כותרות TheMarker >
    ';
    0

    שיחה עם אלוהים (13)

    2 תגובות   יום ראשון, 17/5/20, 05:45

    - אוף. 

    - אוף מה?

    - התחלתי לכתוב שיחה ונמחקה לי.

    - אז תכתוב מחדש. 

    - אני כותב מחדש. 

    - אז מה אתה מתלונן כל היום? 

    - צריך להיות שם בשביל להבין.  

    - דווקא בדיחה טובה. 

    - על חשבונך. 

    - דווקא נחמד בדיחות על חשבוני. נמאס לי מכל התעשה לי, תעזור לי כל היום. ספרו בדיחות. 

    - אז תתפטר. תמנה אותי לאלוה. שב בבניין בלילה, תעשה שמירות. 

    - בבקשה. 

    - באמת?

    - באמת. 

    - ואין לך בעיה עם זה שאני אשנה את כל העולם ואשפר אותו, כך שלכולם יהיה נחמד?

    - אתה לא תעשה את זה.

    - ברור שכן. 

    - לא, אתה לא. 

    - למה לא?

    - כי אז תראה את הדברים מנקודת מבטי, ותבין שאסור לך לגעת בקיים, ושהדברים מונחים באופן הטוב ביותר האפשרי, וכי כך טוב, והגאולה כבר כאן. 

    - איך יכול להיות השם? איך? איזו מין גאולה זאת?

    - הגאולה היחידה האפשרית. זה מוכרח. 

    - אבל זה מרגיש כל־כך לא גאול. זה מרגיש זוועה וגיהנום ומוות ושואה. 

    - אבל זאת הגאולה. 

    - אנחנו עד כדי כך מוגבלים?

    - כן. 

    - למה?

    - כי אתם כלים עדינים, ואם אמלא אתכם בגאולה מיד, תתנפצו כולכם ולא יוותר מכם דבר. 

    - נו, ומה הבעיה עם זה?

    - נו, תגיד אתה. 

    - אין בעיה עם זה. 

    - יש. 

    - אז תסביר. 

    - לא. תסביר אתה. 

    - אם אנחנו לא נהיה אז...

    - אז....

    - אז ההעדר הכפול שלך לא יוכל לחקור את עצמו ואת היקום

    - ואז..

    - ואז ייווצר חסר מהותי, והעולם לא יהיה שלם. 

    - למה הוא לא יהיה שלם. 

    - כי אז רק אתה תהיה נוכח, ולא תוכל לדעת את עצמך דרך ההעדר, רק דרך השלם, ולא יהיה מעניין, פחות או יותר. 

    - נכון. אבל...

    - מה אבל....

    - אתה הולך להגיד אבל...

    - נכון. אבל אז זה אומר שהגאולה לעולם לא תגיע, כי אז, לפחות איך שאנחנו מבינים גאולה, הלימוד שלך את עצמך באמצעות ההעדר ייפסק, וזה לא ייתכן. 

    - למה זה לא ייתכן?

    - אתה אומר שהמצב כמות שהוא מתחייב משום שאלולא היה, לא היה יכול להתקיים לימוד האלוהים באמצעות ההעדר. 

    - נכון. 

    - אז עכשיו אתה אומר שיש לזה תאריך תפוגה. ואם כך, הרי שמתישהו, אי־שם בעתיד, קיים או  יתקיים איזה רגע שממנו ואילך בטל הצורך שלך ללמוד את עצמך בהעדרך, ואז הכל יהיה מצד השלם, וממילא אנו נפסיק, נחדל, נהפוך מיותרים. ואם תאמר שאין לזה תאריך תפוגה - הרי שלעולם לא תגיע הגאולה. 

    - יפה מה שאתה אומר, אבל אני רואה כאן בעייה. 

    - והיא?

    - אתה מאמין יותר מדי לעצמך לגבי האופן שבו אתה מבין גאולה. 

    - אהה. אולי זה לא ככה, אתה אומר. 

    - אולי. 

    - אבל כך מלמדים החכמים. 

    - לא, הם לא מלמדים כך. אתה מבין כך. 

    - אז תסביר. 

    - לא. אתה תסביר. 

    - לא יודע. יבולע המוות לנצח. צדיקים יושבים, עטרותיהם בראשם, נהנים מזיווה של שכינה. 

    - נו, מה הבעייה עם זה?

    - שזה מבטל את הקיום המוכר, את המציאות הפיסית. את העולם הזה. 

    - למה?

    - מה למה? אם המוות יחדל להיות כוח, ואם כולם יישבו בשאנטי וייהנו מזיווה של שכינה, מה הקשר לעולם הזה?

    - אבל למה אתה מחיל את הגאולה על כולם בפרק זמן אחד? למה לא יכול דור קודם להגאל, והדור הנוכחי לחיות את חייו, והוא ייגאל בתורו, והדור הבא יחיה את חייו בעולם הזה, ויעבור את מבחניו, ויבוא לידי גילוי וגאולה אחר־כך. מה מפריע לך הקיום של העולם הזה, ומה הצורך הנואש והדחוף הזה לבטל את הזמן?

    - כי אני רוצה שכולם ייגאלו ויהיה להם נחמד. 

    - אבל זה מה שקורה. אלא שקצת יותר לאט ממה שאתה רוצה, ממשאלתך הילדותית, משום שעלי להוסיף וללמוד את עצמי. 

    - אני כמו שלום עכשיו? גאולה עכשיו? למרות שלא בשלו התנאים, ואי אפשר עכשיו?

    - משהו כזה, כן. 

    - איזה דיכאון. איזה דיכאון. גילוי מזעזע. אני שמאלן של גאולה. זה מסביר כמה דברים.

    - כמו?

    - כמו הנטייה שלי לדיכאון. את השנאה שלי כלפי כולם, הרצון להכחיד, לבטל, להרוס את הקיים.

    - ככה אתה רואה שמאלנים?

    - כן, ככוח של הרס. 

    - הם רואים בך כוח של הרס. 

    - וכך מתחדדת סכין בירך חברתה, וניצוצות ניתזים לכל עבר, והחיים נחיים ומתחיים.

    - מוזרות המלים נחיים ומתחיים. 

    - אתה נשמע כמוני. 

    - כי אני באמת כמוך, לפחות כשאני מדבר איתך.  

    -

    -

    -

    -

    -

    -

    - אז מה יהיה בגאולה?

    - אז הכלים הישנים ייעשו מיותרים, ואתם תצטרכו לתור את המציאות החדשה. 

    - זו בלי המוות, בלי הסבל, בלי הבשר?

    - אולי. רבים מכם מתארים לעצמם כך את המציאות הבאה, אבל היא תהיה מה שהיא תהיה. לא מה שאתם חושבים שהיא תהיה. 

    - ספר. 

    - אי אפשר. 

    - אפשר. 

    - ספר אתה לנמלים על הכאב שלך, על הרעיונות והפחדים שלך, על התקוות שלך, על התבדותן. הראה להן פונט כלשהו, הלווטיקה או פרנק־ריהל. מה הן יבינו? (אני מתבאס לכתוב תבנה, עם דגש חזק ב - נ'). 

    - אבל אנחנו לא נמלים. 

    - אז אפשר לומר לכם שאתם לא יכולים להבין את המציאות החדשה שתצמח מתוך זאת הקיימת. שהיא תהיה שונה תכלית שינוי, ולא ניתנת לתיאור במלים, אבל ניתנת להבנה מתוך חווייה ישירה. זה מה שאפשר לומר לכם. 

    - אבל יש לי חזון. 

    - אבל חזונך הוא חזונך. המציאות לא חייבת לו כלום, לחזון הזה. אפשר שהוא יתקיים, ואז אנשים שיקראו אותך יחשבו שהיית נביא או משהו כזה, ואפשר שלא יתקיים. זה לא תלוי בך. 

    - האמת שרציתי לדבר על תאוות הפרסום של אנשים, בהקשר של השיחה הקודמת, וגם להסביר איזה עניין בכל הנוגע לשורשים רוחניים. 

    - אז בשיחה הבאה. גם ככה התפזרנו הרבה יותר מדי. 

    - טוב. 

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/5/20 15:14:
      דיאלוג פנימי נגיש. תודה. קשה לעצב חזון ואני מכבדת מאוד את המגבלה הזאת :-)
        19/5/20 08:51:

      שולח כוכב הערכה והזמנה לטעום מהקפה שלי