כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    תעלומת הרצח הכפול

    6 תגובות   יום שישי , 22/5/20, 10:29

    תעלומת הרצח הכפול

    היה? לא היה!

     

    היא נשענה על הסורג הירוק שהעירייה הציבה סביב עץ צעיר, ושיחקה בטלפון הנייד שלה. שערה האדמוני הבהיר, ג'ינג'י טבעי, שהיה קלוע לצמה עבותה שהשתפלה מכתפה ונחה על שדהּ השמאלי, משך את תשומת לבי. קצה הצמה היה צבוע בצבע בורדו, בצורה מוגזמת לטעמי, כאילו נטבל ביין אדום.

    "מה אתה נועץ עיניים?" הרימה את ראשה ואת קולה אליי.

    "את בחורה מושכת", אמרתי.

    הבחורה התמירה והחטובה לבשה בגדים הדוקים שהבליטו את חמוקיה, ועל עיניה הירוקות הרכיבה משקפי קריאה, שלא הפחיתו מיופייה. צרמו לי הנזם באפה ושלשת העגילים שהיו נעוצים בכנף אוזנה.

    "אתה לא מתבייש? בגילך יכולת להיות אבא שלי!"

    "בת כמה את?"

    "אני בת עשרים", ענתה בגאווה של ילדה קטנה המתיימרת להיות גדולה ובוגרת.

    "את רצינית? חשבתי שאת בת שש עשרה".

    "הרבה אומרים לי את זה".

    "את לומדת? את לא נראית לי בצבא".

    "לא גייסו אותי. אני עובדת".

    היו לה פנים אינטליגנטיים, וחשבתי שהיה מתאים לה להיות סטודנטית.

    "במה את עובדת?" שאלתי.

    בטרם הספיקה לענות, ארוס חלף לו במעוף מעלינו, וירה בנו את חיציו. כהלום שיקוי אהבה, התקרבתי לעברה, והיא ניתקה מן הסורג לעברי. התחבקנו ונסחפנו בנשיקה שנמשכה כנצח. העץ הצעיר שבסורג גדל וצמח בקצב מהיר, וענפיו כיסו אותנו כסוכת פעמון, מנתקים אותנו מכל העולם שמסביבנו.

    כשהתנתקו שפתותינו והחזרתי לעצמי את הנשימה, בכלל לא זכרתי לשם מה הגעתי לשכונת רחביה.

    "החניתי את המכונית שלי לא רחוק, בואי ניסע מכאן".

    "יאללה, בוא".

     

    בנסיעה במכונית הבנתי ששמה תהל − השם שבחרה לעצמה במקום השם שנתנו לה הוריה.

    "גדלתי בשכונת בית וגן", אמרה, "אולם לא הסתדרתי עם העולם החרדי. הוריי הקפידו מאד על קיום כל המצוות, ואני לא. רציתי להתנסות גם בדברים אחרים, אסורים. היו לי אתם הרבה התנגשויות, והיום אני מבינה שזה היה משבר ומרד של גיל ההתבגרות".

    "ואיך הגעת הנה?" שאלתי. היה ברור לי שהיא עזבה את הבית.

    "בגיל חמש-עשרה, היה לי ערב אחד ריב גדול עם הוריי. רציתי עגילים וחורים באזניים. המריבה הסתיימה בצעקות ובבכי. בלילה, כשאחיותיי והוריי ישנו, הכנסתי לילקוט בית הספר כמה בגדים ותכשיטים וגם שבעים ₪, שהוצאתי מן הקופסה בה שמרה אמי את הכסף שלה. בבקר הלכתי כאילו לבית הספר, אך למעשה ברחתי מן הבית, ויותר לא חזרתי".

    "ולאן הלכת?"

    "הבנתי ש'כיכר החתולות' וכיכר ציון הם מקומות הריכוז, שילדים ובני נוער חסרי בית מתקבצים בהם, והלכתי לשם".

    "ו....?"

    "פגשתי שם נערה בת גילי, רוני, שכבר שלוש שנים חייתה ברחוב, והיא לקחה אותי תחת חסותה. הלכתי אתה לאיזו חורבה בליפתא, שהיא ושתי בנות נוספות השתלטו עליה, ואני הצטרפתי אליהן כדיירת רביעית".

     

    הגענו אל ביתי שעמד מבודד בפאתי יער ירושלים. עם כניסתנו, בקושי הספקתי לסגור את הדלת, וכבר היו בגדינו זרוקים על הרצפה, ואנחנו היינו משורגים ומפותלים זה בזה בסערת חושים מטריפה, כמו זוג נחשי קוברה, וכמו האלה אֶוְרינוֹמֵי והנחש אוֹפְיוֹן, בריקוד הבריאה במיתולוגיה היוונית הטרום הלניסטית.

    שלושה ימים לא יצאנו מהבית. באתנחתות שעשינו הספקנו גם לדבר ולהכיר קצת יותר זה את זה.

    "באמת הייתי יכול להיות אבא לילדה בגילך, אני בן ארבעים ושתיים", אמרתי לה. "התחתנתי מוקדם, אך גם התגרשתי מוקדם, ולמזלנו לא נולדו לנו ילדים. אני עובד כסדר דפוס בדפוס 'גרף אור' ובזמני החופשי גם כותב סיפורים. איך את חיית אחרי שעזבת את הבית? ממה התפרנסת?"

    "רוני חברתי החדשה הכירה לי את חבריה, הילדים חסרי הבית ודרי הרחוב. הם היו מאורגנים בחבורה, כמו שמסופר אצל דוד גרוסמן בספר 'מישהו לרוץ אתו'. קראת? אני קראתי ונהניתי וממליצה מאד. אנחנו מופיעים במדרחוב נחלת שבעה ובכיכר ציון. אנשים מתגודדים לצפות בנו ואז הילדים הקטנים, כמו בספר 'אוליבר טוויסט', מכייסים אותם. אני שרה. זה התפקיד שלי עד היום. החברים בטח ידאגו לי שלא באתי. גם החבר שלי".

    "יש לך חבר?"

    "אפשר להגיד שהיה לי, עד שפגשתי אותך. אני באמת צריכה לסמס לו שזה נגמר בינינו. הוא קנאי נורא והוא בטח יתחרפן".

    "כן", אמרתי. "ההגינות מחייבת להודיע לו".

    "זה נכון, אבל הוא מאד אובססיבי לגביי. אני חוששת שהוא עלול אפילו להרוג אותי".

    "באמת? ואת חושבת שהוא מסוגל למצוא אותנו?"

    "הוא כמו מאפיונר ויש לו הרבה חברים פושעים. אני מקווה מאד שהוא לא ימצא אותנו".

    "איך הכרת אותו?"

    "ציון מבוגר ממני בשנתיים והוא העוזר הראשי של עזרא, ראש החבורה שלנו. אם לדעתם צריך להעניש מישהו, ציון הוא זה שנותן את המכות. כשהגעתי לחבורה הוא מיד שם עליי עין. בהתחלה סירבתי לו, אבל הוא תמיד היה קונה לי פיצה ומביא לי ממתקים, עד שנעשינו חברים. יום אחד היינו לבד בחדר. הבנות יצאו לשוטט בעיר, ואז הוא רצה לשכב אתי. הייתי בתולה ומאד פחדתי. פחדתי גם ממנו. אבל הוא לא היה מוכן לקבל את תחנוניי ולמעשה אנס אותי. לא הלשנתי עליו בחבורה ולא במשטרה, והמשכנו להיות חברים. אבל הוא פשוט חושב שאני הרכוש שלו ושהוא יכול לעשות אתי מה שהוא רוצה. כשהוא רוצה ולי לא בא, הוא מכה ואונס אותי שוב. איזה מזל שאתה מצאת אותי".

     

    בבקר היום השלישי, כשחטפנו משהו לארוחת בקר, לאחר לילה סוער ומנוחה קצרה, המשכנו בשיחות ההיכרות שלנו.

    "איזה סיפורים אתה כותב?"

    "כל מיני. זה התחיל בסיפורי הרפתקאותיי בטיולים בארץ ובחו"ל, אבל כתבתי גם סיפורים על המושב שבו גדלתי".

    "כתבת גם על חברות ונשים שהיו לך?"

    "כן. אפילו עלינו התחלתי לכתוב הבקר, לפני שהתעוררת".

    "אני רוצה לקרוא".

    "יהיה לך עוד הרבה זמן לקרוא. בואי נמשיך מהמקום בו הפסקנו בלילה", אמרתי וחתמתי את דבריי בנשיקה לוהטת.

     

    תהל מטריפה אותי. מעולם לא ה

     

    ****

     

    חשד לרצח כפול                                                                         ידיעות אחרונות 29.2.2021

     

    המשטרה הגיעה לביתו של עמי בר-יעל הנעדר מזה מספר ימים. לא היה איש בדירה, אך נמצאו בה שרידי דם. קיים חשד שבעל הדירה נרצח ושהיה עמו אדם נוסף בדירה בעת האירוע. המחלקה לזיהוי פלילי אספה חומרים רבים בבית, כולל מחשב נייד. צו איסור פרסום מלא הוטל על הפרשה.

    למשטרת ירושלים אין בשלב זה כל מידע חדש בעניינה של הנעדרת תהילה לבנברון, והיא מבקשת את עזרת הציבור במאמציה למצוא אותה.

     

     

    קצה חוט בפרשת הרצח הכפול?                                             ידיעות אחרונות  4.3.2022        

    האם נמצא קצה חוט לפתרון תעלומת הרצח הכפול בירושלם בשנה שעברה?

    יערן של הקרן הקיימת לישראל, יורם כהן, גילה בפינה מבודדת ביער ירושלים  שני עצי אורן צעירים, שלא היו שם בביקורו הקודם במקום בשנה שעברה. הם צמחו במרחק של כארבעים סנטימטרים זה מזה, וכבר מגיעים לגובה של כשלושה מטרים, נוטים האחד כלפי השני, וצמרותיהם משורגות זו בזו בצורה שאינה ניתנת להפרדה. כהן חשד שחלקת הקרקע שהעצים צמחו מתוכה עלולה להיות מקום קבורה, והוא מיהר להודיע על כך למשטרה. בחפירה נתגלו בבור שני שלדים. המשטרה הטילה איפול מלא על הפרשה.

    נפוצו שמועות שייתכן ומדובר בקברם של שני הנעדרים מזה שנה בירושלים – עמי בר-יעל ותהילה לבנברון.

     

    (הסיפור נכתב בעקבות העיון בספר "טריסטן ואיזולדה" וניתוחו, בשיעורו של ד"ר גור זק, באוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים – 2019/20).

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/5/20 16:39:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2020-05-23 14:39:38

      כתיבה אמיצה. מצא חן בעיני

      תודה רבה, יורם. 

      שמח שמצא חן בעיניך.

      שבת שלום, עמוס.

        23/5/20 14:39:
      כתיבה אמיצה. מצא חן בעיני
        23/5/20 13:49:

      צטט: * חיוש * 2020-05-23 10:50:50

      עמוס חברי היקר

      התמוגגתי לקרוא  את הסיפור ובעיניי הוא מיוחד

      לא קראתי את "טריסטן ואיזולדה" שבהשראתו כתבת את הסיפור

      ועוררת את סקרנותי לקרוא אותו.

      אהבתי מאוד וזה עורר בי את הדמיון  וההנאה בקריאה-  השילוב הזה של 

      סיפורים  מיתולוגים כמו על ארוס וחיציו,  שמות ספרים מוכרים, כתבות על רצח לא מפוענח

      בתאריכים עתידיים, וקטע הגילוי של 2 השלדים.....הזוי ומעניין, מרתק ומעורר את הדמיון

      * כוכב אהבה שבת טובה ובריאות איתנה

      תודה רבה, חיוש, על תגובתך העניינית והמפורטת.

      אני שמח שאהבת את הכתוב, ושעוררתי בך סקרנות לקרוא את אחת מיצירות המופת של הספרות העולמית.

      הרבה בריאות והרבה הנאה. שבת שלום, עמוס.

        23/5/20 10:50:

      עמוס חברי היקר

      התמוגגתי לקרוא  את הסיפור ובעיניי הוא מיוחד

      לא קראתי את "טריסטן ואיזולדה" שבהשראתו כתבת את הסיפור

      ועוררת את סקרנותי לקרוא אותו.

      אהבתי מאוד וזה עורר בי את הדמיון  וההנאה בקריאה-  השילוב הזה של 

      סיפורים  מיתולוגים כמו על ארוס וחיציו,  שמות ספרים מוכרים, כתבות על רצח לא מפוענח

      בתאריכים עתידיים, וקטע הגילוי של 2 השלדים.....הזוי ומעניין, מרתק ומעורר את הדמיון

      * כוכב אהבה שבת טובה ובריאות איתנה

        22/5/20 23:55:

      צטט: sari10 2020-05-22 18:58:45

      הייתי מאורת שמזעזע.... וגם צפוי....
      כתבת יפה.

      תודה רבה, שרי.

      הסיפור שלי איננו סיפור בלשי, הוא סיפור פנטסיה. התרשמתי מן המרכיבים הפנטסטיים בסיפור "טריסטן ואיזולדה",  ו"שתלתי" בו חלק מהם.

      לך הסוף היה צפוי, אך לבלשי המשטרה, הסוף הטרגי של הגיבורים נשאר תעלומה עד לגילוי מקום קבורתם ב-2022!

      כל טוב ושבת שלום, עמוס.

        22/5/20 18:58:

      הייתי מאורת שמזעזע.... וגם צפוי....
      כתבת יפה.

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין