כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מ-קלקלה ל-כלכלה: עולם גלובלי-אינטגרלי דורש כלכלה חדשה

    העולם הגלובלי והמקושר מתנהל תחת חוקיות טבעית וברורה, הקושרת אותנו יחד בתלות הדדית מוחלטת. אבל המערכת הכלכלית-חברתית אינה מתאימה ואף מנוגדת ליחסים המתבקשים בינינו באותה סירה אחת בה כולנו נמצאים.

    מקצוע הכלכלה נותר אנכרוניסטי וקפא על שמריו, בעוד העולם וגם האדם השתנו והתפתחו. השיטה כולה עומדת בפני אתגרים נוכחיים ועתידיים שאין לה מולם תשובות מוצלחות.

    אפשר וצריך לחיות אחרת, וזה בהישג ידנו.
    איך? בזה בדיוק עוסק בלוג זה.

    0

    קורונה - מה למדתי מהמשלוחים המצ'וקמקים מהסופר

    0 תגובות   יום שבת, 25/4/20, 15:44

     

    וידוי קטן. גם בשגרה אני שילוב של איסטניסט והיפוכונדר. אז תחשבו על המצב שלי בעידן הקורונה. מצד אחד הקלה גדולה ומצד שני חשש גדול מהכל. הקלה כי הכל מרחוק, הכל סטרילי, והחטא הנורא מכל של Double dip נראה כמו פולחן פרה היסטורי פרימיטיבי. תפילותיי נענו!  מנגד הגיע חשש גדול, כי הוירוס אורב בכל מקום, 24/7.



    בנוסף, אני גם פרפקציוניסט. כבעל עסק שנותן שירות לאנשים זו לבטח תכונה טובה, אבל כמי שעשה את הקניות השבועיות בסופר, הפרפקציוניזם הוא קללה לא קטנה. כל ביקור בסופר משמעותו שעתיים לפחות של בירורים, קריאת תוויות, השוואת תאריכי תפוגה ומחירים ועוד שריטות למיניהן שאפילו שאני מודע להן נחשבו בעיניי כחיוניות, כמעט קיומיות.

    ואז הגיע הקורונה. המעבר מקניה פיזית לקבלת משלוחים הביתה סיפק לי קצת פרספקטיבה מה אני צריך להגדיר כחיוני והכרחי לקיום ומדוע כל מה שמעבר לזה הוא בחזקת מותרות. תודה קורונה על השיעור המאלף הזה.

     

    קודם כל, תודה בכלל שיש משלוח זמין. לא היום אלא בעוד שבועיים? לא נורא. לא בצהריים אלא מוקדם בבוקר? שטויות. במקום לבחור מוצר חלב אהוב מתוך 300 מוצרים במקרר, האתר מציע לי רק 3 מותגים? שטויות, זה בקטנה. ומתוך 45 מוצרים שהזמנתי הגיעו בפועל רק 30? נו אז מה. ואפילו התרגלתי שהסופרים כבר לא מתקשרים להודיע שאין משהו שהזמנתי וכבר לא מציעים אלטרנטיבות. גם על זה ויתרתי ובשמחה. העיקר שהמוצרים ההכרחיים לקיום מגיעים. כל השאר? מותרות. אפשר בהחלט להסתדר בלי.

    לפתע הבנתי שהמותרות הן לא רק מיותרות אלא גם מזיקות, ושברירת המחדל האינטואיטיבית להתייחס למותרות ולכל גחמה כאל משהו הכרחי, ברירת המחדל הזו גובה ממני מחיר יקר. גם כלכלי, גם פסיכולוגי, גם משפחתי, אישי וחברתי ובעצם אם נרחיב את היריעה, גם אנושי.


     

    אני מניח שאני לא היחידי שלמד על הבשר שלו את הלקח הזה. הוירוס הזה הגיע וגרם לנו בעל כורחנו לכייל מחדש את עצמנו, הוא הגיע עם מוסר השכל בצידו. מה חשוב ומה לא, מה הכרחי ומה מותרות, במה מילאתי את חיי וזמני לפניו ובמה אני רוצה למלא אותם אחריו? האם הנזק שהאדם גורם לכדור הארץ, לדומם, צומח וחי הוא הכרחי? האם תרבות הצריכה שאנחנו בדר"כ מתעלמים מנזקיה לא יצאה מכלל שליטה? האם נכון מבחינתנו לחזור בדיוק אל אותה שיטה כלכלית-חברתית שכבר אין מכחישים שיש לה גם תופעות לוואי הרסניות על חלקים גדולים והולכים של האוכלוסייה ועל כדור הארץ? או שמא נתחיל לחשוב על שיטה אחרת, מאוזנת יותר בינינו ובינינו לבין דומם צומח וחי?

     

    האם חשבון הנפש הזה, הפרטי והכללי יחזיק מעמד ויניב תוצאות שמשרתות את איכות חיינו, או שמא נחזור בהדרגה או לפחות ננסה לחזור לחיים שלפני עידן הקורונה? זאת השאלה, והיא גם זו שתקבע האם הוירוס הזה ייעלם כמו שבא, או שהוא ודומיו, או אפילו גרועים ממנו יישארו איתנו עד שנלמד את הלקח שהטבע מנסה להעביר לנו.


     

    שנים אנחנו שומעים את המונח עולם גלובלי, כפר קטן, אבל דווקא הקורונה וירוס נתן לאנושות הרגשה שאנחנו כולנו אחד. אף פעם לא היה אכפת לי מה קורה בצרפת, באנגליה, בספרד, בהודו, ועכשיו אני מסתכל מה קורה שם, מתים יותר או פחות חולים, מה קורה שם ואיך זה ישפיע עלינו. האם החזרה של סין לשגרת ייצור וצריכה היא אמיתית וצריכה לתת לכולנו תקווה, או שהיא שקרית ודינה להיכשל ולשלוח את כולנו לסיבוב שני אלים יותר במלחמה נגד הוירוס?

     

    למרות הבידוד דווקא הקורונה מחברת אותנו ומבהירה שכולנו שייכים לאנושות אחת, מוכנים וחייבים לדאוג זה לזה. ממדינה למדינה עוברים כל מיני מכשירים, תרופות. אנחנו מרגישים איך המכות האלו עוזרות לרכך את כולם וכך אנחנו כך מתקדמים. אם לא בדרך טובה אז בדרך רעה, אבל אנחנו מתקדמים להשגה והרגשה, להבנת העולם כאינטגרלי קטן ומחובר. באופן פרדוכסלי אנחנו צריכים ויכולים לקבל את התובנות האלו דרך הקורונה וירוס. ותראו, זה לא נעשה ע״י מלחמות, כי מלחמות מבדילות בין העמים. היום אנחנו עוברים כל מיני אתגרים ובעיות משותפות, וצרה כללית מחברת את החלקים ביניהם.


     

    בעצם, אני אופטימי. כולנו צריכים להיות אופטימיים, כי אנו מקבלים הזדמנות לבנות מחדש את חיינו בצורה טובה, חכמה ומאוזנת יותר. חוסר איזון בחיים של כל אחד מאיתנו, חוסר איזון ביחסים בינינו, ובין החברה האנושית כולה לבין מערכת הטבע, הוא שהביא את הוירוס הזה עלינו. ולכן השתדלות שלנו לכיוון חיים מאוזנים יותר, פרטיים, כלכליים וחברתיים, מאמץ שלנו להתאים את עצמנו לחוקיות המתאימה לסיטואציה של כולנו בסירה אחת לטוב ולרע, החתירה הזו כלפי יצירת חברה מלוכדת, מאוחדת ובו זמנית בשום אופן לא אחידה, החתירה הזו תזכה למשוב חיובי מהטבע ותעלים את הוירוס כמו שבא.

     

    אנחנו נעשה את הנדרש מאיתנו, ובזה יסתבר שהוא עשה את שלו ושכבר אין בקורונה וירוס צורך. הוא ישאיר אחריו עולם טוב יותר, שנוכל כולנו לחיות בו חיים טובים, מאוזנים ועם משמעות. חיים עם שיטה כלכלית שמטרתה לשרת אותנו, את האדם, במקום שהוא ישרת אותה. 

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ישראלזיו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין