כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    שיחה עם אלוהים (3)

    1 תגובות   יום שלישי, 21/4/20, 04:51

    03:58 21/04/2020

     

    - אז איפה היינו?

    - היינו בזה שאתה בבית, כותב את חלק 3, ואז הולך "לשכב רגע", והנה עברו 24 שעות. אתה בעבודה עכשיו, ולא בבית, ואתה כותב. טוב לך?

    - אז קראתי את חלק 2 שנגדע באיבו, כי הייתי די עייף כבר, וראיתי כי עדיין לא הגענו לעניין המהותי ביותר לאדם. 

    רק דברנו בעקרון של ההעדר, החסר, החלל כמושגי יסוד בבריאה, תוך שאנו מבינים את עניין הבריאה כהחדרת החסרון אל שלמות היותך, וההבנה כי זהו עניין חסדך וטובך, שלולא היית נוהג כך, לא היינו אנו, בני האדם, ולא היה דבר לומד את עצמו מתוך עצמו. היה רק אתה. 

    - ומה הבעייה עם זה? 

    - הבעייה עם זה, כפי שכתבנו בחלק הקודם, היא שבשלמות היותך חסר החסרון, ואתה הסכמת להחסיר מתוכך, על מנת ליצור עולם שלם שפועל על פי מערכת חוקים - אלה חוקי הטבע - ובתוך העולם הזה יש יצור, יישות, נברא יש לומר, שפועל על פי רצונו בלבד. זה עניין גדול ביותר, וזה צלם אלוהים שבאדם. 

    - מה זה קשור עכשיו?

    - קשור, אנו עוסקים בשאלת הבריאה, ובתוכה שאלת האדם, והאדם נברא בצלמך. אתה כתבת, ומשה כתב מפיך. זוכר?

    - זוכר. הוא כאן, אגב. רוצה להגיד שלום?

    - רוצה, אבל מתבייש. 

    - ממני אתה לא מתבייש, אבל ממנו כן?

    - אליך אני רגיל. אתה תמיד כאן. הוא מפחיד נורא. 

    - הוא לא. הוא אחלה. 

    - הוא טחן את העגל והשקה אנשים, והם מתו. הוא עלה אליך, פעמיים, לא אכל ולא שתה 40 יום, פעמיים. הוא שם מסווה על פניו, כי קרן עור פניו. 

    - גם אתם שמים מסווה כי קורונה עור פניכם. 

     - נה, שיהיה. 

    - מה שיהיה?

    - שזה דומה והכל. נחמד. באמת. נחמד מאד. אבל אנחנו לא משה. אם כי אני בהחלט אוהב למצוא רמזים כלשהם באירועי היום יום למיניהם. 

    - למשל? 

    - זוכר את פרשת רמדיה? 

    - זוכר. כל דבר אני זוכר. 

    - זוכר שבפורמולה היה חסר ויטמין כלשהו. 

    - כן, B1. היה חסר להם ויטמין B1. תיאמין. 

    - נו. 

    - מה נו?

    - מה אתה מיתמם? זה אתה דיברת אלינו. אתה, באמצעות העניין הזה. 

    - ומה אמרתי? 

    - אמרת חסר לכם B1. אמרת לנו BE ONE, אמרת התאחדו, הפסיקו עם הפילוג הזה כל הזמן. אמרת שחסרה לנו אמונה, למען ה', תיאמין, תאמין. זה בנפשכם, כך אמרת, תינוקות מתים מהפירוד שלכם, מחוסר האמונה. אבל אנחנו לא שמענו. 

    - אתה שמעת. 

    - אבל אני זה לא אנחנו. אני קסנדרה. אז אני אומר לאנשים, והם מופתעים מן הידיעה, אבל אז הכל ממשיך כרגיל. 

    - למה? 

    - כי הדור הזה, העולם הזה, התרגל לסמוך יותר מדי על מה שהוא מבין כהיגיון, והוא פוטר כלאחר יד, ובאופן בלתי הגיוני כל דבר שהוא מעבר למיידי. גם אני נוהג כך ברוב המקרים, זה לא אופייני רק לאחרים. כולנו מסתייגים מכל מיני מראות קולות ולחשים, ואם אין לזה הסבר מספק, אנו פשוט מושכים בכתף. הכל זה צירוף מקרים, אנו אומרים, זה במקרה, זה סתם, לא צריך להתרגש, כך אנו ממשיכים. אבל זה לא נכון. אלה לא סתם צירופי מקרים, אלה הם החיים המדברים איתנו, ואלה אנחנו שהפסקנו לשמוע. מעבר לכך שזה עצוב מאד, זה פשע נגד האנושות. איבדנו את אחד המרכיבים היותר נפלאים של האנושיות.

    - והוא?

    - התפישה הדתית/רוחנית של ההווייה, של הקיום, של היום־יום. זה פספוס שלא ייאמן, בעיניי. 

    - זה ישתנה. 

    - אם אתה אומר, אתה יודע. 

    - אני אומר. 

    - כן, זה יישתנה. דברים תמיד משתנים. מה גם שלהגיון העודף הזה יש תפקיד חשוב באנושות, ואחרי שנים רבות של דתיות יתר מטומטמת, עם כל האינקוויזיציות ומעין אלה, הוא בא והטיס אותנו קדימה. עכשיו, אני חושב, אחרי ההישגים האדירים של תקופת ההיגיון והמדע, יש מקום לחזור ולשלב את התפישה הדתית בתוך החיים. זה יוביל לתודעה חדשה, והיא תביא איתה את הפתעותיה שלה. 

    - סטית מהנושא בטירוף, אתה יודע. 

    - כן, יודע. אז נחזור לאדם. נחזור לעניין המאפיין אותו. נחזור לשני החיסורים: החסרון שחיסרת בעצמך, ובו נברא חלל, יקום, עולם, ולחסרון היותר גדול שחיסרת, מה שאפשר אדם. 

    - מה עוד תרצה להגיד?

    - שהמלה הזאת, חלל, מעידה כאלף עדים על העניין הזה. כי החלל מתאר מקום ריק, פנוי, מבורא. לכן כאשר אדם מת אנו אומרים שנפל חלל, כי החלל שהיה בו, באותו אדם פרטי, החלל שאפשר לאותה ברייה את עצמיותה, את ייחודיותה,  החלל הזה נפל, נעלם, התפוגג. איך חלל מתפוגג - ממלאים אותו. ומשעושים כן, הוא חדל ואיננו.

    ואתה הוא שממלא את החלל. אני חוזר לפסוק ההוא, תוסף רוחם יגוועון, כי זה בדיוק מה שקורה כשאנו מתים. או אז נותר הגוף, והוא מציית בשלמות לחוקיך, חוקי הטבע (רקבון וכל זה), והרוח שבה אל האלוהים אשר נתנה, כאשר כתב קהלת האהוב. 

    - אתה שוב סוטה מן העניין. 

    - כן, יש לי משיכה חזקה ימינה. 

    - אז תתקן אותה ותגיד כבר מה שאתה רוצה לומר. 

    - שנייה, יש לי עוד דיוק אחד בנקודה הזאת. 

    - דייק. 

    - יש אצלנו מאמרים ידועים ביותר. האחד – לית אתר פנוי מיניה, והשני – עבירות שבין אדם למקום

    - כן, אז...

    - אז תקשיב. לית אתר פנוי מיניה משמעו שאין מקום פנוי ממך. אין דבר כזה. ולא זו בלבד, שטרחה העברית וקראה לך בשם מקום. אתה המקום, בה' הידיעה. 

    - כלומר, אם נשלב את שני המאמרים יחד נקבל שאני לא פנוי מעצמי?

    - בדיוק. אבל אתה כן, כי פינית עצמך לצורך בריאה. אתה מבין למה יש צורך לדייק? המשפט השני הרי מרמז שהאדם איננו מקום, כי יש דברים בין האדם לבין המקום, אלה הן שתי איכויות שונות. יש אדם, הוא איננו מקום, ויש אותך, שאתה המקום. 

    - כן...

    - זה מצד אחד. מצד שני אנו אומרים אין מקום פנוי ממך, כלומר אתה נתון בכל, בכל הדברים כולם, כולל האדם. 

    - כלומר שני המשפטים סותרים. 

    - כן. 

    - והפתרון לסתירה הוא?

    - החלל הפנוי. החלל הפנוי הוא בריאה שלך, הוא הבריאה, שכן הוא דבר שאינו אתה. הוא מוקף בך תמיד, אתה כאן כל הזמן. אתה במקלדת, במקשים, בחוטי החשמל, בנוריות ה־ LED של מסך המחשב, באוויר, בים, ביבשה

    - אני צה"ל, אתה אומר?

    - אתה בהחלט צבא הגנה לישראל. למרות שזה לא תמיד נראה כך. היום יום השואה, אתה יודע. 

    - אתה שותק, אבל אנחנו עוד נדבר בזה. 

    - טוב. 

    - אני חוזר - אתה בכל הדברים כולם, אפילו ביקום, שחזרנו ואמרנו שפינית עצמך ממקומך על מנת שיהיה ויתקיים ויעמוד, אפילו שם אתה. רק באדם אתה אינך. זאת הברייה, היא היא הבריאה האמיתית. ההעדר הוא הבריאה, החסרון הוא הבריאה. יש מאין. לכן נאמר אין מקום..., כי אתה, בשבתך כאין, אתה המקום. ובתוך האין, המקום, בתוכך, יצרת חורים והם היש. ההעדר הנברא הוא היש, האין הוא המלאות. זה די מטורף כל העניין הזה.

    - אתה יודע למה קוראים למעדר בשמו?

    - נראה לי ש

    - כן, אני הולך להגיד. כי הוא מכשיר שיוצר העדר. הוא בא לשטח אדמה מיושר, ויוצר בו חסר, בור, העדר. לכן קוראים לו מעדר. 

    - יופי. ממש לא ידעתי את זה. 

    - ידעת, אבל גם אחרים צריכים לדעת. ואם נסתכל על השורש, ע.ד.ר (היום כותבים עד"ר, אבל אני דבק בשיטות שרווחו בזמני)...

    - אתה ברברן אינסופי

    - אני ברברן. אתה אינסופי. אם נסתכל על השורש, אז מבינים למה עדר נקרא כך, ולמה בני אדם, כשרוצים לבוז לקבוצת אנשים, קוראים לה עדר. 

    - למה?

    - כי בהיותך נתון בקבוצה שהיא עדר, נניח אוהדים במשחק ספורט כלשהו, אתה הופך לחלק משלם, ואתה עצמך, הקטן, אתה נעדר, אין לך ייחוד, אלא בהשתייכותך לאותו העדר. אתה מעלים את עצמך בתוך הכלל, כל הפרטים מעלימים עצמם, הייחודיות מתבטלת, ומתקבל גוף כללי שהשכלנו לקרוא לו עדר, על מנת לציין שזוהי בריאה שנוצרת מתוך העלם. 

    - אתה בטח הולך להגיד משהו על המלה עולם, העלם. 

    - רציתי להגיד, אבל הכל כבר נאמר. רק צריך לשים לב לקרבה בין שתי המלים הללו, עולם, העלם.

    - אז מה זה עלמה, עלם?

    - אני לא רוצה להסביר.

    - אתה כן. 

    - אלה הן שתי איכויות שמופיעות עם הגיל. 

    - תסביר. 

    - אדם נולד, כן. אז קוראים לו ולד, ילד. כן, לפי השורש. הוא גם יונק, אז קוראים לו תינוק. 

    - כן.

    - אחר כך הוא גדל. הוא הופך לנער, נערה. למה שורש נ.ע.ר? כי הם מתנערים מן התפישות הישנות, מן ההורים, בעיקר מן הקשר אליהם, שהוא אמנם קשר מחייה, אבל אם נמשך יותר מדי זמן הופך לקשר חונק. על כן הם מורדים, הצעירים, כדי שיוכלו לצאת אל חייהם. זהו מרד הנעורים המפורסם, גיל ההתבגרות, מה שנקרא.

    - ואז?

    - ואז הם יוצאים אל העולם. אבל העולם גדול, כה גדול עד כי הם נעלמים בו. ומכאן - עלמה ועלם. ואז, אם התמזל מזלם, הם בוחרים דרך, ומנקודה זו הם בחור, בחורה. הם בוחרים זה את זו וזו את זה, ומתחתנים, ומחיים את העולם מחדש. כמוך. 

    - כמוני. 

    - ואז הוא הופך לגבר, והיא נעשית אשה. אלה הן שתי איכויות שונות, ולכן אין כאן צמדים כמו ילד/ילדה, נער/נערה, עלם/עלמה. כשהם גדלים, הם שונים. הוא עניינו התגברות - גבר, היא עניינה אש - אשה. זו אש החיים המפעמת בה, ולכן יש בה מים, מי שפיר, על מנת שירככוה. אם היא מתגברת זה מסוכן, כי אש חזקה מדי – סופה שתשרוף את הכל. אבל בזה נדון כשנגיע לעניינים האלה. 

    - אתה קשקשן אינסופי.

    - אכן. קשקשן אינסופי אני. גם שנאתי אינסופית, וגם זה לא העניין. 

    - אז תגיע כבר לעניין ותגיד את שיש לך להגיד. 

    - אני רוצה לומר, מתוך כל הדיון הארוך הזה, עם כל הפרעות הביניים שלך

    - שלי?

    - הנה, אתה רואה? ....עם כל הפרעות הביניים שלך, שהאדם הזה, עם כל החללים הפנויים ממך וכל העצמיות וכל זה, הוא ייצור שיכול לאכלס את עצמו בסתירה, וזה עוד פן של צלם אלוהים שבו.

    - למה?

    - קצת דברנו בזה קודם, שאתה הבנת שעל מנת להשלים אתה צריך לחסר, כלומר על מנת להשיג דבר אנו מוסיפים לו את היפוכו, כך גם האדם בכללותו. כל אשר לו נסמך ונשען על מושגים סותרים. ימין ושמאל, פרט וכלל, שלילי וחיובי, גדול וקטן, טוב ורע, חי ומת, כל אלה, ועוד סתירות יסוד אחרות, פועמות בו, באדם, בכח רב. לעיתים הוא כאן, ולעיתים שם. וברגעים מסויימים גם כאן וגם שם. רק שעליו לבחור. ויכול הוא לבחור בדבר המועיל, ויכול לבחור בדבר המזיק. וזה תלוי בו ורק בו, שרצונו חופשי. 

    - טוב נמאס לי ממך. אני כבר חושב להתאבד. 

    - כן, גם לי נמאס. ממני, שלא תחשוב. 

    - מחר?

    - אני מעדיף שלא. 

    - מתישהו?

    - לא, פשוט לא. 

    - אני אהיה כאן גם מחר. תרצה, תענה. לא תרצה, אענה במקומך. 

    - קראתי את הדברים, זה לא כזה ארוך. ויש עוד להוסיף. 

    - אז תוסיף. 

    - אבל כבר סוף המשמרת. 

    - אז תפסיק. 

    - קשה להיות אדם, אתה יודע?

    - כל דבר מעולה הוא קשה כשם שהינו נדיר. ידעת?

    - הו, אלוה מצטט את שפינוזה. 

    - אלוה מצטט את ברוך דה אספינוזה. אותך אני לא אצטט. 

    - הקוראים יתלוננו נגדך על התעללות בחסר ישע. 

    - שיבושם להם. 

    - גם לך. 

    -

    -

     

     

     

    נערך. 13:55 21/04/2020.  

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/4/20 20:50:
      הפעם הוא לא רק מתגלה כאנושי, אלא גם בעל חוש הומור משובח. כנראה שהוא מוציא ממך את הטוב ביותר. הפרדוקס הקיומי ניכר פה בכל שורה, אקזיסטנציאליזם במיטבו: מסרן קירגרגור ועד קאמי, משפינוזה לניוטון, מהיידיגר לעמנואל לוינס, ועד לדהקונסטרוקציה של ז'אק דרידה על פניו נראה שהם אינם קשורים אחד לשני, והם באים מזרמים אחרים, אבל המשותף להם שכולם עוסקים בחלל וזמן "הישות היא הקרובה ביותר לאדם, אבל קירבה זו היא הרחוקה ביותר" מרטין היידיגר.