כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    רשמים...

    יוני, צ'ייקובסקי, ושבוע הגאווה *

    0 תגובות   יום רביעי, 3/6/20, 13:28

    *גירסה חוזרת ומעודכנת לפוסט מלפני שנה.

     

    אבי חי ברוסיה במהלך מלחמת העולם השניה, והאזין לשידורי הרדיו. השדרנים רצו כמובן לעורר את הגאווה הרוסית, והירבו להשמיע מוסיקה רוסית. יצירותיו של רחמנינוב, שנאסר לבצען לאחר המהפכה, מאחר והוא, כבן אצולה, עזב את רוסיה - שודרו שוב. רחמנינוב אמנם עזב את רוסיה, אבל רוסיה לא עזבה אותו. יצירותיו ספוגות בנוף הרוסי, ובמלנכוליה הרוסית.

     

    מיותר לציין שיצירותיו של צ'ייקובסקי - עמו לא היתה כל בעיה מכיוון שהיה בן המאה ה-19 - שודרו שוב ושוב. ובכל זאת, היתה בעיה.

     

    צ'ייקובסקי היה הומוסקסואל, עובדה שהשלטונות דאגו להסתיר ולטייח. הומוסקסואליות היא בעיה קשה ברוסיה עד היום. במאה ה-19 היא היתה אסורה רשמית, ממש כמו באנגליה, הגם שהתופעה היתה נפוצה בחוגי האצולה.

     

    הגירסה הרשמית למותו של צ'ייקובסקי, בגיל 53, היא מחלת הכולירה, שתקפה אז את סט. פטרבורג. אבל קיימות גירסאות הכופרות בגירסה הזו, לפיהן הוא אולץ להתאבד לפני שהשמועה תגיע לאוזני הצאר. צ'ייקובסקי היה כבר מלחין אהוב ומוכר.

     

    בשנת 1970 הופק הסרט "צ'ייקובסקי" של קן ראסל.

     

    בסרט הבמאי נצמד לגירסה הרשמית, אם כי בצורה משולבת עם הגירסה האחרת: עפ"י הסרט המלחין שתה מים לא רתוחים בכוונה, מתוך כוונה להתאבד, לא משום שאולץ לכך.

     

    זכרתי את הסרט בתור סרט גס ודוחה.

     

    לאחרונה צפיתי בו שוב (נמצא כולו ביוטיוב),. והוא עדיין גס ודוחה בעיני.

     

    קן ראסל ביים מספר סרטים על מלחינים, בין השאר גם על מאהלר.

     

    הוא אמר שמילדותו מוסיקה משפיעה עליו בצורה ויזואלית: כאשר הוא מאזין למוסיקה, הוא רואה בדמיונו תמונה. נכון שהסרט מצטיין בדמיון עשיר.

     

    אבל הנטיה של הבמאי לסגנון בוטה, לפעמים תוך שימוש בדימויים דתיים, גרמה לכך שבסופו של דבר הוא נזרק מן הביביסי.

     

    הביקורת גם היא לא עשתה עמו חסד, והוא הותקף מאד.

     

    היום יש טענה שהוא לא הוערך כראוי, ובעתיד יכירו בכך שהוא היה אחד הבמאים הגדולים בקולנוע האנגלי. אולי.

     

    ממש באותה שנה הופק גם סרט רוסי על צ'ייקובסקי, ומעניין להשוות ביניהם. הסרט כולו נמצא ביוטיוב. לצערי אני לא מבינה רוסית. אולי יצרפו פעם כתוביות באנגלית, ואז אוכל לצפות בו.

     

                                                    ----.

     

    הפסנתרן ולדימיר אשכנזי, שהירבה לנגן מיצירותיו, אמר פעם בראיון שהוא מבין למה בעיני המערב המוסיקה שלו נחשבת רגשנית מדי, על גבול הקיטש. נכון שיש במוסיקה שלו רגשנות רבה, אבל יש גם יצירות שהן פיוט מופלא. כך למשל השלישיה שלו לכינור, צ'לו ופסנתר (1872). היצירה מזכירה את החורף הרוסי: שלג, קרח, אורות עמומים, מרכבות עם סוסים...

     

    צ'ייקובסקי כתב הרבה - מלבד היצירות הידועות שלו לבלט, הוא כתב גם מוסיקה תזמורתית, גם יצירות קאמריות, גם יצירות לכלי ולתזמורת, וגם כמה יצירות לפסנתר.


    "עונות השנה" שלו לפסנתר, משנת 1876, נכתבו לפי הזמנה, והוא לא ראה בהן יותר מהשלמת הכנסה, ובכל זאת הן נחשבות יצירות מופת. הקטע האהוב ביותר מתוכן הוא הקטע המוקדש לחודש "יוני", שמבוצע לפעמים גם ע"י תזמורת, וגם בעיבוד קולי. לא במקרה דווקא הקטע הזה התפרסם: יש בו מלודיות ענוגה, קצת עצובה, ומכמירת לב. אבי נהג לשיר אותו בבית, לפני שידעתי מהו הקטע הזה. צ'ייקובסקי הכתיר את הקטע כ-"ברקרולה", שהוא שיר הגונדוליירים, למרות שהוא לא נכתב במקצב האופייני של 6/8 (מלבד קטע קצרצר באמצע), אבל בהחלט יש בו הרגשה "מתנדנדת", כמו בסירה.

     

    הרי הוא כאן בביצוע הפסנתרן מיכאיל פלטנב -

     

    ''

     

    וכאן בביצוע תזמורתי - 

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      שושנה13
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין