כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בעקבות הספר "כנגד כל הסיכויים" מאת דודו הלוי

    0 תגובות   יום שבת, 2/5/20, 11:40

     

    ''

     

    לפני כארבעים ושבע שנים התחוללה מלחמת יום כיפור, גם אני הייתי חלק ממנה, מאיגרא רמא של הנצחון הגדול בששת הימים נפלנו לבירא עמיקתא של מלחמת יום כיפור.

    השנים חלפו, הזכרונות מהמחלחמה נדחקו אל קרן זוית של המוח, צלילי הפגזים הומרו לצלילי מוזיקה, שריקות המטוסים הומרו לשריקות לחברה שהמתינה על המרפת ואלה מצידם הומרו לצלילי הסמארטפונים, ריחות אבק השריפה הוחלפו בריחות הבוקעים מהמנגלים.

    לפני כמספר חודשים יצא הספר "כנגד כל הסיכויים" מאת דודו הלוי, ביוגרפיה של אלוף במילואים משה (מוסה) פלד ז"ל, דרכו של מוסה פלד הצטלבה בדרכי היות ומוסה (סליחה על הלשון הפמיליארית) היה מפקד האוגדה שלי במלחמה.

    קראתי את הספר בהתרגשות רבה, דרך סיפורו של מוסה מסופר סיפורה של מדינת ישראל משהייתה מדינה שבדרך ועד למילניום שהתחלף, מטבע הדברים החלק הרחב ביותר התייחס למלחמת יום כיפור, שם מוסה היה מפקד אוגדה מצטיין. 

    למען הסר ספק לא הייתה לי היכרות עם מוסה, "נפגשתי " איתו בכנס קציני האוגדה שהיה מספר חודשים לפני פרוץ המלחמה (שבהחלט מוזכר בספר) בבית החייל בת"א, שם היה נביא הזעם היחיד שטען שתהיה מלחמה בקרוב ויש להתכונן אלייה ( כן גם אני חייכתי ברחמנות)  ועם המשך הקריאה בספר נזכרתי במעלה גמלא (לסורים זה היה מורד גמלא) ,   ברמת מגשימים, הייתי עם רסיסי חטיבה 188 (זיכרון אישי שלי המפה ספוגת הדם של אחד מקציני חפ"ק החטיבה), הגעתי לתילים ,לתל - פארס   הידוע בשמו העברי תל זוהר (שנקרא על שמו של מי שהיה קצין בגדוד הסדיר שלי רס"ן יוחנן זוהר (ג'וערי)  ז"ל שנפל ביום קרב על התל בשנת 1970 ובאותו היום נולד בנו),   תל אל-מל, תל סאקי, תל-חארה (לא, לא מה שאתם חושבים) , בישובי הפאר אום-בוטנה, חאן- ארנבה, נזכרתי באויב הסורי, הירדני, העירקי (מי שמכיר אותי יכול להבין למה הייתי סנטימנטלי דווקא אליהם) , אני זוכר מטוסי חיל האויר אלו שהניסו רביעיית מיגים שירדו עלינו, את אלה המתחמקים מטילי נ"מ ואת אלה שהופלו, ואיך אפשר בלי עלם החמודות מהגדוד שלי רס"ן גדי בנדיק ז"ל שהוטס בסקיהוק במטרה לאכן סוללות ארטילריה , החיוך שלו בזמן שסיפר לי על הטיסה שמור בזכרוני לנצח.

    יחד עם הספר אני נזכר בתמונת הקרב שניהל סגן מפקד האוגדה בניגוד לפקודות שבו  חיילי ההנדסה  חטפו פגיעה ישירה בזחל"מ שלהם ונהרגו, המג"ד וספי שרגע אחד היה אתנו ואחרי חמש דקות ראיתי את הצוות שלו המום מנפילתו (לימים נפל גם בנו בלבנון) והספר גילה מה קרה בצמרת הפיקוד ועל ה"מטריה" שהעניק לו מוסה, אכן דוגמא ומופת.

    את הספר אעניק לנכדי לבר המצווה שלו (אוסיף לו גם מתנה שגרתית) מתוך כוונה שיכיר את ההיסטוריה של ישוב הארץ במאה הקודמת, על ערכים וכללי התנהגות אישיים וגם משהו על המלחמה שעברה על סבא לפני עשרות בשנים.

    ספר מדהים, מי שהיה שם ימצא את עצמו.

    בשולי הכתוב - הייתי חלק נכבד מהמלחמה בחפ"ק של חטיבה 4,  מספר ימים אחרי תום הלחימה התקבלה ידיעה שהסורים עומדים לחדש את האש בשעה 14:00,  החפ"ק פרס     בחושניה ,  אחת התמונות שצרובות במוחי היא של המח"ט יעקב הדר (פפר)  הממתין לשעה  14:00  לבוש דובון וכובע הדובון על ראשו , זקוף, מרשים, שקט.

     לא נפגשתי עם המח"ט מאז וחיפשתי מידע עליו בגוגל, מצאתי את הסרטון המצ"ב שבו הוא מספר על המלחמה, הייתי בהלם, איזה הבדל בין המח"ט שאני זוכר לבין הקשיש שבסרטון, כמובן "הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו" , לא ראיתי את עצמי אז בהשוואה לאיך אני נראה היום, בחשבון קצר שעשיתי הסתבר  לי שהמח"ט בזמן המלחמה היה בגיל של  הצעיר בבני היום.

    קחו זמן צפו בסיפורו של הקשיש ,אל תתבלבלו ,  הוא בפירוש אחד המצביאים שהצילו את עם ישראל.

           https://youtu.be/43OY5XJGfkk

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      סש"ע
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון