כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כתבות מאת שלומית טנא

    ההתבכיינות המתפנקת של ילדי "חורף שנת שבעים ושלוש"

    0 תגובות   יום ראשון, 28/6/20, 22:40

      

    אמירה שהשמיע א.ב יהושע לפני מספר שנים הייתה בשבילי מעין זריקת עידוד. יש תחום תרבות אחד, כדברי הסופר החכם, שבהתייחסות אליו אי-אפשר לגשר על פער הדורות. זהו תחום הזמר הקל והפזמונים המולחנים. טוב לדעת חשבתי למשמע אותה אמירה שאני בחברה טובה. גם אני, כמו רוב מכרי בני דורי {פלוס-מינוס} ממשיכה לרוות עונג משירי "ארץ ישראל היפה". למרות כוונותי להיות פתוחה אל רוח הזמן העכשווי, להתעדכן ולא להיתקע בקיבעונות, גם אני מתקשה להקשיב לרוב השירים החדישים המושמעים בגל"צ, ממש לא תופסת את סוד הקסם שלהם. לעומת זאת, אני משתדלת לא להחמיץ את התוכנית הנצחית של שירים עבריים מפעם- "ארבע אחרי הצהריים"- המשודרת בגל"צ ארבע פעמים בשבוע מאז  1980.

                              ובשבתות אני עוגנת בתחנת הרדיו 103fm המשדרת נונסטופ אותו סוג שירים מאוצרות הזמר העברי. והנה, בשבת האחרונה, נשמע שם שיר מכמיר לב אבל מקומם. השיר המהולל "חורף שנת שבעים ושלוש" שחיבר שמואל הספרי {אורי ודיסלבסקי הלחין}.

    השיר הזה בוצע ב-1994 על-ידי להקה צבאית של חיל-החינוך.הטקסט הוא מונולג של בני העשרים דאז. הוריהם הולידו אותם בעקבות הטלטלה וההלם של מלחמת יום-הכיפורים. הם פונים בנימה של טרוניה אל מולידיהם ומנהיגיהם שלא הצליחו להנחיל להם את העולם המובטח, היפה ונטול המלחמות.

    וככה זה מתחיל: "אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש,/ חלמתם אותנו לראשונה עם שחר בתום הקרבות/ ...וכשהריתם אותנו באהבה בחורף שבעים ושלוש/ רציתם למלא בגופכם את מה שחסרה המלחמה".

    התינוקות שבגרו התגייסו לצה"ל, גם הם נאלצים להילחם, להמשיך בדרך אבותיהם ולהגן על המדינה. השלום המיוחל לא הגיע, לא מומשה ההבטחה "להפוך אויב לאוהב". "הבטחתם יונה/ עלה של זית {שרים בני העשרים}/ הבטחתם שלום בבית/ הבטחתם אביב ופריחות/ הבטחתם לקיים הבטחות".

    הביטוי השירי "חורף שנת שבעים ושלוש" הפך כמעט לסמלה של המלחמה הנוראה ההיא. השיר המסעיר עורר, כזכור, תגובות מעורבות. בימין הוא הואשם בתבוסתנות ובערעור המורל. אנשי שמאל  מצאו בו ביטוי לציפייה מההנהגה לקיים את ההבטחה, "להפוך אויב לאוהב". ראשי תחנות רדיו ממלכתיות- "קול-ישראל" וגל"צ- סירבו תחילה לשדר את השיר. הפופולאריות של השיר גאתה בהמשך. הוא גרף מקומות ראשונים במצעדי פזמונים.

    בשמיעה ראשונה השיר ממש מדמיע ומעורר הזדהות. ממיס ומכמיר לב. החיילים השרים נראים ונשמעים כמו חבורת מלאכים תמה. אני זוכרת רק ביטוי התקוממות יחיד ששמעתי   מצד "כוחותינו", במחנה השמאל. מדובר בתגובה זועמת של חברה היסטוריונית שהייתה- ועודה-ממש אלרגית לשיר ממיס הלבבות. בהשפעתה התחלתי לתפוס מה כל-כך מקומם בשיר הזה: ההתבכיינות המתפנקת, הציפייה המופרכת מדור ההורים לכונן עבור ממשיכיו עולם טוב, צודק וחף ממלחמות. כי הלוא "פניכם בתצלום הישן מוכיחות שדיברתם מכל הלב/ כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכול/ להפוך אויב לאוהב".

     

    תשובה מוחצת להתבכיינות של אותם ילדי חורף שנת שבעים ושלוש מצאתי בשיר אחר, חכם, של יהודה עמיחי: "אבי היה". שירו של עמיחי נכתב בשנות החמישים של המאה הקודמת, אחרי מלחמת-השחרור ולפני המלחמות הגדולות הבאות: "ששת-הימים" ויום-כיפור. השיר, המצוטט להלן, מבטא אמת כאובה, בסיסית ונצחית:  אהבת האבות לא תציל את הבנים ממלחמות החיים וכאבם. לא תמנע מהם מלחמות ממשיות, גם לא התמודדויות אחרות שמזמנים להם החיים. הנה השיר:

    "אבי היה ארבע שנים במלחמתם,/ ולא שנא אויביו ולא אהב,/ אבל אני יודע כי כבר שם/ בנה אותי יום-יום משלוותיו./

    המעטות כל-כך אשר ליקט/ אותן בין פצצות ובין עשן/ושם אותן בתרמילו הממורטט/ עם שארית עוגת אימו המתקשה.

    ובעיניו אסף מתים בלי שם,/ מתים רבים אסף למעני, שאכירם במבטיו ואוהבם/

    ולא אמות כמוהם בזוועה.../הוא מילא עיניו בהם והוא טעה: אל כל מלחמותי יוצא אני".

    ...
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      שלומית טנא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין