כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יוסי קווטינסקי כותב על הכל

    בלוג שנותן במה הן לצד העסקי והן לדעות שלי על כל דבר שרק אראה לנכון. מקום להביע הגיגים , מחשבות, דעות ועוד הרבה ובין השאר לספר על עיסוקי

    לכל המגיבים, אני מבקש להשתמש בגודל הפונט האחיד, לא אות שמנה, אות רגילה - כולנו שווים וכמו שאני כותב בגודל אות רגילה - אני מבקש מכולם - תכתבו בגובה העיניים באות הסטנדרטית ולא אות שונה. תגובות בפונטים שונים מוגדלים או שמנים - יוסרו, כולנו שווים ואין פה מישהו עם גדול יותר או שהוא שווה יותר

    מגיבים בבלוג שהם משתמשים פרטיים / אנונימיים מתבקשים לא להגיב בפורום זה. אדם בלי זהות ואו אחד שלא מוכן לקבל תגובה לא תתאפשר לו הזכות להגיב בבלוג זה. הדבר נובע מכך שאנשים שאין אפשרות להגיע אליהם על מנת להעיר להם אם כתבו משהו לא ראוי לדעתי והם מסתתרים בדרך כלל אחרי שמות בדויים ומרשים לעצמם לכתוב, להכפיש ועוד.

    מוכן לקבל כל תגובה, רק מאנשים שיש להם "זהות" ויש אפשרות לתקשר איתם.

    0

    מהמוות לחיים. אני חי ! ואני פה בשביל להשאר.

    0 תגובות   יום ראשון, 7/6/20, 01:38

    היום לפני 19 שנים ספרו את השעות האחרונות לחיים שלי.

    לבית החולים הדסה הגעתי במצב חמור ומעורר דאגה.

    חמצן - לא הנשמה . 3 אינפוזיות מחוברות אלי, 

    מה לא.

    לחדר המיון הגעתי כנגד לרצוני.

    לא רציתי ללכת.

    רציתי למות בבית.

    ביקשתי מהוריי שיוותרו לי ויתנו לי למות בבית.

    ב 7 ליוני 2001 הגענו לחדר המיון בהדסה.

    כולם הגיעו לשם מבין הרופאים

    מי לא.....

    לאחר שעות במיון ומלא רופאים

    העלו אותי לחדר בקומה 7 בבניין העגול בהדסה

    אני לבד בחדר

    מבודד מכל העולם - לא בבידוד רק במקום שקט ורגוע עבורי

    למחרת טיפול נמרץ.

     

    לא ידעתי אז שלהוריי שהסיכוי שלי להשאר בחיים

    הוא אפסי והם יעשו ככל שהם יכולים.

     

    כולם ידעו שהסיכוי לצאת הוא קלוש אבל איש לא סיפר לי ולו מאומה.

     

    כנגד כל  הסיכויים, בזכות רופאים מדהימים מבית החולים הדסה עין כרם בירושלים אחרי 12 ימים לערך, יצאתי על 2 רגליי מבית החולים והתחלתי מסע אחר לשיקום החיים שלי.

     

    ד"ר אלון מוזס, הוא האיש שלקח אותי תחת חסותו ולו אני חב את חיי.

     

    ד"ר אלון מוזס החליט לעשות כל שביכולתו שאני אחייה וזה קרה

     

    כנגד כל הסיכויים

     

    כנגד הכל

     

    יצאתי מבית החולים

     

    עברו 19 שנים מאז אותו יום אשפוז, אני מבקר אותו כל 3 חודשים לביקורת מאז....... כן אותו ולא אחר.

     

    ובזכותו, רק בזכותו ובזכות הצוות המדהים בהדסה אני חי

     

    וכמובן ולא פחות מזה

     

    בזכות הוריי שלא ויתרו לי ולקחו אותי להדסה באותו יום, שכבר הייתי בחזקת סוג של גסיסה ובזכות העקשנות שלהם ובזכות הטיפול שלהם ובזכות האהבה שהם מקרינים עד היום אני חי ואני פה

     

    19 שנים מי היה מאמין

     

    לא חשבתי שאשרוד את יוני 2001

     

    והיום

     

    7 יוני 2020

     

    כן 

     

    כנגד כל הסיכויים

     

    אני חי

     

    ואגיד בציניות משהו

    ואל תקחו אותי קשה

     

    אולי יש כאלה  בעולם שהיו שמחים אם ..... אני לא הייתי פה היום

    אבל אנשים

    לא יעזור לכם כלום גם לאנשים הרעים שבטח אמרו הלואיי ואני משוכנע שיש כאלה....

     

    אני פה

     

    אני חי

     

    ואני פה בשביל להשאר פה

     

    ולך פר' מוזס מהדסה עין כרם

    ולהם ההורים שלי

    ולכם בני המשפחה

     

    אני צריך לומר רק מילה אחת

     

    תודה

     

    בזכותכם אני חי !

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      יוסיקווטינסקי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין