כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    רשמים...

    מוסיקה בקולנוע (36) - "פגישה מקרית" (1945), "היא" (2016)

    3 תגובות   יום רביעי, 29/4/20, 09:10

    השופט חיים כהן ז"ל אמר פעם שהוא אוהב לצפות בסרטים ישנים.

     

    לא קשה להבין את המשיכה הזו. בסרטים הישנים יש חום, אנושיות, רגש - שאין בסרטים החדשים, ובעיקר משנות ה-60 ואילך.

     

    עם המהפכה המינית הקולנוע עבר מקיצוניות אחת לשניה. 

     

    בעוד שקודם היתה אהבה ללא מין, היום יש מין ללא אהבה. נושב בסרטים האלה קור.

     

    מן הסרטים של היום הצופה יוצא מוחלש, ולא מחוזק.

     

                                                   -----

     

    שני הסרטים האלה, בריטי וצרפתי, הם שני קצוות קיצוניים של הפער הזה.

     

    הסרט הבריטי מספר על התאהבות של שני בני זוג נשואים (אגב, האשה ובן זוגה ישנים במיטות נפרדות - לתומי חשבתי שזה נוהג שנכפה רק על הוליווד), הנאבקים במשיכה ביניהם.

     

    הסרט הצרפתי מספר על אונס, כמו שרק הצרפתים יודעים, באופן סבוך ומורכב, והכי רחוק מקלישאות.

     

    האונס מתרחש בבית הגיבורה (איזבל הופר), כאשר היא נמצאת בתוך מערכת יחסים סבוכה עם עובדיה, שכניה, בעלה לשעבר, בנה, אמה ,ואביה הכלוא בשל רצח. יש כאן, לדעתי, עומס יתר.

     

    הסרט קיבל ביקורות מצוינות, ועל איזבל הופר נכתב שזה התפקיד הטוב ביותר שלה.

     

    אני מודה שלא אהבתי את הסרט.

     

    איזבל הופר - מאז התפקיד המרטיט ב-"רוקמת התחרה" - מגלמת שוב ושוב נשים חזקות. גם כאן. היא ממשיכה לתפקד כאשת עסקים קשוחה גם לאחר האונס. איכשהו, הבהלה שלה לא שיכנעה אותי.

     

    אולי בצפייה שניה ושלישית, אבין יותר את השבחים. 

     

                                                                    ----

     

    בסרט הבריטי מופיעים שני שחקנים, אז לא ידועים, סליה ג'ונסון, שהיתה בעיקר שחקנית תיאטרון, וטרוור הווארד, שהופיע בסרטים רבים, אבל זה היה סרטו הראשון, שפירסם אותו. שני השחקנים היו מתוסכלים מן ההצלחה המטאורית של הסרט, שהאפילה על הישגיהם האחרים.

     

                                                                     -----

     

    בשני הסרטים מופיעים קטעים מאותה יצירה עצמה - הפרק השני, האיטי, מתוך הקונצ'רטו השני לפסנתר ולתזמורת של רחמנינוב.

     

    אך בעוד שבסרט הבריטי זו המוסיקה השלטת בסרט (זו היתה בחירתו של המחזאי, נואל קווארד), בסרט הצרפתי היא רק קטע בין קטעים רבים ושונים. מוזר שסרט כה לא רומנטי משתמש במוסיקה רומנטית כל כך. 

     

     

     

     

    כפי שכתבתי כבר בפוסט על צ'ייקובסקי, רחמנינוב עזב את רוסיה, אבל רוסיה לא עזבה אותו. המלנכוליה הרוסית (וגם הדיכאון שלו) באים לידי ביטוי עז גם כאשר הוא חי הרחק ממנה.

     

    הקונצרטים של רחמנינוב הפכו עם השנים לפופולריים מאד. נעשה בהם שימוש נרחב בסרטים, עד שהם הפכו כמעט למוסיקה של מעליות.

     

    הם גם הפכו ל-"סוס של תחרויות" בגלל האתגרים הטכניים שיש בהם. אבל האמת היא שלא מעניין - לדעתי - לעבוד עליהם. המוסיקה יפה מאד, אבל שטוחה. אין בה עומק.

     

    * הסרט הבריטי "Brief Encounter" נמצא ביוטיוב. 

    * הסרט הצרפתי נקרא "Elle"

     

    כאן הפרק השני בביצוע ייבגני קיסין.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/5/20 10:21:
      מעניין. אהבה ללא מין משולה למין ללא אהבה :)
        1/5/20 12:56:
      תודה !
        1/5/20 10:18:

      *

      אהבתי את הביקורת שלך. קצר, לעניין, לא מתנשא, לא ארוך מדי - סקירה קלילה בדיוק כמו שאני אוהבת ולדעתי צריך.

       

      23 Photos That Prove That Hairless Kittens Are Adorable Little Aliens

      ארכיון

      פרופיל

      שושנה13
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין