כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קול ואור

    קול - לשמיעה, אור - לראיה. זו ההתמודדות שלי בחיים.

    על תחבושות וחיוכים: עשור לניתוח שתל השבלול השני

    4 תגובות   יום חמישי, 28/5/20, 23:45


    את הפוסט הזה פרסמתי בדיוק היום לפני עשר שנים, 28.05.2010.

    אני מפרסמת אותו שוב, בעריכות מתחייבות, לכבוד חגיגת העשור לשתל השבלול השני שלי.

     

    וכך פתחתי אז:

    זהו, חברים, זה קרה לבסוף – ניתוח שתל שבלול שני, 23/05/10, גולת כותרת אחרי מאבק ארוך.

    חמישה ימים חלפו מאז, יומיים מאז שובי הביתה, הגיע הזמן לנסות לעכל, להבין, להפנים.

    זה נכון, יש לי שני שתלים!

    כדרכי, חובבת התיעוד, הונצחו הימים האלו במצלמת הכיס הקטנה, שלב אחר שלב, יום אחר יום. 

     


    23/05/10 , 6:15

    התרמיל מוכן, תיק המותן (פאוץ') גם, קח מהר את שקית האשפה, יאללה לרכב, נסענו. השמש פתחה יום חדש, שבוע חדש, עבורי גם ניתוח חדש, שתל חדש.

    ''


     23/05/10, 6:45

    הגענו לשניידר, י' היקר מצא חניה בקלות, בזכות השעה המוקדמת, זהו, זה הולך להיות אמיתי... 

     

    ''


     23/05/10, 7:00

    טרם פתחו את האגף לאישפוז יום כירורגי, אז נחכה, בידי ט - 17....


    ''

     

    23/05/10, 7:05

    אני בתור, לפני זוג עם ילד/ה, גם אחרי, אני הילדה הגדולה עם התרמיל הגדול באמצע... 


    ''

     

    23/05/10, 7:10 

    עוד רגע אני נכנסת לאגף ההכנה לניתוח... 

    ''

     

     23/05/10, 7:20

    בתהליך קבלה לניתוח, מודדת חום, המדחום מראה "37.7, אני משוכנעת מיד – המדחום לא תקין, נראה שהצוות שם מגיע לאותה מסקנה... 

     

    ''


    23/05/10, 7:25

    שוב קיבלתי פיג'מה ענקית ומצחיקה, זה מה יש... לא פלא ש – י' היקר היה משועשע מהלבוש המדהים שקיבלתי....

     

    ''

     

    ''


    23/05/10, 7:30

    נכנסת ד"ר נ"ב, היא תהיה עם ד"ר א"ר בניתוח שלי, כולה חיוך נעים. בלי להרגיש אפילו, ידה מסמנת בעדינות את ה- X הקטן ליד אוזן שמאל, שלא הספקנו לצלם... 


    23/05/10, 7:35

    חדר נוסף לפנינו, אותו חדר בובות ודובונים שזכרתי מהניתוח הקודם, את הקירות צבעו, נעלמו צבעי האדום והירוק הזכורים מאז....

     

    ''


    23/05/10, 7:40

    קישוט של הרגע האחרון לראשי, את "מיץ הפטל" האדום, נוזל הטשטוש, כבר קיבלתי, עדיין ערה, תוך מספר דקות איחטף אל חדר הניתוח.... 

     

    ''


    23/05/10, 7:45

    לפי עדות י' היקר, זו השעה בה נעלמתי לו...

    עוד חדר, כולו מלא מכשירים מכל הצדדים...

    מרדימה צעירה למראה ונעימת פנים...

    עוד שתי אחיות חדר ניתוח...

    פורשים עלי שמיכה מחוממת, לשמור על חום גופי..

    דקירה מכאיבה מעט בידי הימנית, פותחים לי וריד...

    מקל כביסה, מד סטורציה – ריווי חמצן בדם – באצבע ימין...  

    אלקטרודת אק"ג מוצמדת לחזה בצד שמאל...

    ויותר אני לא יודעת כלום.


    23/05/10, 12:15

    המשפחה נקראת לחדר ההתאוששות.

    ד"ר א"ר המנתח מדווח:

    מהלך הניתוח היה תקין (4 שעות).

    האלקטרודות הוכנסו בשלמותן לשבלול.

    נרשמה תגובה מכולן ֹ(22 במספר).


    23/05/10, 13:00

    מה זה, מה מושך לי באוזן השמאלית (שנותחה)??

    העיניים נפקחות.

    אני מיד מבינה שזה כבר היה.

    המשפחה תספר לי אחרי כן את פינת השטות –

    היכונו –

    השאלה הראשונה הייתה:

    האם יש לי כרטיס מושתל?

    ענו לי :

    לא..

    (בניתוח הקודם י' היקר הראה לי, ולא זכרתי אחרי כן, שהוא עשה זאת..)

    עניתי:

    אם כך, לא עשו לי ניתוח שתל שבלול, עשו לי משהו אחר...  

    מובן שאני מכחישה כל ציטוט מסוג זה...

    אך המשפחה טוענת שכך היה...  


    23/05/10, 13:30

    את התמונה הזו אי אפשר להכחיש, עדיין בחדר התאוששות...


    ''

     

    23/05/10, 14:00

    האלונקה מתגלגלת הלאה, אני מבינה שאני בדרך למגדל של בילינסון, רואה מעלי פיסת שמים תכולה, עננים קטנטנים לבנים משייטים בה... והם מתחלפים במרוצה בצינורות האדום – לבן הזכורים מהניתוח הקודם.. 

     

    23/05/10, 14:15

    חדר 5 במחלקת א.א.ג, עם עוד חולים,

    אנחנו שניים? שלושה?

    קוראת את השפתיים ואת ההסבר,

    זה מה יש כרגע,

    מחר ינסו להחליף לי לחדר פרטי...

    בסדר, נסתדר....


    23/05/10, 14:30

    אני מתבקשת להתגלגל שוב לאלונקה...

    באורח פלא, בדיוק התפנה חדר פרטי...

    חדר 16.

    אור בהיר של צהרים מאוחרים שוטף אותו.

    אני מרוצה. 


    ''

     

    ''

     

    שאר אותו היום, עובר עלי כשל תינוקת, בין שינה לערות, ליווי משפחתי קרוב בלבד אך צמוד, כולל לאורך כל הלילה הראשון... 


    24/05/10, 7:30

    בוקר חדש בעולם, היום הקשה ביותר – מאחורי, עוד מעט ואוכל לרדת מן המיטה... 


    ''

     

     24/05/10, 8:30

    שלושה חיוכים מאירים נכנסים לחדר, מ"א וד"י, הקלינאיות מ"שניידר" מלוות בד"ר נ"ב, הרופאה.

    ד' ניגשת ראשונה לחבק, מ' מצטרפת מיד.

    מספר מילים, הן חייבות לרוץ, יבואו שוב.

    ד"ר ב' מסירה חבישה ו... עוטפת אותי שוב היטב בחבישה שלמה חדשה.

    למה? אני מתאכזבת.

    עוד לא עברה יממה מאז הניתוח, היא מסבירה בנועם, הפצע הניתוחי חייב להיות מוגן.

    חבל...

    אך מקבלת עלי את הדין.

    ד"ר ב' מגלה סבלנות רבה, קשה לי עדיין למצוא את המקום של מגנט השתל הימני שלי מתחת לחבישה...

    הופ!

    אמנם הצליל קצת נחתך מדי פעם, אבל אפשר.

    תודה!


    24/05/10, 9:30

    הנה, הנה, הנה, מגיעה פרסומת ל"ארומה"...


    ''

     

    24/05/10, 10:00

    שותה קצת מים עדין בקשית, את המשקפים אני שמה על הראש, הפתרון של הגומייה מתגלה כיעיל מדי ולא נוח... אז

     ON/OFF...


    ''

     

     24/05/10, 10:30

    איזה עולם חמוד מתגלה דרך החלון הגדול... בקרוב אתחבר אליו חזרה... בינתיים כיף לעמוד שוב על הרגליים, ולגלות, למרבה ההפתעה – שאין סחרחורת, הכל יציב.. !


    ''

     

    24/05/10, 13:00

    אופס, כמה לא נוח במשקפים עם הגומי, פצעונים קטנים מהתופסנים...

    י' היקר מאלתר, כפי שרק הוא יודע, חתיכת טישו, אך היא עוזרת רק קצת....

    אני בוחרת לצחוק מן המצב, ולהקשיב בינתיים באמצעות מעבד השתל למוזיקה דרך ה- MP3,

    הלהיטים התורנים: נעימות בוזוקי וסירטאקי, ללא מלל, זיכרון נעים מכרתים...


    ''

     

    24/05/10, 14:45

    איזו הפתעה נעימה! מגיעה שוב ד"ר ב', כנראה הקשיים מהבוקר נגעו ללבה.

    עברו כבר 24 שעות מהניתוח...  

    איזו הקלה...

    חבישה קטנה... יכולה להרכיב את המשקפים הרגילים...

    ולשמוע דרך מעבד השתל הקיים באוזן שלא נותחה (ימין), בלי תזוזות והפרעות... 


    ''

     

    24/05/10, 16:00

    כבר מטיילת במסדרון, בחלון הדרומי הגדול של המחלקה נשקף מונומנט השבלול הזה.

    זכרתי אותו מהניתוח הקודם, אז השקיף חדרי, מס' 9, אליו. בלילות, זכרתי, זהר כולו באור כחול מדהים, שעדיין מצולם בזיכרוני.

    הפעם, לא היה כך, אזי צילמתי אותו רק בשעות היום...

     

    ''

     

    24/05/10, 18:30-21:30

    אלו שעות המבקרים, הורי מגיעים עם דודי ודודתי. כולם מופתעים לראות אותי מחייכת, מגיבה, עניינית, הולכת אתם עד לרחבת הכיסאות שבכניסה למחלקה... 


     25/05/10, 13:00

    סוף סוף הגיע ד"ר א"ר, המנתח, "לבדוק נזקים".

    אני מיד מקדמת את פניו בחיוך ענק:

    הביתה?? ....

    הוא מסביר בנעימות את מה שידעתי ובכל זאת קיוויתי ש... מינימום אשפוז הוא 3-4 ימים..

    הפצע נראה טוב, הוא אומר, רק אבקש שהשערות לא ייגעו בו, שיקשטו אותך בסיכות שיער...

     

    25/05/2010, 13:30

    נכנסת אחות, חובשת את הפצע ומקשטת את ראשי ב....שתי קוקיות, שיזכו מיד לכינוי מפי י' היקר: "קן הקוקייה"..... וחברה תכנה אותי: "בילבי"..........

     

    ''


     

    25/05/10, 14:00

    איזה כיף, לרדת 7 קומות ל"ארומה", לאכול חצי כריך סלמון, עם גבינת שמנת ובצל סגול, אייס קפה בצד... אין מה להשוות ל"מנת המלח" שקיבלתי אתמול בצהריים...

    לכל מי שקיווה לקבל צילומי סעודות מביה"ח – העדפתי לא לבזבז מקום בכרטיס הזיכרון של המצלמה...

    ''

     

    גם י' היקר בחר במשקה החביב עליו, הלימונענע...

    רק מה, הוא מספר לי, צריך להיזהר...

    הוא כה קפוא שזה עולה לראש...

     

    ''

     

    25/05/10, 14:30

    בקומה ה- 4, בכניסה למחלקת ניתוחי חזה ולב בה עבר אבי ניתוח – לב – פתוח 11 שנים קודם לכן (1999), עמדת מחשב לקהל החולים והמבקרים, וכן ספסל.

    המחשב איטי, הגישה שאני מכירה ל"קפה דה מארקר" לא מסתדרת,

    אני מוצאת גישה אחרת..

    נכנסתי!

    זה הזמן לגלות...

    את החברים הנהדרים שהגיבו...

    השתתפו..

    איחלו מכל הלב...

    י' היקר מזכיר –

    אל תשבי הרבה, ד"ר רווה הרשה להסתובב, אך במתינות... 

    פוסט "אות חיים" קצר, תודות במשפט אחד, וחזרה למעלה...


    25/05/10, 15:30

    ביקור רופאים, אני נחה במיטה אחרי ההתרגשות הווירטואלית ולפני ההתרגשויות האמתיות של אחר הצהריים..

    ניגש רופא, במשיכה קלה מושך את החבישה...

    לפני שאני מספיקה, התחבושת כבר בפח...

    מה זה??

    שאלו אותי, הסבירו לי??

    מי נותן פה הוראות, שניידר, לא??

    רק אחרי הרבה הסברים ודיבורים התברר –

    יש היום גישות שונות בנוגע לחבישות אחרי ניתוחים.

    מסתבר שבמחלקה זו, הגישה היא לאפשר לפצע להתייבש באוויר החופשי ככל הניתן.

    רק אחרי ניסיונות חבישה שלא עולים יפה, עולה הרעיון לבודד את המשקפים בפד מסביב לידית, העיקר שלא ייווצר גירוי בפצע.

    בסדר, אמרתי אחרי כן,

    אבל –

    לפחות היה מסביר לפני המעשה,

    משפט אחד, זה הכל,

    נכון? 


    25/05/10, 16:00-20:00

    אלו הן שעות ביקורים.

    בין הביקורים, שוקע י' היקר בספר שזה עתה קנה, מתחיל להקריא לי קטע משעשע מתוכו.  

    הלו, הלו, אני אומרת לו, יופי שאתה מאמן אותי לשמוע, אבל בינתיים לא את השתל הנכון...  

    שנינו צוחקים, יודעים שעוד תהיה לנו עבודה לא מעטה עם השתל החדש, באוזן שמאל.  

    הניסיון הוכיח שעם השתל הקיים כבר, באוזן ימין, הגענו לתוצאות נאות בזכות האימונים.  

    נקווה... ! 

    ''


    26/05/10, 8:30

    נכנסות לחדר, מ"א, הקלינאית האחראית על כל נושא השתל מ"שניידר", אתה הקלינאית ר"ו, העוסקת שם בהתאמות מכשירי שמיעה, איזו הפתעה! 

    אני ישר ל- ר':   

    הלכה לך הפרנסה... ! 

    (בשנה האחרונה היו לנו ניסיונות ל"רומנים מחודשים" עם מכשירי שמיעה לאוזן השמאלית, שלא עלו יפה.) 

    ר' כולה צוחקת:  

    הכל למטרה טובה! 


    26/05/10  בוקר, צהרים...

    יאללה, יש סיכוי שהיום הביתה, לא?

    אז מה קורה, עוד לא הגיע אף רופא מ"שניידר" לפקודת שחרור?

    השעות נמרחות, ארוכות, מעצבנות...

    מזל שהגיעה חברתי י', מושתלת שתל שבלול בעצמה, עוד שבועיים "בת שנה"...

    שתינו מסכימות על המתנה לה זכינו, ושוקעות יחד עם י' היקר בשיחה על סוגיות של ביטוח שתל...

    (מסתבר שהעניין לא כזה פשוט...)

    היא יוצאת לדרכה ואנחנו... אוף... נו...

    ממש מעצר בית, לא יורדים אפילו לכוס קפה...

    י' היקר מנסה לשקוע בספר בינתיים... 

    ''

     

    26/05/10, 15:30

    נכנס רופא נחמד מצוות המחלקה, שואל מה קורה.

    מה יהיה, שואל אותו י' היקר, תראה מה אפשר לעשות,

    שכחו את הילדה בבית (החולים)? ..

    והוא, ידו כבר לפלאפון, אברר לכם.


    26/05/10, 16:00

    נכנס ד"ר ד"א רופא א.א. ג, מהצוות של מרכז ההשתלה ב"שניידר" לבוש אזרחית, מחויך, מה קורה?

    אתה משחרר אותי, כן?

    מסתכל, מתי היה הניתוח?

     (הוא לא השתתף בו.)

    יום ראשון, אז.. ?

    (היום כבר יום רביעי, עברו שלושה ימים...)

    את יכולה ללכת, אנטיביוטיקה נרשום לך, תבואי לביקורת ביום שני הקרוב..

    יש!!!!!!!


    26/05/10, 16:15

    איזה אושר ענק, אני אורזת הכל...

    (אם אתם חושבים, שהסוויטה שלי נשארה פנויה, הרי טעות בידכם, עוד בטרם הסתיימה האריזה, כבר נכנסה עובדת שהתבקשה לנקות את המיטה....)

     

    ''


    26/05/10, 16:30

    סוף סוף אני נראית כמו אדם ייחודי משל עצמו...

    ''

     

    26/05/10, 16:40

    בכניסה למחלקה, עם מכתב השחרור ביד... 

    ''

     

     

    26/05/10, 16:45

    שלום עולם, אני חוזרת... (כאן בכניסה למגדל גור שאשא, בילינסון)

     

    ''

     

     26/05/10, 17:15

    בבית!!!! 

    ''

     

    והשאר – היסטוריה.

     


    עברו עשר שנים בדיוק כמושתלת שתל שבלול דו-צדדית.

    אם ניתוח שתל השבלול הראשון שלי, שלוש שנים וחצי קודם לכן, העניק לי איכות שמיעה וחיים חדשות, ניתוח שתל השבלול השני היה המנוף לחיים חדשים ושונים לחלוטין, חיים של אפשרויות ובחירה, של תקווה ואופטימיות.

     

    זה מה שהיה בפוסט המקורי והתאים לזמן ההוא, כולל הסברים :


    וכעת?

    לתקופת החלמה מבורכת.  

    שמיעה מהשתל החדש עדיין אין.

    האוזן שנותחה אינה שומעת דבר.  

    לאלו שטרם יודעים, הרי ההסבר –  

    השתל מורכב משני חלקים.

    החלק הפנימי הוא זה המושתל בניתוח, מן הסוג שעברתי אני השבוע, כולל בתוכו אלקטרודה בשבלול וכן צ'יפ ממוחשב ומגנט מתחת לעור.

    החלק החיצוני הוא זה הנראה לעין, מעבד הדיבור שצורתו כמכשיר שמיעה, בצירוף כבל שידור ומגנט מעל לעור.  

    מעבד הדיבור הוא זה המשדר את האותות של הצליל אל המשתל הפנימי, אשר יעביר אותם לקידוד חשמלי מתאים וישדר אל עצב השמיעה.

    בלא דרך שידור חיצונית זו, אין כל דרך, נכון לימינו, שהמשתל הפנימי יפעל בעצמו.  

    ב – 3-4 השבועות הראשונים אחרי הניתוח אסור עדיין להשתמש במעבד החיצוני, חשובה החלמה מלאה של איור הניתוח כולו, ללא גירויים וללא זיהומים.

    על כן, ימים אלו, הם ימי המתנה ל"חיבור" –

    היום בו יכוונו לראשונה את השתל דרך המחשב, אתחיל ללמוד בתהליך ארוך וסבלני את השמיעה החדשה, הפעם בתהליך כפול – גם לחוד, גם ביחד עם הקיימת.  

    תאריך כבר נקבע, בכפוף לאישור רפואי, שיינתן באותו היום – ה- 21/06/10.  

    בינתיים אני אתכם, אומרת תודה שוב לכולכם, שקראתם עד לכאן, השתתפתם אתי.  

    אמשיך לעדכן, ולספר מעולמי הקטן והצנוע.  

    שבת מבורכת.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/6/20 00:12:

      צטט: תנועת כמוך 2020-05-31 18:57:43

      שולח כוכב הערכה והזמנה לבלוג שלי

       

      תודה רבה, אבוא לבקר!

        1/6/20 00:11:

      צטט: sari10 2020-05-31 16:48:56

      ליריתי................
      אי זוכרת עוד מאז....נשיקה
      ומעניין להיזכר. בשבילך בטח מאוד מרגש!!

       

      שריקוש, את בוודאי זוכרת את הביקור אצלי באותו  אשפוז, 25.05.2010. 

      כמה לטובה אני זוכרת את הביקור ההוא!

      איך שהזמן רץ, היית מאמינה? 

      תודה שאת מלווה אותי מאז. 

        31/5/20 18:57:

      שולח כוכב הערכה והזמנה לבלוג שלי

       

        31/5/20 16:48:

      ליריתי................
      אי זוכרת עוד מאז....נשיקה
      ומעניין להיזכר. בשבילך בטח מאוד מרגש!!

      ארכיון

      פרופיל

      ליריתוש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין