כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ד"ר אמנון טיל: אז ועכשיו

    הבלוג יעסוק בנושאים המעניינים אותי: התרבות הדיגיטלית, אמנות לסוגיה השונים, טקסטים, היסטוריה ופרה-היסטורה, תנ\"ך בראיה היסטורית, טיולים בארץ ובעולם, מדע וטכנולוגיה, כלכלה ירוקה ונוסטלגיה.

    לעיתים בעקבות רשימות שאכתוב עשויים להווצר תחומי עיניין חדשים, לכן אינני מגביל את עצמי רק לנושאים שהוזכרו לעיל.

    ארכיון

    תגובות (2)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      8/6/20 01:02:

    צטט: amnonti 2020-06-08 01:00:44

    פרסמתי אותו גם בפייסבוק, גם בתפוז וגם כאן.
    יש לי הרבה מקומות ברשת האינטרנט בהם אני יכול להפיץ את רעיונותי
    או לחלק עם אנשים שונים את מה שמוצא חן בעיני!
    להת' אמנון

     

      5/6/20 09:01:

    *

     

    אהבתי מאד, חושבת שמעט מאד אנשים ראו את זה את הפוסט הזה שלך וכדאי שיראו עוד.

    אולי אולי יפול למישהו האסימון.

    יש לך פייסבוק? אולי כדאי לפרסם גם שם

    שיר מאת מריו דה אנדראדה

    3 תגובות   יום חמישי, 4/6/20, 07:02

    שיר מאת מריו דה אנדראדה (סאן פאולו 1893-1945) משורר, סופר, מסאיולוג ומוסיקולוג. אחד ממייסדי המודרניזם הברזילאי. תרגום חופשי למדי...
    ---------
    הנשמה שלי ממהרת
    =============
    ספרתי את שנותיי ומצאתי שנותרו לי פחות שנים לחיות ממה שכבר חייתי.
    אני מרגיש כמו ילד שזכה בקופסה של ממתקים. את הראשונים אוכלים בהנאה, אבל כשנותרים רק כמה בודדים, מבינים שהגיע הזמן להתחיל ליהנות מהם באמת.
    אין לי זמן לכנסים אינסופיים שדנים בחוקים, בכללים, ובנהלים, בידיעה שבד"כ שום דבר לא יושג.
    --
    אין לי סובלנות וזמן לאנשים אבסורדיים שאינם מתאימים לגילם.
    ---
    אין לי זמן להיאבק עם הבינוניות.
    ---
    אני לא רוצה להיות בישיבות שבהן האגו המנופח מוביל.
    ---
    אני לא סובל מניפולטורים ואופורטוניסטים.
    ---
    אני מפריע לאותם קנאים שמנסים להכשיל את היכולת שלי שאינה מסוגלת יותר לתפוס את עמדותיהם, את כישרונותיהם ואת הישגיהם.
    ---
    זמני קצר מכדי לדון בכותרות. אני רוצה את העיקר, כי הנשמה שלי ממהרת. כי לא נותרו הרבה ממתקים בחפיסה שלי...
    ---
    אני רוצה לחיות עם אנשים מאוד אנושיים. אנשים שיכולים לצחוק על הטעויות שלהם, שלא חשוב להם להיות מצליחנים, שאינם מרגישים שהם קודמים, שאינם בורחים מאחריותם, שמגינים על כבוד האדם ושעומדים בצד האמת והצדק. זה מה שעושה את החיים לכאלה ששווה לחיותם.
    ---
    אני רוצה להקיף את עצמי באנשים שיודעים לגעת בלבם של אחרים. כאלה שלמדו לגדול באמצעות מגע עדין של הנשמה מבעד למכות החיים הקשות.
    ---
    כן, אני ממהר. אני ממהר לחיות עם העוצמה שיכולה לתת בגרות.
    ---
    אני מנסה לא לבזבז את הממתקים שנותרו לי. אני בטוח שהם יהיו טעימים יותר מאלה שכבר אכלתי מהר מדי.
    ---
    מטרתי היא להגיע לקצה הדרך, בשלום עם עצמי, עם יקיריי ועם מצפוני.
    ---
    יש לנו שתי תקופות חיים. התקופה השנייה מתחילה כשאתה מבין שאתה חי רק פעם אחת.
    ---
    תם ולא נשלם!.....

    דרג את התוכן: