כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הגיגים(שם זמני) העתק של הבלוג שלי בדקס

    העתק של הבלוג שלי בדקס

    0

    " זה מסובך " (נפתח לקריאה )

    19 תגובות   יום ראשון, 31/5/20, 21:59

    לקריאה בסלולארי 

    https://overland56.com/%d7%96%d7%94-%d7%9e%d7%a1%d7%95%d7%91%d7%9a/


    זו עומדת להיות אחת הרשומות שאני כותב לעצמי לעתיד ואשתדל שתהיה מדוייקת ואינפורמטיבית ככל האפשר 
    למרות שהמחיר הוא חשיפה מסויימת שלי ושל הקרובים אלי מעבר למה שאני רגיל כאן .

    זו רשומה ארוכה עם הרבה פרטים 



    לפני בערך 14 שנה, עקב רצף משברים בבית ,הגדולה נכנסה לתקופה שאני מכנה אותה 

    תקופת ה"טכסים "
    אובססיות שכללו אי דריכה על הקוים /רחיצת ידיים /קפיצות וכו... 

    ניתן לקרוא על כך 

    כאן 

    בפוסט שנכתב בשנת 2011 .

    באותה תקופה , היתה ילדה קטנה ,ופתרנו את העניין תוך כמה חודשים היא ואני , 

    בפוסט ההוא כתבתי אז 

    "אישית, אני בטוח שאם אי פעם יהיה משבר גדול בחייה , זה עלול לשוב"

    זה כאמור נכתב בשנת 2011


    ******************************************

    הקדמה 




    לפני שנה ושלושה חודשים היתה הגדולה  לקראת סוף השרות הצבאי שלה ,

    שרות דיי קשה ביחידה קרבית הרבה שעות פעילות שהיתה מאוד טובה בה. 

    רוב השרות היה טוב עבורה ואז סוף השרות התקרב. 


    בגלל שהשחרור יצא בסוף מרץ 2019 , עלתה האופציה שהיא תנסה להתחיל ללמוד לפסיכומטרי בסוף השרות 

    היה נסיון כזה במשך כשבוע , אולי יותר, שנפסק .

    לדעתי זה היה הטריגל למחשבות של "מה הלאה " פלוס לחץ מסויים נלווה 

    אולי כן ואולי לא .

    בגלל שיצאה מעט הביתה לקח זמן לקלוט את השינוי כשהמשבר שפרץ אצלה .

    עד שזה הגיע למצב של לחץ בחזה , כאבי בטן , אובדן חלקי של תחושה לעיתים וכו... 

    מאחר ונותרו רק מספר שבועות לסיום השרות , אמרתי לה שחייבים לדרוש מהצבא סידרת בדיקות מעמיקות 

    לשלילה של משהו חמור וחריג , כמו גידול כלשהו או מחלה מהותית אחרת .

    לקח קצת זמן וקצת לחצים על הצבא , אבל לבסוף בוצעו בדיקות דם , סריקות MRI ו CT , בדיקות נאורלוגיות גסטרו
    בלוטת התריס וכו..
    בעצם כמעט כל בדיקה שעלתה על דעתי, בוצעה .

    התצאות יצאו ברובן שליליות , למעט חריגות קטנות בתחום ההורמונלי ובדיקות הדם .

    ממש לפני השחרור ישבנו היא האקסית ואני ודנו באופציות .

    אמרתי לה , שבעצם פיזיולוגית לא נמצאה שום בעיה מהותית ועכשיו הזמן להתחיל לטפל בחלק שאין לו בדיקות עם תוצאות מדדיות .

    והזכרתי לה מה קרה לפני 13 שנה .

    התגובה הראשונה היתה רתיעה בולטת . 

    יש הבדל גדול בין אבא שמטפל בילדה בת 7 לאבא שמנסה לעזור לבוגרת בת 20. 

    עם השחרור חזרה לגור בבית הישן שבו גרה מאז ומעולם , יחד עם האמא ,

    אני אומנם גר ממש קרוב ועוזר בכל בעיה שמתעוררת , אבל עדיין , זה נפרד .


    ************************************

    המשבר


    השבועות הראשונים כללו טלפונים בלילה מהאקסית שאבוא להוציא את הגדולה מהמיטה בבוקר .

    או אשכנע אותה להתקלח בלילה , המצב נראה רע , הטיפול התרופתי שהתחלנו בו כחודשיים קודם היה חסר השפעה 

    כך גם הפגישות עם כמה "בעלי מקצוע " שהוחלפו תדיר .


    נקודת המפנה הגיעה באיזה צהרים כלשהו 

    ישבנו בסלון , האקסית על הכורסא שלה , הבת הגדולה שכבה על הספה , ואני ישבתי גם ,


    הגדולה היתה בדכאון המחץ. 

    האקסית ישבה לידה ציחצחה בעצבנות את משקפי הראיה
    גם היא היתה בדכאון המחץ .

    זה היה סוג של מחזה סוריאליסטי .

    ואז אמרתי בקול לגדולה

    "תשמעו , אם אתם רוצים לפתור את הבעיה הזו , נתחיל בזה שאת צריכה לצאת מאוירת הנכאים הקודרת כאן 

    ולעבור לגור איתי תקופה ."

    לשאלה " איך את יודע מה לעשות " 

    השבתי 

    " אני לא בטוח , אבל גם לא מפחד לנסות וללמוד "

    זה לא שעלי זה לא השפיע 

    אבל אני אדם מעשי , ומצבים משבריים תמיד טופלו אצלי בצורה טכנית קרה ככול האפשר .




    ***************************************

    הסבר רקע  קצר על המצב באותה נקודת זמן של אפריל 2019. 

    עזבתי את הבית הקודם בשנת 2015 , גרתי בקראוון על מגרש בבעלותי במשך קצת יותר משלוש שנים 

    תוך אותה תקופה הוצאתי היתר בניה ובניתי את הבית החדש בו אני גר כיום .

    באפריל 2019    היה כמה חודשים לאחר הסיום הסופי של בניית אותו בית .

    בבית הישן...
    עקב מצב רפואי , גרה עובדת זרה שעוזרת שם .


    ***********************************

    עברה אלי..


    סידרנו חדר קטן וספרטני כהתחלה , מיטה , ארון ישן מהמחסן ,והעברנו מעט בגדים .

    בערב הראשון ישבנו יחד וביקשתי להבהיר כמה כללים עם הגדולה .

    "כאן אין עזרה אין מנקה ,ואין עובדים , אני קונה בסופר לשני הבתים ,
    את הבית הזה אני מנקה לבד מכבס מסדר ומשאיר מסודר ונקי כל הזמן .

    אין להשאיר כלים בסלון או בכיור וגם את המקלחת והחדר שלך אי אפשר להשאיר מלוכלכים "



    מעבר לזה , את אדם בוגר , תראי אם מתאים לך כאן ונראה איך הלאה ...

    לא דיברתי מילה בנושא המשבר שהיא נמצאת בו .

    השבוע הראשון היה שבוע קשה .

    כל בוקר הכנתי לנו ארוחת בוקר , דיי גררתי אותה מהמיטה לשבת לאכול , ואז כל ערב , מלחמה על המקלחת .

    ימים שלמים עברה בצורות שנות של שכיבה דכאונית וחוסר מעש או שינה 


    **************************************************

    השלב הבא 


    עבר שבוע , אולי טיפה יותר , למעט ההתעקשות העדינה שלי שתקום בבוקר מוקדם לאכול , ותתקלח לפני השינה בלילה 

    לא אמרתי יותר מידיי , אני רץ למרחקים ארוכים ויש לי סבלנות .

    ואז ערב אחד התישבה ליידי ושאלה ,

    " איך אתה לא מתייאש , ולא מפסיק לטפל בי , עברו כבר כמה חודשים שאני ככה ואני לא רואה ששום דבר משתפר " 

    צחקתי
    והתשובה שלי היתה , אני ממתין שיהיה לך מספיק רע שתבקשי עזרה ובאמת תרצי לנסות יחד לשנות את המצב 

    כל עוד את לא רוצה באמת לשנות את המצב , אין טעם לנסות .

    השיחה הסתיימה בערך בשלב הזה , ובימים שלאחר מיכן , לא השתנה יותר מדיי 

    שוב ושוב שאלה את אותה שאלה באובססיביות "למה אתה לא מתייאש " 

    ושוב ושוב קיבלה את אותה תשובה 

    "כשתרצי לפתור את העניין , ננסה יחד" .

    השאלה של "איך " עדיין לא עלתה בשלב ההוא .

    עברו כבר כמעט 3 שבועות ואז זה הגיע .

    "איך " "ולמה "?

    למה אתה חושב שאתה יכול לעזור לי בזמן ששום דבר לא עבד 

    ואז הגיע גם ה"איך " 

    לשאלה הראשונה השבתי 

    "אני " 

    לא יכול לעזור לך , אי אפשר לעשות את זה לבד , את זו שצריכה להחליט שצריך שינוי ואז יחד נעשה את זה 

    כי כבר עשינו את זה פעם .

    לגבי "האיך " 

    לא אמרתי כלום , רק אמרתי שכשתרצה...
    נדון ב"איך " 


    *************************************

    התהליך 


    במשך כל אותם שבועות מאז עברה לגור איתי , לא דנו בתוכנית מסודרת 

    אבל כן אמרתי לה על כל מיני פעולות שכדאי שתתחיל לבצע , וגם היו נסיונות כאלו ואחרים שלא הבשילו להרבה מעבר. .

    ואז הגיעה "השיחה " הראשונה .

    על "איך " 

    מה שאמרתי היה דבר כזה 

    א . את חייבת סדר יום קבוע ולעמוד בו ,
         לקום בבוקר בשעה מוקדמת יחסית , לסדר את המיטה להתרחץ לאכול ולמצוא עבודה .

         בסוף היום להתקלח ולהכנס למיטה בשעה סבירה. 

    ב . חייבת להקפיד שחלק מאותו סדר יום יכולל פעילות גופנית , כל יום , אי אפשר להמנע מיזה 

    ג. המוח הוא איבר בעייתי לשליטה , את חייבת ללמוד סוג של טכניקת שליטה במוח , מדיטציה כלשהי 

        עדיף שתמצאי מדריך/כה טכני טוב לטכניקה נניח של מאינדפולנס , ללא החלק הרוחני "המואר " שלעיתים מתלווה         לכך .



    על השאלה שלה , 
    "מדוע אתה לא עושה מדיטציה?"
    , התשובה שלי הייתה 

    אני לא זקוק לכך , שנים שאני ממשמע את המוח שלי 
     רץ הרבה מרחקים ארוכים ,ויודע בדיוק מה עושה לי טוב 
    ונדיר שהמוח שלי " מתבדר "

    אבל המקרה שלה אחר .



    מצאה עבודה כמלצרית , שלב לימוד התפריט היה לה קשה ומתסכל .

    הדיכאון גרם לחוסר יכולת להתמקד בדברים פשוטים 

    בגלל שבעבר היתה תלמידה מבריקה בתחומי המדעים .

    חוסר היכולת הזה שלה ללמוד תפריט פשוט ,ואחר כך גם להתרכז בעבודת מלצרות , גרם לה בתחילה תסכול עמוק .

    אבל אט אט , סדר היום , הפעילות הגופנית המדיטציה והעקשנות שלי , עשו את שלהם. 

    השבועות נקפו
    והשיפור כבר היה דיי ניכר ,

    היו עליות ומורדות , היו המון שעות שיחה , לפעמים קצת נקשות שלי 
    אבל ללא ספק הכיוון לשיפור כבר היה דיי ברור 

    באותה תקופה התמודדתי במקביל גם עם עזרה לאמיר שהתחיל שיקום .

    באזור ספטמבר ראיתי שהמצב מספיק טוב ושאני יכול להרשות לעצמי לקנות כרטיס כיוון אחד לתאילנד ולהעדר מהבית כמה חודשים. 

    לא הייתי בטוח שתשאר לגור אצלי בבית לבד כשאסע , אבל להפתעתי , היא נשארה לבד והיתה מאוד מרוצה 

    המשימה דיי הושלמה .


    ************************************

    מקץ שנה 



    בדיוק דיברנו לפני כמה שבועות ,הגדולה ואני ,שכבר עברה קצת יותר משנה מאז עברה לגור איתי 

    ושזה נראה כאילו עבר הרבה יותר ...


    לפני כמה חודשים באו חברים לבקר , הבת שלהם בת ה 17 נמצאת במצב דומה למצב שהיתה בו הגדולה והם דיברו על כך שהם חסרי אונים בהתמודדות .


    הגדולה אמרה להם 

    "תשלחו אותה למחנה החינוך מחדש של אבא , תראו אותי

    הוא כל כך עקשן שאין מצב שזה לא יעזור "

    אני חושב שזו אחת המחמאות הכי גדולות שקיבלתי אי פעם לאופי הקשה שלי .

    אשאיר לכם שוב את השיר ששמתי בפוסט על המשבר הקודם שנכתבת ב 2011

    dont answer me 

    מהפרוייקט של אלן פרסונס 

    אני חושב שהמילים  פשוט ממצות את כל הסיפור הזה. 

    זה מתחיל במילים 


    If you believe in the power magic
    I can change your mind

    מדוייק ללא ספק 

    ''





    אחרי שבוע של התחלת "הפרוייקט האחרון " 

    אני חייב שקט 

    סוף שבוע טוב 

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/6/20 10:08:

      צטט: גלית א' 2020-06-12 12:11:11

      וואו. קראתי עכשיו גם את הפוסט השני מ-2011. יש לך סבלנות ותעצומות נפש שלא ייאמנו. מצטרפת למחמאות לאבהות שלך, ובנותיך בנות מזל.

      תודה 
      לגבי הבנות , כל מה שאני יכול להגיד שעשיתי את הכי טוב שאני יכול 
      חיוך

       

      לי אישית אין דעה נחרצת בעד או נגד פסיכולוגים ודומיהם. אנשים רבים שאני מכבדת ומעריכה מאוד בעד, ומנגד יש אותך ואת בוזגלו ועוד רבים וטובים. כך ש...

      בעצמי אף פעם לא הייתי בטיפול. (חוץ מבגיל 8 או 9 שהקיבוץ שלח אותי, אבל זה לא נחשב). תמיד נראה לי שיש דברים חשובים יותר להוציא עליהם כסף. יש לי בן שגדל מכיתה ז' בחינוך המיוחד (מערכת שיש לי רק דברים טובים לומר עליה), והוא מאובחן על הספקטרום, כך שכל ילדותו הייתה רצף של אבחונים וטיפולים והתמודדויות (היום הכול טוב, אין שום סימפטומים, השבח לאל. הוא בן 22 בקירוב). הוא אף פעם לא שיתף פעולה עם הפסיכולוג/ית שלו, וגם עם טיפולים מסוגים אחרים, ריפוי בעיסוק וכאלה, שיתוף הפעולה היה מוגבל מאוד. איפשהו בנעוריו משהו קרה והוא התחיל לתקשר יותר, ליהנות מחברת בני אדם ולהיות אדם שמח יותר באופן כללי. לפני כשנתיים, בעקבות משבר רגשי שעבר, החליט להתחיל טיפול, חיפש בעצמו פסיכולוגית בסביבה ומאז הוא בטיפול ונראה מרוצה. 

       

      כיוון שכל זה יימחק בקרוב, אני מקווה שתספיק לקרוא וניפגש במחוזות אחרים :)

        14/6/20 19:58:

      צטט: גלית א' 2020-06-14 12:38:16

      צטט: יבגניה בוזגלו 2020-06-13 20:44:07

      גלית זה קל, פשוט תהיי בדעה שלנו :)
      גם אני מכירה אנשים שמרוצים מהפסיכולוגית שלהם, אבל למיטב הבנתי מה שהם מקבלים זה לא טיפול אלא סוג של ליווי. זה דבר שיכול להיות נחמד אם מצאת פסיכולוגית שיש לך כימיה טובה איתה ואם יש לך כסף לממן את זה, אבל זה לגמרי לא מתאים וגם עלול להיות מסוכן ומזיק במצבים שדורשים טיפול אמיתי

      מה זה טיפול אמיתי?

      ואם הליווי עוזר, אז מה זה משנה איך קוראים לזה.

      אבל באמת הייתה לי חברה שנהגה לספר לי על השיחות עם הפסיכולוגית שלה, והיא הייתה מספרת לפסיכולוגית את אותם דברים שהיא סיפרה לי על מה שעובר עליה בחיים, והפסיכולוגית ענתה מה שענתה, אבל זה לא נשמע כמו משהו שחברה בלי BA MA בפסיכולוגיה לא יכלה לענות לה.

      טיפול אמיתי זה הליך שמביא לתוצאות. לשיפור, להחלמה.
      תראי אני לא מזלזלת במשברים שאנשים עוברים במהלך החיים, בתחושות דכדוך, ריקנות, בדידות, חוסר טעם, חוסר מיצוי, סבל זה סבל. אבל אם אתרע מזלך לחטוף דיכאון מז'ורי, או התקפי חרדה קשים, או PTSD למשל, אז סשנים של שיחות לא רלוונטיים לך (וגם בסימפטומים מתונים יחסית יש דרכים יותר אפקטיביות לטפל מאשר שיחות עם אדם זר ב-450 שקל לשעה מעכשיו ועד לנצח נצחים או עד שייגמר לך הכסף, מה שיבוא קודם)
        14/6/20 12:38:

      צטט: יבגניה בוזגלו 2020-06-13 20:44:07

      גלית זה קל, פשוט תהיי בדעה שלנו :)
      גם אני מכירה אנשים שמרוצים מהפסיכולוגית שלהם, אבל למיטב הבנתי מה שהם מקבלים זה לא טיפול אלא סוג של ליווי. זה דבר שיכול להיות נחמד אם מצאת פסיכולוגית שיש לך כימיה טובה איתה ואם יש לך כסף לממן את זה, אבל זה לגמרי לא מתאים וגם עלול להיות מסוכן ומזיק במצבים שדורשים טיפול אמיתי

      מה זה טיפול אמיתי?

      ואם הליווי עוזר, אז מה זה משנה איך קוראים לזה.

      אבל באמת הייתה לי חברה שנהגה לספר לי על השיחות עם הפסיכולוגית שלה, והיא הייתה מספרת לפסיכולוגית את אותם דברים שהיא סיפרה לי על מה שעובר עליה בחיים, והפסיכולוגית ענתה מה שענתה, אבל זה לא נשמע כמו משהו שחברה בלי BA MA בפסיכולוגיה לא יכלה לענות לה.

        13/6/20 20:44:
      גלית זה קל, פשוט תהיי בדעה שלנו :)
      גם אני מכירה אנשים שמרוצים מהפסיכולוגית שלהם, אבל למיטב הבנתי מה שהם מקבלים זה לא טיפול אלא סוג של ליווי. זה דבר שיכול להיות נחמד אם מצאת פסיכולוגית שיש לך כימיה טובה איתה ואם יש לך כסף לממן את זה, אבל זה לגמרי לא מתאים וגם עלול להיות מסוכן ומזיק במצבים שדורשים טיפול אמיתי
        12/6/20 12:11:

      וואו. קראתי עכשיו גם את הפוסט השני מ-2011. יש לך סבלנות ותעצומות נפש שלא ייאמנו. מצטרפת למחמאות לאבהות שלך, ובנותיך בנות מזל.

       

      לי אישית אין דעה נחרצת בעד או נגד פסיכולוגים ודומיהם. אנשים רבים שאני מכבדת ומעריכה מאוד בעד, ומנגד יש אותך ואת בוזגלו ועוד רבים וטובים. כך ש...

      בעצמי אף פעם לא הייתי בטיפול. (חוץ מבגיל 8 או 9 שהקיבוץ שלח אותי, אבל זה לא נחשב). תמיד נראה לי שיש דברים חשובים יותר להוציא עליהם כסף. יש לי בן שגדל מכיתה ז' בחינוך המיוחד (מערכת שיש לי רק דברים טובים לומר עליה), והוא מאובחן על הספקטרום, כך שכל ילדותו הייתה רצף של אבחונים וטיפולים והתמודדויות (היום הכול טוב, אין שום סימפטומים, השבח לאל. הוא בן 22 בקירוב). הוא אף פעם לא שיתף פעולה עם הפסיכולוג/ית שלו, וגם עם טיפולים מסוגים אחרים, ריפוי בעיסוק וכאלה, שיתוף הפעולה היה מוגבל מאוד. איפשהו בנעוריו משהו קרה והוא התחיל לתקשר יותר, ליהנות מחברת בני אדם ולהיות אדם שמח יותר באופן כללי. לפני כשנתיים, בעקבות משבר רגשי שעבר, החליט להתחיל טיפול, חיפש בעצמו פסיכולוגית בסביבה ומאז הוא בטיפול ונראה מרוצה. 

       

      כיוון שכל זה יימחק בקרוב, אני מקווה שתספיק לקרוא וניפגש במחוזות אחרים :)

        10/6/20 16:28:
      כדאי להכין את הקוראים ואת עצמך שקפה הולך להסגר . זו ההודעה ששלחו לי במייל : שלום רב, הקפה נסגר גולשים יקרים, קפה דה מרקר ייסגר בחודשים הקרובים. החל מיום 5.7.20 לא תתאפשר עוד העלאת תכנים לאתר. האתר צפוי לרדת מן האוויר בהמשך השנה, וכתוצאה מכך תכני האתר לא יישמרו ולא יהיו נגישים לכם או לציבור הרחב. אנחנו ממליצים למי שמבקש לשמר תכנים שפרסם באתר, לגבות אותם כבר כעת באופן עצמאי. בברכה, צוות קפה דה-מרקר ------------------------------------------- כדאי באמת לגבות ולתת חלופה לעוקבים :-)
        9/6/20 16:43:
      התרגשתי ושמחה אתך בתוצאות. תודה שהיה לך אומץ לשתף
        8/6/20 20:26:
      נהדר :)
        6/6/20 17:13:

      צטט: יבגניה בוזגלו 2020-06-06 09:15:19

      איזה פוסט מקסים ואופטימי ומלא מסירות ואהבה הורית, וגם מזכיר לי את עצמי בכל פעם שהקטן נתקף בדיכאון, כולל ממש עכשיו, וזה נשמע כזה מתי אכלת? תאכל משהו, צא לעשות הליכה, מתי בפעם האחרונה יצאת לשמש? בוא נצא לשבת קצת בשמש, מתי התקלחת? כנס להתקלח, קח B12, לך לבקר את האחיינית שלך, וכך הלאה בלופ אינסופי (וקצת פחות מוצלח מאצלכם כי בכל זאת), ואני לא חושבת שאמרתי לך אי פעם כמה אני מחזיקה ממך אבא מגניב וכייפי ומבין את תפקיד ההורה.

      תודה על המחמאות , כן הפתעתי את עצמי כהורה , לא מאוד רציתי ילדים והייתי בטוח שאהיה אבא גרוע 

      טעיתי בנושא הזה , אני גם שמח שיש לי שתי בנות ואני מסכים שאני הורה לא רע 

      מצד שני , זה בלוג אישי , הוא לא אובייקטיבי , זה הכל מנקודת המבט האישית שלי ןסביר שיש הטייה לטובתי בפרוש הארועים 

      אני אדם עם אופי קשה , שדיי מודע לכך , מצד שני , אני חושב שאני דיי מוכן לקבל כל דבר גם אם אצלי בלב לפעמים זה גורם לי להרמת גבה 

      אני יודע שצורת החיים שלי גורמת להרמת גבה אצל הרבה אנשים , וזה פשוט לא מעניין אותי מה דעתם 





       
      חוץ מזה, מצטרפת להסתייגות מאנשי ה"מקצוע" מתחום בריאות הנפש, פגשתי רבות מהן וגם המעטות שהיו יחסית סבירות מעולם לא אמרו לי את הדברים הבסיסיים שהבאת בפוסט: לאכול באופן סדיר, להתאמן כל יום, לצאת לשמש, להתקלח כל יום. יותר קל לנעוץ במטופל מבט אמפתי ולהנהן. עם השנים הן למדו שהציבור בכל זאת מסתייג מהפדופיליה הישירה והמוחצנת של פרויד, ורובן יגידו על עצמן שמה פתאום, הן לא פרוידיאניות, אבל שיטות הטיפול שלהן עדיין מבוססות על טחינה מעגלית של אותם נושאים בלי שום מדדים לשיפור או חלילה להצלחה שתביא לסיום הטיפול. מקצוע מתועב ופגום מוסרית מהיסוד.



      מדהים כמה חוסר הבנה יש אצל "אנשי מקצוע " 

      שלכאורה "דברים טכניים" כמו אוכל בריא , סדר יום קבוע , פעילות גופנית בחוץ 

      ושליטה טכנית במוח , הרבה הרבה יותר יעילים משיחות אינסופיות על הנזק שההורים שלך עשו לך כילד 
      לצערי , רוב המטפלים שנתקלתי בהם היו זקוקים לטיפול דחוף בעצמם עקב שריטות עמוקות 
      אצלם 

      אכן , זוכה פרס נובל כהנמן כבר אמר , שאם אין דרך מדדית למדוד הצלחה , כמעט כל דבר שנעשה הוא חסר ערך כי אין דרך לבדוק האם טעינו ולהסיק מסקנות

      זה אכן לא מפתיע לשמוע על אנשים שהולכים לטיפול במשך שנים , ללא תוצאות מדדיות ניכרות , אבל לפעמים זו לא החלטה רק שלנו האם להעזר באנשי מקצוע או לא 

        6/6/20 17:02:

      צטט: שמוליק_ 2020-06-06 13:24:53

      הפוסט ההוא של הטקסים מ 2011 ופוסט ההשלמה הנוכחי מאוד אישיים , חשיפה שלך ושל בתך אבל לקרוא את זה היה מרגש וגילה על החומר שאתה בנוי ממנו וכיצד אהבה שלך הסובלנות השיטתיות והביחד שלך ושל משפחתך כל אלה ממש הצילו אותה. יש לה אכן אבא להתגאות בו וטוב שהעלת לעצמך כדי שתיזכר בעתיד שמה שעשית זה לא טריוויאלי. מסקרן אותי אם יש לבת שלך גישה לכל מה שאתה משתף כאן. מקווה שכן.



      כן זה דיי אישי , מזל שב 2011 העלתי על הכתב את מה שקרה אז , כי למוח משנה מאוד את הארועים בדיעבד אם לא כותבים אותם סמוך ככל האפשר לארוע 

      זו הסיבה העקרית שכתבתי גם את הפוסט הזה 

      לא , הגדולה לא קוראת כאן , מכל המשפחה הקרובה שלי היחידה שיודעת שאני מוסגל לכתוב משהו מעבר לרשימת מכולת 
      זה הבת הקטנה 
      תקופה אני משתעשע ברעיון של לתת לגדולה לקרוא , לדעתי היא וגם אני עדיין לא מוכנים לכך 

      הקטנה יודעת למור דברים לעצמה , ודווקא היתה מאוד מרוצה לקרוא את הבולג באתר החדש שלו 

        6/6/20 13:24:
      הפוסט ההוא של הטקסים מ 2011 ופוסט ההשלמה הנוכחי מאוד אישיים , חשיפה שלך ושל בתך אבל לקרוא את זה היה מרגש וגילה על החומר שאתה בנוי ממנו וכיצד אהבה שלך הסובלנות השיטתיות והביחד שלך ושל משפחתך כל אלה ממש הצילו אותה. יש לה אכן אבא להתגאות בו וטוב שהעלת לעצמך כדי שתיזכר בעתיד שמה שעשית זה לא טריוויאלי. מסקרן אותי אם יש לבת שלך גישה לכל מה שאתה משתף כאן. מקווה שכן.
        6/6/20 09:15:
      איזה פוסט מקסים ואופטימי ומלא מסירות ואהבה הורית, וגם מזכיר לי את עצמי בכל פעם שהקטן נתקף בדיכאון, כולל ממש עכשיו, וזה נשמע כזה מתי אכלת? תאכל משהו, צא לעשות הליכה, מתי בפעם האחרונה יצאת לשמש? בוא נצא לשבת קצת בשמש, מתי התקלחת? כנס להתקלח, קח B12, לך לבקר את האחיינית שלך, וכך הלאה בלופ אינסופי (וקצת פחות מוצלח מאצלכם כי בכל זאת), ואני לא חושבת שאמרתי לך אי פעם כמה אני מחזיקה ממך אבא מגניב וכייפי ומבין את תפקיד ההורה.
       
      חוץ מזה, מצטרפת להסתייגות מאנשי ה"מקצוע" מתחום בריאות הנפש, פגשתי רבות מהן וגם המעטות שהיו יחסית סבירות מעולם לא אמרו לי את הדברים הבסיסיים שהבאת בפוסט: לאכול באופן סדיר, להתאמן כל יום, לצאת לשמש, להתקלח כל יום. יותר קל לנעוץ במטופל מבט אמפתי ולהנהן. עם השנים הן למדו שהציבור בכל זאת מסתייג מהפדופיליה הישירה והמוחצנת של פרויד, ורובן יגידו על עצמן שמה פתאום, הן לא פרוידיאניות, אבל שיטות הטיפול שלהן עדיין מבוססות על טחינה מעגלית של אותם נושאים בלי שום מדדים לשיפור או חלילה להצלחה שתביא לסיום הטיפול. מקצוע מתועב ופגום מוסרית מהיסוד.
        5/6/20 21:51:

      צטט: liat62 2020-06-05 17:35:00

      סיפור לא קל. יש שישאלו "למה לא נעזרת באיש מקצוע מתחום הנפש". אני לא שואלת שאלות כאלה, בעיקר לא לאחר כשני מפגשים עם פסיכואונקולוג (יש דבר כזה), שהסתיימו בתהייה שלי איך ה"ילד טוב ירושלים" עם שאלות שכאילו נלקחו מספר הדרכה, יכול לעזור לי, ובניסיון די מתסכל שלו להבין מי עומדת מולו.



      אכן , תמיד שואלים אותי כמעט בכל תחום שאני עושה בו דברים לבד 

      "למה לא נעזר באנשי מקצוע "

      כי אין לי הערכה רבה לרוב אנשי המקצוע ברוב תחומי החיים 


      הקומה של גאוס עובדת מצויין , רובן מאוד בינוניים , יש מיעוט טוב 

      ולא תמיד יש לי סבלנות לאנשים בינוניים שאני לא סומך עליהם 
      לא תמיד זו החלטה שלי האם להעזר באנשי מקצוע או לא 

        5/6/20 21:48:

      צטט: גילהסטחי 2020-06-05 12:35:56

      איך מצאת את האומץ לשתף? והרי ילדים הם כרטיס הביקור של הוריהם. אשמח לקרוא על התהליך הרגשי-נפשי שלך לאורך המסע. מסור לבתך שזרה גמורה גאה בה ושצעד קטן מחוץ לדיכאון זה צעד גדול למציאת שלווה. שמרו על עצמכם.


      אני לא רואה את הילדים שלי ככרטיס ביקור שלי :)

      להפך , אני ממש ממש מקווה שיתנתקו ממני מהר ככול האפשר , בקטע טוב של עצמאות 

      אני אדם בפני עצמי ואני מאוד מקווה שגם הן תהינה מהר כאלו 

      לגבי "התהליך " שלי , אין לי כל כך מה לכתוב , אם תשאלי שאלות אני מוכן להשיב 

        5/6/20 17:35:
      סיפור לא קל. יש שישאלו "למה לא נעזרת באיש מקצוע מתחום הנפש". אני לא שואלת שאלות כאלה, בעיקר לא לאחר כשני מפגשים עם פסיכואונקולוג (יש דבר כזה), שהסתיימו בתהייה שלי איך ה"ילד טוב ירושלים" עם שאלות שכאילו נלקחו מספר הדרכה, יכול לעזור לי, ובניסיון די מתסכל שלו להבין מי עומדת מולו.
        5/6/20 12:35:
      איך מצאת את האומץ לשתף? והרי ילדים הם כרטיס הביקור של הוריהם. אשמח לקרוא על התהליך הרגשי-נפשי שלך לאורך המסע. מסור לבתך שזרה גמורה גאה בה ושצעד קטן מחוץ לדיכאון זה צעד גדול למציאת שלווה. שמרו על עצמכם.
        5/6/20 11:21:

      צטט: Ronnie 2020-06-04 20:51:42

      מצוין. גם הפוסט.



      תודה 

        4/6/20 20:51:

      מצוין. גם הפוסט.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      אחר40
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין