כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מעט מן האור

    ארכיון

    תגיות

    פרופיל

    alxm
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פרשת השבוע : קורח

    3 תגובות   יום שישי , 19/6/20, 14:02

    מחלוקת קורח- מה אנחנו היינו עושים ?

    שמעתי פעם סיפור על אחד מאדמורי בעלז , שסיפר לתלמידיו שהוא חלם שהוא נמצא במדבר ביחד עם בני ישראל , בדיוק במעמד שבו הגיע קורח וחלק על משה רבינו .

    שאלו התלמידים את האדמו"ר : "נו , ומה ענית לקורח ?

    כיצד עזרת למשה רבינו ?"

    ענה האדמו"ר לחסידיו : "וכי אתם חושבים שהייתי בצד של משה ?!

    אני הייתי בצד של קורח! לקורח היה שטריימל , הוא היה אחד מהגדולים והצדיקים !"

    לא סתם שואל מדרש רבה : "וקורח שפקח היה, מה ראה לשטות הזה?" ,

    ברור שקורח היה אדם גדול ופיקח.

    אם הוא הצליח לסחוף אחריו את ראשי סנהדראות , ברור שהם לא סתם הלכו אחריו .

    הם ראו בו אדם גדול , ראוי שטענותיו היו נכוחות באזניהם .

    לפי המשך דברי המדרש , לקורח הייתה אפילו רוח הקודש , הוא הצליח לראות שעתיד לצאת ממנו שמואל הנביא , שעליו נאמר : "משה ואהרון בכהניו , ושמואל בקוראי שמו" (תהילים צ"ט) , כלומר קורח שקול כנגד משה ואהרון .

    אמר קורח : "אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני , ואני אדום ?!".

    אך מדייק המדרש שקורח ראה , אך לא ראה הכל .

    הוא לא ראה שבניו שלו יעשו תשובה - ואז יעמדו ממנו שמואל , עשרים וארבעה משמרות שכולם מתנבאים ברוח הקודש .

    אפשר להשוות את דברי אהרון במקום אחר , לדברי קורח במדרש כאן .

    גם על אהרון נאמר : "וידום אהרון" , אחרי ששני בניו, נדב ואביהוא , מתים ביום השמיני למילואים , יום חנוכת המשכן , אהרון שותק ומקבל עליו את הדין .

    גם המדרש שם בפיו של קורח את המילה "אדום" , אבל קורח עושה בדיוק ההיפך,

    הוא לא שותק אלא אומר אם מבני ייצאו כל כך גדולים, אני יכול לשתוק ?!

    דווקא משום כך אהרון זוכה לכהונה , ואילו קורח , שעליו משה אומר :

    "ובקשתם גם כהונה?!"

    לא זוכה לכהונה ולא לשום דבר אחר .

    בכדי להנהיג את העם צריך להיות בעל מידות ראויות , צניעות וענווה .

    גם משה רבינו עצמו בסיפור קורח ועדתו , לא מתווכח ישירות עם קורח , אלא "וישמע משה ויפול על פניו" , וגם כאשר הוא מדבר לאחר מכן עם קורח , אומר להם משה : "בוקר , ויודע ה' את אשר לו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו" .

    משה פונה אל הקב"ה והוא שיכריע במי הוא בוחר , ה' יודיע לכל מי הוא הקדוש לכהונה ולהנהגת העם .

    המידות הללו , של הצניעות , העוונה הם שמוכיחות כי משה ואהרון ראויים לתפקידיהם . תפקידי הנהגת העם לא נקבעים לפי דרכו של קורח שחלק וטען לנשיאות על שבט לוי : "ארבעה אחים היו אחי אבא , עמרם הבכור זכה אהרון בנו לגדולה ומשה למלכות , מי ראוי ליטול את השניה , לא השני?!".

    ומה אנחנו היינו עושים , לו אנחנו היינו שם ? אי אפשר לדעת עד שלא נהיה שם , מה שברור הוא שהפיתוי היה כנראה גדול מאד , וזה לא היה קל להכריע, כפי שאמר האדמו"ר לחסידיו , שאף הוא הלך עם קורח .

    לבוא ולטעון על אנשי הציבור שבינינו זה קל .אין צורך להתאמץ לשם כך .

    לא צריך לעשות ימים כלילות ולקחת אחריות גדולה כמו המנהיגים עצמם .

    נכון , המובילים שבכל תחום , במדינה , במקום העבודה , צריכים לעשות את תפקידם במסירות וביושרה , וכדאי מאוד שבענווה ובצניעות , ובכל אופן לבוא ולטעון כנגדם דורש רק לפתוח את הפה , לא יותר מכך .

    ובוודאי שעדיף להיות מתלמידיו של אהרון , אוהב שלום ורודף שלום , לא לעורר מחלוקות , וללכת בדרכו של משה רבינו שניסה לפייס את קורח ואת דתן ואבירם ,

    כאשר קרא להם בניסיון לשלום , אך הם שהיו בעת שכרות מכעס וקנאה לא השכילו להקשיב למשה בעת ההיא .

     

    התרומה והחולין , הכהנים והעם

    לאחר פרשת המחלוקת הקשה של קורח ועדתו והמגיפה הנוראה שפוגעת בחוטאים . מצווה ה' את אהרון על מתנות הכהונה שהוא יקבל מן העם . אולי במקום להחליש את מעמד הכהונה והלוויה , כפי שרצה קורח, מחזק הקב"ה את מעמד הכהנים והלווים בקרב עם ישראל . דווקא בכדי לגלות את נקודת האמת של קורח , שכל העדה כולם קדושים , יש צורך דווקא לחזק את הכהנים והלווים , את אנשי הקודש שבעם ישראל . יש אנשים שבקדושתם ובטהרתם מעלים את כלל העם . הבדלה בין קודש לחול , בין כהנים ללווים , בין תרומה לחולין.

    מסביר הרש"ר הירש , שבמצווה זו של תרומה , שכל עוד לא הופרשה תרומה מן הפירות הרי שהן טבל ואסורים באכילה , ורק עם נתינת התרומה לכהן , אז התרומה היא קודש ושאר הפירות חולין ומותרים באכילה , ובאופן זה ילמד העם שכשם שאכילת החולין תלויה בנתינת התרומה , כך כל קיומו החומרי של כל פרט ושל העם בכלל תלוי בהשתעבדות לתורה ולמצוות .

    יש לחולין מקום וערך בחיים . אך את ערכם הם יונקים מהקודש .

    החול משרת את הקודש וכך הוא מקבל את משמעותו , ודווקא אז משמעותו ותפקידו מתעלים יותר .

    אך התרומה אל מול החולין אינן רק כחינוך לעם , אלא גם לכהנים עצמם .

    מסביר הרש"ר הירש שכל קיומו של הכהן תלוי הוא באותן מתנות שהוא מקבל מן העם , וכך גם הוא צריך לזכור שקדושת הכהנים , קדושת המקדש , תלויים הם בעם , לכהן אין מונופול על הקדושה , אלא הוא מקבל אותה דווקא מהעם, מהקב"ה .

    תפקיד הכהן הוא להיות 'עבד לעם קדוש' (כך היה חותם הרב קוק את מכתביו פעמים רבות).

    כלומר , תפקיד התרומה הוא להישאר בקדושתה וזהו תפקיד הכהנים לשמור שהתרומה לא תטמא , כלומר שלא לפגוע בקדושה מוסד הכהונה ובקדושת מקום המקדש , ותפקיד נוסף הוא להכשיר את אכילת החולין .

    כלומר המקדש, הכהנים , צריכים למשוך את החול ולרומם אותו , הרי לשם כך הם נשלחו אל הקודש פנימה , בכדי שלא לשכוח מה שיש בחוץ .

    הרב שרקי מסביר שזאת הסיבה שבגלל היו קושרים חוט לכהן הנכנס לקודש הקדשים ביום כיפור .

    לא בכדי שיוכלו למשוך אותו במקרה שימות ח"ו , אלא בכדי שלא ישכח בשביל מי ובשביל מה הוא נכנס , בכדי שלא ירצה להישאר שם בקודש פנימה .

    הרי מי לא ירצה להישאר לעד בקודש הקדשים , "שבתי בבית ה' כל ימי חיי"?!

    המטרה היא להזכיר לכהן , תזכור מי שלח אותך ולשם מה נשלחת .

    המטרה של הכהנים היא לקדש ולרומם את כל אנשי העם ואת כל תחומי החיים .

    לחולין יש ערך בנתינת הקדושה , בחיבור לתורה , והקודש תפקידו לרומם את החול .



    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/6/20 19:50:
      אמנם אותו וקהל מאמיניו בלעה אותם האדמה; אבל הם לא נעלמו לגמרי, הם מופיעים שוב חיים ב"ילקוט שמעוני".
        20/6/20 18:51:
      יחסרו לי תכניך. שבוע טוב
        20/6/20 10:18:
      בהתייחס לפרשת קורח - צניעות וענוה - תכונות נאורות, שמן הראוי שיהיו למנהיגים. מתוך הפרשנות אפשר להבין עד כמה ערכה היה רב בעיני המפרשים. משל עצמי אוסיף שהיה פגם נוסף בדרישתו של קורח - הרצון לשלוט כדי לשלוט. לא כתוב כך, אבל עולה תחושה כזו - הדרישה באה ממקום של קנאה, לא בהכרח ממקום של רצון לשרת את העם. מה שכן נכון לגבי משה, שכידוע כלל לא רצה את המשרה, וכשקיבל אותה עשה הכל למען העם.