כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    שיחה עם אלוהים (19)

    0 תגובות   יום שלישי, 9/6/20, 03:33

    - חיכיתי שייגמר, והנה, נגמר. 

    - אבל לא כמו שציפית. 

    - לא. הפלטפורמה מתה לפני. באחת השיחות הקודמות הזכרתי שהיא התיישנה, ושאין משקיעים בה דבר, ואתה...

    - ואני אמרתי "האתר הדפוק הזה" לפני שיחה או שתיים. 

    - אולי הרגנוהו בפינו. 

    - אתה לא הורג דברים בפיך.
    - דווקא כן, בטירוף. רק שזה לא מתגשם אף פעם, וטוב שכך.

    - אז מה תעשה?

    - אעביר את הכתבים לבלוג האחר, ואפרד לשלום מן המקום הזה, ומאנשיו הכותבים את חייהם, את תקוותיהם, מציגים כשרון כזה או אחר. לכתוב, לצלם, לספר, לצייר, לעודד. כל אחד עם מתנתו.

    - מה המתנה שלך?

    - אני יודע לכתוב. וקצת יכול להאמין. 

    - אתה בס מקניל. 

    - לא. היא ידעה להאמין ממש. אני לא חושב שזה אפילו קרוב. אבל גם היא דברה איתך שיחות מעין אלה, וגם לה נעלמת איזה יום, וחזרת בסוף, כשהיא הלכה אל מותה. 

    - בס קרייסט, ממש. 

    - אם נוח לך. אפשר גם שמשון הגבור, למשל. או יצחק הנעקד. 

    - נכון, אבל זה סרט נוצרי. היא מאד ישועית, בס מקניל. 

    - נכון. נכון. עם זאת, השיחה שלנו העלתה בי, ממש עכשיו ולראשונה, את סיפור שמשון כסיפור על אמונה, אובדנה, והשבתה לקראת רגע ההקרבה המוחלטת. 

    - זה די מתבקש. 

    - כל כך הרבה דברים מתבקשים, וכל כך הרבה מהם לא באים לידי ביטוי. 

    - אתה חושב על משהו?

    - אתה יודע שכן. 

    - רוצה לספר?

    - לא בדיוק. אבל שקעתי בדכדוך חמור היום. אני לא יודע מה יהיה. הכל חשוך לי. 

    - אף אחד לא יודע מה יהיה. 

    - אבל לא לכולם הכל חשוך. איזה פחד. טעות. שטות. 

    - אני מנסה להתעודד, אבל לא מצליח. 

    - אני מצטער בשבילך. 

    - תודה. אני צריך את זה. 

    - יש בזה משהו מאד עצוב, בנאדם כל כך בודד, מפצל את עצמו לשניים, והצד השני, המבוגר, המבין, החכם, מצטער בשביל הצד הפגוע. ושניהם בודדים. 

    - אפשר לראות את זה ככה. אני לא רואה שזה עוזר, אבל אפשר. 

    - כי אתה הצד החכם, אתה אלוהים. אני לא. ואני זקוק לאבל הזה. יש בי תקווה של ילדים, שאף פעם לא מתממשת. ואני הולך אל מקום שהוא לא כל כך טוב, כי אני חייב ללכת. והתקווה של הילדים אומרת לי, אולי הפעם. ואני לא מאמין לה יותר. אפילו שאני לא מפסיק לקוות. 

    - אלה המלים האחרונות שלנו כאן. 

    - כן, חיכינו שזה ייגמר. נגמר.

     

    שלום לכל החברים שהיו. שימן, גילה, צלם חובב, האיש ששולח כוכבי הערכה. אריה. והאחרים, שאין אני זוכר. 

    תודה לכם, עזרתם לי מאד. 

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה