כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    שיחה עם אלוהים (4)

    0 תגובות   יום חמישי, 23/4/20, 03:18

    02:01 23/04/2020

     


    - ובכן, שלום רב. 

    - מה, היה פיגוע?

    - מה זאת אומרת?

    - פעם, בימים של פיגוע, היו אומרים בחדשות שלום רב, לעומת ימים כתיקונם, שהיו אומרים ערב טוב. כלומר יום של פיגוע מקשה על הקריין לומר ערב טוב, כי אנשים מתו, אז תחת זאת אמרו שלום רב. 

    - אז כן, היה פיגוע.

    - אבל רק פצוע קל. אפשר לומר ערב טוב. 

    - האמת, אני לא יודע איזו שורה היא שלך, ואיזו היא שלי. 

    - ועדיין אני לא יודע. 

    - אז בא נעזוב את זה. 

    - את מה?

    - את כל הפיגועים הזה. 

    - למה?

    - סתם, לא יודע. 

    - לא מעניין אותך לשאול אותי על זה?

    - אה, עכשיו אני אני, ואתה אתה. 

    - וזה חשוב?

    - מאד. סוף סוף אפשר לדעת מי מדבר מתי. חוץ מזה, כשסופרים את השורות, מבחינים שאתה התחלת את השיחה הזאת, ולא אני. וזה די מדליק, בעיני. 

    - אז לא מעניין אותך?

    - מעניין, אבל מה אתה רוצה שאשאל? הרי דיברנו בזה כבר. 

    - על פיגועים?

    - לא, על האדם. על הסתירה שבתוכו, ההתנגשות התמידית בין טוב לרע, בין כלל ופרט, בין בכח ובפועל, בין דמיון ומציאות, נצח וזמן, אמת ושקר ועוד ועוד. דיברנו על הרצון החופשי ממך, ועל כך שרק באופן הזה – אתה מפנה עצמך ממקומך ומותיר חלל פנוי – אפשר לברוא עצמיות, וזו יכולה לעשות ככל העולה על רוחה, שהיא רוחך, רוח החיים שהפחת בה. זה טובך וזה חסדך. אתה לא האחראי על התנהגות בני האדם, אלא הם, אנחנו כלומר, האחראים על התנהגותנו. אז יש מלחמה בין שני עמים, ואחד מרגיש דפוק וגם השני מרגיש דפוק, וחלק מזה מתבטא מדי פעם בהרג לכאן או לשם. בני אדם הורגים בני אדם אחרים כל הזמן. אין יום בעולם, אין יום אחד בעולם, שחולף מבלי שאדם יהרוג אדם. מאז קין והבל. זוכר אותם?

    - זוכר. 

    - איפה הם היום, תגיד לי. 

    - קין בארץ נוד, יש לו עסק בשם השומר. הוא חי חיים רגילים, ומחזיק בלוג בשם האות, העוסק בענייני שפה ולשון. גם הבל הותיר חותם במרחב הסייבר, והוא בעל פודקאסט כלכלי בשם דמי אחיך, ובלוג היסטורי לתיעוד השואה ושאר זוועות בשם זועקים.

    - מצחיק מאד.

    - לא מאד, אבל זה נחמד. מה גם שחכיתי לך איזה שעה. 

    - כן, אכלתי משהו, ושיחקתי קצת שח. 

    - אתה רוצה לדבר על נושא?

    - לא. רק רציתי לדבר איתך, כך סתם, כמעט חולין, כי חשוב לי. 

    - מה חשוב לי?

    - להיות אתך בקשר כזה, של שיחה יומיומית. הייתי רחוק ממך מאד. מאד. תקופה ארוכה. ועכשיו פתאום שוב אפשר, ואתה נחמד ומדבר איתי אפילו שאני חוטא מטונף ומזובל. 

    - כולם חוטאים. 

    - אבל לא כולם מטונפים ומזובלים. חוץ מזה חשוב לי שייראו שאפשר לדבר איתך ככה, ושאתה עונה, ושאתה נחמד. שימן כתב בתגובה שאתה נשמע מאד אנושי. וזה נכון. אתה נשמע אנושי. 

    - כשאני מדבר עם אנשים אני נשמע אנושי, זה נכון. 

    - ועם לא אנשים. 

    - עם לא אנשים אני לא ממש מדבר. אין פירוד, אז הכל מדובר מאליו, וממילא כל השאר מציית לחלוטין. רק אתם אחרים. 

    - ועם אינטליגנציות אחרות?

    - מה, חייזרים?

    - חייזרים בשבילנו. בטח בשבילך לא. 

    - אני לא עוסק בזה מול ארצנים שכמוך. כמובן, אתם רשאים לחשוב ככל העולה על דעתכם. 

    - אבל יש?

    - מה אתה חושב?

    - אני חושב שאין. 

    - יופי.

    - אבל אחרים חושבים שיש. 

    - גם יופי.

    - טוב. אין עם מי לדבר.

    - הרגע אמרת שיש. 

    - זה טריקי. כי אני מדבר עם האין הנצחי, ואני יש חולף. אבל אפשר לפרש את המשפט הזה אחרת, אתה יודע. עברית קלוקלת שאומרת שכתר מדבר עם בינה. 

    - טוב. תנוח. 

    - אחזור אחר כך. 

    - עשה כרצונך. 

     

    03:49

    - חזרתי. 

    - מה אתה רוצה?

    - להוסיף משהו. 

    - מה?

    - בשיחה הקודמת דיברתי על תפישה דתית/רוחנית לעומת התפישה המדעית, אבל לא הבהרתי מהי אותה תפישה דתית.

    - הבהר. 

    זו התפישה המבינה את כל הדברים כולם כנובעים ממקור אחד. ממך, כן? ולא רק באמירה, אלא בחוויה, בתחושה, ביום־יום. להבין שמה שנראה דומם ושותק, ומה שנראה חי וצועק, והתרחשויות ואירועים ומוות ולידה וכל זה, הכל הוא חלק מהאחד. להבין שכל הדברים כולם קבלו לפרק זמן קצר, או ארוך, התבדלות מסויימת, שהם התבחנו לעצמם, וכי יש לזה סיבה ותכלית. וגם אנחנו, בני האדם, נפרדים ממך לרגע קט, ממש קט, עם הבריאה ועם העצמיות. אבל באמת, מאחורי הקלעים, אנחנו לא נפרדים בכלל. וכשמקשיבים היטב, אפשר לשמוע את העולם מדבר. לכל זה אני קורא חיים. הכל זה חיים. החיים זה כוח שלא ייאמן, כוח חזק, נצחי, משבר הרים ומפרק סלעים, ואלה תיאורים מקטינים. זו תפישה דתית. 

    - ואם מישהו רואה את כלל הדברים כנובעים ממקור אחד שאיננו אני? 

    - אין דבר שאיננו אתה. זה שהם קוראים לך בשם אחר, או מזהים את האחד באופן אחר לא מעלה ולא מוריד. אם בזמן מדיטציה אדם מתחבר ליקום, ואחרי המדיטציה, בחיי היום־יום שלו מבין את מכלול ההוויה כאחד, אז הוא דתי. 

    - ומהי התפישה הלא־דתית?

    - שהדברים מקריים, הופיעו במקרה בתווך מסויים הקרוי חלל, ברגע מסויים, והם עוברים תהליכי התפתחות בלתי תלויים. שיש אנשים, ויש טבע סובב, וגם אם יש דמיון מסויים בין הדברים הקיימים, או שיתוף מסויים – למשל, בנו יש מימן ובשמש יש מימן, ובצדק יש מימן ובשבתאי יש מימן – אין בין הדברים קשר מהותי, אלא מקרי, זמני, חולף. אין הבנה של החיים ככוח מכלל הכוחות, של חוויה כללית. 

    - סתירת כלל ופרט. 

    - בדיוק. על כל זה אפשר לומר שהתפישה הדתית היא כללית, והתפישה הלא־דתית, הרווחת בימינו, היא פרטית. לכן הפרט היום הוא השליט, וכל היום הוא דורש את זכויותיו, מדבר על זכויות, זכותי זכותי זכותי, ובאמת זכות, זוך או טוהר, אין שם כלל. ושים לב שלא הזכרתי מצוות ועניינים מסוג זה. איש שומר מצוות הולך בדרך ההלכה, הוא הלכתי, אבל לא בהכרח דתי. ההולך בדרך ההלכה, כמו כל אדם, בכל מקום, ינסה למצוא משמעות בדרכו. 

    - טוב, סיימנו עם זה?

    - לעת עתה. 

    - אתה לא חייב, אתה יודע. 

    - לא חייב מה?

    - לחזור ולתקן ולהבהיר כל דבר. 

    - חייב, חייב. 

    - לא, לא חייב. אתה יכול להמשיך, והדברים ממילא ייאמרו שוב ושוב, באלף דרכים שונות, ובאחת מהן בוודאי תבהיר את מה שדורש הבהרה, או תחדד את מה שדורש חידוד. אל תהיה לחוץ על כל דבר, כי אז תתקע על כל שטות. 

    - טוב, לקחתי לתשומת לבי. תודה. 

    - אין בעד מה. בשמחה. עכשיו לך.  

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה