זה התחיל בתחילת השבוע. "מה אתה אומר? מטפסים את מעלה עקרבים ביום שישי?" כך שאל אותי ארנון. וכי יכולתי לסרב? הסכמתי בשמחה.

"מי מגיע?" שאלתי. "לא יודע. אני אפתח טיול באתר "גרופי", ונראה".

הרמתי גם אני טלפונים. שאלתי את עידו, יוסי, ורק ליליאנה הביעה את הסכמתה. "תשמע" אמרה לי. "אם בזכותך הצלחתי לטפס את צובה, אני מוכנה למעלה עקרבים". שמחתי מאוד.

יום שישי בבוקר - היום, ארנון אסף אותי מהבית בשעה 5:00 בבוקר ויצאנו לדרך למקום המפגש עם ליליאנה בצומת הערבה. קפה הפוך ב"ארומה" בדימונה וליליאנה מתקשרת. "איפה אתם?"היא שואלת.  "בדרך. תוך זמן קצר אנחנו מגיעים".

הגענו לתחנת הדלק בצומת הערבה והתחלנו להתארגן. לפי מזג האויר, החלטנו לא לקחת ביגוד נוסף. חילקנו בנינו פנימיות, משאבה, כלי תיקון ויצאנו לדרך.

"ירדנו לירוחם, לשתות פחית של צוהריים, במרכז המסחרי המאובק. התענוג מתחיל בהליכה איטית שקולה ומדודה, כמו טורבו מאופק" אני מזמזם לעצמי. השיר שילווה אותי לכל אורך הדרך.

 7:30 בבוקר. מזג אויר נפלא למעט הרוחות. רוכבים עם רוח פנים חזקה בכביש הערבה בדרכינו לפניה למפעלי צין. הרוח חזקה. המהירות הממוצעת נמוכה ואנו ממש נלחמים ברוח. באמצע הדרך, ליליאנה נשברה. לא רצתה לרכוב ברוח העזה. נפרדנו ממנה לשלום והמשכנו ארנון ואני יחד.

בצומת עין חצבה, בפניה למעלה עקרבים, עצרנו. שתינו מים, אכלנו משהו קטן וקיווינו שהרכיבה מעכשיו תהיה קלה יותר ללא רוח הפנים. רכבנו 22 ק"מ בשעה וקצת. הרוח העזה גרמה לרכיבה להיות קשה. התחלנו לרכוב לכיוון מעלה עקרבים. עברנו את "עיר אובות" שנראה ישוב של קירקס נודד. קרוונים על עגלות. שקט, שלווה. רק אנחנו על הכביש. סוף סוף, אפשר לדבר. ארנון ואני, מכירים מערכונים בע"פ ומדברים בנינו בקטעים מהמערכונים.

"אין דיו דינו של נהג דן, כדין דינו של דנן, דינג דונג" אני מפטיר כשאני מתכוון  לשקט ולמדבר. (בעלי המקצוע - אורי זוהר ושייקה אופיר). " אני יודע, זה כימיה" עונה לי ארנון. (הגשש החיוור - קפיטריה בטבריה). רכבנו בשקט המופתי הזה עד שלפתע, הוא נגלה.

מלך הרוע בכבודו ובעצמו בצורת הר עם סרפנטינות של כביש המטפס למעלה. איזו עליה ארוכה. איזו זוית קטלנית. רוע של עליה. מלך הרוע. כל עיקול כאילו צוחק עלינו "בואו נראה אתכם...". רוכבים ומגיעים לצומת הפונה למפעלי צין ואנו מתחילים לטפס בעליה קטנה שהיא ה"פרומו" למלך. עליה "עבה" אך קצרה. ממשיכים לרכוב ומגיעים לצומת האחרונה המובילה למעלה עקרבים רומי ולמלך הרוע.

מתחילים לטפס. עליה קשה מאוד. אני מוריד הילוכים ונלחם בעליה. הדופק מטפס מהר ואני נשבר. עוצר ומתנשף. ארנון מגיע וחולף על פני. "מה קורה?" הוא שואלתוך כדי רכיבה.  "לא ציפיתי לרוע הזה" אני עונה. ארנון לא עוצר וממשיך לרכוב במעלה. אני ביאוש. עד לכאן הגעתי, והנה אני נשפך. כנראה, שזה לא היום שלי היום. הדופק יורד למצבו הנורמלי ואני עולה על האופנים וגולש במהירות חזרה לצומת האחרונה. מסתובב חזרה ומתחיל לטפס.

רוע אמיתי. העליה לא עושה הנחות. שיפוע כבד מאוד שלא מתמתן לרגע. מאמץ רצוף של עליה קשה וקורעת. "פעם, זו היתה הדרך לאילת. אוטובוסים ישנים עם נוסעים, עלו וירדו מכאן" אני מנחם את עצמי. מטפס ונושך שפתיים. היובש מהרוח הרציפה נותן את אותותיו אך אי אפשר להוריד את היד לבקבוק המים מחשש ללירידה בקצב הטיפוס שתגרום לי לרדת מהאופניים. עוד עיקול ועוד עיקול. מבט לאחור מגלה שטיפסתי לא מעט אך העליה עוד ארוכה. לאט לאט, הגוף מתרגל למאמץ ואני מרגיש נינוח יותר. קשה אבל רגוע. עוד עיקול ועוד עיקול ואז תצפית. אני מחליט לעצור ולצלם.

נוף מדהים. מעלה עקרבים רומי. הר צין או הור ההר. לפי האמונה, זהו מקום קבורתו של אהרון הכהן. נוף מדברי עוצר נשימה! אני לוגם מעט מים וממשיך לטפס. עוד שתי עיקולים ואני מגיע לאנדרטה של חיל ההנדסה המסמלת את סיום הרוע. ארנון ממתין לי מחייך. "מה קרה? לקח לך הרבה זמן" הוא אומר. "מהמקום שעקפת אותי, חזרתי להתחלה והתחלתי שוב" אני עונה. "משוגע!" הוא מפטיר בחיוך.

ממשיכים לרכוב בדרך מדהימה. נוף מדבר מדהים. נחל גוב ירוק. פשוט, מדהים. כל הדרך, הרוח לא מפסיקה לרגע. מקשה בעליות ומאיטה אותנו בירידות. מגיעים לצומת ממנה פונים ימינה לכיוון כביש סדום. פונים ופתאום, שקט! איזה שקט מדהים! רוח גבית שלא חובטת בפנים ולא מרעישה באוזניים. מטפסים ורוכבים בשקט בתענוג עילאי. מגיעים לכביש סדום, פונים ימינה ואני מציע לארנון להיכנס לאיזור התעשיה למלא מים. מאבטח נחמד ממלא לנו מים ואנו יוצאים שוב. אנו. ארנון, אני והרוח. רוח צידית וארנון מתרחק. אני שקוע במחשבות ושר לעצמי. "השרירים החבוטים, מהנסיעה הארוכה, משתחררים בתענוג בכל הגוף. מתמתתחים ומשתרגים ונעשים קשוחים ברוח, שמעיף אבק וחול על הפרצוף".

רוכב ושר לעצמי. שוליים רחבים ואני מהיר. מגיע לירידות וטס במהירות של יותר מ- 70 קמ"ש. איזה פיצוי הולם. גולש עד לצומת הערבה, שם ממתין לי ארנון שהגיע כמה דקות לפני. אורזים את האופניים, מחליפים בגדים וחוזרים הביתה שמחים ומצב רוח מרומם. עשינו זאת. יכולנו למלך הרוע!

סיכום טיול קשה ומשובח לעילא ועילא:

4.17 שעות של רכיבה לאורך 91 ק"מ. 19.1 קמ"ש ממוצע. 72.9 קמ"ש מירבי. 1225 מטר של גובה טיפוס מצטבר. 3126 קילו קלוריות ששרפתי.