" הוא שורת עמודים בכניסה לבית. ה"סידור" הוא שורה של תפילות זו אחר זו. מכאן גם ה"מסדר", שבו ניצבים החיילים בשורות. גם המילה שדרה, בשין שמאלית שנהגית כסמך, נוגעת לכאן, כי היא שורה של עצים. וכך, לסדר למישהו 20 מיליארד דולר או כל סכום אחר הוא ארגון המציאות באופן שהכסף הזה יגיע אליו.

     ---

    המשך המשפט על סידור המיליארדים הוא התביעה, "לא תפרגן לי 400 שקל?" בהיותי אוהב של השפה העברית גם הוא משמח את ליבי. הפועל "לפרגן" הגיע אלינו מהגרמנית דרך היידיש, ואין בכך רע. כל שפה מאמצת לה מילים משפות זרות, מה גם שאין בעברית תחליף ראוי לפרגון. אך ראו זה פלא: אותו משפט עצמו מופיע אצלנו כבר בספר בראשית! במו"מ שנערך ביניהם על קניית מערת המכפלה אמר גם עפרון החיתי לאברהם אבינו: "לא תפרגן לי 400 שקל?" אמנם בעברית של אז: "ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הִוא?" אבל טון הדיבור זהה, המשמעות זהה, ואפילו הסכום זהה. יפה שהצעירים של היום שומרים על המסורת הלשונית שלנו ואף משתמשים באלוזיות מקראיות.

     ---

    ועוד דבר: אפילו המשפט העברי העילג במיוחד שנשמע כאן השבוע: "יש מצב המלצרית זורמת?" מדיף ניחוחות עבריים קלאסיים. הרדידות הלשונית והעליבות התרבותית זועקים בו מכל מילה, אך מצד שני - כל המילים במשפט הזה מופיעות בתנ"ך - כן, כן, בספר דניאל מופיע מלצר, שהוא שר המשקים ואולי סומליֶה - וגם את זאת יש לשבח.

    --- 

    נסיכים מושחתים

    -- 

    חוץ ממילים ומביטויים יש בתנ"ך גם סיפורים ואנשים שרבים מהם מעניינים מאוד. הקורא זוכר בוודאי את מרד אבשלום, בנו של דוד. כמו עוד שניים מאחיו, אמנון ואדוניהו, היה נסיך מפונק, מושחת, נהנתן, שחצן, אנוכי, מטומטם וגס רוח. בכלל, התנ"ך לא A0מנע מפרסום ידיעות אודות מנהיגים - טובים ורעים - שהעמידו בנים פסולים, ולא חסך בדוגמאות, עד שעולה על הדעת האפשרות שגם זאת מסורת יהודית מתמשכת.

     

    כאלה היו בניו לוקחי השוחד של שמואל הנביא, כאלה היו בניו הגזלנים והאנסים של עלי הכהן, וכאלה היו בניו החוטאים של אהרן, שחטאם לא ברור אבל בעטיו מתו. אבל דוד הגדיל, והעמיד שלושה בנים מקולקלים לתפארת: אמנון אנס את תמר אחותו ואחרי האונס גירש אותה מעל פניו. אבשלום רצח את אמנון, מרד באביו ושכב עם פילגשיו על גג הארמון לעיני העם. אדוניהו התנשא למלוך והתאווה לאבישג, הסוכנת של אביו. על אדוניהו נאמר: "ולא עצבו אביו מימיו", כלומר, דוד לא נזף בו ולא ענש אותו, ואולי, בהיותו נואף ורוצח בזכות עצמו, גם לא היה מופת חינוכי והתנהגותי.

    ---

    ובכל זאת יש הבדל בין האב לבין בניו: דוד הגיע אל המלוכה משדות הקרב ומאחרי הצאן, ואילו בניו גדלו בארמון כילדים מורמים מעם ואחר כך כנערים מיוחסים ומפונקים. אבשלום ואדוניהו אף היו ידועים ביופיים. אבשלום היה היפה מכל בני ישראל ואדוניהו "טוב תואר מאוד". גם דוד אביהם היה גבר יפה - "איש תואר" - אבל היה גם "נבון דבר", ואילו אדוניהו ואבשלום היו טיפשים גמורים וטיפשותם הובילה אותם לאובדנם.

    --- 

    נתנחם בשפה העברית הנהדרת שלנו, שמתאימה גם להיכלי מלך וגם לבתי זונות, ג לשירי אהבה וגם לפסקי דין, ונשמח בדור הצעיר שלנו, ששומר כל כך יפה עלהמסורת ועל המורשת.

    --- 

    עיתונות צהובה

     ---

    אחת הטענות היותר מגוחכות ועלובות שנשמעו השבוע מכיוון משפחת המלוכה נגעה בעצם הפרסום של מעללי בנו במועדוני החשפניות של תל־אביב. הם כינו זאת עיתונות צהובה, רכילות זולה ומרושעת, שיימינג, שפיכות דמים ורדיפה. מעניין, כשהתנ"ך פירסם את הסיפורים שהזכרתי על בנים של מנהיגים אחרים - איש לא טען את הטענות האלה.

     ---

    מה יותר שיימינג מתיאור הביזוי שביזה אמנון את תמר אחותו אחרי שאנס אותה: "שלחו נא את זאת מעליי החוצה ונעול הדלת אחריה", הוא אמר. מה יותר צהוב מתיאור המשגל ההמוני והפומבי שערך אבשלום בפילגשי דוד אביו?

    --- 

    מה יותר רכילותי ומרושע מחשיפת האימפוטנציה של דוד המלך כאשר אבישג השונמית שכבה במיטתו וחיממה אותו - "והמלך לא ידעה". ועל אף כל זאת, דוד ייזכר בהיסטוריה של עמנו עוד הרבה שנים אחרי שנתניהו ומשפחתו כבר יימחו ויישכחו ממנה. 

     ============

    תם ולא נשלם, והשאר בספרי מאיר שלו....ומעללי יאיר נתניהו הבלתי נגמרים, כולל "פרשת זקני השמאל"........

    ===

     


     

    דרג את התוכן: