כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אז במצב הנוכחי... או למה חצי הכוס הריקה, מעניינת יותר...

    0 תגובות   יום שבת, 13/6/20, 17:27

    ''

     

    כולנו מכירים את הרגע הזה, שהאיש שלידנו משתעל ואנו אחוזים פאניקה. כיצד נדע אם הוא סתם נחנק (ולכל היותר הולך למות מוות מהיר) או קצת מצונן, או שיש לו את זה! (או כמו שאומרים אצלנו: זהו זה).

    המפתח, כפי שלמדנו, זה אם השיעול יבש. אחד מסימני הקורונה הוא הרי שיעול יבש. אני בטוח שאפילו האיש עם מד החום, בכניסה לקניון, ברגע שמי שעומד מולו משתעל, הוא יוותר על מדידת החום ויתרחק כמה שיותר מהאדם הזה. מד החום הוא כלי מצוין להתפרנס, אבל יש מקרים, שאי אפשר לחיות עם זה...

    אז איך נדע אם האזעקה הזאת, שהיום קוראים לה שיעול, היא אמתית או מזויפת. או אפילו גרוע יותר, כיצד נדע אם אנחנו, כשאנחנו משתעלים, ככה פתאום, זה שיעול יבש או סתם שיעול לא מזיק. שיעול כזה של קונצרטים, שבהם היו אניני הטעם משתעלים, בתוך אולם של קהל מאזינים אינטליגנטי ומאופק.

    האם נוכל להגדיר את השיעול של האיש מולנו, כשיעול תוקפני, מאיים, או ידידותי לסביבה. כזה שמפזר אוויר חם, ביום חורפי קר.

    מי שהיה בין באי קונצרטים ופיתח שמיעה מוזיקלית מדוקדקת, ביחס לשיעול הקהל האקסקלוסיבי באולם, יכול לעשות זאת, כמובן, בקלות. שהרי בנוסף לניסיון בשטח, יש להניח שהאיש הוא בעל שמיעה אבסולוטית. כזה ששום חולה קורונה, לא יחמוק ממנו. אפשר אפילו לצרף אותו, לפקחי העיריה שלוכדים את מי שמסכן את המרחב הציבורי.

    יבש או רטוב? זאת שאלה קריטית בימים אלו. על כל אדם ערני, החרד לבריאותו, להיות מודע וקשוב לרעשי הסביבה המזוהמת של ימינו. בתוך אווירת הפחד, שאפשר לחתוך אותה בסכין קומנדו ימי, השיעול היבש כמוהו כהודאה באשמה. צריך להפריד אותו מרעש הסביבה הרגילים, ממש כמו שצוללן מנוסה, מפריד את אוושת סנפיר הכריש, משתיקת הדגים.

    במסיבה או התכנסות חברים, כל מי שמשתעל, תופס מיד את תשומת לב האורחים. כולם מטים אוזן, כאילו שהיו מרגלים בשירות הקג"ב. אם האיש מקבל פתאום טלפון, המתח עולה. אולי הוא מחכה לתשובה, מבדיקת הקורונה שעשו לו. אם זה סך הכול הבן שלו, שמבשר שאינו מרגיש טוב, אז עולים חששות לא קטנים. שכן היום בתי הספר, הם מוקד למחלה. גם השיחות מסביב, שהיו עד עתה מעמיקות ודנו בדברים רציניים, הופכות להיות סתמיות. על מזג האוויר, כשברקע נשמע המשפט החוזר: אז הכול בסדר אצלך? מה שלום אשתך, הילדים? האווירה שעד עתה הייתה אופטימית, הופכת לפסימית. המחר כבר לא מובטח כל כך, והעתיד מתקדר.

    זוהי תקופה מטורפת, שאסור פשוט להיות חולים. הצינון, עם כל תופעות הלוואי שלו, שהיה פעם נחלת כולנו, הפך להיות החשוד העיקרי. אדם מצונן הוא הנושא החם, של התקופה הזאת. כאילו הפכנו לגזענים, תומכי תיאוריות הגזע הארי, שמי שלא חזק וחסין, לא ראוי להסתובב בחברה.

    אם אתם מוטרדים ולא בטוחים לגבי האיש, פשוט שימו לו מלח בקפה. הווירוס פוגע בחוש הטעם, לכן הוא לא אמור לחוש את זה, אלא לשתות את הקפה בלגימות גדולות.

    גם מצב הצבירה של החשוד חשוב. אם הוא מנוזל, כלומר לא נראה הכי מוצק, זאת גם סיבה לדאגה.

    אל תיפלו בפח של השומר המודד חום בכניסה לחנות. בדקו אתם את מד החום שלו, שכן מדי חום רבים מקולקלים. או שמד החום, שקשה מאוד להפעיל אותו, המודד לא באמת טורח לבדוק חום.

    אני בכלל חושב שצריך לחוקק חוק בנוסח הידוע: נגעת שילמת. מה שנוגע במוצר מסוים, שיחויב לקנות אותו. אף אחד לא צריך לשלם, אחר כך, כסף, על הווירוסים שעל המוצר הזה.

     

    הכל מספרים?

    אתם מכירים את זה, שסוקרים בחדשות מצב כלכלי של ענף מסוים ומציינים את ההפסדים של הענף. מציינים שם למשל, שמדובר בכך וכך מיליוני או מאות מיליוני שקלים. הכתבים הכלכליים המצוינים, מרבים לנקוט במספרים מדויקים ככל האפשר, מספרים מרשימים של ממש. אבל מה לעשות, ולנו, הצופים, המספרים הללו (אבוי) לא אומרות דבר. אנו רק נתקפים רגשי אשמה, שלא מספיק שהעסק הזה מפסיד כסף, אנחנו אפילו לא מסוגלים לאמוד את גודל האסון.

    יש סרט ישן עם ג'רי לואיס, שבו הוא קברניט אנייה שטבעה באשמתו. בבית הדין הוא נתבע על סכום עתק, והוא נראה מוציא מכיסו מטבעות ומתחיל לספור...

    אומרים כגודל סכום ההפסד, כך גודל האסון של העסק. ממש טרגדיה. אבל אנו, בסתר, לא מרגישים כלום. זה פשוט לא מזיז לנו. מצדנו שיכפילו את המספרים גם בעשרות וגם במאות. זה היינו הך. זה בדיוק כמו באסטרונומיה, שמשתמשים שם לציון מרחק בשנות אור, או יותר נכון, באלפי ומאות אלפים של שנות אור.

    גם בחיי היומיום, ביננו לבין המספרים, שהכתבים הכלכליים מציינים, מפרידים כמה וכמה שנים טובות, של לימודי כלכלה ומתמטיקה. מספרים מופלאים, ללא ספק, אבל לנו זה רק מזכיר את תקופת הלימודים והציונים עם המספרים, הלא כל כך מעודדים שקיבלנו... אז אנא, כתבים כלכליים יקרים, דברו באתנו בשפה שנוכל להבין. ציינו שהסכומים שמדובר בהם, הם כאלה שלא מספיקים או כן מספיקים. או מספיקים בקושי, או טובים או כמעט טובים. ואם מדובר בכל מני רווחים, שמנים ממש, אז עכשיו אתם מדברים... אנחנו מוכנים לקבל כל מספר בלי התנגדות.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      בולוג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארווין קליין: מדוע קראתי לבלוג שלי בולוג