כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מלכות חמלה

    רבות ביליתי בין חכמים וגיליתי כי אין יפה מן השתיקה


    מורידה את חלוק הרחצה

    2 תגובות   יום ראשון, 3/5/20, 19:13

    מתישבת בכבדות על המיטה. לאט לאט מתלבשת.

    מהרהרת במקלחת הציבורית המעופשת במחלקות הסגורות. בחדר הזוגי נטול הפרטיות. 

    עם כמה שאני צל של משהו, ואין לחברה כל ענין או צורך בי, גם לי בקושי, הרי שעדיף להתאשפז מרצון בבית מאשר ליפול למחלקה פסיכיאטרית. גם אם היא פתוחה.

     

    אין לזה פתרון.

    אני אוכלת שלוש פרוסות חלה ובוכה. בוכה על הלחם, על עצמי, על שנים של געגועים.

    עד גיל 40 חשבתי שהכל אפשרי. אולי גם קצת אחר כך. לאט ובהתמדה הכל מתפורר, כמו משרדי ממשלה שמודיעים על גזרות רעות יותר ויותר, כמו חלום שהולך ומסתבך בלי יכולת לשנות דבר. הגוף המתעייף. הנפש היגעה. חנוך לוין כתב: להרוס הכל וזהו. 

    וזהו. 

     

    ברגע הזה אחרי המקלחת יש בי רצון אחד: להיחשף בפני מישהוא, שייחשף בפניי. בלי צורך לעשות רושם, בלי להיראות טוב. בלי לברור את המילים, בלי להיות מנומסים. מהבטן, מהכל, מהפרטים הקטנים ועד לטראומות שמנהלות אותנו בחיי היום יום. יש כזה דבר?

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/5/20 17:39:
      צריך להמתין. יש כזה דבר. פעם ב....
        4/5/20 10:52:
      חש ומזדהה עם הכאב שלך שולח לך חיבוק עידוד

      ארכיון

      פרופיל

      מור כרמי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין