כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    לגסה גשה תזזו

    0 תגובות   יום רביעי, 3/6/20, 10:32

    כתב: ישראל אדנה יסמני


     

    ''

     2020 - 1932

     

    אבא לגסה גשה,  בנם של הלקה גשה תזזו ואדיי תמניו טייה, נולד בשנת 1932 ביישוב "עדי וורבה", תגראי. כבר משחר ילדותו ניכרה בו האהבה לידע, לשפה ולתפילות; עד גיל 7 היה נשרך אחר אביו וצמא לקנות דעת בקריאה וכתיבה, אולם לא עלה בידו הדבר, ובינתיים את תשומת הלב סיפקה לו אמו בתיאור סיפורי התנ"ך ובחזון העתיק על שיבת ציון.  ובו ביום שהתפנה אביו ללמדו, קרן עור פניו, בלב שמח ובהתרגשות החל להטות אוזן ולהתמסר למשימה; וכך מחבר אות לאות, יוצר מילה ועוד מילה, ולאחר כותב משפטים הרבה- עד שידע את השפה על בוריה. לא רָחַק היום והתחיל גומע בשקיקה את ספרי הקודש, את התורה וספר תהילים; לצד כל זה גברה סקרנותו אחר הנעשה במדינת ישראל, והוא תר אחר לבו עד שהשיג ספרים מתורגמים לאמהרית על המדינה, ראשיה ואנשיה. את השפה העברית רכש בזמן שאחיו מהרטו גשה ואחיינו מלקו יסמני חזרו לביתם בעדי וורבה, עת נסגר בית הספר היהודי בווזבה, והשניים (מלקו& מהרטו) יחד עם חבריהם היו מלמדים בשעות הערב את כל מי שחפץ בכך:  "כל ידיעותיי בכתיבה, קריאה ודיבור בשפה עברית זה מאותה התקופה, ולעולם לא הייתי זקוק ליותר מזה" היה נוהג לציין.

    ''

    שירה אנדסלסה, תגראי 1979: לגסה בתמונה משפחתית 


     

    וכך מחשבה הופכת לפעולה:

    ובתחילת שנות ה_60 ייסד יחד עם חבריו את ארגון "עשרתה קלת" (עשרת הדברות); כאשר המטרה הגלויה היא בניית בית תפילה ביישוב אבל המטרה הסמויה היא למצוא דרכים לעלות לארץ ישראל. לצורך כך חברי הארגון הקימו מגבית, לה תרמו מדי חודש 32 חברי האגודה, מחציתן נשים, וכן,  פתחו תא דואר בעיר הקרובה שירה (Shire) שיהווה כתובת וקשר עם היהודים בישראל, ומאוחר יותר (1965 ואילך) שימש לתכתובות בינם ובין קרובי המשפחה שכבר עלו לישראל; חשוב להדגיש כי היוזמה הזו נעדרה בתמיכה מצד ארגונים יהודים באתיופיה ומישראל, אלו ונציגיהם עשו כל שביכולתם להתעלם מ'בית ישראל' בתגראי; אבל בני המקום תמיד מצאו דרכים לפרוץ את כל חומות האטימות ולהפוך היוצרות, הַלָּלוּ הוציאו מתוכם חלוצים, אינדיבידואלים ופורצי דרך, בלא תיווך, פרויקטים או הכוונה מצד השלטונות בישראל ועוזריהם.

    ''

    צילום בית התפילה כיום_ מתוחזק ע"י המקומיים. וכך היה נראה ב-1971 


    והם עשו זאת גם לפני 40 שנה, בימים החשוכים של שלטון 'הדרג' באתיופיה בזמנים שדיקטטורה רצחנית שררה במדינה. אז נפוצה השמועה על אפשרות הקיימת לעלות לארץ ישראל דרך הנתיב הסודני.  באותם הימים לגסה כיהן כדיין מטעם המושל האזורי וככזה הייתה לו נגישות ותוקף להנפיק אישורי מעבר (אילף) ממקום למקום. סמכות זאת, והחותמת שלו סייעה לאלפים מיהודי אתיופיה, בניגוד לחוקי המדינה, לנוע ביתר קלות לעבר וולקייט, להמשיך משם למחנות הפליטים בסודן, ולהמתין לקראת העלייה לארץ. כך המשיך לפעול גם כאשר הובס הדרג, ונס מהאזור, וההזוואווי (המורדים) תפסו את הפיקוד. אך משנודע להם על מתן אישורים "חתרניים", הואשם לגסה בבגידה ונשלח לכלא למשך 8 חודשים.  תנאי המאסר היו קשים, מתוכם 5 חודשים בלי לראות את אור השמש, עד שהודה במעשיו למען העלייה לישראל (אחד הראיות שהפעילות היא ציונית ולא נגד 'המורדים', הייתה תא הדואר  של הארגון בעיר שירה ששימש לתכתובות ומכתבים שהיו בביתו); חרף כל זאת הוא עמד איתן ושמר אמונתו,  סירב בתכלית האיסור לחלל את השבת גם אם הדבר יעלה לו בחייו;  בתום ויכוח שניטש בינו לבין מפקד הכלא ובשל הנחישות שהפגין, הוחלט לבסוף למלא את מבוקשו ולאפשר לו לשמור שבת. שם (בכלא) הוא גם התפלל לאלוהי ישראל, ונדר כי אם ינצל מבית האסורים, הוא יעשה הכול בכדי להגיע למקום בו התהלך אברהם אבינו.

     

    חצי שנה לאחר ששוחרר מהמאסר הוא החל את המסע יחד עם כ-300 איש ואישה. בהגיעו לסודאן הוא המתין 7 חודשים ובשנת 1982 זכה לעלות.  בשנתיים הראשונות הוא התגורר בעתלית ולאחר מכן עבר והשתקע בקריית גת עד יומו האחרון.

    ''

     

    שלושה גיבורים היו בחייו של אבא לגסה גשה, האחד אביו הביולוגי, גשה תזזו שחינך אותו לאהבת התורה, הספר והחכמה שהיו נר לרגליו. השני, אבי האומה, אברהם אבינו, המסמל את מהות האמונה. והשלישי מנחם בגין, שעבורו היה אבי עם ישראל המודרני, ומי שבתקופת שלטונו נגאלו יהודי אתיופיה מהגלות.

     

    וכשהגיע לאדמת ארץ ישראל, תחילה ביקש לקיים את הבטחתו ולנסוע לעירו של אברהם אבינו, לבאר שבע, לפני שהוא מתפנה למקום אחר, וכך היה, בזמן שמשפחתו נסעה לעתלית הוא היה בדרכו לדרוך על האדמה בה צעד אברהם אבינו. בהגיעו לביתו בעתלית, הפעולה הראשונה שלו הייתה ללכת למכולת ולקנות מחברת ועט, משל לאהבת הספר והחכמה שהוריש לו אביו. ובעט שרכש כתב את המכתב הראשון בישראל, איגרת תודה לראש הממשלה מנחם בגין.   

     

    לגסה גשה תזזו, לחם בחזית למען שיבת ציון, כבן נאמן של עמו; הוא סיכן את חייו אל מול שלטונות המדינה, נכלא ועונה בשל פעילותו וניצול סמכותו לטובת משפחות מ'בית ישראל' בכדי שהללו ינועו בביטחה לעבר הגבול, ובסופו יגיעו לארץ ישראל. ; בלא צל של ספק, התרומה שלו בחוליית השרשרת של העלייה מאתיופיה עבור רבים מאיתנו היא מרכזית ומכרעת.

    ''

     

    אדם שאהב את עם ישראל ואת ארץ ישראל והילך ברחובותיה בגאווה גדולה, כמי שהגשים את אותו חלום עתיק: "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה. הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים".

     

    ''

     

    דרג את התוכן: