כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    לחופש נולדה

    תגובות (1)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      13/5/20 18:14:

    סיפור נהדר ציפי. מאוד אהבתי!!!
    איך הכל מקבל פרופורציות אחרות.....

    השמלה של חנה

    1 תגובות   יום שני, 11/5/20, 19:08

      חנה חיכתה לרגע שבו יהיו הקלות בסגר כדי ללכת סוף סוף לקניון ולקנות בגדים. בחודשיים האחרונים לא היה לה צורך בבגדים חדשים מכיוון שיצאה לחל"ת ובילתה את רוב זמנה בבית, למעט גיחות לסופר או להליכה בשכונה. בשני המקרים האחרונים הסתפקה בטרנינג. 

     

    נדרש לה זמן רב להתארגן ליציאה מהבית. היא סידרה את שערה התלבשה בהידור והתאפרה ארוכות מול המראה. היה לה שפע של פנאי להשקיע בעצמה והיא ניצלה אותו עד תום.

     

     כשסיימה טפפה על עקביה הדקים לכיוון הרכב, פתחה את הרכב בעזרת שלט והתענגה על צליל פתיחת הדלתות שמזמן לא שמעה. חנה העיפה מבט במכוניתה בטרם התיישבה מול ההגה. היה נדמה לה שזהו רכב אחר ולא הרכב שלה, חלפו מספר שניות עד שהתרגלה למראה הריפוד ההגה עם כיסוי העור הצבעוני, לוח המחוונים והעליונית שהשאירה מזמן במושב האחורי למקרה שיהיה לה קר. האוטו היה נקי להפליא, כבר שכחה שהכניסה אותו לשטיפה לפני פרוץ המשבר.

     

    לבסוף התיישבה על כיסא הנהג באיטיות, התרווחה עליו וחגרה את חגורת הבטיחות. צליל הנקישה של האבזם, קולו של המנוע וקול הגלגלים המחליקים על רצפת החנייה נעמו לאוזניה כמוזיקה אהובה. עד כה לא השגיחה בקיומם של צלילים אלה, תמיד אצה לה הדרך. 

     

    הנסיעה לקניון הייתה קצרה ואולי אף קצרה מידי עבור חנה כמי שגילתה מחדש את חווית הנהיגה. היא החנתה את הרכב בחנייה עטתה מסכה ופסעה לכיוון הכניסה. בדיקת החום עברה בשלום. המחיצה האחרונה בינה לבין משאת נפשה, מסע הקניות, הוסרה. היא הסתובבה ברחבי הקניון מרותקת לחלונות הראווה המציגות בגדים, נעליים ותיקים בשלל צבעים, סורקת בעיניה פריטים שכדאי להוסיף לסל הקניות שהולך ומתמלא בדמיונה.

     

    לאחר שהסל עלה על גדותיו הגיע הרגע לממש את הפנטזיה שלה. חנה נכנסה לחנות הראשונה שסימנה כיעד במסלול הקניות ששרטטה במוחה בזמן הסיבוב המקדים. היא סקרה ביסודיות את המדפים ומתלי הבגדים אך בסוף בחרה כהרגלה בפריטים הראשונים שצדו את מבטה כשנכנסה לחנות. חנה שילמה והמשיכה לחנויות הבאות שסימנה במסלול. מכל חנות יצאה כשברשותה עוד שקית בגדים. משקל השקיות שנשאה בשתי ידיה הכביד עליה ואותת לה שהגיע הזמן לסיים את מסע הקניות היא חשה סיפוק עצום כאדם רעב שאכל ארוחת מלכים וממש כמוהו הצטערה שלא נותר לה מקום לקינוח.

     

     בנסיעה חזרה הדליקה את הרדיו ברכב והצטרפה בעליצות לשירים שהתנגנו בו. כשעלתה במעלית לדירתה הבחינה במראה בחיוך שנותר על פניה, חיוך שאחראים לו בגדים חדשים ומוזיקה טובה.

     

    מיד עם כניסתה לבית החלה חנה למדוד את הבגדים מול המראה כשהיא בוחנת את עצמה מכל זווית אפשרית. בסיכומו של דבר הייתה מרוצה מאוד מהרכישות החדשות, במיוחד משמלת התחרה הלבנה האביבית. היא החליטה ללבוש אותה כשתבקר בבית הוריה, לאחר חודשיים שלא נפגשה עימם. 


    יום המפגש הגיע. חנה התרגשה מאוד לקראת המפגש עם הוריה וכבר תכננה מראש מה לשאול אותם ומה לספר להם  כדי לנצל עד תום את זמנם היקר יחד. כשהגיעה לביתם היה קשה לה לא לחבק את הוריה אך  היא נמנעה מלעשות זאת מפאת הדאגה לבריאותם. הם כמובן החמיאו לה על השמלה היפה שלבשה לכבודם.

     

     כשהגיע הזמן לאכול עזרה להוריה לערוך את השולחן ולהגיש את האוכל. לאחר מכן התיישבו שלושתם לאכול כשהיא שומרת על מרחק ביטחון מהם. במשך הארוחה התנהלה ביניהם שיחה ערה וקולחת שבה עדכנו איש את רעהו בחוויות ובתובנות מימי הסגר. דבר לא עניין את חנה אתה מלבד הוריה, היא המתינה למוצא פיהם בשקיקה ושיתפה אותם באנקדוטות מחייה  מבלי לשים לב למאכלים  שהכניסה לפיה אגב השיחה

     

     רק בסוף הארוחה כשחנה קמה לפנות את השולחן שמה לב ששמלתה זרועה בכתמים שומניים. אימה הביעה את צערה על השמלה היפה שהתלכלכה והציעה לה לכבסה עם מסיר כתמים. בימים כתיקונם שמלה חדשה שהוכתמה בכתמים שספק אם ניתן להסירם היתה מעכירה את מצב רוחה של חנה, אך לא היום, דבר לא יכול היה לגרום לה לדכדוך, בוודאי לא שמלה. "שטויות אמא, מקסימום אקנה שמלה חדשה" השיבה  מחוייכת לאימה המופתעת. 

     

     אף אם השמלה לא תשוב להיות צחורה כשהייתה, הלא סיפקה לה חווית קניה מופלאה בראשוניותה ומילאה את יעודה כלבוש חגיגי לאיחוד משפחתי מרגש. משהושגו מטרות אלו אין לה חשיבות אלא כבגד שתלוי בארון.

     

    חנה בילתה בחברת הוריה  עד שעות הערב המאוחרות. לאחר שנפרדה מהם יצאה מביתם במהירות מחשש להיתקל בשכנים שעלולים לראות  את שמלתה המוכתמת. למזלה לא היה איש בחדר המדרגות. ברחוב, בדרך לרכבה, האטה את צעדיה, הירח שנחבא מאחורי עננים  נחלץ לעזרתה ולא  האיר עליה.  

    דרג את התוכן:

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ציפידרור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין