כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג של יצחק שויגר

    0

    אסון המסוקים

    1 תגובות   יום ראשון, 26/4/20, 17:57

    הצעירה בבנותי נולדה ב4 לפברואר 1983  בכל שנה קצת לאחר שהתבגרה נהגנו לצאת למסעדה עם כל ילדנו ולחגוג את יום הולדתה. ב1997 כשהיא כבר בת 14. ביום המיועד החלטנו לחגוג את יום הולדתה ברב פאר במסעדה יפנית שהייתה אז בהרצליה פיתוח שכבר אינה קיימת עוד. באותו יום עבדתי כרגיל במשרד עורכי הדין שלי שהיה במגדל התאומים ברמת גן. קבענו אשתי ואני וארבעת הילדים לשעה שמונה בערב וכך הוסכם שאשתי תארגן את הילדים שיהיו מוכנים ליציאה  וקצת לפני שבע התחלתי להתארגן ליציאה לארוחה. מעט אחרי השעה שש בא למשרדי חבר וקליינט שהיה טייס בשירות חיל האוויר ואף אני שהתחלתי את השירות בקורס טייס ולאחר מכן המשכתי ביחידות הבקרה נשארתי קשור בנפשי לסיפורי חיל האוויר. הקליינט שבא להתייעץ בעניין שלו ידע, שכמו תמיד, בתחילת פגישתנו, אנו מרכלים משהו על חיל האוויר. 

    במקביל לעבודתי כעורך דין אני עוסק בציור ופיסול ואף חוטא בכתיבה, מזה עשרות שנים ונהגתי בעת ישיבתי במשרד, לשרבט ציורים באמצעות תכנת הצייר שבמחשב  כשהעכבר מהווה את כלי הציור שכמובן מגביל את היכולת הציורית. מרגע שהבחור נכנס לחדרי פתחתי את תכנת הציור הוא כדרכו התחיל בסיפורי חיל אוויר ואני האצתי בו. שים לב אני אומר לו, הערב יש לביתי הקטנה יום הולדת ואני מוכרח לצאת בשעה שבע. תתחיל לדבר בעניינך. הוא עונה אני רואה שאינך מקשיב, ואתה מתעסק עם המחשב. אמרתי לו, זה שום דבר. אני מצייר משהו. ולנגד עיני עולה מיד ובאופן מסטי מצויר בידי ועל מסך המחשב ציור צללית של מסוק מסוג שיקורסקי, מטוס שהכרתי היטב, שבעת שירותי בחיל האוויר ביחידת הבקרה, טסנו אתו מדי פעם בתרגילים משותפים בין חיל האוויר והצנחנים.  הוא שואל מה אתה מצייר? הליקופטר, אני עונה לו. הוא בוחן ואומר כמומחה. נראה כמו מסוק שיקורסקי. אכן, במטוס כזה טסתי לא פעם. השעה שבע, אני אומר לו. אני מוכרח לצאת כי בשמונה, אני מוציא את הילדים לחגיגת יום הולדת. נפרדנו ויצאתי הביתה. הילדים היו מוכנים ויצאנו לארוחה. הזמנו שולחן מלא, ממיטב הטעימות שהיה למסעדה להציע. לקראת השעה תשע, לאחר שהתחלנו לאכול, ניגש אלי המלצר ואמר. הודיעו עכשיו בחדשות שבשעה שבע התרסקו שני מסוקים ויש הרבה הרוגים. מיד הפסקנו את הארוחה. עצובים הבטנו אחד בשני. אף אחד לא רצה להמשיך לאכול וכמובן שלא חגגנו את סיום הארוחה כרגיל וכמצופה עם עוגה ושירים ליום ההולדת. השארנו את השולחן כמו שהוא והלכנו הביתה. למחרת עם פרסום הפרטים בעיתון, חזרתי למשרדי העליתי את ציור המסוק והוספתי את תאריך הציור ועם נר זיכרון בצבע חאקי לזכר החללים. באותה שעה ממש שציירתי את ההליקופטר במחשב שלי במשרדי ברמת גן, נפלו שני המסוקים.

    משהו מיסטי? לא ברור.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/4/20 19:06:
      קש וגבבה.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יצחקשויגר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין