כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    עיניים גדולות

    16 תגובות   יום ראשון, 31/5/20, 09:56

    עיניים גדולות

     

    קיבלתי את הסיפור שלהלן מידידתי הסופרת והמספרת הפולקלוריסטית שמחה סיאני. היא הפכה סיפור עממי בפרוזה לסיפור בחרוזים, וקראה לו, במידה רבה של צדק "עיניים גדולות", תוך הדגשה של החמדנות האנושית. 

     

    בְּיוֹם חַם טִפֵּס חוֹצֵב עַל הַר נִשָּׂא

    וְעַל גַּבּוֹ תַּרְמִיל גָּדוֹל הוּא נָשָׂא.

    בְּמַכּוֹשׁ חָצַב הָאִישׁ בַּסֶּלַע: הַךְ הַךְ!

    וּבְרַד שְׁבִיבֵי אֶבֶן עַל רַגְלָיו נִתַּךְ.

    אֶת מִצְחוֹ הַמְּיֻזָּע קִנֵּחַ בְּמִטְפַּחַת.

    בַּסֶּלַע הִכָּה וְשֶׁמֶשׁ עַל רֹאשׁוֹ קוֹפַחַת.

    וְהִנֵּה הוּא מֵרָחוֹק הִבְחִין בְּאַפִּרְיוֹן זָהָב

    הַנִּשָּׂא עַל יְדֵי עֲבָדִים וְהָאֶמִיר עָלָיו,

    יוֹשֵׁב בְּנַחַת וּבְיָדוֹ שִׁמְשִׁיָּה מְפֹאֶרֶת,

    וְכָל הַמַּרְאֶה הַזֶּה הוּא יָפֶה לְתִפְאֶרֶת!

    "הַלְּוַאי וְהָיִיתִי אֶמִיר", חָשַׁב הַחוֹצֵב,

    "נִשָּׂא בְּאַפִּרְיוֹן וּמוּגָן מֵהַשֶּׁמֶשׁ הֵיטֵב."

    עוֹד לֹא הִשְׁלִים אֶת הַמִּשְׁפָּט הָאִישׁ

    וְהַבּוֹרֵא - מְבֻקָּשׁוֹ נָתַן לוֹ חִישׁ!

    הַחוֹצֵב מָצָא עַצְמוֹ נִשָּׂא עַל אַפִּרְיוֹן זָהָב.

    בְּיָדוֹ נָשָׂא שִׁמְשִׁיָּה וּלְגוּפוֹ בֶּגֶד מֻזְהָב.

    עַל כָּרִים רַכִּים נִשְׁעָן וְהוּא מִשְׁתַּגֵּעַ

    מִמַּרְאֵה הַנּוֹף, וּלְפֶתַע הַכֹּל הִתְנוֹעֵעַ.

    אַחַד הָעֲבָדִים נִתְקַל בְּאֶבֶן נֶגֶף וּמָעַד,

    וְהַחוֹצֵב נִשְׁמַט מֵהָאַפִּרְיוֹן וְכָל גּוּפוֹ נִרְעַד.

    הוּא תָּלָה אָז עֵינָיו בַּשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹהֶרֶת,

    שֶׁהִבִּיטָה בּוֹ בְּלַעַג וְחִיְּכָה - זוֹ הַמַּמְזֶרֶת.

    "הַלְּוַאי וְהָיִיתִי בִּמְקוֹם הַחַמָּה

    מַבִּיטָה עַל הַיְּקוּם מֵהָרָקִיעַ בִּדְמָמָה."

    עוֹד לֹא הִשְׁלִים אֶת הַמִּשְׁפָּט הָאִישׁ,

    וְהַבּוֹרֵא - מְבֻקָּשׁוֹ נָתַן לוֹ חִישׁ!

    הַחוֹצֵב הָפַךְ לְשֶׁמֶשׁ הַשּׁוֹלַחַת קַרְנַיִם

    וּמְחַמֶּמֶת אֶת הַיְּקוּם מִמַּעַל בַּשָּׁמַיִם.

    הוּא הִבִּיט בְּגַאֲוָה עַל הַשָּׂדוֹת הַנִּפְרָשִׂים

    וְהִרְגִּישׁ כְּמוֹ אֱלֹהִים - מַעֲשֵׂה נִסִּים!

    פִּתְאוֹם הִבְחִין שֶׁלְּעֶבְרוֹ שָׁט עָנָן -

    אָפֹר צִבְעוֹ, לֹא גָּדוֹל, לֹא קָטָן -

    וּבְעַזּוּת מֵצַח אֶת כָּל זָהֳרוֹ מְכַסֶּה,

    וְהַחוֹצֵב, כְּחַמָּה, לְסַלְּקוֹ לַשָּׁוְא מְנַסֶּה.

    וְאָז חָשַׁב בְּלִבּוֹ: "אִלּוּ הָיִיתִי עָנָן

    שָׁט בִּתְכֵלֶת רָקִיעַ בְּיוֹם בָּהִיר אוֹ מְעֻנָּן

    וְלֹא יָרֵא מִשֶּׁמֶשׁ אוֹ מִבַּעַל כָּנָף,

    וּמִי יוּכַל לִי, הֲרֵי בַּשָּׁמָיִם אֲנִי עָף"!

    עוֹד לֹא הִשְׁלִים אֶת הַמִּשְׁפָּט הָאִישׁ

    וְהַבּוֹרֵא - מְבֻקָּשׁוֹ נָתַן לוֹ חִישׁ!

    הָפַךְ הַחוֹצֵב מִשֶּׁמֶשׁ לְעָנָן

    וְשָׁט לוֹ בַּשָּׁמָיִם מְרֻצֶּה וְשַׁאֲנָן.

    הוּא מִלֵּא אֶת כְּרֵסוֹ בְּטִפּוֹת שֶׁל מַיִם

    וְגוּפוֹ הִשְׁמִין מִנַּחַת שִׁבְעָתַיִם...

    לְלֹא כָּל אַזְהָרָה עִם פִּרְצֵי צְחוֹק גַּסִּים,

    הָרוּחַ הַפִּרְאִי רִסֵּק אוֹתוֹ לִרְסִיסִים!

    וּבְעוֹדוֹ מַמְטִיר גֶּשֶׁם חָשַׁב הַחוֹצֵב:

    "לוּ הָיִיתִי כָּרוּחַ הַזֶּה הַנּוֹשֵׁב

    וּמִי יוּכַל לִי? בֵּין עֵצִים וְהָרִים אֶתְפָּרֵעַ

    וְלֹא אִכְפַּת לִי, כִּי אֵין לִי אַח וָרֵעַ"!

    עוֹד לֹא הִשְׁלִים אֶת הַמִּשְׁפָּט הָאִישׁ

    וְהַבּוֹרֵא - מְבֻקָּשׁוֹ נָתַן לוֹ חִישׁ!

    כְּרוּחַ קָדִים הוּא הֵעִיף אֹהָלִים וּפַחוֹנִים

    וְכֻלָּם הִבִּיטוּ בּוֹ בְּיִרְאָה וּבְחֹסֶר אוֹנִים.

    מִמְּרוֹם מְעוֹפוֹ הִבְחִין בְּסֶלַע גֵּאֶה,

    הַנִּצָּב בְּרֹאשׁ הַר וּמַבִּיט בַּיָּם הַגּוֹאֶה.

    בְּקִנְאָה נִמְלָא לִבּוֹ שֶׁל הָרוּחַ הַשּׁוֹבָב

    "אָעִיף אוֹתוֹ מֵרֹאשׁ הָהָר לְמַטָּה, עַכְשָׁו"!

    כָּךְ חָשַׁב הָרוּחַ וְנָשַׁף עַל הַסֶּלַע בְּכָל כּוֹחוֹ.

    חַג סְבִיבוֹ, נָשַׁף וְנָשַׁף עַד שֶׁיָּצְאָה רוּחוֹ!

    הַסֶּלַע הִבִּיט בּוֹ וְאָמַר בְּקוֹל מְזַלְזֵל:

    "לֹא תְּזִיזֵנִי מִפֹּה גַּם אִם תִּשְׁתַּדֵּל"!

    בְּלִבּוֹ חָשַׁב הַחוֹצֵב: "הַלְּוַאי וְהָפַכְתִּי לְסֶלַע

    דָּבָר לֹא יוּכַל לִי, לֹא חַמָּה, רוּחַ עָנָן אוֹ קֶלַע"

    עוֹד לֹא הִשְׁלִים אֶת הַמִּשְׁפָּט הָאִישׁ

    וְהַבּוֹרֵא - מְבֻקָּשׁוֹ נָתַן לוֹ חִישׁ!

    רָאָה הַסֶּלַע אֶת הַחוֹצֵב וּפַחַד אוֹתוֹ כִּסָּה:

    תַּרְמִיל עַל גַּב הָאִישׁ וּמַכּוֹשׁ עַל כְּתֵפוֹ נִשָּׂא.

    הִבִּיט הַחוֹצֵב עַל הַסֶּלַע וְהֵחֵל בּוֹ לַחֲצֹב,

    וּפְנֵי הָאֶבֶן הַגֵּאִים, הָאֵיתָנִים, הָפְכוּ צָהֹב!

    "הוֹ, מְפוֹרֵר אוֹתִי הָאִישׁ בְּמַכּוֹשׁוֹ וְיָכוֹל לִי,

    מִי יִתֵּן וְאָשׁוּב לִהְיוֹת חוֹצֵב, אַלְלַי לִי...

    מֵהַיּוֹם וְאֵילָךְ אֶהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי הֲכִי הֲכִי

    וְלֹא אֶשְׁאַף לִהְיוֹת יֵשׁוּת אַחֶרֶת." אָמַר בִּבְכִי,

    "סְלַח לִי עַל חַמְדָנוּתִי וְעַל 'עֵינַי הַגְּדוֹלוֹת'.

    בִּזְכוּתְךָ, הַבּוֹרֵא, אֶהְיֶה מְאֻשָּׁר עַד כְּלוֹת"!

    עוֹד לֹא הִשְׁלִים אֶת הַמִּשְׁפָּט הָאִישׁ

    וְהַבּוֹרֵא - מְבֻקָּשׁוֹ נָתַן לוֹ חִישׁ!

     

    שימת דגש על החמדנות המתבטאת בסיפור, מציבה אותו בסוגה של סיפורים פסיכולוגיים-חברתיים דומים, כדוגמת "הדייג ודג הזהב", למשל. אני רואה בסיפור גם ביטוי להתלבטויות המתחוללות בנפש האדם, בחיפוש אחר זהותו. אם להישאר בדוגמאות העוסקות בדגים, אזכיר את ספר הילדים של פאול קור "הדג שלא רצה להיות דג".

    הפסיכולוג אריק אריקסון עסק רבות החיפוש הזהות, המאפיין לטענתו את גיל ההתבגרות. אזכיר את מאמרו המצויין "נאמנות ושוני" (Fidelity and Diversity). אולם אני לא אעסוק בצד הפסיכולוגי של הזהות, אלא בצד הפילוסופי יותר.

     

    החכם הטמילי הנודע בן המאה העשרים, ראמנה מהארשי (Rᾱmana Mahᾱrshi) הרבה לדון בשאלת זהות האדם. חסידיו הוציאו לאור חוברת קטנה בשם "מי אני?" (Nan Yar?), המביאה ציטוטים מפיו בסוגיה זאת. החוברת שבידי היא מהמהדורה העשירית, שיצאה בשנה 1966, השנה בה ביקרתי באשרם שלו.

    העיסוק בשאלת הזהות מאפיין את החברה האנושית מקדמת דנא. מראשית היווצרותה של התרבות האנושית, פילוסופים, סופרים ומשוררים הרבו לחשוב ולכתוב בנושא, מנקודות ראות שונות. בדת הוודית העתיקה באה לידי ביטוי התפיסה הבסיסית של התרבות ההודית, מאז הפלישה של השבטים הארייניים (Aryans) לתת-היבשת באלף השלישי לפני הספירה. ה"רגוודה" (Ṛgveda) היא כתב הקודש העתיק ביותר בהינדואיזם. בפרק 10.90, ב"רגוודה" הנקרא  "פורושה סוקטה" (Puruṣasūkta), מובא מיתוס בריאה אָלים, שבו האלים מקריבים את פורושה, ישות קמאית בדמות אדם, ומן הקורבן נוצר העולם המוכר לנו. מיתוס זה קבע את מבנה החברה ההודית עד עצם היום הזה. הוא תאר במפורש את בריאתן של ארבע הקסטות (Cast) –Varṇa  בלשונם – המרכיבות את החברה, והן שקובעות עד היום את המבנה החברתי בהודו. אדם נולד לתוך ג'אטי (Jāti), תת-חלוקה פנימית בתוך הוורנות, והיא שמכתיבה את גורלו בעולם. על פי ההינדואיזם אין ניעות חברתית, ואדם נשאר עד סוף ימיו באותה ג'אטי בה נולד, שקובעת עבורו את המקצוע שבו יעסוק, אילו מאכלים מותרים לו ואילו אסורים, עם מי הוא יכול להתחתן, ועוד. בצד הוורנות הלגיטימיות, קיימת בחברה ההודית גם קסטה של "טמאים, אסורים במגע", שעוסקים בכל המלאכות המלוכלכות והטמאות, וגם הם אינם יכולים לפרוץ את תחומי הקסטה (ר' למשל, את ספרו של רוהינטון מיסטרי – "איזון עדין"). בהודו הדמוקרטית המודרנית הכריזו על השוויון כערך, ומהאטמה גנדי, ביטל את אפליית כת הטמאים ואף החליף את שמם המבדיל והמפלה לשם "הריג'אן" (Harijan) – בני האל. זה פתח אפשרויות חוקיות חדשות בפני הטמאים, אך הגישה הבסיסית של האוכלוסייה כלפיהם, במקרים רבים לא השתנתה.

    במסגרת דתית נוקשה, בה זהותו של האדם נקבעת על פי לידתו, אין מצפים להתעמקות בשאלות הזהות, אך למעשה יש עיסוק רב בשאלה. עיסוק פילוסופי-רוחני מעמיק בסוגיה התפתח בהודו, בערך החל ממחצית האלף הראשון לפנ"הס, ונמשך עד עצם היום הזה. חכמים הודים, שפרשו מן החברה ליערות, להרים, לנדידה בדרכים, התעמקו בשאלת הזהות, וראמנה מהארשי הוא רק דוגמה אחת מני רבות. עיסוקם איננו בשאלות המקצוע, או הזהות המגדרית, אלא בשאלות הבסיסיות – מהו אלוהים? מהו העולם? מהו האדם?

    האם האדם מוגדר על פי מינו, הקריירה, האופי, הרגשות, הזיכרונות, או כל מרכיב ארצי אחר, או שמהותו היא שונה? במרבית התרבויות מקובלת הדעה שהאדם מוגדר על פי קיומו הגשמי, מיום לידתו ועד מותו. ההוגים ההודים שהגיעו על פי התפישה ההודית ל"הארה", גורסים אחרת. למרות שהם מנסחים את תובנותיהם במילים, התובנות האלה חורגות מן ההתנסויות הרגילות, ועל כן אינן ניתנות לביטוי מילולי ולהבנה בשכל, שנבנים על הניסיון הרגיל. למרות זאת, ברור שתפישתם היא שונה, וזהות האדם איננה ישותו הגשמית, כפי שהיא נתפשת בהכרה הרגילה, אלא היא אין סופית ואחת עם "העולם" ועם "אלוהים". כל ההבחנות האמפיריות נעלמות, כולל ההבחנה בין סובייקט לאובייקט, בין מבחין למובחן. המושגים "אדם", "עולם", אלוהים", חדלים להיתפש כישויות נפרדות, אלא הכל הוא אחדות אינסופית.

     

    כאמור, רבות נכתב על הנושא לא רק בתרבות ההודית, אלא גם בתרבות המערבית, ותקצר היריעה מלעסוק כאן בצורה מעמיקה בנושא. על כן אביא לסיכום השוואה ציורית והומוריסטית בין התפיסה המערבית לתפיסה ההודית, של רודולף אהרנברג (בן דודו וחברו הקרוב של פרנץ רוזנצווייג):

    "האדם המערבי, המאמין בבשורת האינדיבידואליזם, מעדיף באופן טבעי אלמוות פרטי, לעומת ההתאחדות האנונימית והבלתי מאובחנת, עם 'רוח היקום', המוצעת על ידי ההינדואיזם והפלטוניזם.

    ג'והן סמית לא רק רוצה לחיות לעד, הוא רוצה להיות לעד ג'והן סמית, עם כל אשר לו, חוץ מיבלותיו.

    בגן עדן מלא 'סמיתים', הוא רוצה להיות נפרד ומופרד, ואפילו לתפוס את תשומת לבו של 'סמית העליון'.

    ההינדו, לעומתו, יטען שהיסוד האלמותי באדם חייב לחרוג מן הפרטיקולריות של ה'אני', או האגו, ושהתשוקה לאלמוות אינדיבידואלי היא לא רק חזיון שווא ותעתוע, אלא יהירות מזעזעת".


    Ehrenberg, R. – Theoritische Biologie vom Standpunkt der Irreversibilitaet des Elementaren Lebensvorgangs.

    (Berlin, 1923, p. 6/7).      

     

    מתורגם על ידי מן הנוסח האנגלי המצוטט אצל שורון, עמ' 20 –

     Choron, Death and the Modern Man.

    Collier Brooks. (New York, 1964). 

      

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/6/20 08:43:

      צטט: אהובהקליין 2020-06-11 07:47:07

       בהחלט סיפור מעניין ואהבתי מאד את החריזה.

       יישר כוח.

        סוף שבוע נעים ומבורך.

       בברכה

       אהובה

      תודה רבה, אהובה.

      את הסיפור חרזה ידידתי שמחה סיאני.

      כל טוב, עמוס.

        11/6/20 07:47:

       בהחלט סיפור מעניין ואהבתי מאד את החריזה.

       יישר כוח.

        סוף שבוע נעים ומבורך.

       בברכה

       אהובה

        6/6/20 19:23:

      צטט: * חיוש * 2020-06-06 15:23:08

      עמוס חברי היקר

      היה מרתק לקרוא, הסיפור המחורז של שמחה נהדר 

      וגם מוסר ההשכל 

      ישנו סיפור עם אותו מסר " הביצה שהתחפשה" כי לא רצתה להיות ביצה.....

      וכמה נכון המשפט הזה :" אשרי האיש השמח בחלקו" 

      *כוכב אהבה ושבת טובה

      תודה רבה, חיוש.

      יש סיפורים רבים שמוסר ההשכל שלהם הוא לא להתקנא בחלקו של האחר.

      שמחה הדגישה את החמדנות הבולטת בסיפור. אני העדפתי להתמקד בחיפוש הזהות העצמית, כאשר הכתבים ההודיים וכתביו של אריק אריקסון עמדו לנגד עיניי.

      שבוע טוב, עמוס.

        6/6/20 15:23:

      עמוס חברי היקר

      היה מרתק לקרוא, הסיפור המחורז של שמחה נהדר 

      וגם מוסר ההשכל 

      ישנו סיפור עם אותו מסר " הביצה שהתחפשה" כי לא רצתה להיות ביצה.....

      וכמה נכון המשפט הזה :" אשרי האיש השמח בחלקו" 

      *כוכב אהבה ושבת טובה

       

        6/6/20 00:32:

      צטט: באבא יאגה 2020-06-05 19:22:44

      היה לי מענין לקרוא. יפה עשית כשציטטת את השיר בתחילת הפוסט. תודה ושבת שלום

      תודה רבה, אסתר.

      אני שמח שמצאת עניין בכתוב.

      שבת שלום, עמוס.

        5/6/20 19:22:
      היה לי מענין לקרוא. יפה עשית כשצטת את השיר בתחילת הפוסט. תודה ושבת שלום
        5/6/20 18:33:

      צטט: גליה ק 2020-06-05 18:09:55

      הגדרה הזהות העצמית היא באמת בעיה בסיסית והתחילה עם תחילת המודעות האנושית. הזהות העצמית יכולה להיות קיצונית, זהות של הגוף והאישיות, אבל יכולה גם להתרחב לזהות של משפחה, עם, ארץ, עיר או כפר, דת, גזע, מקצוע. למעשה לכל אחד יש מספר זהויות. בדתות המזרח רואים את הזהות הזאת כאגו, חיצוניות, לעומת הרוח האלוהית המשותפת לכולם. לדעתי, בעזרת אינסוף אגואים העולם מתעשר באינספור גוונים, ובלבד שלא יילחמו זה בזה אלא ידעו שהם עוד ביטוי של המקור. אגב, השיר מאוד יפה.

      תודה רבה, גליה.

      אני חלק מן התרבות המערבית, וגם אני מזהה עצמי עם הישות הגשמית שאני נושא עמי כבר 80 שנה. יחד עם זאת, אני שמח שחלק מן הזמן הקדשתי לתרבות ההודית,במיוחד להינדואיזם. מה שמשך אותי מלכתחילה היה התע\הייה כיצד מיישבים את החיים הגשמיים עם התפישה שהגשמיות היא בעצם עיוות של האמת כהוויתה, אם לא אשליה גמורה.

      אגב, הסיפור המחורז מובא בשם כותבו - שמחה סיאני - והלוואי שבכך אני אכן מביא גאלה לעולם, או לפחות לישראל.

      שבת שלום, עמוס.

        5/6/20 18:09:
      הגדרה הזהות העצמית היא באמת בעיה בסיסית והתחילה עם תחילת המודעות האנושית. הזהות העצמית יכולה להיות קיצונית, זהות של הגוף והאישיות, אבל יכולה גם להתרחב לזהות של משפחה, עם, ארץ, עיר או כפר, דת, גזע, מקצוע. למעשה לכל אחד יש מספר זהויות. בדתות המזרח רואים את הזהות הזאת כאגו, חיצוניות, לעומת הרוח האלוהית המשותפת לכולם. לדעתי, בעזרת אינסוף אגואים העולם מתעשר באינספור גוונים, ובלבד שלא יילחמו זה בזה אלא ידעו שהם עוד ביטוי של המקור. אגב, השיר מאוד יפה.
        5/6/20 00:39:

      צטט: bonbonyetta 2020-06-04 20:00:23

      *

      אהבתי מאד מאד את הפוסט הזה, אם יכולתי הייתי נותנת לו עוד כוכבים.

      אם אתה בפייסבוק כדאי לפרסמו שם

      תודה רבה על הפרגון ועל הכוכבים.

      אני אמנם בפייסבוק, אך מה שאני מפרסם שם אינו זוכה לתהודה רבה.

      שבת שלום, עמוס.

        4/6/20 20:00:

      *

      אהבתי מאד מאד את הפוסט הזה, אם יכולתי הייתי נותנת לו עוד כוכבים.

      אם אתה בפייסבוק כדאי לפרסמו שם

        1/6/20 00:25:

      צטט: א ח א ב 2020-05-31 18:56:59

      שנאמר - איזהו העשיר? השמח בחלקו. וסבא שלי היה מוסיף - מי המאושר? זה שהולך לישון בערב עם ציפייה ליום המחר.

      תודה רבה, אחאב.

      אכן היו חכמים חז"ל. וגם סבא שלך, אם היה חי בזמנם, היה יכול להימנות בקהלם.

      כל טוב, עמוס.

        31/5/20 18:56:
      שנאמר - איזהו העשיר? השמח בחלקו. וסבא שלי היה מוסיף - מי המאושר? זה שהולך לישון בערב עם ציפייה ליום המחר.
        31/5/20 17:18:

      צטט: sari10 2020-05-31 16:34:03

      אמת, לכל דבר יש יתרונות וחסרונות.
      העניין הוא בסיפור שמה שרואים מכאן לא רואים עד שמגיעים לשם.....

      וגם מתחבר לי ל- אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו 

      והדשא של השכן ממש לא ירוק יותר. הוא פשוט אחר חיוך

      תודה רבה, שרי.

      הדשא של השכן שלי לא ירוק יותר - פשוט גם אצלו רצפו כמעט את כל השטח כמרפסת, בדיוק כמו אצליבוכה.

      כל טוב, עמוס.

        31/5/20 17:14:

      צטט: יסינראל 2020-05-31 13:21:44

      לקח, מוסר ומשמעות. הפנמתי :-)

      תודה רבה, שושן.

      אני מאמין שיש הרבה מה ללמוד גם מן התרבות הסינית. 

      במקרה אני קורא כרגע את הספר של פנג מנג-לונג "כתונת הפנינים". החלק הקשה ביותר מבחינתי הוא השמות הסיניים. אני משער שעבורך זה אינו מהווה קושי.

      כל טוב והרבה בריאות, עמוס.

        31/5/20 16:34:

      אמת, לכל דבר יש יתרונות וחסרונות.
      העניין הוא בסיפור שמה שרואים מכאן לא רואים עד שמגיעים לשם.....

      וגם מתחבר לי ל- אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו 

      והדשא של השכן ממש לא ירוק יותר. הוא פשוט אחר חיוך

        31/5/20 13:21:
      לקח, מוסר ומשמעות. הפנמתי :-)

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין