כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שיר/סיפור/ציור

    0

    אין לי כותרת...

    24 תגובות   יום שישי , 8/5/20, 20:07

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

     

    איכשהו עם כל הזמן שהיה לי הצלחתי למרוח אותו כהוגן.

    כתמיד הייתי גם בתקופה זו "אדונית הזמן" .

    שום דבר לא בוער לי גם עכשיו כשהחיים מתחילים לחזור למסלולם.

    ואני עדיין בשלי לא מחשבת מסלול מחדש.

    עדיין לא עובדת.

    אין הכנסות. אך לפחות אין הוצאות.

    למדתי להזמין דרך האינטרנט משלוחים מהסופר.

    סידור לא רע בכלל שאולי אאמץ גם להמשך.

    מה אני צריכה כבר? קצת מצרכים?

    אני בסך הכל אדם אחד. פה אחד. עדיין עם כל השיניים.

     

    בתור מודל 1953 אני נחשבת לקשישה בסיכון גבוה. 1.65 מ' זה גבוה?

     

    חודשיים וחצי לא יצאתי מביתי. רק לחצר.

    ''

    קצת הליכות באיזור כשלא נצפה אף בן אנוש בסביבה.

    הגינה היתה עבורי תרפיה. הציפורנים שלא היו לי הלכו לגמרי.

    לרגע חשבתי שאני ממש כמו אמי זכרונה לברכה שבילתה בחצר יותר מאשר בבית.

    אפילו סיגלתי לי את התנועות האיטיות שלה והבעת פנים מחוייכת.

    וממש כמוה התחלתי לגדל אצבעות ירוקות ולדבר אל העצים והפרחים.

    הם מחזירים אהבה ומפריחים לי תודה... תראו תראו...הכל מהגינה שלי

    ''

     

    ''

     

     

    ''

     

    לא...לא השתגעתי יותר ממה שהייתי.

    הבידוד הזה לא זר לי והעמקתי את החברות בינינו.

    היום אנחנו ממש ידידים קרובים. מה? איך אוכל עוד מעט להיפרד מעצמי?

    שלא תחשבו שהכל היה דבש...אתם יודעים איזה עונש זה להיות בחברת עצמי בלי להתקהל?

    לא כדאי לכם להתנסות בזה

     

    ''

    דליה אהובתי כבר חמש שנים פורחת בעציץ כמו שעון...

    ''


    כל בוקר עשיתי התעמלות עם אברי גלעד בערוץ 13 ועוד פעמיים ביום מול היוטיוב עם המורות לגיל הזהב...לא יזיק לנער קצת סידן מהעצמות המתייבשות ולשמן מפרקים חורקים.

    בימים של מצב רוח שטותי מצאתי עצמי רוקדת כמו שאף אחד לא רואה לצלילי טוויסט, רוקנרול, סמבה או לענטז למשמע סלסולים מזרחיים...הכל הולך ולזוז זה חשוב.

    מה כפת לי. אין מצלמות נסתרות לבדר אתכם. סורי.

    ואם היו כאלה הייתם אולי מתגלגלים מצחוק לגלות שגם את המרחק הקצר בין המטבח לחדר השינה השתדלתי לעשות בריצה קלה. לפעמים הרבצתי ספרינט.

    כך עשיתי המון פעמים כשקיפלתי כביסה וכל פריט זכה לריצת סולו בדרך לארון.

     

    ואם בארון עסקינן, כל יום החלטתי להעביר סוודר, חולצה חמה או מעיל אחד לטובת הצד הקייצי של הארון. למחרת העברתי עוד אחד או שניים. זה בערך הקצב. למה לעשות הכל היום אם אפשר לדחות למחר או מחרתיים?

     

    כשכל חברותי התחילו להעביר מתכונים, צילומים וסיפורים על חגיגות במטבח, מאד שמחתי שאני לא בקטע...זה משהו שהחלטתי עם עצמי שהכי קל לי לפול לבור הזה שאין לו תחתית.

    כל זמן שיכולתי לשלוט בכך זה שימח אותי, הרגשתי שאני מנצחת את החולשה ומתחזקת על חשבונה. הרי בשאר הדברים מי אני ומה אני בנושא משמעת...וחוץ מזה על גורל העולם אני לא מחליטה אז לפחות להחליט בקטנה על מה שאפשר.

    ''

    שמחתי שילדי גרים קצת רחוק ממני ולאף אחד לא היה רעיון לבוא לשיר לי מהכביש למרפסת ולעשות לי בושות. מספיק לי שיחות הוידאו בשלב זה. כשיגיע הזמן להיפגש אז ניפגש.


    אני רוצה לקוות שאת חג השבועות נחוג ביחד במקום ליל הסדר ההזוי שכתבתי עליו בפוסט הקודם.

    ''

     

    מה עוד היה לי?


    המסכים והטלפונים היו בשימוש יתר. אפילו נדבקתי איזה שבוע לסדרה בלשית בנטפליקס.

    נראה לי שמיציתי את הז'אנר ולא ארצה לראות יותר גופות שצריך לפענח מי גרם להן להיות במצב שנמצאו. איך יכולתי לבהות בבלש האנגלי ואפילו לחלום עליו בלילה?

     

    ואגב תגידו גם אתם חוויתם שיחות וידאו כשאתם רואים סנטר נחיר או אוזן ? במצבים מביכים כאלה אני מודה שהקטנתי את התמונה...


    ''

    שאריות פריחת כליל החורש בכניסה לביתי להזכירני שהיה גם חורף חורף...

     

    הספרים התשבצים החידות היו לחברים. הגינה החביבה כמובן.

    כל כך חיכיתי שהחורף יחלוף. והוא חלף.

    פה ושם הוא עשה שריר ונתן מופע קצר אבל ברוב הימים האביב התפרץ למרפסת שלי כך שיכולתי להתענג באמבטיות שמש מפנקות. לפי הצבע שלי עוד יחשדו שביליתי באיזה אי אקזוטי מרוחק.


    ''

     

    נראה לי שיהיה לי מאד מוזר לחזור מתישהו לגלגול הקודם שלי...ועוד בבגדי קיץ...

     

    בקושי הספקתי דברים שתכננתי...לא ציירתי...לא כתבתי כפי שחשבתי...

    אפשר הארכת זמן?



    ''


    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/6/20 22:37:

      צטט: הקשתית 2020-06-02 21:45:30

      שמחה לקרוא שהפקת את המרב מהתקופה הזו, מה שנקרא "ממיץ לימון עשית לימונדה"...והפוסטים שלך תמיד סוחפים בצבעוניותם, יופיים,ההומוריסטיות והאופטימיות באהבת החיים שבך, אשרייך חגית ודש מהמרכז ♥

       

       

      תודה רבה לך הקשתית על תגובתך החמה והמלבבת!  :)

        2/6/20 21:45:
      שמחה לקרוא שהפקת את המרב מהתקופה הזו, מה שנקרא "ממיץ לימון עשית לימונדה"...והפוסטים שלך תמיד סוחפים בצבעוניותם, יופיים,ההומוריסטיות והאופטימיות באהבת החיים שבך, אשרייך חגית ודש מהמרכז ♥
        28/5/20 13:52:

      צטט: kimchid 2020-05-27 18:10:13

      הצעה לכותרת: " משהו יפה ומשיב נפש"

       

       

      תודה דניאל יקירי!  חג שמייח יפה ומרנין לב!

        27/5/20 18:10:
      הצעה לכותרת: " משהו יפה ומשיב נפש"
        10/5/20 16:48:

      צטט: שולה63 2020-05-10 12:17:21

      תאור מענין של הזמן ההזוי שעברנו

       

       

      תודה רבה שולה!  הכל זמני...

        10/5/20 16:47:

      צטט: א ח א ב 2020-05-10 09:40:20

      פריחה מאוחרת :-)

       

      לעולם לא מאוחר... :)  תודה אחאב!

        10/5/20 12:17:
      תאור מענין של הזמן ההזוי שעברנו
        10/5/20 09:40:
      פריחה מאוחרת :-)
        9/5/20 20:22:

      צטט: תכשיט 2020-05-09 18:11:37

      תמיד כייף לקרוא אותך... והפריחה מהממת... שבוע טוב ובבריאות טובה..

       

      כייף גם לי שכייף לך תכשיט לקרוא אותי והפריחה משיבת נפש עבורי...  תודה רבה ושבוע טוב!

        9/5/20 20:21:

      צטט: sari10 2020-05-09 18:04:13

      חגיתוש... את נהדרת!נשיקה
      כיף כיף לקרוא אותך.
      כל כך מחייכת אותי ואני ממש מתחברת אליך....

      המילים והתמונות והתחושות.....

      לא הספיק לך הזמן? חיוך
      מי יודע... אולי יהיה פעם שנייה....

       

       

      שרי יקרה ונהדרת! בחיי שלא הספיק לי...אנחנו הרי יצורים של הרגל. לא?

      תודה רבה רבה!

        9/5/20 20:19:

      צטט: debie30 2020-05-09 16:27:24

      הפריחה המרהיבה בשלל צבעיה היא תפאורה נהדרת ל-לבד, ופעמים רבות גם הפרחים הם חברים.

       

      פרחים הם חברים בהחלט מהסוג הכי משמח...תודה רבה יקירה ושבוע של טוב!

        9/5/20 20:18:

      צטט: bonbonyetta 2020-05-09 13:37:21

      *

       

      כן, ככה זה תמיד, חושבים שיש את כל הזמן שבעולם, אבל הוא נגמר....כל תקופה נגמרת.

      There are plenty of dog-safe alternatives to human ice cream.

       

      בדיוק זה כל תקופה נגמרת מתישהו...תודה בונבוניטה גם על התמונה הקייצית של הלקקן!

        9/5/20 20:17:

      צטט: גילהסטחי 2020-05-09 12:20:06

      מרחת את הזמן על הצד הנכון והרך של הלחם.

       

      חתיכת ממרח...זה מה שיצא...תודה גילה יקירה !  שבוע של טוב!

        9/5/20 20:16:

      צטט: barir 2020-05-09 10:13:24

      חגית היקרה, איזה יופי כתבת. והתמונות מופלאות. כל הכבוד על כל העשיה שלך עם עצמך. מאחלת בריאות ורק טוב.

       

      מרסי מרסיה תודה רבה יקרה! שמרי על עצמך ורק טוב שיהיה! אמן

        9/5/20 20:15:

      צטט: קלועת צמה 2020-05-09 00:11:50

      מאוד מזדהה, בעיקר עם עניין הזמן העובר, כך או אחרת. יפי של פרחים :)

      תודה ...יכולה לקלוע לך בצמה פרחים מהגינה :)  הזמן טס...  שבוע של טוב!
        9/5/20 20:13:

      צטט: שלויימה 2020-05-08 22:55:08

      את התמונות כיף לראות ולקרוא אותך עוד יותר נעים לגבי הכותרת - הייתי אומר "מודל 1953 כחדשה" (יד ראשונה מרופא) - אם את רוצה גם לחייך מעט

       

      שלויימה הצחקתני ולא רק חייכתני...הוספתי חלק מהצעתך לתגיות. מלא תודה יקירי! שבוע של טוב!

        9/5/20 18:11:
      תמיד כייף לקרוא אותך... והפריחה מהממת... שבוע טוב ובבריאות טובה..
        9/5/20 18:04:

      חגיתוש... את נהדרת!נשיקה
      כיף כיף לקרוא אותך.
      כל כך מחייכת אותי ואני ממש מתחברת אליך....

      המילים והתמונות והתחושות.....

      לא הספיק לך הזמן? חיוך
      מי יודע... אולי יהיה פעם שנייה....

        9/5/20 16:27:
      הפריחה המרהיבה בשלל צבעיה היא תפאורה נהדרת ל-לבד, ופעמים רבות גם הפרחים הם חברים.
        9/5/20 13:37:

      *

       

      כן, ככה זה תמיד, חושבים שיש את כל הזמן שבעולם, אבל הוא נגמר....כל תקופה נגמרת.

      There are plenty of dog-safe alternatives to human ice cream.

        9/5/20 12:20:
      מרחת את הזמן על הצד הנכון והרך של הלחם.
        9/5/20 10:13:
      חגית היקרה, איזה יופי כתבת. והתמונות מופלאות. כל הכבוד על כל העשיה שלך עם עצמך. מאחלת בריאות ורק טוב.
        9/5/20 00:11:
      מאוד מזדהה, בעיקר עם עניין הזמן העובר, כך או אחרת. יפי של פרחים :)
        8/5/20 22:55:
      את התמונות כיף לראות ולקרוא אותך עוד יותר נעים לגבי הכותרת - הייתי אומר "מודל 1953 כחדשה" (יד ראשונה מרופא) - אם את רוצה גם לחייך מעט

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      HagitFriedlander
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין