כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    חרדת נטישה

    6 תגובות   יום שישי , 12/6/20, 07:42

    חרדת נטישה

     

    במסיבה של הסתדרות הסטודנטים, בסוף הסמסטר הראשון בקמפוס הר צופים בירושלים, הבחין ברק בסטודנטית נחמדה שעמדה לבדה, "פרח קיר".

    "אפשר להזמין אותך לרקוד?" שאל אותה.

    דבורה סקרה את הבחור גבה הקומה, את עיניו הכחולות ואת בלוריתו הבלונדינית, ונענתה.

    "אני ברק", אמר לה במהלך הריקוד.

    "ואני דבורה. מה אתה לומד?"

     

    כך הכל התחיל. הם בילו כחברים במהלך כל הסמסטר השני, ובקיץ יצאו לחופשה משותפת באי קוס. כשחזרו מהחופשה הסוערת היה אך טבעי שיעברו לגור יחד.

    הם ניהלו חיים זוגיים לכל דבר ועניין, אך דבורה חשה שברק לא חשף את כל צפונותיו בפניה. למען האמת, הודתה בפני עצמה שגם היא  שמרה מפניו על סוד מכריע בחייה. היא חשבה שהגיע הזמן לפתוח את הנושא.

    "אנחנו חייבים לדבר", אמרה לו ערב אחד.

    "קרה משהו?" שאל בדאגה.

    "לא קרה משהו מיוחד, אבל קורה כל הזמן. אנחנו אוהבים זה את זה, וטוב לנו ביחד, אך משהו מפריע לי".

    "ואני יכול לעזור?"

    "ברק חמוד שלי, אתה נהדר וטוב לי אתך, אבל אתה לא מרבה לדבר בכלל, ובפרט לא על עצמך ולא על רגשותיך. בכך אתה דומה לאבי. אהבתי מאד את אבי, ואולי בגלל זה אני כל כך נמשכת אליך".

    "אבל איפה הבעיה?"

    "אני מיד אגלה לך. זהו סוד שלא סיפרתי לאף אחד. אתה הראשון ששומע עליו מפי. אמרתי לך שאבי מת, אבל באמת, אני לא יודעת מה קרה לו. מבחינתי הוא מת", אמרה בהתייפחות.

    ברק נדהם.

    "אבי עזב את הבית כשהייתי בת שתים עשרה", אמרה והדמעות חונקות את גרונה. "הדבר בא לנו בהפתעה. לא היו סימנים מקדימים לעזיבתו. כשארז את המזוודה ואמר שהוא נוסע לתאילנד לקנות בדים לצורך עסקיו, אמי ואני האמנו לו והאמנו שהוא עומד לחזור, כמו בכל נסיעותיו הקודמות. הוא אפילו שאל אותי מה להביא לי מתאילנד, כאשר חיבק אותי לפני שיצא. 'כלום, אבא', אמרתי לו. 'העיקר שתחזור בשלום'", נשנקה ושוב החלה להתייפח.

    ברק חיבק אותה. זרועותיו החזקות וחזהו הרחב הרגיעו אותה.

    "בדיעבד חשבתי שכנראה הייתה לי הרגשה מוקדמת וחשש שמא הוא לא יחזור", שבה לספר. "הרגשתי שאבי נטש לא רק את אמי, אלא גם אותי. בגיל ההתבגרות, ואחר כך כשהייתי בחורה, חשתי שנטישת אבי השפיעה על יחסי עם בנים. לא הרשיתי לעצמי ולהיסחף ברגשותיי. לא יכולתי לסמוך על אף חבר עד הסוף, שמא גם הוא יטּוש אותי וישבור את לבי. אתה מבין, ברק, איזה משא כבד מעיק עליי? החשש  שיקרה שוב מה שקרה עם אבי, לפעמים ממש משתק אותי".

    "מותק שלי, אתי את בטוחה. לעולם לא אעזוב אותך", אמר וחיבק אותה שוב.

    היא הניחה את ראשה על חזהו וחזרה לדמוע, אך הפעם היו אלה דמעות הקלה.

     

    כעבור חצי שנה של מגורים יחד הם נישאו, ועתה הם מצפים להולדת בנם הראשון.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/6/20 07:52:

      צטט: אהובהקליין 2020-06-19 00:49:13

      עמוס היקר


      יפה ובכישרון רב תיארת את הרומן בין דבורה  לבן זוגה.

       העיקר  שהכל הסתיים באופן חיובי ושמח.

        יישר כוח על כתיבתך!

       

       בברכה

       ובשורות טובות.

       אהובה

      תודה רבה, אהובה.

      לצערי הפלטפורמה הזאת עומדת להיסגר, וחבל!

      כל טוב ושבת שלום, עמוס.

       

        19/6/20 00:49:

      עמוס היקר


      יפה ובכישרון רב תיארת את הרומן בין דבורה  לבן זוגה.

       העיקר  שהכל הסתיים באופן חיובי ושמח.

        יישר כוח על כתיבתך!

       

       בברכה

       ובשורות טובות.

       אהובה

       

        15/6/20 19:14:

      צטט: sari10 2020-06-15 13:53:46

      יפה הסיפור.
      ומה עם האבא? נשאר נעלם....

      אתגעגע לסיפורים שלך עמוס.
      עצוב לי שסוגרים.

      תודה רבה, שרי.

      גם לי חבל שסוגרים. ב"קפה" התחלתי לפרסם את סיפוריי, ועד היום הוא האתר העיקרי שבו אני מפרסם אותם בהתמדה.

      כל טוב, עמוס.

        15/6/20 13:53:

      יפה הסיפור.
      ומה עם האבא? נשאר נעלם....

      אתגעגע לסיפורים שלך עמוס.
      עצוב לי שסוגרים.

        13/6/20 00:15:

      צטט: א ח א ב 2020-06-12 18:20:57

      חבל שסוגרים פה. אתגעגע לאגדות ולסיפורים

      תודה, אחאב, אכן חבל.

      שבת שלום.

        12/6/20 18:20:
      חבל שסוגרים פה. אתגעגע לאגדות ולסיפורים

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין