כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    לצאת עם הקורונה לדרך חינוכית חדשה

    1 תגובות   יום ראשון, 7/6/20, 19:27

    שנת הלימודים תשפ"א – למידה במשמרות

     

    הרעיון שיש ללמוד בכיתות שמונות עד 20 תלמידים אינו חדש, אבל בישראל הוא נולד עם הקורונה. מדינת ישראל ומשרד החינוך היו צריכים להמתין לקורונה בכדי להבין שבלי צמצום כיתות לא יהיה כאן חינוך. הכיתות הסטנדרטיות בישראל הן 48 מ"ר, ולפיכך הן מאפשרות הפרדה של שני מטרים בין 20-15 תלמידים. שנת הלימודים תש"פ למעשה הסתיימה, ועכשיו אנחנו עם הפנים לתשפ"א: מה יקרה שם?


                צמצום קבוע של הכיתות למספר של 20-15 תלמידים הוא חיוני לחינוך הישראלי ללא קשר לקורונה. הצמצום הוא חיוני – עכשיו יודעים זאת כולם – כיוון שהוראה בכיתה של 15 היא משהו שונה במהותו מכיתה של 30 (שלא לדבר על 40 ומעלה). בכיתה קטנה אפשר לחנך במלוא מובן המילה, וכדאי אם-כך להבין תחילה למה מתכוונים ב"לחנך". אנחנו נוטים להפריד בין "חינוך" ל"הוראה", אבל זו שגיאה שבמאה הנוכחית נהפכה לקריטית. הגישה המפרידה בין הוראה לחינוך מחזירה אותנו למאה ה-19, שבה היה מורה משכיל-יחסית שמעביר את הידע שלו לתלמידים – ללא דיון וללא סימני שאלה. מאז נעשתה ההוראה גמישה יותר, אבל העשורים האחרונים הבהירו שאנחנו כבר במקום לגמרי אחר.


                חינוך, נאמר רגע מהו לא, אינו דחיסת מידע בתלמידים; העידן הזה חלף. את מרבית המידע הם יכולים להשיג, כמונו המבוגרים, באמצעות המִכשור הדיגיטלי. בעידן שלנו הם זקוקים לדברים אחרים, שאינם אפשריים בתרבות הישראלית בכיתות של 25 תלמידים ומעלה – כיתות שמיועדות להוראה פרונטלית.


                מה כן? היום הולכת ותופסת מקום ה-SEL – ההוראה החברתית-רגשית. התלמידים (עדיף היה לכנותם "חניכים") זקוקים להבנת זהותם ועיסוק בהתנהגותם. נושאים רבים שאינם נדונים בכיתות, כמו חינוך מיני, זהות מינית, שיימינג, החרמות, סמים ואלכוהול, ערכים אנושיים ועוד הם העניינים החשובים, אבל המורים (עדיף לכנותם "מחנכים") לא הוכשרו אליהם. ופן חשוב נוסף הם כישורי המאה שלנו: חשיבה ביקורתית, יצירתית, עבודת צוות ועוד שגם אליהם המורים אינם מוכשרים.


                את כל מרכיבי החינוך הדרושים הללו אפשר לקדם בכיתה שהיא חבורה קטנה, עד 20, ולא קבוצה גדולה. לכן, כל עוד נמשיך בכיתות של 25 ומעלה, מערכת החינוך תוסיף לדשדש, לאבד את הרלוונטיות שלה ואת המורים האיכותיים. הקורונה נותנת הזדמנות לכיתות כאלה לזמן מוגבל מאד, וכפי שציינתי, בתוך זמן קצר זה ייגמר ונחזור לשקוע בפרונטליות המייגעת.


                הפִסקה האחרונה מוקדשת בתמציתיות לשאלה איך הופכים את הכיתות הקטנות לדפוס של קבע. ובכן, עוברים ללמידה במשמרות. כל משמרת צריכה להיות בת 4 שעות עגולות, ובנוסף לכך עוד שיעור יומי אחד מקוון. מבלי לייגע אתכם בתחשיבים מספריים אפשר לומר, שבאופן זה ניתן להגיע בקירוב לאותו משך-זמן כמו בימים הארוכים. למורות תהיה שהות להיפגש ביניהן באופן קבוע, במחצית היום הפנויה, וללמוד לעבוד בצוות. המורות ישמחו לעבוד בכיתות של 20-15 תלמידים אם זה בין 8:00 ל-12:00 או בין 12:00 ל-16:00. הכול ייראה אחרת. כיתות פיסיות תהיינה מספיק, את זה אנחנו כבר יודעים, אבל מורים יחסרו בשלב ההתחלה. צריך יהיה להסתייע בסוגים שונים של חונכים: תלמידים בוגרים, גמלאי משרד החינוך, הורים ואקדמאים. אם נרצה אין זו אגדה, ואין צורך להמציא מחדש את בנימין זאב. עם זאת, אין ספק שתידרש לכך מנהיגות מתאימה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/6/20 21:55:
      הרעיונות שהעלית נראים לי, דומני כי שמעתי אודות חלקם במהלך השנים. הבעייה היא הנכונות לשינוי מטעם המורים. אולי הנכונות חייבת להילמד בסמינר, או בכינוסי מורים בתקופה זו.

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין