כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    רק על עצמי לספר ידעתי- צר עולמי כעולם נמלה

    תגובות (6)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      12/5/20 03:35:

    צטט: bonbonyetta 2020-05-09 13:25:10

    *

     

    הסיפור שלך עשה לי צמרמירים בכל הגוף.

    שעיר, חור, נקר, עץ. שעיר, עץ, דאב, נקר, נקבה, villosus, חור.

     

    תודה

    ובדיוק נקר כזה יש לי בגינה שלי 

     אני לא מפזר צנרת השקייה כי אני יודע שהוא יהרוס לי אותה.

    מצד שני יש לי גינה לא גדולה מידי  ובנוסף , תמיד יורד פה גשם אז רוב הזמן מערכת השקייה זה סידור למי שתמעצל לעמוד בגינה עם צינור .

     

    שמח שאהבת את הסיפור .

     

      12/5/20 03:32:

    צטט: קלועת צמה 2020-05-10 09:36:01

    תוך קריאה תכננתי להביא קישורית להרצאה ששמה: "קוף אחרי בן אדם - האמנם?", שמתקשרת היטב לעניין הנקר המופלא, ובאה התפנית המצמררת והרגיש לי מיותר, אבל אז הבנתי שיש קשר - בעלי חיים והאדם, אז הנה: https://www.youtube.com/watch?v=C5UIKSUl4Qs

     

     

     

    תמיד ישנו קשר.

    אני בעיקר אוהב לכתוב על בעלי חיים כמו שאת יודעת - מצד שני גם אנו - בעלי חיים 

    ולפעמים זה מתחבר בפוסט אחד

     

    תודה.

      12/5/20 03:30:

    צטט: גילהסטחי 2020-05-09 12:38:14

    מכונת החיים היא מחרשה שהופכת את האדמה וגורמת לתולעים ולסיפורים לצוץ ולהתגלות. הסיפור נוגע בלב.

     

    כן, גם לך מתאים דוגמאות מהחקלאות.

    תודה גילה.

      10/5/20 09:36:
    תוך קריאה תכננתי להביא קישורית להרצאה ששמה: "קוף אחרי בן אדם - האמנם?", שמתקשרת היטב לעניין הנקר המופלא, ובאה התפנית המצמררת והרגיש לי מיותר, אבל אז הבנתי שיש קשר - בעלי חיים והאדם, אז הנה: https://www.youtube.com/watch?v=C5UIKSUl4Qs
      9/5/20 13:25:

    *

     

    הסיפור שלך עשה לי צמרמירים בכל הגוף.

    שעיר, חור, נקר, עץ. שעיר, עץ, דאב, נקר, נקבה, villosus, חור.

      9/5/20 12:38:
    מכונת החיים היא מחרשה שהופכת את האדמה וגורמת לתולעים ולסיפורים לצוץ ולהתגלות. הסיפור נוגע בלב.
    0

    הנקר של יהודית

    6 תגובות   יום שבת, 9/5/20, 03:01

    הנקר של יהודית

     

    לפני שנים אחדות הוזמנתי לבקר אישה שהתקנתי בגינתה מערכת השקיה.

    בטלפון , היא נשמעה די מבולבלת.

    בהתחלה הכל עבד כמו שצריך והיא היתה מאד מרוצה – שאפילו נתנה את הקשר שלי לאחרים שיזמינו ממני מערכות השקיה,- אמרה.

    אבל לאחרונה, בכל פעם שהיא משקה יש שלוליות ובוץ בכל מקום, והשיחים בסוף הערוגה מצהיבים ומתייבשים.

     

    בשעה הייעודה התייצבתי בביתה,

    היא הזמינה אותי להכנס בחיוך חם ולקחה אותי לגינה,

    דירה נעימה במרכז העיר,

    מאחורי הגדר הסבוכה לא שומעים את שאון העיר, הצופרים - גם הם – נשמעים מרוחקים ככאילו עברנו ליקום מקביל.

     

    היא הלכה לעשות תה וחזרה עם צלוחית עמוסה בפרוסות עוגה.

    היא דחקה בי שאקח עוד פרוסה ועוד פרוסה, אין לה אורחים אחרים – היא אפתה את העוגה עבורי.

     

    השיחה גלשה להא ודא,

     לפי שמי היא ידעה שאני יהודי , ותוך שאני מספר לה איפה הייתי ומה עשיתי היא צוחקת ואומרת על היהודי הנודד ומאז הציוי התנכי לאברהם- " לך לך" –כל היהודים נודדים.

     

    אני מחייך ועונה לה במשפט

    "לעצים יש שורשים – ליהודים יש רגליים"

     

     

    ואני יוצא לשוטט בגינה .

     

    תןך כמה דקות הבנתי את מקור הבעיה.

    הברוש החסון שבקצה הגינה משמש בית לנקר...

     

    בכל פעם שמתחשק לו לשתות , הוא למד איכשהו שבצינורות יש מים – ומה יותר פשוט עבורו – לנקב חריר קטן בצנרת הטפטוף ולשתות מים.

     

    אולי זה מוחו הזעיר , אבל כנראה שהוא שוכח את המקום האחרון בו הוא ניקב  ובכל פעם הוא מנקב חור חדש...

    ועכשיות בכל פעם שהיא פותחת את ברז ההשקיה , מים מתיזים לכל עבר , ומכיוון שאין לחץ בצינור , המים אינם מגיעים לשיחים בסוף הצינור והת מתייבשים ומצהיבים.

     

     

    אני מתחיל להסביר לה על הנקר.

    על המהירות בה הוא מנקב חורים בקליפת העץ, עד כדי מאה נקישות בדקה ,

    מוחו עטוף ברצועות שרירים אלסתיים, שמחזיקים את המוח במקום בזמן הנקישות – אחרת היה סובל מזעזוע מוח,

    העיניים שלו נעצמות בתזמון מדוייק לנקישות – אחרת היו ניתזים לעיניו שבבים ,

     

     ואם זה לא מספיק – אני מסביר לה –

     

    הלשון , הלשון הוא החלק המדהים אצל הנקר.

    הלשון יוצאת מנחיר האף, מקיפה את הראש, וחוזרת דרך חריר בתחתית המקור – חזרה לחיך...

    הלשון , ארוכה ודביקה,

    אחרי שהוא מנקר חור בקליפת העץ , הוא מחדיר את לשונו עמוק לרווח שבין העץ והקליפה ומחפש בעזרת הלשון טרמיטים,

     כשהוא מרגיש בטרמיט, הוא עוטף אותו בחלק הדביק של לשונו , מושך חזרה את הלשון הארוכה לפה ואוכל את החרק...

     

    נראה שהתלהבתי יתר על המידה בתיאור הנקר, היא מוקסמת מהידע הזיאולוגי שלי ושואלת , איך זה שאני תעסק בחקלאות והשקייה אם אני כל כך אוהב בעלי חיים ?

     

     

    זה סיפור ארוך - אני מחייך -  ואומר לה שזה סיפור לביקור הבא..

    אני אומר לה "ג'ודית" , תוך שאני מסביר לה את תהליך התיקון והמחיר.

    היא מפסיקה אותי בחדות ומתקנת אותי – "לא ג'ודית" היא אומרת – "יהודית".

     " יהודית" היא חוזרת ומדגישה את ההגייה הנכונה.

     כמובן שעברית אינה שפת האם שלה, אבל הבנתי שההגייה הנכונה היא על האות ה'.

     

     

    היא מספרת לי בעיניים נוצצות ודומעות על ילדותה ברומניה,

    לפני המון שנים, ואיך סמוך לביתה ברומניה היתה ילדה שקראו לה " יהודית"

    ופעם, מוקדם מוקדם בבוקר , באמצע החורף, היא ראתה את הילדה יהודית צועדת יחפה בשלג,

     

    יחד עם שאר היהודים מהעיירה,

    ויהודית הלכה יחפה בשלג.

     

    עכשיו הדמעות כבר נקווית בפינות עינייה,

     

    היא מספרת שהיא רצתה לצאת ולרוץ אחרי יהודית לתת לה את הנעליים שלה – אבל אמא שלה לא הרשתה לה לצאת...

    היא המשיכה לעקוב אחרי השיירה של היהודים עד שהם נעלמו בעיקול הכביש – ומאז היא לא ראתה יותר את יהודית.

     

     

    כמה שנים אחר כך , הסתיימה המלחמה,  והיא עברה לקנדה.

     כשהגיעה לקנדה היא החליפה את שמה ליהודית ,

     

     היא עדיין לא יכולה לשכוח את יהודית הקטנה – הולכת יחפה בשלג.

     

    דרג את התוכן:

      אבו4

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      שלויימה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין