כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    רשמים...

    קריירה או משפחה?

    0 תגובות   יום שלישי, 2/6/20, 10:38

    צפיתי אתמול בסרט "טולי" (2018), בכיכובה של שרליז טרון.

     

    הסרט מפזר את האשליות לגבי חיי משפחה.

     

    לאחר שנות ה-20 שלה, כסטודנטית לספרות אנגלית, היא מוצאת את עצמה בשנות ה-30 שלה, נשואה אמנם למי שאהבה, אבל נאלצת להתמודד לבדה עם שני ילדים, אחד עם רגישויות מופרזות (כנראה על הרצף האוטיסטי), ומגלה שהיא בהריון לא מתוכנן.

     

    הטיפול בתינוקת, בנוסף לכל השאר, הופך אותה מותשת, פיסית ונפשית. היא נעזרת באומנת, ומתקשרת אליה רגשית. האומנת מגלמת בעיניה את שנות ה-20 העליזות. היא מדמיינת לעצמה דמות בשם "טולי", כפי שהיתה בעבר.

     

    התחושה שלה לאורך הסרט היא שהיא לכודה. חייה סובבים סביב הבית והילדים, והיא לא חיה את חייה שלה. הקירות סוגרים עליה. לבסוף היא נתקפת ברצון לברוח. בעלה מודה שגם הוא נתקף לפעמים ברצון הזה. אבל בסופו של דבר, אלה הם חייה (וחייו).

     

                                                  -----

     

     

    נדמה לי שלאה גולדברג כתבה בזמנו ששנות ה-20 הן דווקא השנים הקשות ביותר, והאומללות ביותר.

     

                                                        ------

     

    מקרה הפוך הוא סיפורה של מרגריט מונו, המלחינה שהלחינה שירים רבים של אדית פיאף, ביניהם גם את "מילורד" הידוע.

     

    ''

     

    היא החלה את דרכה כפסנתרנית קונצרטים, לאחר שלמדה אצל טובי המורים.

     

    הקריירה שלה נגדעה בשל התמוטטות עצבים. לא קשה להבין את ההתמוטטות הזו: זו קריירה שיש בה מתח רב במיוחד למי שסבלה כל חייה מאימת קהל.

     

    היא פנתה, איפוא, להלחנה, והצליחה מאד. אבל חייה הפרטיים היו בעיניה כישלון. היא היתה נשואה לזמר, לא ברור כמה זמן, אבל לא היו להם ילדים.

     

    בשנותיה האחרונות היא כתבה לידידתה מכתב מכמיר לב -

     

    ..."הזיקנה היא לא כלום, כאשר את מוקפת באהובייך. אבל לחיות לבד... עם הריקנות הרגשית...הלב מת עוד לפני המוות עצמו".

     

    לאחר מותה, כתוצאה מהזנחה בריאותית, אדית פיאף אמרה עליה שהיא היתה המנטורית שלה. רבים ליוו אותה בדרכה האחרונה.

     

                                                       -----

     

    המורה שלי לפסנתר, דווקא ניסתה לשלב קריירה בחיי משפחה.

     

    עם הולדת ילדיה, היא לקחה מטפלת שגרה אצלה, על מנת שתוכל להמשיך להתאמן, להופיע וללמד.

     

    התוצאה היתה שהיא סבלה מרגשי אשמה קשים.

     

    כאשר החליטה לבסוף לוותר על הופעות, היא סבלה מן הכיוון ההפוך.

     

    היא טופחה מילדותה כילדת פלא, עד כדי ויתור על לימודים סדירים בבי"ס, ובגיל 16 נשלחה ללימודים בארה"ב. הוריה הגיעו לפת לחם. היא חשה אחריות כלפי הוריה, ותיסכול קשה. התוצאה היתה שהיא נזקקה לטיפול פסיכולוגי ממושך.

     

    לאחר שהילדים גדלו, היא החליטה לחזור ולהופיע, אבל אז היא חלתה בסרטן.

     

                                                          -----

     

    המטפל הפולני של אבי, גרוש, אמר שכך רע, וכך רע.

     

    - אז איך טוב? - לא יודע.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      שושנה13
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין