כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ארבע שנים לנצח

    0 תגובות   יום שני, 11/5/20, 00:34

    בין מחנה יהודה לשוק הכרמל.

    בתחילת שנות השבעים גרתי בירושלים משך מספר חודשים, עד שהחורף הירושלמי הקשה הבריח אותי ועברתי לגור בת"א. בשני המקרים הזדמן לי לגור סמוך לשווקים הידועים : מחנה יהודה והכרמל. בירושלים גרתי סמוך לשוק, ברחוב המדרגות וכל ערב כשיצאתי לבלות, הייתי עובר דרך השוק. בתל אביב, התגוררתי באלנבי 60, ממש ליד שוק הכרמל, בבניין שנשק ל"כרם התימנים", בחדר שכור אצל בעלת בית קשישה. התמזל מזלי ובתקופה שגרתי שם הציגו בקולנוע הסמוך, (שני בתים ממני) אלנבי, את הסרט הידוע: הסנדק...

    בירושלים היה החדרון ששכרתי בתוך בית ירושלמי עתיק (עם כניסה נפרדת!) סמוך לבית העם, שהיה מרכז התרבות של ירושלים ולמשביר, שגם סימל באותם ימים את הצנטרום של הפיילה...

    בת"א, הדירה הייתה קרובה לקולנוע מוגרבי המפורסם, שעל מסכיו עלתה באותם הימים הסרט הראשון בסדרת סרטי "רוקי". אני זוכר שאיך שראיתי את תמונות הפרסומת של הסרט, מיד נדלקתי והבנתי שהולכת להיות פה מהפכה של ממש... צמוד לבניין של קולנוע מוגרבי, היה "מרתף המציאות" של מוצרים יד שנייה, שם מצאתי את כל מבוקשי, החל ממכשירים חשמליים וכלה בחולצות ומכנסיים הדוקים להפליא...

    עוד מקום מרכזי בחיי, באותם ימים, היה שוק הספרים של רחוב אלנבי, שהיה ממוקם בחצר שפנתה לרחוב אלנבי, כמאה מטרים דרומית לשוק הכרמל. שם יכולתי לחרוש את הספרים המשומשים הרבים (בעיקר באנגלית) וגם את החוברות קומיקס של אותם הימים, שהייתי ממש מכור אליהם (עוד לפני שהיו קיימות חוברות קומיקס בעברית....).

    בתקופה מגורי בירושלים טרם הספקתי לקבל תעודת בגרות ונאלצתי בהתחלה לעבוד בעבודות שחורות. באותם ימים עבודה היית מוצא בלשכת התעסוקה וכך יצא ששלחו אותי לכל מני עבודות שונות ומשונות. מצאתי את עצמי בין היתר, עובד בחפירות של הכותל המערבי. כמו כן התמזל מזלי (הרע) ונשלחתי לעבודות עם טוריה, שם בעל הבית הגיע למסקנה שעדיף לו להחליף אותי עם פועל ערבי... הפקיד בלשכת התעסוקה היה מכריז על מקום עבודה ומבקש "מנדבים". פעם אחת כשמישהו הציע את עצמו לתפקיד, שאל הפקיד: "אתה יודע קרוא וכתוב?!" "מה עשית אותנו חמורים?!" ענה האיש. הפקיד מאוד התרגז לתגובתו ואמר "אני לא יכול לעשות אותך חמור אם אתה לא חמור!".

    הגעתי למסקנה שלשכת התעסוקה לבלתי מקצועיים, זה ממש מקום מחורבן ועל כן למדתי פקידות ועברתי את מבחן משרד העבודה וכך הצלחתי לעבור ללשכה של המקצועיים. הדבר פתח לי אופקים חדשים ופקידת לשכת התעסוקה הציעה לי להצטרף לקורס חשמלאי מוסמך, שיש להם. שמחתי מאוד, אבל לאכזבתי הגדולה, בדיקות רפואיות גילו שאני עיוור צבעים, דבר שפסל את מועמדותי...

    לבסוף עברתי, כאמור, לת"א, אחרי שהשלמתי את בחינות הבגרות ונרשמתי לקורס טכנאים באורט מבוגרים. כך קרה שלמדתי שנה שלמה, תוך השלמת הכנסה בערבים, בשמירה, עד שממש סמוך לסיום הקורס, פרצה מלחמת יום כיפור...

    בסוף בת"א הצלחתי למצוא עבודה והתמקמתי בדירה משלי ומשפחה. אבל ותמיד אני נזכר בזמנים האלו, בין ירושלים לת"א, סך הכול ארבע שנים. זאת תקופה קצרה, אבל היא נראית לי כמו חיים שלמים. תמיד אני חוזר ומהרהר בהרפתקאות הרבות והשינויים שעברתי באותן שנים. זאת לעומת עשרות שנים שבאו אחר כך, בהן התייצבתי בעבודה ובמקום קבוע.

     

    אנחנו שנינו מאותו רחוב של אז

    למרות שבמציאות אתך אני לא נפגש

    כשספרת לי שבאותם שנים ממש

    שגרתי ברחוב אלנבי דאז     

    גם את הסתובבת שם בתור נערה

    אני פתאום דמיינתי אותך נכנסת לתמונה

    וזיכרון של אז פתאום הפך די מרגש

    כי דמיינתי איך אני ואת שם בעבר ניפגש...

    כן זה היה יכול להיות ממש מרגש

    בכל המקומות שהרגשתי אז כה בודד

    לו אתך בלב הייתי אז נודד

    היית מביאה אור והילה

    נוכחותך הייתה לי כה מועילה

    כשבאתי לעיר הגדולה להתגורר

    בדירה שכורה והייתי מטייל

    באותם מקומות ממש

    שגם את היית שם אבל אותי לא פגשת

    האם את יכולה לדמיין

    אני ואת באותם מקומות שנינו נזדמן?

    ודאי היה אז הכול אחר

    כי אז הייתי כה בודד

    שלא יכולתי אותך אפילו לדמיין

    כל האור וטוב הלב שלך בדרכי מזדמן

    ואפילו בוודאי לדבר אתך מתבייש

    גם אם אז אותך הייתי פוגש

    אבל עכשיו ממרחק שנים

    אני חופשי לדמיין כאוות נפשי

    וליפות את הבדידות של אותם ימים

    את היית אז מוסיפה לי כה הרבה לחיים

    שהיו אז כל כך שוממים

    ושמחה היית מביאה לעצב שבפנים

    חיוך היית מעלה לי על הפנים

    כמה את חסרה לי אז

    אני ממש צורך בך עז חש

    היינו אז ודאי מטיילים

    באלנבי של אותם הימים

    עוצרים בבוטיק העוף

    ונהנים יחד מהאוכל ומהנוף

    ובמדרגות של מוגרבי הישנה

    היינו עולים לראות את תמונות הסרט הבא

    כן הסרטים הגדולים של אז

    אתך הייתי חולק חוויות כל כך נרגש

    כן אני אתך עכשיו נפגש

    בעבר באותו רחוב ממש

    ואני יכול היטב לחוש

    איך העצב והבדידות נעלמים

    ובמקומם באים רגשות טובים

    כן את סיפרת לי על תקופת הנעורים

    כשגם את היית שם בתל אביב של שנות השבעים

    שביקרנו באותם המקומות

    באלנבי ובשאר הרחובות

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      בולוג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארווין קליין: מדוע קראתי לבלוג שלי בולוג