כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הכתל המערבי

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    08/5/2017

    0 תגובות   יום ראשון, 10/5/20, 00:06

     

    הוא צועד לו לאיטו לבית הקברות של הכפר.יום נעים והשמש האביבית קופחת על קרחתו החשופה. הוא נזכר בכובע שהשאיר על השולחן בסלון והצטער שברגע האחרון לא עלה בדעתו להניח על ראשו. מעט לפני הכניסה לבית הקברות, ניצבת לה האנדרטה בצורת אובליסק ושמות הנופלים חרותים עליה בתוספת הקדשה לנופלים למען הנטיון (המדינה), ממלחמת העולם הראשונה, ואלה מהמלחמה השנייה. הוא מנסה לקרוא את השמות החקוקים עליה אך ראייתו כבר אינה כשהיתה. בכל מקרה השמות לא יספרו את אשר עברו..

    מימין לכניסה הוא מזהה את מקהלת ילדי הבית ספר המקומי בליווי מורתם. מצד שמאל עומדים דום  שלושה דגלנים עם דגלים בצבעים שונים שאינם שייכים לפאטרי. הם נראים רגועים, חלקם מעבר לגיל העמידה, משוחחים על דברים שונים, או על כללי הטכס. לצידם, מספר יוצאי צבא, ותיקי מלחמות מקושטים במדיהם החגיגיים, שנראה שנשמרו במיוחד לטכסים מאין אלה. על מדיהם המגוהצים מונחים סרטים צבעוניים בליווי מדליות הוקרה על פעילויות שביצוע או סתם הקרבה למען המדינה

    "Pour la France.

    ראש העיר עומד לו במרכז, כלידו מנהל הטכס,שניהם ממתינים לאות הפתיחה בשעה הידועה. 12 בצהריים נפתח יום הזכרון. ראש העיר מכריז בקריאה מדף נייר שבידו את פתיחת יום הזכרון לחיילים שהקריבו את חייהם כדי לשמור על חרות צרפת מידי הצורר הנאצי. באותו הרגע שמנהל הטכס  קורא לדגלנים להעברת הדגל לחצי התורן, הוא נזכר בטכסים שהוא השתתף לפני כמה שנים בבית הכברות בקיבוץ. הוא ניזכר במסדר הכבוד, הנחת הזרים על הקברים, על קריאת יזכור ועל שלל סממנים המקבילים בין הטכסים בשתי מדינות שונות. היתה לו איזה שהיא גאווה מהולה בעצב על חברים צעירים שנפלו למען הגנה על המולדת. כל זה אל מנת שילדים, נשים, אבות ובנים יוכלו לחיות בחופש יחסי ולא יאלצו לחיות תחת כיבוש. הוא נזכר בנופלים,חלקם נהרגו בקרבות, אחרים ברצח או פיגועים ןחלקם בתאונות במהלך שירותם הצבאי. כל אחד וסיפורו האישי המיוחד ששיך רק לו. אחדים היו עם משפחה  שהשאירו אחריהם יתומים ובוכיים את חסרונו של אהובם למרות השנים שעברו.  הזכרונות על חברים שאבד, פנים שמות, חוויות, הכל מתערבב.

    ברגע מסויים תרועת החצוצרה מעירה אותו ממחשבותיו. המציאות העכשווית חוזרת. כאן, עכשיו באיזה כפר בצרפת 2017, או אולי אנחנו במאי 1990, או אפילו במאי 1945. הוא מנסה לדמיין את המציאות של אחרי המלחמה. אבל על איזו מלחמה מדובר. האם המלחמה הסתיימה במציאות. נחתם איזה הסכם שלום? כן למלחמה ההיא. הגדולה וההאכזרית מכל. בימים אלו, השלוים והרגועים, בסופם של מאבקים ארוכים וקטלניים הגענו למין רגיעה בין-לאומית.הוא מנסה לדמיין לעצמו על העתיד הצפוי לנו בעולם המוזר בו הוא חי.האם ילדיו יכלו לחיות הפלנטה טובה יותר? רגועה ונקייה או רועשת, אכזרית וחסרת מצפון.הצורך להאבק, להילחם כדי שהמנע שפיכת דמים נעשה נושא בראש מהוייהם של מדינות העולם והאוכלוסיה במדינות רבות נעשית אנטי שפיכות דמים כמטרה להצלת המדינה. האם השפיות תגיע בסופו של דבר למין האנושי כדברי מישל הנביא: " וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, ויחתתו את חרבותיהם לחתתים".

    בעצם משלי תהה איזה מצב אוטופי . הוא ציפה מהמין האנושי להתעלות כדי שאוייבים יהפכו לאוהבים. אך האם "האריה יסתכל על היונה בעיניו האוהבות".

    תרועת החצוצרה , העירה אותו מהגיגים שבהם הוא חלם.

    תם הטכס..

    ''

     

    ''

     

    ''

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      Eroit
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין