כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אל תכתבו ספרים, קראו אותם! {לרגל שבוע הספר שבוטל}

    0 תגובות   יום שבת, 13/6/20, 21:59

     

     

    אלו הם ימי שבוע הספר שאירועיו המסורתיים בוטלו השנה. כמובן, בגלל הקורונה. חשבתי תחילה לדחות את פרסום הפוסט הזה ל"שבוע" של השנה הבאה. אבל ההודעה המצערת מאוד על ביטולה בקרוב של רשת "קפה דה-מרקר" לא מאפשר דחיינות.  

             "ויותר מהמה בני היזהר עשות ספרים הרבה" כבר נאמר בספר קוהלת. אחינו בני ישראל מתעלמים, כידוע, מעצתו של החכם הקדמוני. הנתונים המעודכנים ביותר שמצאתי בגוגל מתייחסים לשוק הספרים של 2018. באותה שנה ראו אור בישראל 8,571 ספרים. תוך עשור חל גידול של 35 אחוזים במספר הכותרים שהופקו בהוצאות הספרים. 

               

    לא ברור מה היה יבול הספרים של העצמאיים, כל אלה שהוציאו את ספריהם בהוצאה עצמית. חידק עקשן ודביק דוחף את רובם לפלס בעצמם את דרכם ב"קרית ספר". הם יוצאים לדרך מרובת התלאות בכוח התשוקה להחזיק ביד ספר משלהם, ולו גם במחיר של הוצאת הנשמה, כיס מתרוקן, ובישורת האחרונה- ניסיונות שיווק ויחצ"נות מתישים שיזכו אותם בקומץ קוראים. זה מה שקורה ברוב המקרים. רוב העצמאיים מוותרים על פרסום במסלול הדיגיטלי, שאינו כל-כך מתיש ואולי מגיע אל יותר קוראים. כי טקסט וירטואלי לא מממש את החלום להחזיק ביד ספר ממשי משלך שאפשר  לדפדף, בו, למשש ,ללטף ולהציבו על מדף הספרים.

    קבוצת הפייסבוק "להוציא לאור ספר-סופרים מתיעצים" מספקת תמיכה מעשית ומוראלית לסופרים עצמאיים. היא מקיימת מפגשים וימי עיון, לא כולם וירטואליים, מספקת לחבריה עצות פרטניות, המלצות על בעלי מקצוע, התחלקות בניסיון.

    לפני כשנתיים פרסמתי בקבוצה הזאת ציטוטים מרשימה פרובוקטיבית, כמעט חתרנית, מבחינתם של החולמים על ספר משלהם. כותרת הרשימה: "עדיף לקרוא!". מחברה, ארנון לפיד, סיפר איך ולמה החליט ל א   לכתוב ספר. הוא יוצא קיבוץ ובעיני-הכותב הכי מבריק שהיה בעיתונות הקיבוצית לדורותיה. בהבדל מרבים החולמים על ספר משלהם, הוא לא נידון לנידחות גם אם יסתפק בכתיבה עיתונאית. רשימתו המצוטטת להלן, בעיני רשימה מכוננת {ולכן היא שמורה אצלי} הופיעה בשבועון "הקיבוץ" לקראת שבוע הספר שנת 2006. בפתח הפוסט שלי ציינתי שאני מביאה את הציטוטים כחומר למחשבה. שרבים בקבוצת הפייסבוק ודאי ייראו את הציטוטים כקנטרניים ואף חתרניים.

     

    "למה להשחית זמן על כתיבת ספר אם אפשר להתמוגג באותו זמן מקריאת ספר?" שואל ארנון לפיד בכותרת המשנה של רשימתו, דחיסותו של שוק הספרים הישראלי לא נראה לו כעניין להתגאות בו, אלא כעניין לתמוה עליו, ובעיקר להצטער..."אני רוצה לטעון שמי שמרבה בקריאת ספרים {ספרים, לא ספרי טיסה} אינו רק מחכים, מרחיב אופקים, מרחיב את חשיבתו, רגשותיו ושפתו, אלא גם לומד להיות צנוע. תוך שהוא קורא ספרים ראויים, הוא לומד בהכרח גם את מגבלותיו, כשרונו וחכמתו. ולכן יוותר על יומרתו, ולא ימהר להוסיף את מרכולתו הכתובה אל שוק הספרים הצפוף להחריד.

    אני יודע את זה מעצמי. בנעורי נורא רציתי לכתוב ספר, מבלי שידעתי אפילו על מה. אחר-כך, כשבגרתי, הרביתי לכתוב, אבל עוד יותר מכך לקרוא, תוך תסכול תמידי מהמעט שהרשה הזמן, מול השפע הרב שקרץ ופיתה. האיצו בי אנשים טובים שאכתוב גם אני ספר משלי. ואכן, איזה זמן השתעשעתי  במחשבה המאתגרת, וכבר היה לי רעיון וסיפור מסגרת ואפילו מקדמה קיבלתי ממו"ל שהפריז בציפיותי ממני. איזה מזל שחזרתי בי. היום, בגילי המופלג, זנחתי את היומרה לחלוטין...מה עוד יש לי לומר, או לכתוב, שלא אמרו וכתבו הם, חכמים ומוכשרים ומבריקים ממני? ולמה להשחית זמן, שלעולם אין די ממנו, על כתיבת ספר, אם אפשר להתמוגג בו מקריאת ספר?.

    המון המון ספרים, לא ראויים מאף בחינה שהיא, רואים כאן אור מדי שנה...המון אנשים מתעקשים לראות את שמם מתנוסס על ספר שלאיש אין עניין בו. האנשים האלה מצופפים עד להתפקע את חנויות הספרים, מקשים עלינו את ברירת המוץ מן התבן...אבל בעיקר חוטאים לעצמם בבזבוז משאבי זמן ואנרגיה. חראם, חברים? הנה ההמלצה הצנועה משלי לשבוע הספר: אל תכתבו ספרים, קראו אותם".

     

    הציטוטים שהבאתי התגלו, כבלון ניסוי מעניין. 30 טוקבקיסטים הגיבו. כצפוי- רובם בעוינות ובזעם {היו גם כמה לייקים}. "אני לא מבינה את זה משום כיוון, משום זווית ראייה, גם לא פילוסופית" הכריזה מנהלת הקבוצה. "מי אמור לכתוב את הספרים אם לא מי שהכתיבה בוערת בו? אצבע אלוהים?" מחתה אחת הטוקבקיסטיות. אחרת כתב ברוח דומה: "למה לחבר מוסיקה אם אפשר להאזין לה? למה ליצור אמנות כשהלובר מלא ביצירות?"

    אחדים ביטאו זלזול בעיתונאים שכמותנו "שחושבים שהם יודעים מה טוב לאחרים בלי שהתנסו בעצמם". כאילו עיתונאי לא יודע משהו על קשיים הכרוכים בכתיבה, כאילו שהגבול בין עיתונות במיטבה לספרות חד וברור לחלוטין.כאילו אין כותבי טורים שאינם נופלים {לעניות דעתי} מטובי הסופרים.

                  והיו גם תגובות מרשימות שהמחישו באמת ובאורח משכנע את הבערה האוחזת במי שמוכרח, ממש מוכרח, לכתוב ואף לפרסם ספר משלו. כך כתב עורך מנוסה שגם "חוטא" בכתיבה: "אולי אתם לא תבינו את ההתפלשות בלילה בשמיכה של מי שמתרקמת בראשו עלילה סוערת, מרגשת. שלרגע הכל מתחבר להכל {אחר-כך זה ייפרם וייתחבר שוב, ייפרם ושוב יתחבר}, וברור לך שיש לך ספר ביד, ואין כוח שיעצור אותך מלכתבו ולקדמו".

      טוקבקיסט שאינו מתיימר ולא נכסף להיות סופר הביע קנאה "באנשים שכן עושים את זה. כי בגדול אי אפשר לומר לבנאדם לא לזרוח, לא להאיר החוצה, לא לנסות לחלוק את עולמו הפנימי עם אחרים".

    מגיבה נוספת מצאה דמיון בין ההחלטה להביא ילד לעולם להחלטה לצאת לאור עם ספר. לדבריה "לא מדובר בהחלטות ראציונליות. שתיהן באות מעמקי הבטן ולא מבוססות על איזון בין מחירים-לרווחים". טוקבקיסטית אחרת הודתה לי על הפוסט מעורר המחשבות ובעיקר על התגובות שהוא גרר. היא, כדבריה, חוזרת ושואלת את עצמה: "למה אני עושה את זה? כי ברגע שהבעירה מתחילה, אני לא מסוגלת להפסיק.  בפוסט הועלו תהיות: יש כל-כך הרבה ספרים. למה צריך גם את שלי? הלוא אני יכולה להמשיך לפרסם ברשת וליהנות מאהבת הקוראים. למה אני צריכה את העבודה הסיזיפית של ההוצאה לאור? תודה למגיבים שהזכירו לי  למה".

    והיה גם משפט מחץ של אחד המגיבים: "מי שחש עמוק בתוכו כי טוב שלא הוציא ספר לאור-כנראה צודק. ולכל האחרים אני אומר: כתבו עד צאת נשמתכם!"

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      שלומית טנא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין