כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אברהם אלישע מאמרים

    אברהם אלישע
    יצירה בתכשיטים

    חוקר אוצרות, פולחנים ותרבויות
    מרצה, כותב ספרים ומאמרים
    זוכה פרס ראשון בעיצוב תכשיטים בישראל

    אברהם אלישע - בסוד האלפא והאומגה של המקרא ולפשר משמעותו של הכינוי בֶּן בְּלִיַּעַל

    0 תגובות   יום שישי , 19/6/20, 19:21

    בסוד האלפא והאומגה של המקרא

    ולפשר משמעותו של הכינוי בֶּן בְּלִיַּעַל

     

    הקדמה

    כינוי גנאי זה, (בן) בליעל, מופיע בצירופים שונים במקרא יותר מ-25 פעמים ונכתב עליו רבות. בכוונתנו להעלות כאן היבטים ורבדים השונים במשמעותם, שלמיטב ידיעתנו טרם נגעו בהם כותבים אחרים.

    בחלקו הראשון של הכינוי "בן בלי" מהדהדת שייכות ביולוגית, כלומר יש להתייחס אליו כאל "בן" המנותק מסמיכותו, מה"יַּעַל". למשמעותה של זו, האחרונה, יש אם כן לחתור תוך אחיזה בה כמילת מפתח מובילה.

     

    היבט א'

    חפני ופנחס בני בליעל

    כאנטיתזה לרמוז בשם אביהם

    במקרא מפורסמים חפני ופנחס שכיהנו במשכן בשילׂה. המקרא מציגם ככֹּהֲנִים לַי-הוָה (שמואל א', א'/3). ככוהנים אשר מילאו את עבודת אביהם בעת זקנתו. הם היו בניו של עֵלִי - אחרון הכוהנים הגדולים במשכן זה.

    המקרא מייחס לבנים אלה רשעות רבה וכפירה: וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל  לֹא יָדְעוּ אֶת יְ-הוָה (שמואל א', ב'/12). בהשחיתם דרכם ובחללם את הקודש בפרהסיה פגעו בבני העם שבאו להקריב קורבנות ובייחוד בנשים שעלו לרגל: כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (שמואל א', ב'/22). הם ביזו באורח טרגי את כל מה שסימל אביהם ועל כך הם ייענשו עונש פרטי ולאומי מצמרר, וכשתיוודע לעֵלִי הבשורה הנוראה על מפלת העם, המגפה, מות בניו ובמיוחד על נפילת ארון האלוהים בשבי, ייפול אחורנית ובו ברגע תצא נשמתו.

    המקרא אינו חס עליו ומאשים אותו בכך שלא כיהה בבניו ולכל היותר נזף בהם בלשון רכה, מה עוד שבוודאי היה אמור לדעת על הסדרים המופָרים בהיכל ה' בשילה. השייכות הביולוגית שציינו הנה היא גלומה בכינוי שמתגלה לפנינו בחפני ופנחס הבנים, המצטיירים כהיפוכו של אביהם וכאנטיתזה שלו על כל מה שהוא מייצג אישית, דתית ולאומית. למרבה הפלא כינוי הגנאי שלהם כמו גזור משמו. עֵלִי באנגרמה (שׂיכּוּל אותיות) הוא יַעַל, ובניו הם בני בלי יַעַל. מכאן ששמו אינו מקרי, אלא בא לשרת את סיפור ההתרחשות ולרמוז על זהותו-מהותו של נושא השם הזה לעומת זו של אלה מבניו שהיו מנותקים בעליל ממעלותיו.

    ''

    עֵלִי עצמו היה מצאצאי איתמר בן אהרן הכוהן ונמנה עם העילית שבעם. היה כוהן גדול, אף שופט ומנהיג של עם ישראל במשך כארבעים שנה ואשר כל העם היה מחויב לו בצייתנות. לעת זקנתו כהו עיניו. מת בגיל 98. עם מותו בא הקץ לתקופת השופטים.

    *

    דברי הימים מנחמים בבשורתם שמבירא עמיקתא זו קם ועלה שמואל הנביא - חניכו של עֵלִי שעליו יוטל למשוח למלכות את שאול ואת דוד, שרמב"ם לימים יכנה אותו בתואר "משיח הראשון" (הלכות מלכים, י"א).

     

    היבט ב'

    מיקום הציווי "ויעל" כחותם את המקרא

    פותח את ההתייחסות לשילוב האומגה עם האלפא

    בחיפושינו במקרא אחר המילה "יעַל", והקונוטציות אשר לה, הבחנו שפועל זה אינו רק מילת מפתח אלא גם מילה מנחה, בהיותה המילה החותמת את המקרא1 - ה"אומגה" של ספר הספרים, ליתר דיוק של דבר האלוהים אותו יש להבין מתוך קריאתו במלואו:

    וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר יְ-הוָה בְּפִי יִרְמְיָהוּ הֵעִיר יְ-הוָה אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר. כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְ-הוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה  מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְ-הוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל (דברי הימים ב', ל"ו/23-22)2.

    ''

    קריאת הכתוב הריהי חוויה מרוממת הנוגעת בנשגב. מִבּחירת האבות העורכים בסיום מרעיד זה בוקע קולה הרחום של הגאולה. ומתוך הטקסט עצמו: כורש הוא "צינור" לציווי האלוהי, ולא במקרה נתכנה בלשון הנביא ישעיהו "משיח י-הוה" ככתוב: כֹּה אָמַר יְ-הוָה לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ (מ"ה/1).

    במאמרנו "ויהי" "דוד"! תכליתה - כראשיתה ואחריתה - של מגילת רות3, הנוגע לרות המואבייה, הראינו כי כל משמעותה של מגילה זו ותכליתה ניתנת למיצוי בשתי מילים, הנאחזות זו בזו ביחסי גומלין כאלפא ואומגה: זו הראשונה בה - "ויהי" וזו החותמת אותה - "דוד".

    גם כאן לנוכח מילת האומגה "ויָעל", חיפשנו אינסטינקטיבית להשלמתה - את ניגודה, את מילת האלפא, הלוא היא המילה "בראשית" הפותחת את סיפור הבריאה על ידי האל - ששמו מופיע לראשונה כמילה השלישית. בראשית היא האלפא כראש וכראשית לכל הדברים, במעמד ובתכלית.

    במקביל מובאת הכרזת האל:

    כֹּה אָמַר יְ-הוָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְ-הוָה צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים (ישעיה מ"ד/6).

    שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי אֲנִי הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן אַף אֲנִי אַחֲרוֹן (ישעיה מ"ח/12). 

    ''

    להלן נראה את הזיקה בינה לבין האומגה, חיבור שכמוהו כקריאתן בצירוף: "בראשית - ויעל"! מכאן תכלית הראשית באחרית ולהפך.

    בניית המשכן ביהדות משולה לבריאת העולם. וחז"ל עמדו על מילים דומות המופיעות בתיאור שני המאורעות הכבירים הללו. הקמת המשכן הייתה בעיניהם השלמת הבריאה בחומר שלא נועדה אלא כדי לאפשר את גילוי השכינה. מרוח דברים אלה ניתן להבין את אימרתם המפורסמת לא נברא העולם אלא לדוד (בבלי, סנהדרין צ"ח, ב'). מכאן המשך מפתיע. ההיראות של ארבע אותיות "ויעל" ברצף מופיעה 204 פעמים במקרא בהטיות שונות. מהן פעמיים "ויעל" מתייחסות רק לדוד ובשייכות מובהקת לכל מה שהמילה "ויעל" מגלמת - בניין בית ה' בירושלים:

    וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה (שמואל ב', ו'/12).

    וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן יְ-הוָה וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי יְ-הוָה וּשְׁלָמִים (שם, ו'/17).

    יש לשער שגם כאן הדבר אינו מקרי.

    הכרזת כורש מסיימת במילים מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְ-הוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל. פסוק זה, לדעתנו, מקפל בתוכו משמעות כפולה. אין הוא רק בבחינת ברכת דרך מקדמת לעתיד לסתם עולים שיעלו, אלא גם ל"מי שאלוהיו עימו" במובן של "כל מי שיודע את ה'". עיקר זה כעמוד האמונה מתומצת בפסוק: וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב לָדַעַת אֹתִי כִּי אֲנִי יְ-הוָה וְהָיוּ לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים כִּי יָשֻׁבוּ אֵלַי בְּכָל לִבָּם (ירמיהו, כ"ד/7).

    במקרא: האדם שמיוחס לו יותר מאשר לכל אדם אחר ש"ה' עימו" הוא - דוד.

    נחזור לעלי ולשמו. מבחינתו, כשהיה יכול, מילא את תפקידיו ככוהן גדול במשכן בשילה. מהעובדה שהוציא את נשמתו בעת ששמע על בזיזת ארון הברית מהמשכן, ניתן לזהותו כשייך לעדת ה"ראויים" שלהם נועד "ויעל" המרומז בשמו. לא כן בניו שנאמר עליהם: וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל  לֹא יָדְעוּ אֶת יְ-הוָה.

    תימוכין למסקנות שהכינוי בני בליעל מתקשר ל"דעת ה'", אנו מוצאים בטקסט הבא:

    כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ אֲשֶׁר יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר. יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם. וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ. הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב. וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַי-הוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד (דברים י"ג/17-13).

    מִמֵּךְ יָצָא חֹשֵׁב עַל יְ-הוָה רָעָה יֹעֵץ בְּלִיָּעַל (נחום, א'/11).

    בספר היובלים, מן הספרים החיצוניים, מכונים עובדי עבודה זרה בני בליעל.

    *

     

    בן גוריון והמילה המופלאה ויעל 

    ידוע שבן גוריון נפעם מהמילה שאין כמוה לסיים את ספר הספרים, שנדמתה כה אקטואלית בימיו, ימי שיבת ציון השנייה, קיבוץ הגלויות - העלייה, גם אם לא בדיוק ברוח הדברים שנאמרו אלפי שנה קודם לכן למלך כורש. כי כאשר נחזור ונקרא את הטקסט המסיים את המקרא נבין שמשמעותו איננה שיבה סתם לציון, אלא שכל תוקפה בא לה מהציווי האלוהי, שנמסר דרך שליט שנחשב למשיח האל ושנועד לגאול את העם למען יקים לאל את משכנו, שהוא סמל הנוכחות האלוהית שתחת כנפיה האדם חוסה.

    *

    לאחר שבחנו את הכינוי בֶּן בְּלִיַּעַל והצגנוהו למשל ושנינה נסגור במה שלמדנו כניגודו.

     

    זיקת הקשר המזווג בין האומגה לאלפא

    כמבע השיבה הנצחית אל האחד

    המילה "ויעל" כאומגה, כ"סוף", סוגרת מעגל בחיבורה הטבעי עם ה"התחלה", עם "הראשית". השתייכות זו משתמעת כחזרה בתואם של תוכן ופעולה, כרעיון הדתי-גאולי של השיבה הנצחית אל המקור של הכל - שהכל חוזר אליו, אל האחד, האלפא, האלף העברית, האלוף שהוא האל.

    האות אלפא ביוונית '' ובעברית '' אָלֶף, שאין לנתק ממנה את ערכה הגימטרי 111 שהפך גם לצורני ובתור שכזה מבטא ומהדהד: "אחד", "אחד", "אחד".

    שכן, הכל אחד!

    ***

     

    וזה השיר שכמו יצא מחלציו של מאמר זה:

     

     עֵלי 

     

    בְּאַרְצוֹת הַשְּׁאוֹל שָׁמַעְתִּי רַחַשׁ מֻכָּר –

    אֵל צְבָאוֹת, הֲלוֹא מְעִילוֹ הוּא.

    יוֹם אֶחָד בָּאָה פֶּתַע וְעַד עֲלוֹת שַׁחַר

    חִבְּרָה תַּךְ אֶל תַּךְ אֶת מְעִילָיו כֻּלָּהַם

    לְמְעֵין שְׂמִיכַת טְלָאִים אוֹ אַדֶּרֶת כְּהֻנָּה.

    בַּיָּמִים הָהֵם כְּבָר כָּהוּ עֵינַי,

    כָּבְדָה רְאִיָּתִי מִכְּדֵי הַבְחָנָה.

    חָפְנִי וּפִנְחָס בָּנַי

    רָאוּ אֶת חַנָּה.

    הַקִּנְאָה –

     

    לָהֶם לֹא הָיְתָה אִמָּא, גַּם לֹא מִיָּמִים יָמִימָה.

    אִמָּם מֵתָה בְלִדְתָּהּ

    וְגַם עַתָּה אֲנִי מַפְגִיעַ בָּכֶם: אֵין טַעַם לְגַנּוֹתָהּ.

    אִלּוּ חָיְתָה הָיְתָה אֵם הַשָּׁנָה,

    טוֹבָה לָהֶם מִפְּנִינָה וּמִחַנָּה.

     

    אִמָּהוּתָנוּת לֹא הָיְתָה מִמַּעֲלוֹתַי.

    גַּם אָב לֹא הָיִיתִי.

    אֶת בָּנַי לֹא כָּל כָּך רָאִיתִי. לֹא כִּהִיתִי.

    יָדִעְתִּי רַק שֶׁבַּהֵיכָל, בָּדֵל, גָּדֵל הָרוֹאֶה הָאָפֵל, שְׁמוּאֵל,

    וְשֶׁאַף זְמַנּוֹ שָׁאוּל.

     

    סַב הַגַּלְגַּל.

    בָּנָיו כְּבָנַי מוֹעֲלֵי מַעַל.

    גַּם רִאשׁוֹן מְשִׁיחָיו פְּלִשְּׁתִּים עָלָיו.

    אֲבָל עַל מִי שֶׁכָּרַת אֶת כְּנַף מְעִילוֹ

    יֹאמַר הַכָּתוּב: וַיַּעַל.                          

                                  חנה קיסנר

    ***

     

    __________

    1. מיקום זה בא להגביה לשיא מעצם מיקומו, ומבלי מילים הוא כופה סוגסטיבית את ההיזכרות בו, בהקשרו המשתמע בתודעה האמונית.

    2. הצהרה זו בשינויים קלים פותחת בחגיגיות את ספר עזרא.

    3. אברהם אלישע, "ויהי" "דוד!" תכליתה - כראשיתה ואחריתה - של מגילת רות. בית לחם כבית רחם - הדמויות, הזמן, המקום, הארוס והחסד, אינטרנט.

     

     

    לקריאה נוספת:

    אברהם אלישע, למה גדול הקיסרים הנוצרים שרלמן נקרא דוד; למה מופיעה בכתר ממלכתו צורת החושן של הכהן הגדול העברי; ומה משמעות תמונות דוד, שלמה, חזקיהו וישעיהו אשר עליו

     

    אברהם אלישע, דוד המלך, הקיסר שרלמן, יוליוס קיסר ואלכסנדר מוקדון כארבעת המלכים (ה"קינגים") בקלפי המשחק - מניפסטציה על מעמד דוד כמלך העולה על כולם

     

    אברהם אלישע, "ויהי" "דוד"! תכליתה - כראשיתה ואחריתה - של מגילת רות - בית לחם כבית רחם - הדמויות, הזמן, המקום, הארוס והחסד


    אברהם אלישע, ברצלונה - אוונגרד אמנותי בסגרדה פמיליה - אלפא (A) ואומגה (Ω) הן ההתחלה והסוף - חידת עיצובן הסמלי כשני משולשים

     


    כל הזכויות שמורות ©

    אברהם אלישע הוא חוקר אוצרות, פולחנים ותרבויות 

    תכשיטן ומעצב מדליות חיפאי, זוכה פרס ראשון בעיצוב תכשיטים בישראל

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      אברהם אלישע
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין